אי-שם מחכה לי משהו גדול

ברציף הרכבת יש מקום מיוחד שאליו מגיעות המזוודות שאיבדו הנוסעים בדרכם למקומות מרוחקים ומרתקים.

נולה, פקידת הקבלה במחלקת האבידות והמציאות, מתבוננת בעיניים כלות על חייהם של העוברים מולה במחלקה, ואינה מבינה שהיא מחמיצה, בעצם, אפשרויות הנמצאות ממש מתחת לאפה.

בעודה מתקנאה בשחקנית הזוהרת החוזרת מירח דבש עם אהובה, לא מבחינה נולה באהבתו של פבלו, הסבל העובד לצדה. חוקרת הקוטב שחולפת על פניה מעוררת את חלומותיה על חיים שבהם תחקור חיות מסוכנות, תדהר על סוסים ותרקוד בשדות.

"נורא משעמם כאן", היא מקטרת. "הם נוסעים, ואני נשארת כאן. אי-שם, רחוק, מחכה לי משהו גדול", היא אומרת, "אני מרגישה את זה", אבל לא עושה דבר כדי לאפשר לחוויות המופלאות לפגוש גם את חייה שלה.

"אני יודעת איפה הסיפור שלה", לוחשת לי הקטינה שתוכנתה היטב על מסרים חינוכיים ניו-אייג'ים, "הוא כאן, ממש כאן, לא במקומות הרחוקים שהיא חולמת עליהם". את המסר הזה תלמד נולה בעזרתה של אוליביה הקוסמת, שנשכחה אף היא במזוודה לאחר שביצעה קסם נעילה מוצלח, אולם החמיצה את נסיעת חבריה לקרקס ליעדם הבא.


"מזוודות ומציאות" (מקור: אתר תיאטרון התיבה)

לפחד קצת פחות מהבלתי נודע

למפנה בעלילה גורמים מזוודה נוספת שנעלמה, מזוודתו של הדוכס המלאה במטבעות זהב, והשודד המחפש אחריה. נולה, שמייצגת דמות מפוחדת, עצבנית ומתוסכלת משהו, לומדת בעזרת אוליביה להתבונן אחרת בחייה, למצוא את הריגוש, לזהות את האהבה שמציע לה פבלו שהסתכן עבורה והתחפש לשודד, כדי שיוכל לעזור לה להגשים את חלומותיה המוחמצים, ולפחד קצת פחות מהבלתי נודע.

שלושה שחקנים לוקחים על כתפיהם את גילום הדמויות כולן, בתפאורה בימתית יפהפייה המעוצבת בסגנון שמזכיר קצת את ברלין של אמצע המאה הקודמת. תחושה דומה נובעת גם מן המוזיקה המלווה את הדמויות והתלבושות שהן עוטות.

אווירה זו תואמת את התחושה העוברת ביצירות נוספות של תיאטרון התיבה, שכולו עשייה כמעט משפחתית ואינטימית המכבדת את הצופים הצעירים. נראה שיש בעשייתם של אנשי התיאטרון אהבה גדולה ליצירה השואבת את השראתה גם מהתיאטרון של פעם, המתבסס על רגשות אנושיים וסיפורים קטנים ומלאי רגש, ולרגעים נדמה לי שאותה התבוננות אל העבר מכתיבה לפעמים גם ג'סטות משחקיות שיש בהן ארכאיות או כובד מסוימים.

לקטינה, יש לציין, לא היו שום טענות מסוג זה. "ההצגה היתה מעולה ואני מאוד נהניתי בה", היא אמרה, "כי האשה שם מצאה את הסיפור שבחיים שלה, היא עבדה במקום משעמם, היא שיחקה רק עם עצמה, עד שהופיעה פתאום קוסמת ועזרה לה למצוא את הסיפור המעניין שלה, והיא נסעה צפונה עם אהובה והיה מאוד כיף".

בהתחשב בעובדה שאת התגובה הזו הוציאה מפיה ההצגה יום לאחר שהיינו ב"נרניה", שם פגשה הקטינה הצעה בימתית הפוכה, שגם אותה אהבה במיוחד, ניתן להגדיר את עבודתו של תיאטרון התיבה כהצלחה.


"מזוודות ומציאות", תיאטרון התיבה, 8 בדצמבר 2012, מוזיאון תל-אביב. כתיבה ובימוי: גל אביב-קלדרון. שחקנים: אביה ברוש, יניב קלדרון וגל אביב-קלדרון. עיצוב תפאורה ואביזרים: יעל אביב. עיצוב תלבושות: אורין לינדר.