|
|
"סילוואן היא שכונה במזרח ירושלים שרמות ההזנחה וההרס בה מזעזעות. הממשלה מממנת ביד רחבה כל מיני גופים שהורסים בתים של פלסטינים בשם ההיסטוריה של העם היהודי. למען החפירות הארכיאולוגיות ההזויות האלה הוציאו לאחרונה צו פינוי לעוד 80 בתים, תוך התעלמות מוחלטת מזכויותיהם של התושבים. זה אזור מוכה אלימות, כל הזמן מתבצעים שם מעצרים, כשהמטרה היא לייהד את מזרח ירושלים. מדובר בכיבוש אטי ומתוחכם ובלי תמונות מכוערות בטלוויזיה"
|
|
|
|
עלמה גניהר, סופרת ויוצרת המחזה "הטווס מסילוואן", שיעלה בפסטיבל עכו, לא עושה הנחות
"בבניין מגורים ישן מתגוררת משפחה פלסטינית – ג'מיל ושתי בנותיו, יסמין ואימאן, המנהלות את מכון היופי 'הטווס מסילוואן'. בחדר צדדי בביתם התנחלה שוש, המקווה שיום יבוא וכל הבית יהיה שלה. בדירה קטנה בקומת הכניסה גר מוחמד, ילד אילם עם אמו קשת היום אמאל. תחת הבניין מבצעת ארכיאולוגית בכירה, ד"ר אפרת סלע, חפירות שנועדו לחשוף את ממלכת דוד הקדומה, השוכנת על-פי טענתה מתחת לבתי השכונה".
התיאור שלעיל לא נלקח ממהדורת החדשות של שישי בערב, אלא מתוכניית ההצגה "הטווס מסילוואן", בבימוי סיני פתר וחן אלון, המשתתפת השנה כהצגת תחרות בפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו.
ההצגה, שתועלה בבניין מגורים בעכו העתיקה, נכתבה על-ידי הסופרת, התסריטאית והמחזאית עלמה גניהר, וקרמה עור וגידים בעזרת קבוצת יוצרים ושחקנים יהודים ופלסטינים, ביניהם פתר ואלון.
"למצוא את הקול של אנשים שלא יכולים לספר בעצמם"
גניהר, שספרה "ג'י-פי-אס", העוסק בעולמם של פליטים בישראל, יצא לאור השנה, היא בעלת רזומה לא מבוטל של מעורבות חברתית ופוליטית. בין השאר שימשה מדריכת נוער בתנועת ר"צ, העבירה סדנאות בנושאי זכויות אדם לאסירים במסגרת האגודה לזכויות האזרח, היתה אחראית על הדוברות והחינוך במרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית, והתנדבה במקלט לנשים פליטות וילדיהן. בשנים האחרונות, לדבריה, היא "יותר אמנותית ופחות פוליטית".
"מה שאני עושה זה למצוא את הקול של אנשים שלא יכולים לספר בעצמם את הסיפור שלהם", היא אומרת. "עשיתי הצגה על סחר בנשים, למשל, ושם התמקדתי בסוג מסוים של נשים שעובדות במכוני ליווי. אלה נשים שאין להן כוחות או אוצר מלים לספר על העוולות שנעשו להן. אותו דבר לגבי הספר 'גי'-פי-אס', שמספר על עולמם של הפליטים, וגם ב'טווס מסילוואן'".
מנין ההשראה לכתיבת "הטווס מסילוואן"?
"מן המציאות. סילוואן היא שכונה במזרח ירושלים שרמות ההזנחה וההרס בה מזעזעות. הממשלה מממנת ביד רחבה כל מיני גופים שהורסים בתים של פלסטינים בשם ההיסטוריה של העם היהודי. השכונה מתמוטטת ושרידי העבר משתלטים על המרחב".
זו לא תפיסה קצת חד-צדדית של המצב?
"ממש לא. למען החפירות הארכיאולוגיות ההזויות האלה הוציאו לאחרונה צו פינוי לעוד 80 בתים, תוך התעלמות מוחלטת מזכויותיהם של התושבים. זה אזור מוכה אלימות, כל הזמן מתבצעים שם מעצרים, כשהמטרה היא לייהד את מזרח ירושלים. מדובר בכיבוש אטי ומתוחכם ובלי תמונות מכוערות בטלוויזיה".
