געגוע ולא נוסטלגיה

בסוף שנות השישים עלה בארץ המחזמר המיתולוגי "איש חסיד היה", אשר הציג שירים, סיפורים וניגונים חסידיים מפולקלור יהדות מזרח אירופה, שליקט וערך דן אלמגור.

המופע, שבו השתתפו בין השאר דני ליטני, שלמה ניצן, חנה רוט ואחרים, הפך למגה-להיט בארץ ובעולם, והטביע חותם המורגש עד היום בתרבות ובחברה בישראל.

בימים אלה, 45 שנים אחרי, עולה ההפקה המחודשת של המחזמר כקופרודוקציה משותפת של תיאטרון הבימה ותיאטרון חיפה. על בימוי המופע מופקד איש התיאטרון הוותיק והרבגוני איציק ויינגרטן, שהרזומה המפואר שלו כולל משחק, בימוי, כתיבת מחזות וספרים וניהול אמנותי של פסטיבלי תיאטרון שונים.

ויינגרטן הוזמן לביים את המופע בעקבות הצלחת ההצגה "כי בנו בחרת" שביים בתיאטרון הבימה, הכוללת תפילות, שירים ומוטיבים יהודיים.

"נורא שמחתי כשפנו אליי," הוא נזכר. "הסיפורים והשירים ב"איש חסיד היה" כל כך מצחיקים וחכמים, ומאפשרים יצירה של תיאטרון מחול, שזה משהו שאני ממש אוהב".

מה עמד בראש מעייניך כשהתחלת לעבוד על המופע?

"לא הייתי שם לבד. לצדי עבדו יוצרים מעולים כמו אורי וידיסלבסקי שהלחין וניהל מוזיקלית את המופע, יעל תורג'מן הכוריאוגרפית והתפאורנית ומעצבת התלבושות פרידה שוהם. כשהתחלנו לעבוד חיפשנו דרך להפוך את השירים והסיפורים למחזה שיהיה בו געגוע אבל לא נוסטלגיה. מחזה שקשור לכאן ועכשיו.

"עבדנו יחד עם השחקנים כמו בבית מדרש - קראנו את הסיפור וחיפשנו את המשמעויות שלו. כולם שיתפו פעולה בתהליך הזה. הרגשנו שאנחנו לא מעמידים הצגה אלא בונים יצירה שמחברת בין המילה, הניגון והריקוד. זו מהות החסידות, וזה גרם לנו לאושר ועושר גדול והביא להישגים מעניינים".

אתה חושב שהמופע עדיין רלוונטי?

"בהחלט. ההפקה החדשה לא מנסה לשחזר או לחקות את ההפקה של שנות השישים, אלא להתמודד ברוח ימינו ובסגנון חדש עם הסיפורים והשירים המוכרים של ההצגה הראשונה, מתוך הכרה בשינויים שעברה החברה הישראלית מאז. לצד הסיפורים והשירים של ההצגה המקורית –כמו 'אברמל'ה מלמד', 'מכתב לרבי', ו'שכנו של הבעל-שם-טוב', הוספנו המון שירים וסיפורים חדשים של עדות יהודיות שונות.


"איש חסיד היה" (צילום: דניאל קמינסקי)

"יש למשל את הסיפור הנפלא על שני הניגונים, על בחור צעיר ובטלן שיוצא לעשות עסקים עם 60 רובל בכיסו. בדרך הוא פוגש חבורת חסידים ששרים ניגון נפלא והוא מתאהב וקונה את הניגון בשלושים רובל. מאוחר יותר הוא מגיע לפונדק דרכים ושומע שוב את אותה חבורת חסידים שרה ניגון, וקונה גם אותו, וכל מי ששומע את הניגונים מצטרף אליו בשירה. החלטנו שהניגון השני יהיה של יהודי אתיופיה, וככה נפתחת ההצגה  - ברגע שבו שני הניגונים מתחברים, באמירה על כוחו העצום של הניגון".

הקאסט החדש של "איש חסיד היה" כולל עשרה שחקנים וזמרים, רובם אלמוניים למדי, הנושאים על כתפיהם את המשימה הלא פשוטה המוטלת על משתתפי מחזות זמר באשר הם  - להפליא בשירה, משחק וריקוד.

"הקאסט הוא קבוצה מעולה של אנשי במה שכוללת את יגאל שדה, דייויד בלינקה, צחי הלוי, אתי וקנין, יגאל מזרחי, נצנת מקונן, עדי ארד, רונה פרומצ'נקו, נדיה קוצ'ר וגיל קפטן" מונה ויינגרטן."כל אחד מהם נבחר בפינצטה, וכל אחד מהם הוא וואחד זמר. כולם גם שחקנים מעולים עם אישיות מיוחדת ושופעת חיים, ומה שעוד מייחד אותם זו הנכונות ללמוד ולחקור, להקשיב והכי חשוב – ליהנות.

