שמו הלך לפניו
 
"זה בעיקר בגלל לוח הזמנים," משיב הפסנתרן כריסטוף אשנבך לשאלה המתבקשת, מדוע נעדר מן הבמה בישראל יותר משני עשורים.
 
"בעבר ביקור בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, היה תמיד ביקור ממושך, כל תכנית נוגנה בין 12 ל-15 פעמים. עם השינויים הרבים שחלו בלוח העבודה ומולם העבודות השונות שלי כמנהלן של תזמורות סימפוניות שונות בעולם, לוחות הזמנים התנגשו זה בזה. כמובן שאני שמח שהצלחתי להגיע לכאן עכשיו ולהיות כאן שוב".
 
השיחה בינינו מתקיימת באולם החזרות שבבית ההארחה של התזמורת הפילהרמונית. כמה רגעים של מנוחה לאחר חזרה עם התזמורת והזמר מתיאס גרנה שישיר החל מהערב עם התזמורת מחזור שירים של מאהלר. אשנבך בן 72, גזרה דקה ספורטיבית, תגובות מהירות מעל דוכן המנצחים, עבודה נמרצת,  ממשיך לעבוד  עם התזמורת גם בימים אלו.
 
הוא נולד בברלסאו (כיום ורוצלב במערב פולין) ב-1940. התייתם מהוריו וכיתום אומץ במחנה פליטים בהיותו בן שש על ידי ולידור אשנבך שגידלה אותו בתחילה במזרח גרמניה ואחר כך עברה למערב ושם הכיר את אביו המאמץ. ומאז אימץ את השם אשנבך. אמו המאמצת היתה גם המורה הראשונה שלו לפסנתר ולמוזיקה.
 
בילדותו ניגן גם כינור וגם ויולה, ועוגב, אבל בסופו של דבר התמחה בפסנתר ובן 11 כבר זכה בפרס ראשון בתחרות ארצית בגרמניה. במקביל החל לרצות להיות למנצח וגם רצון זה מומש די מוקדם. זו היתה ההתחלה. בביקור הקודם שלו שמו הלך לפניו כפסנתרן וכמנצח. באותם ימים הרבה להופיע כפסנתרן בקונצרטים קאמריים וכסולן, בן זוגו אז היה הפסנתרן והמנצח יוסטוס פרנץ והשניים גם הרבו להופיע ביצירות לארבע ידיים או לשני פסנתרים.
 
מאז נסק שמו של אשנבך, " אני  יודע שאני נמצא בפסגה" הוא יגיד במהלך השיחה ואם בודקים את רשימת התזמורות אותן ניהל ושאיתן הופיע יותר מפעם אחת מקבלים שרשרת שמות מרשימה. 
 
בין התזמורות שאותן ניהל מוזיקלית או שימש בהן כמנצח אורח ראשי הפילהרמונית הלונדונית; תזמורת טונהאלה, ציריך; תזמורת יוסטון, טקסס; תזמורת הרדיו של צפון גרמניה; תזמורת פריס, תזמורת פילדלפיה, התזמורת הסימפונית הלאומית בוושינגטון בירת ארה"ב; תזמורת האקדמיה של פסטיבל שלזוויג הולשטיין. בנוסף לאלה מזה כעשור הוא שב ומנצח על הפילהרמונית של וינה. עוד שימש כמנהל מוזיקלי של פסטיבל ראוויניה בארה"ב ופסטיבל שלזוויג-הולשטיין בצפון גרמניה.
 
האם עדיין קיים הבדל בין התזמורות באירופה לאלה שבצפון אמריקה?
 
"היום למעשה כבר לא ניתן להצביע על הבדל. לפני כמה עשרות שנים, היה מקובל לטעון שבעוד שהצליל האירופי הוא מגוון, עישרו בעיקר עמוק זאת בזכות המסורת הנמשכת של המוזיקאים האירופאים, הרי שהאמריקנים מצטיינים בצליל בהיר וזוהר בזכות הטכניקה המעולה שלהם. היום להגדרות חד ערכיות כאלה אין מקום. תעשיית ההקלטות, הפתיחות של אמצעי התקשורת, ההאזנה ההדדית והלימודים של אמריקנים באירופה ולהיפך ביטלו את האבחנה הזאת. כל תזמורת משתדלת להגיע לאיכות מירבית שיש בה במינון נכון מן העומק, מן הזוהר ומן הברק". 
 


