אסתטיקה של עולם ישן

למופע "היפהפייה הנרדמת" של הבלט הישראלי הגעתי עם הקטינה כניסיון שלא היה לי שמץ של מושג כיצד יסתיים.

לאחר שנים בהם הורגלה למופעי מחול שהינם, בבסיסם, הצגות מחול, כאלה שהמינון בהן נוטה בהחלט לצד המשחק והדיבור כשהמחול משמש כעיטור חיוני וחינני, קשה היה לי להאמין שתצליח לשרוד שעתיים שלמות של בלט קלאסי אמיתי שאין בו מילה אחת מדוברת. להפתעתי, הוכרז הניסיון כהצלחה גמורה ומקסימה.

כבר מהשמות "הבלט הישראלי" ו"ברטה ימפולסקי" שהוכרזו על תוכניית הבלט, נכנסנו שתינו לכוננות הדרת הכבוד המתבקשת. התמונה על גב התוכנייה, המרמזת בבירור על העולם הקלאסי שאליו אנחנו נכנסות, רק הגביר את הציפייה למופע, שבכורתו המקורית עלתה בסנט פטרבורג ב-1890.

מוזיקה נפלאה של צ'ייקובסקי מכניסה אותנו לאווירה הנכונה (הלוואי שגם האולם שהיינו בו היה מתאים לאותה אווירה אבל לך תמצא אחד כזה בארץ), ומתמונת הפתיחה מבהירה לי הקטינה ש"המוזיקה והתנועות שלהם אומרים לנו מה הם אומרים. עכשיו רק הגוף מדבר".

"היפהפייה הנרדמת", צילום: יח"צ

ארבעה פרקים ליצירה, מבוא ושלוש מערכות, המוסברים היטב בתוכנייה, כך שקל לנו לעקוב גם ללא מילים. כניסתה של הפיה הנזעמת קאראבוס שלא הוזמנה למסיבת הולדתה של הנסיכה אורורה, רבת רושם ומלווה בברקים. גם את יציאתה מהבמה תעשה, בהתאמה, לאורות זיקוקים.

לאורך ארבעה פרקי המחול נגלים בפנינו קטעי ריקוד קבוצתי מרשימים, אל מול קטעים עדינים ונוגעים ללב של הנסיך והנסיכה, תמונות בימתיות ותלבושות שנראות לקוחות מסרט תקופתי ישן שפורט לכולנו על נימי הזיכרון.

"אוי לא, הן נראות אותו דבר", אומרת הקטינה בייאוש כשהיא מנסה לספור כמה רקדניות יש על הבמה בסוף התמונה הראשונה, "למה הן לא עומדות רגע אחד במקום?!".

ההתמודדות עם הדבר האמיתי תובענית לעתים, אבל לחלוטין מתגמלת. החוויה שבפנינו רחוקה שנות אור מהמקומות (המצוינים, יש לציין), אליו הגיע המחול המודרני, אבל החוויה הקלאסית מעבירה את הקטינה ואותי –  שלראשונה יושבת כמו שצריך וצופה בבלט קלאסי – עולם אחר שחוקיו ברורים ומגוננים.

אין פה אולי את ההומור והשנינות אליהם הורגלנו אבל יש אסתטיקה של עולם ישן שאין לנו שום הזדמנות אחרת לפגוש, עולם שנותן לגיבוריו את המקום והזמן להביע רעיון ולחזור עליו מנקודות מבט בימתיות שונות, ושיש בו את הכוח לגרום לילדה שלא מורגלת בשעתיים שלמות ללא דיבור, להישאר עד סוף המופע, ולצפות כבר לפעם הבאה. יש דברים שתמיד עושים את העבודה.

"היפהפייה הנרדמת", הבלט הישראלי, 13 בדצמבר, אודיטוריום סמולרש באוניברסיטת תל אביב. כוריאוגרפיה ובימוי: ברטה ימפולסקי, תפאורה ותלבושות: לידיה פינקוס גני, עיצוב תאורה: זוהר שפירא.

לרכישת כרטיסים