האלבום החדש והשני של יונתן כנען, "בדרך לסנטה-פה", מעורר תחושה של תנועה ונדודים; שירים שכל אחד מהם הוא מסע קטן ומלא פרטים מסנטה-פה, דרך הכינרת, עבור בניו-יורק וקוסמוי, וחזרה לישראל.

לכן גדולה כל-כך ההפתעה כשמתברר שלנדודים האלה, הכתובים בכישרון רב ומשכנע, יצא כנען בעיקר בראשו, בעוד גופו שרוי בדירה התל-אביבית החדשה שאליה עבר עם זוגתו, כשהשניים מחכים להולדת בתם הראשונה.

"אומרים שמעברים הם גורמי החרדה מספר אחת של בני-אדם, יותר מדברים אחרים", אומר כנען. כך בחר להתמודד עם "המון שינויים בזמן מאוד קצר, ובעיקר הרבה חוסר ודאות ותהיות של מה יהיה, איך נסתדר".

כמו אלבום של תושב חוזר

"בתוך האוטו בדרייב-ויי שמשקיף על אל.איי, רק שנינו ערים, את אומרת או.קיי/ בוא ניתן עוד שבוע לפני שכבר די, נהיה חייבים לוותר, הוואלי נראה כמו עיר אבודה/ יש לך בטן גדולה ולי אין עבודה, אבל משהו אומר לי שיש עוד סיכוי שהכל יסתדר" ("סנטה פה", מילים ולחן: יונתן כנען)

"לא תיכננתי אלבום נדודים או אלבום שיש לו איזה קונספט או רעיון כללי", מספר כנען. "התחלתי לכתוב, ובעבודה התחילו לצאת סיפורים ארוכים כאלה. לראשונה גם הייתי ממושמע במובן של כל יום לשבת לכתוב, באופן קבוע, בשעות מסודרות, ממש לעבוד בזה, במשך כתשעה חודשים, כשכל כמה ימים אני קופץ ללואי להב, המפיק המוזיקלי של האלבום, להשמיע לו דברים חדשים, להראות לו טקסטים.

"לואי בעצם היה הראשון שאמר לי, 'אני רואה שיש פה הרבה דברים שקשורים לעולם, לנסיעות, למסעות, אתה שם לב לזה, נכון?', ואז קלטתי את זה", מספר כנען. "הוא אמר שזה כמו אלבום של תושב חוזר, אבל אלה מסעות שקרו לי בעיקר בראש. חלקים מתוך הסיפורים האלה הם ביוגרפיים, חלקים ביוגרפיים ברמה הרגשית יותר, וגזורים מכל ההשראות האחרות ברמה הסיפורית של מקומות, חיפושים, סיטואציות".

אז לא היית בסנטה-פה ובניו-יורק?

"לא. ממש לא. הייתי פה עם דנה בהיריון ודירה חדשה, אחרי בית שהייתי רגיל אליו עשר שנים, פתאום אני רואה קירות ריקים. דנה עזבה עבודה קודמת והתחילה באותו זמן את הסטארט-אפ שהיא המנכ"לית שלו, ואני הפסקתי באותו זמן כל מיני דברים, ביניהם דברים קבועים יותר כמו ללמד מוזיקה בבתי-ספר. גרתי בעבר שנתיים באמריקה, והן מאוד השפיעו עלי מהרבה בחינות, אבל זה הנדודים הכי רציניים שעשיתי".

אז בוא נדבר על הנדודים המוזיקליים שלך, שמתחילים מפולק ורוק אמריקאי, ממשיכים במוזיקה קלאסית, לימודי ניצוח תזמורת וקומפוזיציה באוהיו, לימודים באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל-אביב, זכייה בקרן תרבות אמריקה ישראל על הלחנה קלאסית, ועד הלחנת וביצוע השירים במופע "שירים באשדודית". נדמה שלמקום הקלאסי בהשכלה שלך אין ביטוי רב באלבום.

"כביכול בכלל לא. על פניו, אם אתה מאזין, אתה לא מוצא סממנים מובהקים של מוזיקאי קלאסי. אין שם עיבודים קלאסיים של תזמורת או כלי מיתר או כאלה דברים, אבל יש איזשהו סוג של חשיבה שאני חושב שזהה לחשיבה של מלחין קלאסי, במובן של איך לפתח רעיון ולעבוד איתו, גם מוזיקלית וגם סיפורית, ובמובן הזה אני מרגיש שאין הבדל בין המוזיקה הקלאסית שאני כותב, המוזיקה לתיאטרון או השירים באלבום. ברמת החומרים, האקורדים והעיבודים כמובן שזה מאוד שונה".

