ולדימיר יורובסקי, אחד השמות הלוהטים בעולם הניצוח הבינלאומי, סוף סוף מגיע לישראל. בן ארבעים, שהחל לפרוש כנפיים לפני 13 שנה בסך הכל והיה לשם נרדף להצלחה, לפרשנות מעמיקה, לתובנות חדשות לרפרטואר הקלאסי.
 
הוא כבר הופיע על הבמות המרכזיות החשובות בעולם ועדיין - תזמורות ובתי אופרה כאלה שביקר בהם וכאלה שעדיין לא - עומדים בתור כדי להזמין אותו.
 
היום, לצד הופעות אורח, הוא מנהל מוזיקלי של הפילהרמונית של לונדון, של פסטיבל האופרה בגליינבורן שליד לונדון, הוא מנהל את "תזמורת עידן ההארה" ואת התזמורת האקדמית הממלכתית של רוסיה (תזמורת סבלטנוב בעגת חובבי המוזיקה). הוא שימש כמנצח הבית של האופרה הקומית בברלין, כמנצח אורח ראשי של בית האופרה בבולוניה וכמנצח אורח ראשי של התזמורת הלאומית הרוסית. 

את רוסיה עזב עם המשפחה כשהיה בן 18 ואת המשך הלימודים עשה בגרמניה.

"מזמן לא עבדנו בהנאה גדולה כל כך"
 
לישראל הגיע יורובסקי בתחילת השבוע כדי לנצח בתזמורת הפילהרמונית הישראלית על "פיק דאם", האופרה של צ'ייקובסקי שהתזמורת לא ניגנה מעולם. קבענו להיפגש בהפסקה החזרה האחרונה. הגעתי קצת קודם.
 
יורובסקי ניצב לפני התזמורת. תמיר, רזה נמרץ, שער שחור שזור באניצים מכסיפים גולש על כתפיו.  בחזרה השיער אסוף למעין צמה קטנה. הוא עסוק. הניצוח מדויק, ממה שהספקתי לראות הוא נותן סימנים ברורים למקהלה, לסולנים, תנועות ברורות מסמנות כניסות לכל נגן ונגן. כשהוא מודיע על הפסקה. הוא נשאר ליד עמוד התווים. נגנים באים לשאול, להעיר. יורובסקי עונה לנגן אחד, נעצר וקורא עם נגן את התווים במקום שטעון הבהרה. 

זו כאמור הפעם הראשונה שהתזמורת הפילהרמונית הישראלית מנגנת את "פיק דאם", האופרה הגדולה של צ'ייקובסקי. אני מסתכל סביבי. אי אפשר שלא להתרשם מן הפנים הקורנות והמאירות של נגני התזמורת. הם כידוע מוזיקאים ותיקים שכבר ראו הכל. מנצחים בגדולתם, ברגעי משבר, כל אחד מהם צורר באמתחת הזיכרון רגעים מרגשים ולמרות זאת הם מתרגשים מחדש. "מאסטרו" אומרת אחת הנגניות "כבר הרבה זמן לא עבדנו בהנאה גדולה כל כך!"
 
ברגע של אתנחתא קצרה אני מציג את עצמי. הוא מתבונן בי, נבוך משהו "למען האמת שכחתי שקבענו." אבל תוך שנייה הוא שולף בקבוק מים ואומר: "בוא נצא החוצה. המיזוג כאן הורג אותי".
 
יצאנו החוצה, המנצח שמבלה את רוב שעות עבודתו בעמידה מבקש לנהל את השיחה בישיבה. אבל בחוץ, על הכביש הצמוד לגב אולם סמולרש בקמפוס אוניברסיטת תל אביב, אין כסא. "איכפת לך לשבת על המדרכה," הוא שואל. "לא, לא."  שנינו מתיישבים על המדרכה הצבועה אדום לבן.... "יש לך בערך 25 דקות...".
 
איך העבודה, נראה לי שאתה מנהל כאן מרוץ מרתוני, מרחק גדול וזמן מוגבל?
 
"אמרת מרתון ואתה צודק. זו בהחלט משימה כמעט בלתי אפשרית. אם אמשיך את הדימוי שלך נגני תזמורת סימפונית הם אצנים יכולים לרוץ למרחקים קצרים. נגני תזמורת אופרה הם מרתוניסטים ואני אסביר.
 
"כל הופעה של נגנים בתזמורת סימפונית, נמשכת  כשעה וחצי או לכל היותר שעה ושלושת רבעי. נחשוב על סימפוניה גדולה וארוכה השלישית של מאהלר, למשל. היא אורכת 100-90 דקות. זה המקסימום שנגני תזמורת סימפונית מכירים. נגני אופרה רגילים לנגן 5-3 שעות מערכה אחת באופרה 'מייסטרזינגר' של וגנר נמשכת  כמעט מאה וארבעים דקות. ברור שיש פה הרבה סיכון, הרבה משמעת פנימית ודרישות די אבסורדיות.
 
