"אהרון פררה מגיש שיר ישראלי – עם ישראל שר" הוא שמה של סדרת ערבי הזמר בתיאטרון היהלום הפותחת בנובמבר את עונתה העשירית  ומביאה אל הבמה שישה ערבים, המפולחים לנושאים שונים בתקופות הזמר העברי.

בכל ערב יופקדו השירים בידי אמנים אורחים שונים, ובידי המנחה אהרון פררה עצמו שישיר כשני שירים אף הוא. על הניהול המוזיקלי אחראי אורי קריב.

האבות, הצמדים והשלישיות, הפסטיבלים

"תחת הכותרת 'שיר ישראלי' מחולקת הסדרה לנושאים שונים", מספר פררה, כיום עורך ומגיש ברשת ג'. "ערב הזמר הראשון ידבר על שירים שנולדו על הבמה, שירים מתוך מחזות זמר ותיאטרון, זה יכול להיות מ'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' ועד 'סלאח שבתי', זה יכול להיות שירים מתוך סרטים, זה מעורבב. החלק הראשון של הערב הזה יהיה שונה לגמרי, כשאני מוביל את הערב גם בשירה, ובחלק השני מתארח ששי קשת.

"ערב הזמר השני יוקדש לאבות המייסדים של המוזיקה הישראלית, ביניהם  אלתרמן, וילנסקי, אהוד מנור, חיים חפר.הערב השלישי, 'זוג או פרט' הוא ערב הצדעה לצמדים ולשלישיות בזמר העברי, ופה ממש אין גבול, מ'גשר הירקון', דרך שלישיית 'לא אכפת להם', 'החלונות הגבוהים', הגששים.

"הערב הרביעי, 'האמונה שבלב', יעסוק במוזיקה חסידית ויהודית בזמר העברי, קרליבך וכל מיני זרמים בסגנון הזה. הערב החמישי הוא 'אהבה ישראלית', ערב שירי אהבה מכל הזמנים, וכמובן שכשמדברים על אהבה ישראלית יהיו לדעתי יותר אכזבות מאהבה מאשר שירי אהבה..."

לא רק ישראלית. אין מה לכתוב כשהכל בסדר...

"כן, זה נכון... הערב השישי והסוגר יוקדש לפסטיבלי הזמר, כשכאן אתה הולך משנת 65 כשהתחילו פסטיבלי הזמר, עושה איזו עצירה ועובר לקדם אירוויזיון, כשבדרך היו הפסטיבל המזרחי, 'למנצח שיר מזמור', הפסטיבל החסידי.

"רק כדי להוסיף פה איזו נקודת חן, ב-65' או 66', הייתה אפשרות לכל אמן לשיר שני שירים בפסטיבל, וכך היו מצבים שיהורם גאון, למשל, עלה ושר 'בלדה לחובש', ויכול היה לקטוף מקום ראשון ומקום שני. גם אריק איינשטיין השתתף, וגם הוא שר שני שירים".

עשרים דקות ושיר

גם אביו של פררה, הזמר אברהם פררה, איש ירושלים שהופיע בהרכבים שונים והשתתף, בין השאר, ב"אל תקרא לי שחור", לקח חלק בפסטיבל 1965 עם שני השירים "רקפות" ו"רגבי השדה".

עד כמה מחובר המקום שלך כזמר לדברים שספגת בבית?

"יש לי מופע שמתרכז בחצר הירושלמית, שבו אני מספר על הבית, על המשפחה, על סבא שלי שנהרג בשיירת הצופים, על החיבור לאבא דרך המוזיקה והלדינו. אז זה מוזיקה ישראלית שהתנגנה בבית ושאבא שלי שר, אבל גם ובעיקר שירת הלדינו, שלא האמנתי שאני אתחבר לזה, אבל אחרי שאבא שלי נפטר מצאתי את עצמי מתחבר לרומנסות, שר אותן, מספר עליהן".

הבחירות המקצועיות שלך נבעו מכך שגדלת כבן של זמר?

"קטונתי מלהשוות את עצמי אליו קולית בתחום שהוא עסק בו, אבל אני עוסק בזה מכל מיני כיוונים, בין כשאני עורך ומגיש ברדיו וחשוף בעצם למוזיקה כל הזמן, ודרך העבודה שלי.

