14 שנים אחרי שנחת בניו יורק בגיל עשרים ואחת, יכול בסיסט הג’אז הישראלי אבישי כהן, לסמן וי על החלומות הכי גדולים שלו. עשרה אלבומים עם צ`יק קוריאה, שישה אלבומים משל עצמו והכרה כאחד ממאה הבסיסטים המשפיעים ביותר במאה העשרים, הופכים אותו ללא ספק להצלחת הג’אז הגדולה ביותר שיצאה מישראל.
יש פה סצינה מדהימה של כשרונות ג`אז
בתחילת יוני יחגגו כהן והטריו שלו את יציאת אלבומו הששי והחדש, At Home, שיצא בישראל במרץ, בשני מופעים מיוחדים במסגרת פסטיבל ישראל בתיאטרון ירושלים ובתיאטרון חולון (2, 3 ביוני בהתאמה). במופע ינגן הטריו, המונה מלבד כהן את המתופף מארק ג`וליאנה והפסנתרן סם ברש, את קטעי האלבום החדש וקטעים מחמשת אלבומיו הקודמים.
כהן נשמע נלהב ומלא אופטימיות ביחס להופעות בארץ ולסצינת הג’אז הישראלית המתפתחת מכיוון המבצעים והקהל: "מבחינת המוזיקאים, יש היום יותר מאי פעם. יש פה כמות בלתי נלאית של כשרון צעיר, ואני רוצה להדגיש שבשתי ההופעות הקרובות אני אארח כמה מהכשרונות הצעירים האלה שהם נפלאים, ואצרף אותם בסוף ההופעה. בירושלים יתארחו עומרי מור, פסנתרן צעיר ומאוד מוכשר, עמוס הופמן, גיטריסט ועודיסט נפלא שעבד איתי כבר בשלושת התקליטים הראשונים שלי וגדלנו ביחד וגלעד אברו, בסיסט צעיר ומוכשר בצורה בלתי רגילה, ובחולון יתארחו עמוס, גלעד ואורח נוסף, סודי עדיין".
- זה יהיה נכון לומר שאם אתה ג’אזיסט ישראלי מצטיין אין לך באמת מה לחפש בארץ אם אתה רוצה להתקדם ולהגיע רחוק?
"זה מאוד לא נכון ואני מאוד חולק על זה. אחד הדברים שאני אומר בזמן האחרון שנורא חשוב שאנשים ידעו שיש בארץ המון מה לעשות מבחינת ג’אז. יש פה עכשיו סצינה מדהימה של כשרונות צעירים, יש כמה שהיו איתי בניו יורק שמלמדים פה ועושים עבודה נהדרת, ואין מה למהר לנסוע לניו יורק.
"ניו יורק זאת עיר קשה, היא לא מבטיחה לכל אחד את מה שהוא חושב שמגיע לו לקבל, ואפשר לעשות היום הכל גם בלי לנסוע לניו יורק. יש פה קהל נהדר, הסצינה התפתחה פה מאוד בשנים האחרונות. בניו יורק יש אמנם סצינה רצינית מאוד, אבל בארץ, לעומת הגודל שלה, יש סצינה מדהימה. נכון שניו יורק זה עדיין המקום הכי משמעותי אבל יש איזה נטייה היום לכל הצעירים ישר לרצות לנסוע לשם מהר לפני שהם קולטים כמו עוד יש להם לעשות פה. ועם זה אני מנסה לעזור להם קצת ולהגיד להם שלא כדאי ישר לרוץ לניו יורק. לניו יורק עדיף להגיע בשלים, מאשר להגיע ולהיכוות".
"צ`יק רצה להשקיע בי"
- אתה נסעת בגיל עשרים ואחת...
"אחרי שכבר ניגנתי בצורה מקצועית כמה שנים בארץ. נסעתי צעיר, הייתי ילד משוגע, והלכנו בדרכים חדשות שלא היו שם קודם בשבילנו. אבי לייבוביץ` הטרומבוניסט, עומר אביטל הבסיסט ואני, היינו השלישייה הראשונה שחצתה את הגבולות ועשתה שם הרבה עניינים. הגענו למצב שבו כבר קצרנו הרבה דברים. אנשים יכולים לבוא היום ולהגיד את השם שלי ושהם מכירים אותי וכבר נפתחות להם הרבה דלתות, שזה דבר מדהים. מצד שני, יש היום בארץ הרבה יותר אפשרויות לסטאז` ולהתקדמות עוד לפני שמגיעים לניו יורק, שאז היה פחות. היום מאוד חשוב וטוב להיות פה. לנו לא הייתה ברירה, באמת שלא היה מה לעשות פה".
