מוזיקה - "אני מרגישה ניצחון ענק"

"רציתי שיידעו שאני אותה נערה צעירה, שהתבגרה". אלינור אהרון-בן-אבי, "אלבום ראשון"

צלילי פסנתר עדינים מטופפים לתוך החדר בפתיחת "אלבום ראשון", אלבומה הראשון של אלינור אהרון-בן-אבי, ומסמנים את השביל לקולה העדין.

"חלומות קוראים לך לצאת/ הנה הגיעה השעה/ להאמין במה שיש בך/ לא במה שאין/ להתעורר// עברה כמעט שנה בינתיים/ לא ראית אף זוג עיניים/ שיאמין במה שיש בך או/ במה שאין/ שיעורר" ("לא מאוחר מדי")

לפני 23 שנה עשתה אהרון את הפריצה הגדולה שלה ככוכבת להקת צעירי תל-אביב, עם התוכניות "החופש האחרון" ו"לא כולל שירות" בערוץ 1. "הייתי בת 16", היא אומרת כמעט מופתעת, "וזה נמשך עד גיל 18 וחצי. מפתיע אותי איך הזמן רץ".

"לשמחתי הרבה
אני מדברת לילדים"

"הצעד המשמעותי שעשיתי אחרי צעירי תל-אביב היה ללכת ללמוד משחק בניסן נתיב", היא מספרת. "רציתי להיות שחקנית ולקחתי את זה ברצינות. נכנסתי מיד אחרי זה להבימה ל'בוסתן ספרדי', ואז בקאמרי להמון הצגות, והיה 'הורדוס' של עדנה מזי"א שקיבלה אותי לתיאטרון, ו'קרום' של חנוך לוין, ו'פרק ב'', ואז קיבלתי את 'עוץ לי גוץ לי', שזו הצגה לילדים ולכל המשפחה, קלאסיקה ישראלית ידועה ונפלאה, ולשמחתי הרבה אני מדברת לילדים. זה לא ממש מכוון, זה לא משהו שעבדתי עליו, זה פשוט קרה.

"בתחילת הדרך, כשהייתי בת 22, הוצאתי גם DVD לילדים והוא נמכר עד היום, כך שנראה כאילו אני כל השנים עובדת לילדים, אבל זה בעצם כמה דברים בודדים שעשיתי ופשוט נמשכים לאורך שנים. הנחיתי במשך שנתיים את 'פרפר נחמד', אבל במשך עשר שנים שמעתי 'פרפר נחמד' בגלל כל השידורים החוזרים.

"יש לי גישה לילדים, זו ברכה, אני מודה לאל, זה משהו מיוחד מאד שאני לא מתאמצת והוא קורה, אבל לא הקדשתי את חיי המקצועיים לילדים. האלבום שלי הוא אלבום למבוגרים, למרות שאני שומעת מדי פעם על ילדות בנות חמש ושש ששרות את כל השירים בעל-פה".

אלינור אהרון בן אבי (יח"צ)

בדרך לאותו אלבום מבוגרים היית צריכה לגלות על עצמך דברים חדשים כדי לעשות את המעבר?

"מאחר שאף פעם לא הייתי מכוונת יצירתית לילדים, אני לא מרגישה שהייתי צריכה לעשות איזה מעבר. אני פשוט עושה מה שאני מרגישה. אני כותבת על הפסנתר, הדברים שיוצאים ממני הם לא בהכרח לילדים, יש טקסטים ולחנים מורכבים, ואני לא יודעת עד כמה זה מדבר לילדים, אבל אולי משהו בקול שלי, במהות שלי, הוא נקי ופשוט כך שילדים מתחברים בצורה טבעית".

"שחקנים צעירים עובדים נורא קשה"

לפני כמה שנים ריאיינתי אותך ל"תוצרת הארץ" במה שנראה היה אז כגלגול הראשון של אלבום הבכורה שלך, שיוצא רק עכשיו, שנים לאחר מכן.