"חלק מהמשתתפים חילוניים וחלקם דתיים – למשל עדי ארד שמעבר להיותה שחקנית וזמרת מופלאה היא גם חזנית".

כל הטליתות מתחברות ליריעה גדולה

מחזות זמר רבים שעולים בארץ הופכים להפקות אקסטרווגנטיות שמטרתן למלא את קופות התיאטרונים הגדולים. גם אתם חלק מזה?

"דווקא במקרה הזה ההפקה מתאפיינת במידת צניעות שתואמת את התוכן והרוח של החסידות. אין כאן שואו של ברודווי אלא דימויים אמיתיים, מהעולם הזה של ספסלי בית המדרש, שרפרפים וטליתות. לקחנו את החומר והוא הוביל אותנו לעולמות של דימויים מרתקים, ואי ואי, איזה עושר.

"בסיפור 'מעשה בשבעה קבצנים' של הרבי נחמן מברסלב, למשל, כל הטליתות מתחברות ליריעה אחת גדולה ומתוכה עפות טליתות למעלה. זה מקסים. בסיפור אחר השתמשנו בשרפרפים ככפרים מוארים. בתוך הצניעות הזו נוצר עולם שמתחבר לפנים ולחוץ, לכפרים, לבתי המדרש וליערות."

השיר המסיים של המופע הוא שיר חדש שכתב דן אלמגור השואל איפה הם אותם החסידים שהאמינו בצניעות וכיבדו את האדם באשר הוא אדם. "זו סגירת מעגל אמיתית ולא נוסטלגית ומקושטת". מסכם ויינגרטן. "יש כאן געגוע לעולם שמעט מאוד נשאר ממנו".

אתה מתחבר לגעגוע הזה?

"כן, מאוד. אני מתנגד לפעילויות שעושות אפליה בין דת, גזע ומין, עני ועשיר. אני כבר לא מכיר אנשי דת שהעניים יותר חשובים להם מהעשירים. הרבנים של היום מתעשרים, חיים חיי פאר ואנשי עסקים נוהים אחריהם  - ההון והדת הולכים ביחד.

"החסידות בתחילתה לא הייתה כזו. הבעל שם טוב היה איש עובד שעסק בעבודה מאוד קשה פיזית – כריית טיט. אשתו הייתה עוזרת לו וסוחבת את הטיט בעגלה כדי למכור אותו. גם בתו עזרה לו וסמכה אותו בזקנתו. לפני מותו אמר שהוא מצטער שלא נוסף למשפט "ברוך שלא עשני אישה" גם המשפט 'ברוך שעשני ראוי לנשים אלה'.  כשיגאל שדה אומר את המשפט הזה בהצגה יש פרץ של מחיאות כפיים בקהל וזה מאוד מרגש.

"הכנסנו להצגה שירים כמו 'שירת העשבים' מאת הרבי מברסלב שהלחינה נעמי שמר, 'אייכה' של שולי רנד ו'אל תשליכני לעת זקנה' שהלחין אביהו מדינה. השירים האלה מצביעים על עוד משהו שאני מאוד מכבד בעולם החסידות –הקשר עם אלוהים, האיש הפשוט שמתחבר לאלוהים באופן ישיר, שואל אותו וכועס עליו – בלי מתווכים".

תצליחו לשחזר את ההצלחה של ההפקה המקורית?

"אנחנו פועלים היום בעולם אחר לגמרי של קניינים וכיוצא בזה, וההשוואה לא רלוונטית. אבל ראיתי את התגובות של הקהל בהצגות שעלו, והן נהדרות. ההפקה מאוד מרגשת ומחממת את הלב, מלאה ריקודים ומוזיקה ונוגעת בכמה שפות של היצירה. אני מאמין שכל האהבה והגעגועים האלה עוברים אל הקהל ונוגעים בו. נקווה".

"איש חסיד היה" (צילום: דניאל קמינסקי)

 
"איש חסיד היה" עולה עלי במות ברחבי הארץ בתאריכים 29-26 בדצמבר 2012 תעלה ב-20:30 בתיאטרון הבימה במהלך דצמבר וינואר תעלה שוב בתיאטרון הבימה וכן בתיאטרון חיפה, בהיכל התרבות בת ים ובתיאטרון ירושלים.