- הגעת להצלחה מדהימה בתחום שלך בחו"ל. זה רק פונקציה של כשרון או שצריך את המשהו האישיותי הנוסף הזה כדי שזה יקרה?
"זה ממש לא רק כשרון. הכשרון הוא דבר שקשור לתשוקה (שמשתנה כמובן מאדם לאדם). לי הייתה תשוקה עזה למוזיקה ולצידה איזה כשרון, אבל הנכונות, וההשקעה, האמונה לאורך זמן והסבלנות, זה מה שהביא בסופו של דבר להצלחה".
- ובכל זאת, איזה דרך למשל עשית עד לעבודה עם מאסטר כמו צ`יק קוריאה (שעד 2003 כהן היה חלק מהשלישייה שלו) ?
"הייתה לי הקלטה של המוזיקה שלי לפני עשר שנים בערך שהועברה לידיו של צ`יק קוריאה ממישהו שהכיר אותו. צ`יק שמע את המוזיקה, מאוד אהב אותה, ודרך הקומפוזיציה שלי הוא התחבר אלי ורצה להחתים אותי להקלטות. זה דברים שאנשים פשוט חולמים עליהם, אבל זה נגע בי באמת, החלום הזה. צ`יק רצה להשקיע בי ולפתח אותי כאמן צעיר, אחר כך הוא צירף אותי ללהקה שלו, ומשם קרו הרבה דברים טובים וגדולים שקרו הרבה בעזרת הנכונות וההשקעה שלי, והתמיכה הגדולה שקיבלתי מאנשים כמוהו".
ההשפעה הים תיכונית
- המופעים החדשים מבוססים על האלבום החדש שלך. מה מאפיין אותו מבחינתך?
"המאפיין של כל תקליט שאני עושה הוא הזמן והמקום שאני נמצא בו כרגע. הכרונולוגיה והמקום שאותו אני מרגיש היום בחיים שלי. עוד מאפיין לאלבום הזה קשור לנגנים הצעירים והנפלאים שעובדים איתי עכשיו ומכניסים את הרוח הצעירה והפתוחה והאנרגטית שמתווספת למוזיקה שלי כפי שהיא כתובה".
- יש הרבה אתניות בקטעים שלך. זה החלק הישראלי שאתה מביא איתך מפה למוזיקה?
"מאוד. זה קיים בכל התקליטים שלי. זה דבר שמוטבע בי די חזק. אני לא צריך לעבוד בשבילו או לעשות בכוונה כי הוא באמת נמצא אצלי באופן טבעי, ואני מאוד מבסוט שזה ככה. יש בתקליט למשל את הקטע `מדריד`, שכתבתי לפני הרבה שנים ומופיע גם בתקליט הראשון שלי, והפעם החלטתי לעשות לו עיבוד יותר מפותח. מדריד הוא קטע עם קונוטציה ליהדות ספרד. זה מתחבר למוזיקה וללדינו ולמוצא הספרדי שיש לי בו חלק דרך אמא שלי. דברים שאני מכיר מהבית.
"אני לא מנגן ג’אז ישן או מסורתי. אני מוזיקאי שמנגן מוזיקה שמושפעת מכל סוגי המוזיקה, בעיקר ממוזיקה עם השפעה ים תיכונית וגם אפרו-קובנית. כל זה עטוף במעטפה של ג’אז שהיא בעצם מוזיקה עם אימפרוביזציה. מה שיפה בג’אז שזה מוזיקה כלל עולמית בתפיסה שלה. היא תמיד הייתה מאוד מקבלת סגנונות ותרבויות שונים וזה הכוח שלה".
"צריך לבוא להופעות"
ארהל`ה קמינסקי סיפר לי פעם , בריאיון שעשיתי אתו , שהוא מתייחס לג’אז קודם כל כאל מוזיקה של נגנים, וכאל מוזיקה שהצד הויזואלי והשואו שלה הם לא מתכונותיה הבולטות. כהן, כבן לדור החדש של ג’אז, מייחס חשיבות גדולה להנאת הקהל ולכוחו של השיווק.
"יש בג’אז מקום שאני יודע בגדול שהוא קיים, אבל אני ממש לא מרגיש חלק ממנו. זה מקום של הופעות ושל נגנים שלא מנגנים בשביל הקהל אלא רק בשביל עצמם, וזאת הסיבה שג’אז נחשב למוזיקה של סנובים והרבה אנשים לא מתקרבים אליה, ואני מבין לגמרי את האנשים האלה ולא מסכים בכלל עם התנועה הזאת. ויש לי את היכולת לנגן את הג’אז הכי אינטליגנטי ומסובך ומתוחכם – לא בגלל זה אני חושב ככה".