אני רואה מה קורה לנגנים שלי בלונדון נגני הפילהרמונית לונדון שבאים לנגן בפסטיבל גליינבורן.על פי מסורת עבודה בבתי אופרה, בגרמניה, באנגליה, בסקנדינביה, הכנה של אופרה היא סיפור של שבועות רבים. התזמורת נכנסת לשבוע או עשרה ימי חזרות לקראת הבכורה, זה אחרי שהזמרים והמקהלה כבר עבדו קודם. זוהי השגרה האופראית המקובלת. לכן ברור שמה שאנחנו עוברים כאן  הכנת האופרה הזאת בחמש חזרות בלבד. זו חוויה מסוג אחר".
 
מה על הזמרים האם גם הם שותפים לכל אותם ימי חזרות ארוכים?
 
"בדרך כלל כן, אבל מאחר ואני בחרתי את רוב הזמרים הממלאים תפקידים ראשיים, הרי שהם מכירים את התפקיד ומכירים גם את דרך עבודתי. ניצחתי על 'פיק דאם' בלונדון, בפריז, בני יורק. אלא שגם כאן נאלצנו די ברגע האחרון להחליף זמרת. הזמרת הראשית זו ששרה את ליסה, חלתה. מצאנו זמרת אחרת, מארמניה, אבל איתה לא עבדתי מעולם קודם. תהליך ההסתגלות ההדדית דורש זמן".
 
בעצם אתה אומר שתהליך ההבשלה לתוך האופרה גולש למעשה לתוך הקונצרטים.
 
"אכן. אבל כאן מתוכננות תשע הופעות ואני מניח שאני אתחיל להיות שבע רצון מן ההופעה החמישית ואילך. גם בניו יורק וגם בפריז  היו תשע הופעות  ותהליך ההבשלה היה ממושך".
 
מודה שלא ראיתי הרבה עבודות שלך בעבר אבל זכורה לי הפקת "פלסטף" (אופרה של ורדי)בגליינבורן שמאוד הרשימה אותי
 
"זו היתה הפקה מיוחדת והיא הוצגה 16פעמים ואני הייתי מרוצה בפעמים ה-13 ה-14 וה-15".

יוסי שיפמן וולדימיר יורובסקי


ספוטניק מוזיקלי מעופף  

נחזור קצת לילדות שלך אתה בן למשפחה מאוד מוזיקלית?
 
"כן אבא מיכאיל הוא מנצח ידוע ומוכר. וגם אחי הצעיר דמיטרי מנצח, אחותי מריה פסנתרנית ומדריכת זמרי אופרה. באופן טבעי אבא היה המורה הראשון שלי".
 
גם המשפחה שלך מוזיקלית?
 
"אשתי פסנתרנית שעסקה בהוראת מוזיקה ויש לי שני ילדים, בת ובן הגדולה מנגנת בחליל אבל אני מאוד מקווה שהנגינה תישאר אצלה כתחביב ובזמן האחרון לשמחתי היא מגלה חיבה יתרה לדרמה".
 
אשתך עדיין מנגנת?
 
"אנחנו גרים בברלין. בשנים שעבדתי בעיר בבית האופרה הקומית. היא היתה מאוד פעילה במוזיקה.
אבל בשנים האחרונות, לאחר שהיא הפכה לאשתו של ספוטניק (לווין) מוזיקלי מעופף, היא פחות עובדת".
 
כמה הופעות יש לך בשנה?
 
הוא מתחיל לחבר בראש מספרים. "בפילהרמונית של לונדון בלונדון, כל שנה יש גם סיורי קונצרטים, בפסטיבל, בתזמורת הרוסית שלי והופעות אורח. בסך הכל כ-75 הופעות, הוסף לזה ימי חזרות. נראה לי שאני צרך קצת למתן את הקצב. אבל בינתיים יש לי חוזים. החוזה המרכזי הוא עם הפילהרמונית של לונדון. אני חתום עד שנת 2017. אז ימלאו עשר שנים להיותי מנהל מוזיקלי שם וזה יהיה זמן טוב לעזוב".   
 
מתי ידעת שתהיה מנצח?
 
"למעשה מגיל 16. היה פסנתר וניגנתי פסנתר אבל מעולם לא חשבתי שאהיה פסנתרן".
 
ההתחלה שלך היתה קלאסית?
 
"בכלל לא. נתחיל מזה שמלחינים כמו ליגטי וקורטג (מלחינים פעילים ברבע האחרון של המאה העשרים, י.ש.) הם קלאסיים בשבילי. ההקלטה המסחרית הראשונה שלי היתה הקנטטה 'גלות'  של גיה קנצ'לי (מלחין גיאורגי נחשב שבישראל זכה כבר לכמה כיבודים בכללם פרס וולף היוקרתי). היצירה משכה אותי, הנושא משך אותי. כך שהמוזיקה החדישה היתה התנסותי הראשונה.
 
"מייד אחר כך עברתי לעסוק במוזיקה עתיקה, אני עדיין עובד עם 'תזמורת עידן ההארה 'באנגליה. אחרי ההתנסויות הממושכות האלה הגעתי לרפרטואר הקלאסי והרומנטי".
 
זו הדרך הנכונה?
 