כריסטוף אשנבך (צילום: אריק בריסווד)


לשלב אמנות וכלכלה
 
רבות נטען  בארץ ולא רק כאן שהאמנות של אולם – או נכון יותר של עולם – הקונצרטים דועכת. הקהל, כך טוענים מנהלי אולמות ותזמורות אינו רוצה לשמוע מוזיקה חדשה, הקהל הקבוע מתבגר וכשאין דם מוזיקלי חדש המוזיקה תגווע?
 
"בעבורי עשיית מוזיקה חדישה היא עניין חשוב ביותר. כמנצח אני חש בחשיבות הזאת עוד יותר מכל נגן סולן. אם נבדוק את ההיסטוריה הרי שעד לסוף המאה ה-19 מלחינים ניצחו על יצירותיהם וכך הקהל בעצם, היה נחשף בכל פעם ליצירה חדשה של המלחין. איפה היה העולם המוזיקלי אם לא היה קהל שצמא ליצירות החדשות של בטהובן, או באך בזמנם. 
 
"כאמור, תופעת המנצח שאינו מלחין היא חדשה יחסית ולכן תפקידו של המנצח הוא להיות סוכן ראשי של העשייה הזאת. אני מאמין שכל מוזיקה צריך לעשות בדרך חדשה מסקרנת, שהיא בהכרח גם מאתגרת וגם מסוכנת. כי איש לא ערב לתוצאותיה. עדיף לנסות ולשגות בדרך הבנת סונטה של בטהובן מאשר לחזור שוב ושוב על מה שניתן לשמוע בדיסק.
 
"ספציפית לשאלתך הדרכים לעשות את המוזיקה, משלבים אמנות וכלכלה. בוושינגטון, שם אני מנהל את התזמורת הלאומית, פועלת קרן שהקימה אישה 'משוגעת לדבר' שמזמינה יצירות חדשות. התוצאה היא שבמשך כעשור שנים התזמורת השמיעה לא פחות מ-60 (!) יצירות חדשות. עד היום הדגש היה על יצירות של מלחינים אמריקניים, אבל היום הקרן נפתחת ליצירות בינלאומיות".
 
זה מהצד שלך כאמן, כמנצח. אבל מה אומר הקהל?
 
"קהל מגיב לפי איכות התוצאה. אני יכול לומר שניצחתי על שש יצירות בהשמעת בכורה עולמית וקהל הלך איתנו. הגיב באותה התלהבות שהוא מגיב ליצירה מוכרת. אני חייב להוסיף כאן שאני בוחר בקפדנות את היצירות שאני מתכנן להשמיע ולאחר שבחרתי אותן אני מזדהה במאה אחוזים עם היצירה ואז הביצוע חייב להיות טוב. כשהוא טוב הקהל מגיב בהתאם.
 
"מדי פעם אנחנו מסתייעים במעט מילים של מנצח או של מחבר המוזיקה לפני הביצוע. כך נהגנו גם בתזמורת פילדלפיה. העובדה שהקהל פוגש מלחין  של מוזיקה חדישה ורואה שהוא לא מפלצת אלא יצור אנושי, בן אדם כמוני וכמוך, גם היא תורמת לקליטה של היצירה החדשה אצל הקהל". 



התזמורת הפילהרמונית (יח"צ)

מבמת האופרה אתה נעדר יותר בשנים האחרונות?
 
"נכון  למרות שאני מאוד אוהב לנצח על אופרות. בעיקרון   גם כאן ישנה בעיית זמן, להפקה חדשה צריך להקדיש זמן רב. ההזדמנויות שלי בשנים האחרונות היו כאשר אחת התזמורות אותן ניהלתי, ניגנה אופרה. לעתים מתוך העבודה השוטפת עם תזמורת יוצאת הפקה אופראית מרתקת.