- ואחרי שהתוודיתי בפניך על בורותי הג’אזיסטית, איזו המלצה תוכל לתת למאזין הג’אז המתחיל, משהו שיעזור ללמוד איך נכון לאכול את זה, מה לחפש בג’אז, מאיפה ליהנות מזה, איך לזהות מה טוב ומה לא?
"טוב ולא טוב זה עניין של טעם. יש אמנם דברים שמוכיחים את עצמם כטובים לא רק למי שכותב אותם אלא גם בגלל שיש להם קהל שנמשך אליהם ומתפתח ונענה, אבל ההצעה שלי לכל אדם שרוצה ללמוד ולהיכנס לעולם שהוא לא מכיר ולא יודע איך לגשת אליו ואולי גם קצת מפחד ממנו, זה ללכת להופעות.
"בהופעות חיות, מעבר לתקליט בבית, יש את הממד הויזואלי והכולל של מאיפה באים הדברים. בהופעה את רואה איך הכל מתופעל ומבוצע על הבמה ואת כל החיים שקשורים בזה. הרבה פעמים, למזלי, בהופעות שלי, באים אלי אנשים אחרי ההופעה ואומרים לי, `לא ידעתי כלום על ג’אז, אפילו לא אהבתי את זה, לא רציתי לבוא בכלל, באתי כי החבר שלי סחב אותי, אבל נורא נהניתי ואני רוצה עכשיו לבוא לעוד הופעות ולקנות תקליטים ולהכיר יותר, תודה`. זה לא רק עושה לי טוב כאמן, כמובן, אלא נותן לי הרגשה מאוד חיובית לגבי העתיד של המוזיקה הזאת, ואם אני יכול להיות אחד מהשליחים שיכולים לגרום לאנשים להתקרב למוזיקה הזאת ולהיות אחד מהתומכים שלה, אז עשיתי מבחינתי משהו גדול. צריך לבוא להופעות. בהופעות שלי אני כבר יודע שזה קורה: אנשים באים, רואים את ההופעה, ונהיים חלק מהמשפחה".
"אמן גדול יודע שהוא אמן גדול "
- נגן ברמתך צריך עדיין להתאמן כל יום?
"בדיוק אחרי שאני אגמור לדבר איתך אני הולך להתאמן. זה יכול להיות שלוש שעות ביום, יכול להיות שעה או חצי שעה. אני לא חייב להתאמן את כמות השעות של פעם אבל אני עדיין מאוד רוצה תמיד להתאמן כל יום".
- אחרי ההשגים שהגעת אליהם, איזה חלומות עוד יש לך? יש עוד מישהו שאתה חולם לנגן איתו?
"לא נעים לי להגיד, אבל לא. החלום שלי זה שהכל ימשיך כמו שהוא".
- ואחרי כל מה שאמרת על הסצינה הישראלית המתפתחת, יש סיכוי שתחזור לפה בקרוב?
"אני מבלה פה הרבה יותר עכשיו כי אני רוצה להיות עם המשפחה שלי וכי יש לי פה אהבה, ובעצם אפשר להגיד שאני קצת פה".
- עבדת ואתה עובד עם שמות באמת גדולים. יש לי הרגשה שדווקא ככל שאמן גדול יותר הוא אדם יותר נחמד. זה נכון?
"את נורא צודקת. אמנם אין פה חוקים, אבל תשעים אחוז לפחות מהגדולים האמיתיים שנפגשתי איתם, אלה שבאמת היה להם ויש להם להגיד משהו שיישאר לדורות, הם אנשים מאוד נחמדים ומאוד נינוחים. אמן גדול יודע שהוא אמן גדול. לא בהקשר השלילי של להשויץ ולהיות לא נחמד, אלא להפך, בהקשר הרגוע והנינוח של העניין".
- אתה רגוע ונינוח?..
"היום אני די רגוע ונינוח, בניגוד ללפני עשר שנים שאז הייתי הרבה יותר צעיר ונחפז. היום אני מרגיש שיש דברים שיותר חשובים אפילו ממוזיקה, כמו הקשר שלי לחברים הטובים שלי, למשפחה, הבריאות, כל הדברים שבלעדיהם אין מוזיקה. הפרופורציות, הזמן, וגם ההשגים שהגעתי אליהם, נותנים לי איזה רוגע שקט ונינוחות. יש כמה דברים שבאים לפני האמנות, ואסור לשכוח את זה. האמנות מחקה את החיים ולא החיים את האמנות".
לפרטים נוספים על המופע "בבית"
האתר של אבישי כהן
31/05/2005
:תאריך יצירה
|