"היו לי אז כמה שירים שכתבתי על הפסנתר, והשמעתי למקס גתמור ועשינו ניסיון והיה חיבור מגניב, ונשאר לי מזה ידיד טוב, אבל זה לא כל-כך הסתדר. לא היה לי תקציב ולא היו לי יותר מדי שירים, הייתי באיזה שלב התחלתי של התהליך. אז ירדתי מזה, המשכתי בחיי, וכמה שנים אחרי פגשתי את אוהד בן-אבי [המפיק המוזיקלי של האלבום יחד עם שי שזיפי], שהוא בעלי היקר מאוד, והוא שמע את השירים שלי ככה על הפסנתר, והתלהב, והלך על זה".

"אתם משייפים אותי/ אתם מעייפים אותי/ אתם מאלפים אותי/ עכשיו אני חיה// אתם מכופפים אותי/ ומחפפים אותי/ ומשפשפים אותי/ עכשיו אני חמה// אוי נשמה, מסנוורים אותי/ ומסממים אותי באור במה/ עכשיו אני מכורה לזה נורא/ אבל גם מרוצה/ כי זה בדיוק כמו שאני רוצה" ("משייפים אותי")

"התחלנו לעשות עיבודים", מספרת אהרון, "לחפש לאט נגנים, נכנסנו לחזרות והקלטות, בין לבין עבדנו, בין לבין חיפשתי את עצמי מחדש בתוך השירים, הפכתי בזה עוד ועוד, וככה עברו להם חמש שנים, ולשמחתי הגעתי לתוצאה שאני מאד אוהבת, אלבום, ועכשיו גם מופע".

שירים כמו "לא מאוחר מדי" או "משייפים אותי" מספרים על חיפוש דרך לא קל.

"'משייפים אותי' זה שיר שנכתב על המצוקה של שחקנים צעירים שעובדים נורא קשה ומנוצלים ונשחקים, אבל אין להם ברירה כי המקצוע הזה הוא החיים שלהם. כתבתי אותו לא מזמן, וכשאני חושבת על זה היום לא השתנה כלום, ולצערי אולי אפילו המצב החמיר".

"הילדה שבה כל-כך רוצה לצאת"

השיר "לא מאוחר מדי", אומרת אהרון, נולד מ"היאבקות פנימית כזו של להיוולד מחדש. אין לי מושג על מי ועל מה כתבתי את השיר הזה. נכנסתי לחדר, כתבתי והלחנתי אותו בלי לשאול שאלות. אין לי מושג מי הדמות בסיפור, וכשקראתי את זה אחר-כך הרגשתי שיש שם איזו בקיעה מביצה, מישהו שמרגישה שזה הזמן שלה ומשהו מרגיש תקוע, והילדה שבה כל-כך רוצה לצאת ולהיות חופשייה ולהשתחרר מהכלא הזה, שהיא מרגישה שהגיע הזמן לפרוץ, לצאת ולהגשים, מכל הבחינות".

ובכל זאת, איפה החיבור שלך לדמות הזאת?

"גם אני מן הסתם עברתי דרך כזאת. במשך שנים הרגשתי איזה סוג של תקיעות כזאת, של משהו שדורך קצת במקום ולא מצליח למצוא פרצה, ובסופו של דבר דרך הכתיבה, היצירה והסינון של השירים באלבום יצא משהו שלם שאני רואה דרכו איזושהי דרך שעברתי.

"הרבה שנים אני משחקת והרבה פעמים שואלים אותי מה אני יותר, שחקנית או זמרת, וזה שפתאום התחלתי גם לכתוב ולהלחין בא לי כהפתעה, כי אמרתי, או.קיי, מה עושים עכשיו, עכשיו אני גם סינגר סונג רייטר? מה אני רוצה להגיד? אז שמתי את זה בצד, ודחיתי את זה, אבל גם מול זה אני צריכה להתעמת, כי אני יוצרת בצורה מאוד אינטואיטיבית.