"אבא אף פעם לא דחף אבל הוא היה גאה בזה. בגיל שמונה, תשע, כשהוא ראה שאני לומד לנגן על גיטרה, הוא חיפש טריקים כדי שזה יתחבב עליי. אז כל אחד מאיתנו היה נוטל גיטרה, היינו מקציבים זמן, נאמר עשרים דקות, ונכנסים לחדרים נפרדים עם אותן מילים, ומי שהיה יוצא עם הלחן הכי יפה – הוא ניצח. כמובן שאני תמיד ניצחתי...

"יצאו מזה דברים יפים, כמו לחן משלו שהוא עשה ל'בובה זהבה' והקליט, ושירים שחלקם נמצאים באוסף מאוד מקיף ויפה של העשייה שלו, שזה לדינו, שירי ירושלים, שירי ארץ ישראל ושירי ילדים, שהמשפחה הוציאה לפני כמה שנים".

איכשהו זה מחזיר אותי לשאלת המילה "זמר" שמופיעה גם בהגדרת הסדרה שאתה מגיש, "סדרת זמר עברי". למה תמיד כשמדברים על שירים מסוימים עוברים למילה הזו, שישר מקטלגת אותם עמוק בנפתלין, במקום להגיד "שירים"?

"זה נכון. אני לא יודע אפילו את מקור הטעות, זה כאילו, 'בוא נקטלג את זה עוד יותר', את צודקת. כשאתה מופיע לילדים לוקח לך שנים לצאת מהקטלוג הזה. מה שלא תעשה זה סטיגמות שקשה לצאת מהן. גם על מזרחי אומרים שהיום מזרחי זה מעורבב, וזה ממש לא, כשמתחיל הבוזוקי זה 'שיר ים תיכוני ומזרחי'. גם כאן זה ככה. אני לא יודע אם אפשר לצאת מזה".

הערדליים של דן אלמגור

פררה עצמו, שחקן, זמר ועורך המגיש את הסדרה זו העונה השנייה, נטל בה חלק כאחד המשתתפים גם בעונות הקודמות אותן הגיש דן אלמגור.

"דן אלמגור עשה עשר שנים עונות, ופשוט קטונתי", הוא אומר. "אני לא נכנסתי פה לנעליים אלא לערדליים. אלמגור בא מכיוון אחר לגמרי, שלרגע לא חשבתי להמשיך את הנישה שלו. הוא בא ונתן כל מיני סיפורים אותנטיים שהוא עצמו חווה ועבר, על ההתיישבות, והעלייה הראשונה והשנייה.

"ברגע שהתחלנו איתי כמגיש באתי בכיוון אחר לגמרי, יותר קל, פחות אינפורמטיבי, המעברים מחויכים ואני הולך על דברים שאני מרגיש שאני שוחה בהם וטוב בהם, שזה הומור והגשה מחויכת וסיפורים על החיים ועל הדברים שאני מביא ממני".

בכל זאת מדובר בשירים שחלקם מבוגרים ממך בשנים רבות. אילו סיפורים אתה יכול להביא ממך לתוך נושאים שקרו לא מעט שנים לפני שנולדת?

"א. אני לא כל כך צעיר, זה לא זר לי. שמעתי את זה בבית. ב'אל תקרא לי שחור', שאבא שלי השתתף בה כשהייתי בן 11, הגעתי לחזרות, לכל ההופעות בירושלים הייתי בא ונמצא, את רותי נבון ועוזי פוקס הכרתי כילד, וכך גם את דן אלמגור שכתב את המחזה.

"בעונה שעברה למשל, בערב שעסק בשירי ילדות, הבאתי את הילדים שלי והסיפורים שלי, העכשוויות, היום יום, הבאתי את אני ב-2012, וזה התחבר. או שהבאתי סיפורים שידעתי והכרתי, בדרך שלי".

בתקופה הנוכחית מהדהד חזק הסיפור החברתי, הכלכלי, הפוליטי. אתה נותן בסדרה מקום לפוליטי?

"לא, לא, לא, אוי ואבוי. אני חושב שאנשים באים ליהנות. אם היה למשל את 'הפשפש' אז אמרנו משהו על יאיר לפיד וזה היה מצחיק, אבל אני בורח מזה. אני חושב שאנשים עייפים מזה".

המפגש הראשון בסדרה  "אהרון פררה מגיש שיר ישראלי – עם ישראל שר" יתקיים ביום רביעי, 21 בנובמבר 2012 ב-20:30 בתיאטרון היהלום, רמת גן. לפרטים ולהרשמה בטל': 6121050 – 03.