את התחקיר להצגה עשית בעצמך?
"לא לבד. התחקיר ארך כתשעה חודשים, והשתתף בו צוות של יוצרים ערבים ויהודים שכונס על-ידי הבמאים סיני פתר וחן אלון. ביקרנו בסילוואן וראינו במו עינינו מה קורה שם. פגשנו ותיעדנו אנשים ואירועים, שאבנו חומרים מהמציאות, וכך התגבשה ההצגה".
עלמה גניהר (צילום: קאמי בונייה)
"אי-אפשר לכתוב כאן רומן תל-אביבי"
ההצגה תיערך בבניין מגורים, ולא כרגיל, באולם עם במה. "הרעיון היה שהדברים יישארו מציאותיים ככל הניתן, מאחר שמדובר בנושא השאוב מן המציאות", מסבירה גניהר. "הבניין הוא בניין אמיתי שגרים בו אנשים אמיתיים, ערבים, וחלק ממנו שייך לפסטיבל. במהלך ההצגה הקהל עובר מקומה לקומה, והדמויות פונות ישירות לקהל".
יש תקווה לדו-קיום ב"טווס מסילוואן"?
"כמו במציאות, המצב מורכב, הדמויות מסתבכות זו עם זו, ואחת מהן מוצאת את מותה. הגופה מופיעה כבר בהתחלה, ובהמשך כל אחת מהדמויות מנסה לשכנע את הקהל בחפותה. המצב פה לא מעורר תקווה. השינוי לא קורה, המדינה במצוקה, הממשלה הולכת ימינה והכיבוש רק מחריף. בעיית הפליטים חשפה בצורה קיצונית את הדברים שהתחבאו מתחת לפני השטח: הגזענות, השנאה. אנחנו לא מתקדמים לכיוון ליברלי, ורואים את התוצאות בשטח.
"המדינה מלאה שנאה ומפורקת, אין שום דבר שמאחד את האזרחים. ההקצנה של הממשלה בשנים האחרונות השאירה הרבה אנשים בפינה, ואיכשהו זה לא מונע מהאזרחים לקדם את הממשלה שוב. ישנה תחושה של מצוקה, תחושת חירום. אי-אפשר לכתוב כאן רומן תל-אביבי או להתעסק בלמה באנו למקום הזה. במקומות אחרים אפשר, אנחנו לא במקום הזה. אנחנו נלחמים על המקום שלנו. הייתי מעדיפה לעצום עיניים ולדמיין שאני חיה במציאות אחרת, אבל לצערי אני לא יכולה".
למה לא תחזרי לעסוק בפוליטיקה ישירה?
"הייתי פעילה פוליטית הרבה מאוד שנים, אבל התאכזבתי. אני עדיין מעורבת, עדיין עוסקת באותם תכנים, אבל באופן יותר אמנותי, דרך האנשים ולא דרך הפוליטיקה הישירה. הספר 'ג'י-פי-אס' הוא דוגמה טוב לכך. הוא נכתב בעקבות ארבע שנים שבהן התנדבתי במקלט של נשים וילדים פליטים בשכונת שפירא בתל-אביב. זה לא ספר שעושה הנחות. אין בו גיבורים ואין בו ניסיון להוציא מישהו טוב, אלא להתמודד עם המושג הזה פליט, לבדוק אותו, מה המשמעות שלו, האם אפשר להיפגש ולדבר.
"אלה סיפורים בדיוניים שמבטאים את התחושות שלי שהתגבשו במשך תקופה מאוד ארוכה. אני לא מנסה לפתור את הבעיה, אלא לתאר את המציאות כמו שאני מרגישה אותה ואת הרגשות שעולים כשאת, כיוצרת, באה לכתוב על מישהו שאיננו את, האחר – הפלסטיני או הפליט. אני בוחנת מיהו האדם ואם יש לי הזכות לספר את סיפורו".
ההצגה "הטווס מסילוואן" תעלה בתאריכים 4-1 באוקטובר 2012 כהצגת תחרות במסגרת פסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר 2012.
לרכישת כרטיסים בטל': 04-8384777.
09/09/2012
:תאריך יצירה
|