"למדתי אמנם נגינה מכיתה א' עד ו', אבל אקורדים לא למדתי, וכל האקורדים באלבום הם שלי, והמפגש שלי עם הנגנים ועם היצירה קצת הביך אותי, וחששתי איך אני עושה אלבום, אבל אוהד, הבעל המתוק שלי, היה מתורגמן פה בסיפור הזה, ועזר לי לבקוע מהביצה הספציפית הזאת ולצאת לאור גם בתור מלחינה. פתאום גיליתי צד חזק שיש לי גם בו בעירה, וזה משהו שנולד אצלי בשלב מאוחר יותר".

"היו פה ושם ברדקים בינינו"

בעבודה עם בן זוג יש גם לא מעט קונפליקטים, כמו שגם אני כבר גיליתי בעבר.

"בטח שיש קונפליקטים, היו מלא קונפליקטים, אבל כל הזמן הרגשתי שאם לא ננצח אותם, אנחנו מפספסים פה משהו גדול, כי יש בינינו חיבור שמתבקש לעשות איתו משהו, והיינו צריכים לגדול בשביל לעשות את זה טוב. עברנו קשיים בדרך. הכלים של המטבח, כמו שבעלי אומר, התערבבו עם הכלים של הבס, והיו פה ושם ברדקים בינינו של מי אומר מה, מי קובע, מי נותן את הטון, אבל עשינו עבודה".

"איך זה פתאום/ איך זה פתאום/ אתה/ מי בכלל שלח אותך/ אלי/ או שאולי נשלחת לאחרת/ ופגישתכם/ מתאחרת// איך זה פתאום/ איך זה פתאום/ אני/ מתפעלת כמה זה גאוני/ או שאולי זה רק סיפור דמיוני/ מה שמאוד (מאוד) אופייני" ("פלא פלאים")

"בשלב מסוים", ממשיכה אהרון, "הפרדנו כוחות והמשכתי עם שי שזיפי, שהוא מפיק וחבר נוסף. פתחנו את השירים, והעבודה איתו היתה מאוד טובה. הקלטתי מולו שירות, את בטח מכירה את זה שלהקליט שירות זה פשוט אלף שעות של פסיכולוג, אז עשיתי את זה מולו, ובסוף העבודה הייתי צריכה שוב את אוהד בשביל לסגור את כל העסק, והוא חזר בשמחה לתפקיד וסיים איתנו את העבודה הזאת.

"אז כן, הנישואים פה בסופו של דבר הוכיחו שהם באמת חשובים יותר מהכל, אבל אם הגענו לנקודת הסיום ביחד ונכנסנו הביתה יד ביד עם דיסק חדש, אז אני מרגישה ניצחון ענק. גדלנו ביחד, ואני גאה בנו על זה. זו יצירה משותפת שלנו, העיבודים והראש שלו מתחברים למוזיקה ולשירים שלי, עשינו תינוק מוזיקלי ביחד".

גם ההחלטה שלך על צירוף שם המשפחה שלו לשם הבמה שלך היא אמירה.

"הרגשתי שזה לא פייר שאני כל-כך מחוברת אליו וכל-כך קשורה בו, שזה לא יכול להיות שאני אהיה אלינור אהרון. מצד שני אלינור בן-אבי, שזה בעצם מה שאני ומה שאני מרגישה, זה משהו אולי זר לגמרי, ורציתי שיידעו שאני אותה נערה צעירה, שהתבגרה".

הופעותיה הקרובות של אלינור אהרון-בן-אבי יתקיימו ביום שלישי, 16 באוקטובר, ב-21:30, באברם-בר, ירושלים; וביום שלישי, 13 בנובמבר 2012, ב-20:30, בקפה ביאליק, תל-אביב.