"כך למשל כשהחלטתי  להחזיר לבמה את יצירותיו של המלחין פאול הינדמית, שלדעתי אינו מוערך דיו  (הינדמית למרות גרמניותו הרשמית, עזב את גרמניה הנאצית, בין היתר כי המוזיקה שלו נחשבה למוזיקה מנוונת, וכי אשתו היתה נצר למשפחה יהודית. עתידו בגרמניה היה לא בטוח. י. ש. )
 
"הינדמית יצא לשוויץ, בהמשך יצא לארה"ב ומשם, כאזרח אמריקני, שב אחרי המלחמה לשוויץ. מה שחשוב לציין שמאז השמעת הבכורה של האופרה שלו 'מתיאס הצייר' בשוויץ בסוף שנות השלושים של המאה שעברה, היא לא בוצעה ולו גם פעם אחת בפריז. זה היה ביצוע בכורה והקהל בצרפת קיבל את האופרה בהתלהבות".
 
כמה זמן אתה מקדיש לנגינה כפסנתרן בהופעות?

"לא הרבה מדי, אבל אני לא מרפה אני ממשיך להיות פסנתרן, אני מאוד אוהב את מה שנעשה כאן ביום חמישי. עם הסולן הזמר מתיאס גרנה, שהשתתף גם הוא בהפקת 'מתיאס הצייר' בפריז, נבצע את 'מסע חורף' מחזור השירים הנפלא של שוברט. במסגרת כזו אני שב לפסנתר, כשהמחזור מתקצר (כמו למשל ב'שירת הברבור') אני מנגן סונטה של שוברט בחצי השני. של התכנית. לא מזמן הופעתי עם נגני התזמורת הלאומית בוושינגטון, בשישייה לכלי נשיפה ופסנתר של בטהובן".
 
ניגנת בעבר עם גדולי המוזיקאים מוזיקה קאמרית וכיום אתה מופיע עם חברי תזמורת. יש הבדל כשמנגנים מוזיקה קאמרית עם נגני תזמורת?
 
"זה בהחלט תלוי ברמת הנגינה  ובצפון אמריקה לא היתה בעיית רמה.  כשיש לך נגנים מעולים כך כך, מה שתנגן איתם יישמע מצוין".
 
נולדת בברסלאו האם שבת אי פעם לעיר הזאת?
 
"כן פעם אחת בשנת 2000, כיום הם עומדים לחנוך אולם קונצרטים חדש ומבקשים שאשוב לשם".
 
וכמנצח שהעולם הוא הבמה שלו אתה נשאר בקשר עם גרמניה?
 
"יש לי קשרים קבועים  עם תזמורת צפון גרמניה, עם התזמורת הסימפונית הגרמנית בברלין וקשר קבוע עם הפילהרמונית של וינה ועם תזמורת הצעירים של האקדמיה בשלזוויג הולשטיין. זו התזמורת בינלאומית ואני פוגש את בוגריה בתזמורות שונות בעולם. גם כאן בפילהרמונית פגשתי שני נגנים שעבדתי איתם בעבר".
 
אם אתה מזכיר צעירים  אני רוצה לשוב לשאלת השוני התרבותי. אמרת מקודם שהיום אין הבדל כמעט בין תזמורות אירופיות לתזמורת אמריקניות, כי האמריקנים כבר בשלו לכיוון ההעמקה, האם זו גם תחושתך כשאתה מנצח על נגנים ממזרח אסיה, גם הם כבר הטמיעו את המוזיקה המערבית?
 
"זה נכון שבמפגשים הראשונים הם באמת מנגנים אחרת. אבל עם רצון חזק כמו שיש לרבים מהם, הם קולטים הרבה יותר מהר. למעשה אתה נוגע כאן בשאלה  שלא קשורה רק למוזיקאים צעירים מן המזרח. היום נראה לי שלמוזיקאים באשר הוא המסלולים קשים יותר. התחרות עצומה, כל תופעת 'תעשיית המוזיקה' או 'עסקי המוזיקה' היא דבר שלא הטריד אותי כשהייתי בגילם. וכשיש תחרות עצומה כזאת כולם משתדלים הרבה יותר". 

 

כריסטוף אשנבך (צילום: אריק בריסווד)


חסך ביצירות של סיבליוס ושוסטקוביץ'
 
ניצחת כמעט על הכל, הרפרטואר האהוב עליך שבמרכזו שוברט, מאהלר, בטהובן באך מוכר לך היטב, יש יצירות שאתה עוד רוצה להתמודד איתן?
 
