בתחילת השבוע תעלה התזמורת הסימפונית חיפה את "ריגולטו" של ורדי בהפקה מבוימת באודיטוריום, אולם הבית של התזמורת במרכז הכרמל, עם צוות זמרים בינלאומי.

על התזמורת מנצח אריה ליפסקי, בבימויה של יוליה פבזנר. בהפקה ייקחו חלק זמרים מארה"ב, דנמרק, רומניה וישראל.

ריגולטו הוא סיפורו של ליצן החצר של הדוכס ממנטובה, שליט מרושע שכל עניינו בחיים הוא לכבוש בכל דרך כל אשה שהוא נתקל בה. ריגולטו, הנאמן למעסיקו, מפגין בתחילת הסיפור הזדהות מוחלטת עם אדונו, אלא שבינתיים הוא מסתיר הרחק מעיני רואים את בתו, ג'ילדה.

שמעה של הבת הגדלה בחשאי מגיע לידיעתו של הדוכס, שכצפוי, כובש גם אותה. ריגולטו שוכר את שירותיו של רוצח שכיר, אולם זה נענה ברגע האחרון לתחינותיה של אחותו, זונה המאוהבת גם היא בדוכס, ובמקום לרצוח את הדוכס רוצח את האדם הראשון שהוא פוגש – ג'ילדה.


             אריה ליפסקי, עומר אריאלי (יח"צ)

הבמאית: "הכיעור בעיסוק שלו הוא כיעור פנימי"

ריגולטו הוא דמות טרגית בממדים שקספיריים. המוזיקה של ורדי גאונית, ומבחר הלהיטים לכלל הזמרים, בכללם "לה דונה אֶ מוֹבּילֶה", כובשים את הקהל מתחילת האופרה ועד שהמנצח מוריד את השרביט בסוף הערב.

"בחרתי למקם את העלילה בדרום איטליה בשנות ה-30 של המאה שעברה", אומרת הבמאית יוליה פבזנר. "זו מאפיה, אבל לא זו האמריקאית, זו מאפיה קטנה, עממית, כשהדוכס הוא בוס אכזרי ושרמנטי וריגולטו הוא הנהג שלו ותפקידו הוא לספק לבוס את הנשים.

"לאורך האופרה אנחנו שומעים על נשים שונות, נשים נשואות, בנות צעירות. בנוסח שנראה בחיפה אלו אינן נשים שהוא נתקל בהן במקרה, אלא נשים ששייכות ליריביו, וכל כיבוש של אשה מראה את כוחו של הדוכס".

בהפקות ה"מקובלות" ריגולטו מופיע כבעל גבנון הצולע לאורך הבמה.

"לא בהפקה הזאת . הוא נהג בוס פעיל, הכיעור בעיסוק שלו הוא כיעור פנימי, ולא חיצוני. הבוס שלו הוא אמנם נצלן נשים שמתייחס אל הנשים כאל מוצר של 'דפוק וזרוק', אבל הוא עצמו גבר שקל לאשה להתאהב בו.
 
"עוד דמות שבכורח הנסיבות מקבלת תפנית היא ספרפוצ'ילה, הרוצח השכיר. כאן הוא אינו 'סתם' רוצח שכיר, אלא מי שמשתייך לכנופיה יריבה, ולכן הוא שש לרצוח את הדוכס ועוד לקבל שכר עבור העבודה".
 
איך את מתארגנת על במת האודיטוריום, שהיא מראש לא במה ידידותית בייחוד, בוודאי לא להפקות אופראיות?

"לאור הניסיון עם 'לה בוהם' בשנה שעברה. מאחר שכמה מן הצופים לא ראו את כל הפעילות הדרמטית שהתרחשה בצדי הבמה, העברתי את עיקר הדרמה למרכז הבמה. שינוי נוסף הוא שהשנה החלטנו לוותר על מסכים אחוריים, שלא מסתדרים עם הבמה הזאת. לקהל מחכים חידושים בתפאורה, הכל בהתאם לסיפור, לתקופה. הפעם יצאתי מהנחה שבאמצעים פשוטים יותר ומינימליסטיים אפשר להשיג אפקטים גדולים יותר, ברוח של 'פחות הוא יותר'".
 
והזמרים?

"כמו בכל בית אופרה. יש לנו צוות בינלאומי, ויש בו גם זמרים צעירים. את ההכנה המוזיקלית עשינו יחד עם עומר אריאלי, מנצח המשנה בהפקה. בתפקיד הדוכס הזמר הדני אדם פרנדסן, שהיה בקיץ האחרון בסדנת האופרה ביפו. ריגולטו הוא דייוויד סמול ובתו ג'ילדה היא שרה היבארד. כל השלושה מגיעים מארצות הברית, ואליהם מצטרפים נעמה גולדמן, שי בלוך, סורין סמיליאן, יעל סייג, גבריאל לבנהיים וסיימון קריכלי, כולם ישראלים. 


נעמה גולדמן (צילום: יוסי צבקר)
         
המנצח: "אופרה היא חינגה לאוזניים ולעיניים"

"עבודה על אופרה לתזמורת סימפונית היא עניין לא פשוט בכלל", אומר המנצח אריה ליפסקי. ליפסקי, חיפאי במקור וזה שנים רבות מנהלן של תזמורות בארצות הברית, מנהל כיום את התזמורות הסימפוניות באן-ארבור (במישיגן) ובאשלנד (באוהיו).