"בהחלט. כשאתה מתחיל מן הקצוות הדרך שלך להתבונן במרכז במוזיקת המיינסטרים של אולם הקונצרטים מתחדדת. נחזור לשאלה הזאת מכיוון אחר. אני מסתובב בעולם ופוגש המון גולים רוסיים, בכל מקום.
 
"אני עצמי יהודי לא מסורתי. אני חושב מה שמשך אותי ביצירה הראשונה שהקלטתי על גולים חשבתי על גולים יהודים כמו המשורר פאול צלאן, הסופר יוסף ברודסקי, שני יוצרים שאני מעריץ. גם קנצ'לי עצמו שמוכר היטב בישראל הוא גיאורגי שחי שנים בבלגיה.
 
"מכל מקום כשהגעתי לכאן לא ידעתי עם איזה מוזיקאים אפגש. כמובן ששמעתי על התזמורת ויש כאן חברים שלמדו אתי או מכירים את אבא, אבל התחושה הראשונה היא שלאחר התנסות באנגליה ובגרמניה, נחתתי כאן ואני מרגיש כמו באיטליה - חום, חוסר סדר, אבל הרבה חן אנושי.
 
"בעניין הגולים אני מסתכל על התזמורת ואני רואה את המרקם האנושי הזה. מרקם מרתק, חד פעמי בעולם המוזיקה. לא רק רוסים, יש כאן יוצאי כל מדינות ברית המועצות. החלק האירופי, החלק האסייתי, לידם כמובן ילידי ישראל ואחרים. אבל הבסיס הוא מצוין ומאפשר עבודה.
 
"האופרה הזאת של צ'ייקובסקי מכילה הכל, יש כאן מוזיקה שמזכירה את מוצרט, יש צבעים רוסיים עממיים, יש אפילו רמזים למוזיקה של תחילת המאה העשרים, אני מוצא בה הרבה נקודות דמיון ל'ווצק' של ברג".
 
יש גם דמיון מה ל"כרמן" שצ'ייקובסקי ראה לפני שניגן לחיבור האופרה?

"כן אבל זה דמיון יותר צורני ופחות בעומק היצירה. מה שאני מבקש לומר הוא שאם באיזה שהוא מקום, אני אומר לנגני כלי הקשת עכשיו אני רוצה טרמולו (רעד, הפקת צליל על ידי תנועות מהירות של הקשת על המיתרים, י.ש.) כמו בסימפוניות של מאהלר. אני לא צריך להסביר. אני מקבל את זה מייד. ומנגד אם אני מרמז על שיר עם רוסי. גם את זה אני מקבל. כלומר יש כאן תשתית עומק תרבותי, הבנה מהירה שמאתגרת אותי כמנצח".

יוגה וקריאה
 
איך אתה לומד יצירות חדשות?
 
"אני מסתגר. כשאני לומד יצירה חדשה אני חש כמו נזיר. צריך שקט מוחלט, גם לא משפחה. מי יודע אולי הסיבה היא ההקלטה הראשונה שלי. הקנטטה של קנצ'לי שכבר הזכרנו בשיחה. ההקלטה היתה של חברת ECM.  מנהל החברה חיפש תמיד מקומות מוזרים להקלטות. לקנטטה הזאת הוא סחר את כולנו למנזר ביישוב קטן קרוב לגבול גרמניה, אוסטריה שוויץ. שם גרנו עשינו חזרות ביום ובאמצע הלילה הקלטנו. אולי זה משם"..
 
אתה רץ הרבה, עומד שעות על הבמה, שומר על כושר. יש לך זמן לעיסוקים אחרים?
 
"אני לא מבלה במכוני כושר. לא סובל את זה. לעומת זאת יוגה כן ודי באדיקות. התחביב העיקרי שלי קריאת ספרים. אני קורא לפעמים שישה ספרים במקביל".
 
משהו טוב שאתה ממליץ?
 
"אני לא קורא לפי אפנה, אני יכול לקרוא היום ספר חדש ולקרוא את תומס מאן. אבל אם שאלת אני מאוד ממליץ על 'בית פושקין',  ספר של אנדרי בּיטוֹב, סופר מעולה שיש בו גם מג'ימס ג'ויס וגם ממרסל פרוסט. אני יודע שהספר כבר תורגם להרבה שפות.
 
"תחביב אחר שמאוד חסר לי הוא מפגש עם חברים. יש לי חברים באנגליה, באיטליה, שאני רואה לעתים מאוד רחוקות. כבר אמרתי שאני צריך לנצח פחות".
 
נגמרו עשרים וחמש הדקות. יורובסקי חוזר לאולם. בערב -  ההופעה הראשונה.    
  
  
קונצרטי הפילהרמונית בניצוחו של יורובסקי יתקיימו בימים ראשון, רביעי ושבת, 11, 14, 18 בנובמבר 2012 ב-19:30 וביום שישי, 16 בנובמבר ב-13:00 באודיטוריום סמולרש בתל-אביב וביום שלישי, 13 בנובמבר ב-19:30 בבנייני האומה בירושלים. כרטיסים: 220–460 שקל. לפרטים: 1700-70-30-30.