הדברים האלה אינם אירועים של יום-יום, אבל כך יצא: בתוכנית העבודה השנתית של הפילהרמונית לא נכללה יצירתו של נעם שריף, "מחיה מתים".

אבל בפסטיבל זלצבורג, היוקרתי בפסטיבלי המוזיקה הבינלאומיים, החליט המנהל האמנותי אלכסנדר פריירה להיות "רוחני": הוא עיצב סדרה של אירועים מוזיקליים שיצירותיהם (בעיקר אופרות) נוגעות ביסודות אמונה או בחשיבה דתית, שתקדים את עונת הפסטיבל הרגילה. בין היצירות תהיה גם "מחייה מתים".

את החימום עשו בארץ בהופעה מיוחדת לקהל (בסדרת קונצרטים למנויים באולם סמולרש שבאוניברסיטת תל-אביב) הפילהרמונית הישראלית, מקהלת קולג'יאט מניו-יורק וזמר הבריטון תומס המפסון. כל הכרטיסים נמכרו מיד.

ל"מחייה המתים" של שריף ההופעה הזו היתה סוג של בדיקת רלבנטיות מחודשת. עד היום היצירה דיברה בעיקר לקהל שבוי, קהל יהודי בעיקר שמזדהה עם רמזים שונים לתרבות מוזיקלית שרובה נכחד: שיר ערש מזרח אירופי שמלותיו המקוריות ביידיש, קטעים מסדר פסח וקטעים מהתפילות. שם, בפסטיבל זלצבורג, מקום שאמנם יהודים היו בין מייסדיו, אבל זכות מייסדים לא עמדה להם בעת צרה – זה סיפור אחר.


"זאת תהיה היצירה הכי טובה שלך"

זלצבורג, אם תרצו, היא המימונה של האלפיון העליון. פריירה, המנהל האמנותי, הוא מן הסתם בעל חושים חדים. הקהל, שרובו נוצרי, אינו מגיב לאותם רמזים יהודיים מובהקים שהושתלו ביצירה של שריף. "הגויים בוכים!", אמר לי אחד מחברי שישב באולם. הגויים לא רק בכו, היצירה ומחברה התקבלו בזלצבורג בכבוד ובהערכה.

בדיעבד התברר שזה היה רק הצעד הראשון. למחרת הקונצרט הופיעה כתבת ביקורת מרכזית בעמודו הראשון של ה"ניו-יורק טיימס", שהמליצה להביא את היצירה לניו-יורק.


תמונות מהקונצרט בזלצבורג (צילום: סילביה לאלי)

"מקהלה ניו-יורקית כבר יש, לא יצטרכו להסיע אותה במיוחד", מחייך בסיפוק יהושע פסטרנק, יו"ר הוועד המנהל של התזמורת. "בישיבה שקיימנו בו במקום נמצאה גברת אחת שהיתה מוכנה לדאוג למימון ההפקה, והיא וידידי התזמורת בניו-יורק חברו להביא את 'מחיה המתים' לניו-יורק כבר באוקטובר הקרוב, בפתחו של סיור של התזמורת הפילהרמונית בארצות-הברית".

נועם שריף לא יודע להסביר את הסיבה להצלחה, אבל הוא נזכר בדבריו של ברנרד ברונקהורסט, היהודי ההולנדי שהזמין ממנו את היצירה. ברונקהורסט חיפש יצירה שתספר את סיפור העם היהודי, והביא לשריף מבחר גדול של הקלטות של שירים וקטעי תפילה. ברונקהורסט העמיד גם "מפקח" , המנצח דייוויד פורסליין, שעקב בהתמדה אחרי תהליכי היצירה של שריף. "ברונקהורסט, שדי הלחיץ אותי בזמן הכתיבה, אמר לי אז, 'זאת תהיה היצירה הכי טובה שלך'", מספר שריף.

"כבר בתחילת ההשמעה של היצירה הזאת, גם בישראל [היצירה חוברה לפני 25 שנה], היו מי שהתנפלו עלי בהתלהבות", מספר שריף, "נשים מבוגרות שההתרגשות הפכה אותן לילדות בקונצרט רוק. אבל בזלצבורג... תוך כדי העלייה לבמה, מתוך דאגה שלא אפול בדרך לקידה לקהל, מישהו אמר, 'באולם גרמנים בוכים'. זה מפתיע, כי הם שומעים מוזיקה ומבינים מוזיקה אחרת מאיתנו".


נעם שריף (תמונת יח"צ)

ניסית פעם לחשוב מה עושה יצירה לכזאת שפתאום תופסת מאזין?

"פעם אחת? עם ברנבוים בברלין היו לנו שעות ארוכות של שיחה. עם חברי המלחין יצחק סדאי בדקנו יצירות כמו הסימפוניה הפנטסטית של ברליוז, את השנייה של מאהלר, סימפוניות של בטהובן ועוד ועוד. בדקנו את הסולמות שבהם היצירות כתובות. בדקנו את היצירות מכיוונים שונים. אבל תשובה מוסמכת לשאלה למה זו מצליחה והאחרת לא – לא מצאנו".

קונצרט התזמורת הפילהרמונית עם מקהלת קולג'יאט והזמר תומס המפסון יתקיים ביום חמישי ה-25 באוקטובר 2012 באולם קרנגי הול בניו יורק.