חושב על אהבה אבודה

"ג'קי, היתה לי תחושה לא טובה לגבי כל הסיפור/ את הירייה הראשונה הם החטיאו, אבל שמעתי אותה בבירור/ ואיך הם ירו עוד אחרי זה, ג'יזס את בטח ראית/ והמשכת לחבק אותי כמו שמחבקים אהבה אמיתית/ ואני רק הרגשתי איך זהו, הכל הולך ונעלם/ כנראה אנשים לא אוהבים שמשנים להם את העולם" ("הבית הלבן (J.F.K)" (מילים ולחן: יונתן כנען)

בימים אלה, כאמור, מעלה כנען גם את "שירים באשדודית", מופע משיריו של המשורר סמי שלום שטרית ללחניו של כנען. את המופע המוזיקלי-תיאטרלי יצר יחד עם שמעון מימרן ואדם מדר, שמנגן על שלל כלים. המופע מביא אל הבמה את חוויית הקליטה של יהדות מרוקו בארץ דרך עיניו החריפות והקשות של המשורר.

מאיזה צד של האישיות המוזיקלית שלך אתה מתחבר למופע כמו "שירים באשדודית", למשל?

"מאז ומתמיד אני קשור לתיאטרון, ואולי זה גם יכול להסביר כמה דברים על האלבום ועל המוזיקה שאני עושה. מאז התיכון, כשלמדתי בתלמה ילין מוזיקה, נחשפתי לתיאטרון ולמחזות זמר, שאני מאוד אוהב, ולרעיון של משחק ושל להיות דמות. הדבר הזה תמיד דיבר אלי. אני נורא אוהב לכתוב מוזיקה לתיאטרון.

"לא מזמן התחלתי לעשות הפקה של חנוך לוין בסטודיו של ניסן נתיב, עם שירים ועם מוזיקה מקורית. מכאן אני גם מתחבר ל'שירים באשדודית'. זו לא הצגה במובן הטריוויאלי של המלה, אבל זה לעבוד על מוזיקה של במה, עם במאי, שחקן ושירים שאני הלחנתי.

"האהבה לתיאטרון גם מציצה לתוך האלבום. יש לי, למשל, שיר באלבום שמתאר את הרצח של הנשיא ג'ון קנדי מעיניו שלו, וזה ממש כמו להיכנס לדמות של שחקן ולשחק אותו. היום, אגב, זה יום השנה לרצח JFK".

יונתן כנען (תמונת יח"צ)



"יש באלבום גם דמות של מתאגרף שחוזר הביתה אחרי שניצח באיזה קרב אליפות ומגלה שאשתו עוזבת אותו, או הדמות של המטייל בקוסמוי על החוף שכל החברים שלו מסביב נהנים וחוגגים והוא רק חושב על אהבה אבודה בארץ שהוא רוצה לחזור אליה".

מה שמעביר אותנו לנושא השני שמככב, לצד הנדודים, בכתיבה שלך, האהבה.

"ידעת ש'סנטה-פה' זאת האמונה הקדושה? 'פה' זה כמו 'פיית' בספרדית. סנטה-פה, המקום הגיאוגרפי במדינת ניו-מקסיקו, הוא לא המקום שאני מדבר עליו. הזוג הזה שנע בלילה בחוסר ודאות בכבישי אמריקה בדרך לסנטה-פה, זה מבחינתי היכולת להאמין והיכולת להאמין באהבה. זאת האמונה הקדושה מבחינתי, בזמן של חוסר ודאות, כשאתה לא יודע לאן אתה נוסע ומה יהיה. בגלל זה קראתי לאלבום על שם השיר הזה, כי זה מייצג את כל הרעיון".

"הריח אמר לי ללכת אליו"

"קוסמוי על החוף, העיניים שוטפות את הנוף, מסתכלות עד לשמים/ קוסמוי בזריחה, ארז מספר בדיחה/ מישהי על החוף רוקדת, אז הוא צועק לה:/ "קוסמוי, יאללה בואי, איי ג'אסט ריליסד פרום דה ארמי"/ איזה מותק, איזה מאמי ("קוסמוי", מילים ולחן: יונתן כנען)

דנה באמת נוכחת הרבה גם בדיבור שלך וגם בכתיבה שלך.

"נכון. היא נוכחת מאוד בעבודה המשותפת, לא רק בתמיכה הפסיבית, אלא גם בתמיכה האקטיבית. בגלל שהיא גם אמנית יוצרת היא גם ביימה לי קליפים, עיצבה הרבה דברים מבחינה גרפית, ויש לה סיי בהמון אספקטים של העשייה. עבור השיר 'דיוטי-פרי' צילמנו בדיוטי-פרי בנתב"ג קליפ שאת כולו דנה צילמה באייפון, ערכה באייפון ופירסמה דרך האייפון".

