מוזיקה - צורת הקיום היחידה היא מחול

זו התחושה שאיתה יצאה גבי אלדור מהמופע של בלט דה-לוריין בהיכל האמנויות בהרצליה

בעצם זו תופעה מרנינה: מחול טוב, בלי תרועות רמות מדי של יחסי-ציבור, בלי כוכבים, במין שגרה כביכול של תרבותיות.

לא תופעה חד-פעמית, מרגשת עם הפקה מסובכת, לא חידושים מרעישים, אלא כמעשה של תרבות מובנת מאליה, עם קהל נאמן וסבלני שמתברר שהוא מסוגל להרחיב את מנעד ההעדפות שלו.

הדום המגדיל עוד יותר את דמותה המיתולוגית

הערב נפתח ביצירה של מרתה גראהם משנת 1936, ומעניין לשוב לראות את יצירתה. "סקיצות של כרוניקות" לא עולה לעתים קרובות והיא אינה בין היצירות המפורסמות ביותר של גראהם, אך מידת החידוש שבריקוד שלה מפתיעה גם היום.

המחול הזה נוצר כמחאה על עוולות המלחמה – מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים בספרד – ויש בו מה שגם יופיע מאוחר יותר: דמות של אשה עזה, מין לוחמת חופש בשמלה ענקית שמשמת גם תפאורה, כיסוי וסמל; חלקה הפנימי אדום כדם, ויחד עם השחור השולט יוצר ניגודים דרמטיים, מוכרים אך עדיין יעילים.

דמות האשה המקוננת, החזקה למרות צערה, מתבטאת בתנועות גדולות של זרועות ופלג גוף עליון, כשהיא ניצבת על הדום המגדיל עוד יותר את דמותה המיתולוגית.

בהמשך מסתערות פנימה הרקדניות בתלבושת שחורה, בתנועה אחידה מהירה מאוד, כולה מרפקים וברכיים, בקפיצות חדות, רגליים ארוכות שלוחות קדימה או כפופות, כמין פסלים העפים באוויר.

הדימוי המצטבר של השורות המהירות השועטות בשורות לרוחב הבמה כדי להיעלם ולשוב שוב בווריאציה אחרת הוא של מצעד – כולו כוח והתרסה, כאשר דמות אחת הנעה בכיוון ההפוך רק מדגישה את עוצמת ההתקפה.

כפות הרגליים הדורכות תחילה על עקב במקום על בהונות, כפות הידיים הפתוחות והקפוצות לסירוגין, השונות כל-כך מן הבלט, הן רק מרכיבים במחול מסעיר, שלא איבד את כוחו מאז נוצר. הביצוע היה מושלם.

סורבה פירות שניתן כדי לנקות את החיך

ריקוד משעשע ומקסים של מאתילד מונייה וז'אן פרנסואה דירור הצרפתים היה מין סורבה פירות שניתן במסעדות פאר כדי לנקות את החיך בין מנה למנה: כולו קלות והומור עדין.

שני זוגות בחצאיות טוטו אווריריות ומעילי גשם, לצלילי קורט וייל וברנארד הרמן (המוזיקה של הסרט "ורטיגו"), מעלים אסוציאציות של בידור, של קולנוע, של ז'אנרים בלשיים ורומנטיים ומיוזקל.

הביצוע מבריק ולא מנסה להצחיק. זו יצירה שנוגסת בתולדות הקולנוע כולו, כולל מעשה רצח, רומן וחתונה, ובדרך נהנים מכל רגע יחד עם הקהל.

עדין וגדול ורומז בלי להיות למעמסה

היצירה השלישית היתה "המצאות" של מארס קנינגהם. הריקוד הזה הוא מלאכת מחשבת מתוחכמת שכל ניסיון לפענח בזמן אמת את מרכיביה השונים נדון לכישלון.

הרעיון המרכז של קנינגהם הוא עקרון האקראיות – המוזיקה פוגשת במקרה ברקדן, שאמנם יש לו כוריאוגרפיה מבחינת התנועות, אך הסדר והמשך מוכרעים בזריקת קוביות.

בלט דה לוריין, ננסי (תמונת יח"צ)

התוצאה היא ריקוד עשיר שבו הרקדנים מפתיעים את עצמם ואת הקהל. אין סיכוי לשעמום, משום שעל הרקדנים להחליט החלטות, להיות בקשב מוחלט לרקדנים האחרים, ומידת הערנות, התחושה שהם קיימים ברגע זה, לא משחזרים ואין בהם נוסטלגיה, היא איכות מחולית נטו.

הקבוצה כולה נפלאה, הרקע המצויר של דובה ברדשו משמש הצעה לאינטרפרטציה, הוא עדין וגדול ורומז בלי להיות למעמסה. ריקודי הזוגות לקראת הסוף מובילים לשיא של מחול בטהרתו, ריקוד ללא מסר או מוסר השכל, ריקוד שהוא נוף.

כאשר יורד המסך פתאום על תמונת ריקוד מרהיבה, מתמשכת והולכת, נעשית עשירה ומעודנת ומלאת פרטים – אתה נותר עם התחושה שצורת הקיום היחידה היא מחול.

המופעים הבאים של הלהקה יעלו ביום חמישי, 8 בנובמבר 2012 ב-21:00, ביום שישי, 9 בנובמבר 2012 ב-13:00 ובמוצ"ש, 10 בנובמבר 2012 ב-21:00 בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה. כרטיסים: 09-9729999.

לרכישת כרטיסים