"בוודאי שיש ואתן לך כמה דוגמאות. אחת הדמויות המשמעותיות, חוקר מוערך ביותר, גם על ידי במאה העשרים הוא תיאודור אדורנו הפילוסוף וחוקר המוזיקה. הוא לא ייחס חשיבות למוזיקה של שוסטקוביץ' ולא למוזיקה של סיבליוס. הוא אפילו הטיף כנגדם. בתכניות הלימודים בגרמניה כשאני הייתי סטודנט לא לימדו אותם.
 
"כנראה בהשפעתו הגעתי למלחינים האלה באיחור רב. הגעתי והתחלתי לגלות עולמות נפלאים. עד היום ניצחתי והקלטתי חמש סימפוניות של שוסטקוביץ'. יש עוד עשר שלא התמודדתי איתן והוא הדין בסיבליוס. גם את הינדמית הוא לא העריך ואני מתמודד גם איתו. אבל כמובן שיש עוד".
 
אתה מקשיב להקלטות ישנות שלך ומגיב להן?

"למעשה לא. אין גם טעם בכל פעם שאתה ניגש ליצירה אתה ניגש ממקום חדש.אתה מושפע מדברים חדשים, מראייה חדשה של דברים ישנים. עכשיו למשל  אני קורא מחדש את 'אידיוט' של דוסטוייבסקי. תמיד הערצתי את מישקין גיבור הסיפור כמו שהערצתי את פייר בזוחוב ב"מלחמה ושלום" של טולסטוי, אבל הקריאה אינה אותה קריאה.
 
"אני כמובן שש להקלטות חדשות ומשלים הקלטות של יצירות שלא עשיתי בעבר. בעבר למשל הקלטתי את הסימפוניות הרביעית, החמישית והשישית של צ'ייקובסקי עם תזמורת פילדלפיה וכעת את הראשונה, השנייה והשלישית ואת סימפוניית 'מנפרד' עם תזמורת הרדיו של צפון גרמניה". 

אתה עדיין מקליט ומוכר כבעבר?
 
"מקליט כבעבר, לא בדיוק הטכנולוגיה השתנתה. על הצד הכלכלי אני לא מופקד. אבל אני בהחלט ער להורדות החוקיות והבלתי חוקיות. יש כאן אבדן כספים, אבל אני חייב להודות שאני מאוד אוהב שמוזיקה מגיעה לכולם".
 
מה מחזיק אותך על בימת המנצח עיסוקים אחרים שליד המוזיקה או שינוי מתמיד?
 
"למען האמת אני חש בשיא. לספורט אינני זקוק כי אני שעות כה רבות בעבודה גופנית על הבמה. קריאה, תיאטרון, ציור וזה תמיד היו מרכיבים בתפריט התרבותי שלי ואז תכונות כמו שלמות, סקרנות ואיכות הן תכונות שאינן יודעות גבול מהו. אלו הן התחושות החזקות שלי, ואלו הם עיקרי הדברים שאני 'מטיף' למוזיקאים צעירים. להסתכל סביב, לא להיכנע לשיגרה, להסתקרן ולקחת סיכונים".
 
 
כריסטוף אשנבך ינצח על התזמורת הפילהרמונית והבס בריטון מתיאס גרנה בתאריכים הבאים: 19 בנובמבר, 25 בנובמבר 2012 באולם סמולרש בתל-אביב, 20, 21 בנובמבר באודיטוריום חיפה, 23 ו-24 בנובמבר באודיטוריום סמולרש בתל-אביב (התכניות משתנות). לרכישת כרטיסים בטל': 1-700-70-30-30.


הקונצרטים בסדרת פילוקלאסיקה באודיטוריום סמולרש, ת"א

הקונצרט בסדרת שישי בשתיים באודיטוריום סמולרש, ת"א

הקונצרט בסדרת קלאסי במוצ"ש באודיטוריום סמולרש, ת"א

הקונצרטים בסדרת חיפה א' וחיפה ב', במרכז רפפורט

מפגש וירטואוזים ברסיטל מיוחד באולם נוגה, תיאטרון גשר, יפו