והעבודה המשותפת לא מקשה על החיים המשותפים?

"לפעמים זה באמת מאוד אינטנסיבי ויש חילוקי דעות, אבל בגדול אני לא רואה את זה אחרת".

אם מדברים על זוגיות, בוא נגיד כמה מלים על הבחירה בלואי להב כמפיק המוזיקלי של האלבום.

"גם אם לא ידעתי להגדיר את זה ממש באופן מוחשי, כמו שהרחתי את הדרכים והכבישים באלבום הזה, הריח הזה גם אמר לי ללכת אליו, ובאמת הוא התחיל לעבוד איתי מנקודה שאין שירים בכלל, שאנחנו מתחילים מאפס.
"הרבה פעמים כשאתה הולך למפיק אתה כבר בא עם שירים מוכנים ורוצה הפקה מוזיקלית, ופה זה לא היה ככה. זה היה חורף שלם של לבוא אליו, היו לו המון עצות, המון רעיונות, כך שגם ברמה של התוכן עצמו היה לו הרבה מה לתת.

"התרומה הכי גדולה שלו ברמה המוזיקלית היתה שהוא מאוד עודד אותי לנגן על כל הכלים כמעט באלבום. למעשה מלבד הבס והתופים ניגנתי את כל הכלים: גיטרות, קלידים, פסנתרים, תכנותים. זה גם נתן לי המון ביטחון בנגינה שלי, וגם יצא משהו שהוא מאוד אני מוזיקלית".

סגירת מעגל

ביום שני הקרוב יעלה כנען במופע חגיגי עם הוצאת האלבום החדש, כשאת המופע מייחד גם שיתוף פעולה אינטראקטיבי עם הקהל.

"אני בעצם מקיים סלון מוזיקלי, כמו שאני קורא לזה, כשגם הבמה תהיה מעוצבת כולה כמו סלון ויקטוריאני כזה, עם פסנתר. בעיקרון זה מופע סולו אינטימי שלי שאני מארח בו גם מוזיקאים שעבדו איתי וגם אורחים שאני מצרף לסלון הזה, ויש אנשים שכרגע עמלים על האספקט הטכנולוגי של הצד האינטראקטיבי במופע.

"מה שיקרה זה שכל אחד שיגיע למופע יקבל דף הסבר, ועקרונית, תמונות שהקהל יצלם בסמרטפונים באמצעות אינסטגרם: תמונות שלהם, של החברים או של מה שקורה על הבמה יוקרנו בלייב על גב הבמה ויעלו לעמוד הפייסבוק. כולם גם יוכלו לסרוק שירון וירטואלי עם כל שירי המופע".

כמה מלים על אורחי המופע?

"תהיה זמרת הפלמנקו יעל הורביץ, שתירגמה שיר שלי לספרדית והיא עושה לו ביצוע פלמנקו. יתארח היוצר האלקטרוני והמפיק המוזיקלי לני בן-בשט, שיצא לי לעבוד איתו בפרויקט אחר ונוצר חיבור מוזיקלי מאוד מעניין בין החומר שלי לעולם האלקטרוני שלו. הוא בעצם מביא מחשב וכל מיני מכשורים לבמה ועושה עם המוזיקה שלי בלייב דברים מאוד מעניינים וצבעוניים.

"תתארח גם אמנית הספוקן-וורד והמשוררת נעם פרתום. נעם ניגשה אלי אחרי הופעה של 'שירים באשדודית' בהבימה, נרגשת, אהבה את ההופעה, ורצתה לתת לי ספר שלה במתנה, עם הקדשה. באתי הביתה, שמתי את הספר על השולחן, וברגע שפתחתי אותו נורא נדלקתי עליה ועל החומר שהיא עושה, ואז התחיל איזה שיתוף פעולה ראשוני שיבוא לידי ביטוי על הבמה.

"אני מאד מתרגש מההופעה הזאת. זאת סגירת מעגל בשבילי, גם כי האלבום יוצא והיום הוא בחנויות, גם כי אני מארח אנשים שהתחברתי אליהם בתקופה של האלבום הזה ואני מאד גאה שהם באים לחגוג יחד איתי, וגם מכל הנסיונות האינטראקטיביים האלה שתמיד מרתקים אותי, ואני מצפה לראות איך זה ייצא".

יונתן כנען, "בדרך לסנטה פה", אלבום חדש ומופע חגיגי שייערך ביום שני, 26 בנובמבר 2012, ב-20.30, באוזן-בר בתל-אביב. לפרטים: 03-6215210, 03-6215226.