"במצב הדברים כאן בחיפה, הניצוח מעט יותר מסובך", הוא מספר. "בדרך כלל מנצח אופרה עומד בתוך 'בור' התזמורת ורואה את הנגנים ואת הזמרים והם כמובן רואים אותו. כאן בחיפה, בגלל אילוצי הבמה, הזמרים נמצאים בחזית הבמה ואני נמצא מאחוריהם. אבל היום, לפני החזרה הכללית (ביום שישי), התזמורת כבר מוכנה היטב, ולמעשה המוזיקה היפה כל כך מצדיקה את נוכחות התזמורת על הבמה במישור אחד עם הזמרים".

המשפט הראשון שלך היה שעבודה על אופרה אינה עניין פשוט.

"כן, כי תזמורת שרגילה לנגן קונצרטים סימפוניים ממוקדת רק בעשייה המוזיקלית נטו. כשיש סולן במרכז הבמה, אתה, הנגן הבודד או הקבוצה, צריך להתאים את עצמך אליו סגנונית, במישור האיזון, הבאלאנס. זה היומיום של התזמורת הסימפונית.

"נגנים בתזמורת אופרה מפתחים גמישות בלתי רגילה, יכולת התאמה מיידית, מיומנויות שאינן נחלות טבעיות לנגן בתזמורת. אבל אופרה היא חינגה לאוזניים ולעיניים, ולכן הנוכחות של התזמורת על הבמה מעצימה את החוויה".

בתזמורות שלך בארצות הברית גם כלולים מופעים אופראיים?

"כן, בהחלט, והמורכבות שעליה דיברתי תופסת גם שם. בארצות הברית מקובל מאוד שתזמורות סימפוניות מנגנות גם סדרה של קונצרטי 'פּוֹפּס', תוכניות שכוללות מוזיקה קלאסית קלילה, עיבודים של יצירות ג'אז, שירים של זמרים כמו ארתה פרנקלין ואחרים. לקונצרטים האלה יש מנצחים שמתמחים בסוגה הזאת.

"אני עצמי מנצח על הקונצרטים הסימפוניים, ואלה כוללים הרבה מוזיקה חדישה, בייחוד באן-ארבור, שהיא עיר שבה גרים ופועלים ארבעה מן המלחינים החשובים ביותר בארצות הברית, ובהם ויליאם בולקום ומייקל דוהרטי, שמוכרים בכל העולם".

שלושה זמרים הגיעו מארצות הברית, ביוזמתך?

"כן, בהחלט. בפעילות הקיץ שלי אני אחראי על תוכנית הלימודים של פסטיבל המוזיקה בצ'טקוואה שבצפון מדינת ניו יורק, ושם אני משתף פעולה עם המחלקה הווקאלית של מכון המוזיקה קרטיס. קיימתי אודיציות לכמה זמרים, וכמה מהם נשמע בהפקה הקרובה.

"אני יכול לומר שיהיה מרתק, אני רואה מקרוב גם את עבודתה של הבמאית יוליה פבזנר, לקהל מחכות כמה הפתעות, כדאי להגיע, למרות שאני מבין שכל הכרטיסים כבר נמכרו".



    אדם פרנדסן, דיויד סמול, שרה היבראד (יח"צ)


המנכ"ל: "אנחנו לא מתחרים באף אחד"

בעולם האופרה, כמו בכל תחום, יש נבחרת של מוצרי מדף שסיכויי ההצלחה שלהם גדולים יותר. ההצלחה הגדולה נובעת משם המוצר/המותג/היצירה. פחות חשוב מי עומד מאחורי ההפקה. כך, למשל, כשהוסרה הפקת "הנוסעת" מלוח ההצגות למנויים בעונה הנוכחית, שובצה במקומה "לה-טרוויאטה". ברור שלאופרה של ורדי יש סיכוי גדול יותר להצליח.

התזמורת הסימפונית חיפה, שהחלה בשנים האחרונות לכלול בסדרות המנויים שלה הפקה אופראית מדי שנה, נדרשת לפי שעה לאותו מדף יצירות שבו "הולכים על בטוח". הקו החדש של התזמורת, שהחל לפני חמש שנים, צובר תאוצה, ובעיקר הולך ומתקבע.

קהל המנויים של התזמורת, שהוא קהל שמצטיין בלוקל-פטריוטיות בדומה לאוהדי קבוצות כדורגל, מצביע ברגליים וממלא את האודיטוריום החיפאי בייחוד בהפקות אופרה.

"אנחנו אופרה חיפה", אומר מוטי איינס, מנכ"ל התזמורת. "זו ההפקה האופראית השביעית של התזמורת שלנו, ולמעשה יש לנו בחיפה כוחות משלנו. יש לנו מקהלה בעיר, מקהלת בת-שיר, יש תזמורת, וזמרים, כמו שמקובל בתזמורות אחרות, אנחנו מגייסים לפי הצורך, במגבלות התקציב. הפעם נדרשנו למקהלת גברים בלבד, וגייסנו גם את המקהלה הפילהרמונית תל אביב.

"מבחינתי זה חלק מהתפריט שאנחנו מציעים לקהל המנויים, בדיוק כמו שהתזמורת מחזיקה בהרכב ביג-באנד המנגן ג'אז למנויים ולמעשה לא רק למנויים. התזמורת רואה את עצמה כתזמורת צפון הארץ. לצד ההופעות הקבועות בחיפה ובקריית חיים הופענו במזרע, בעפולה, בנהריה, במעלות ובכרמיאל.

"אנחנו לא מתחרים באף אחד", מוסיף איינס, "להפך, אנחנו מוכנים לשתף פעולה עם כל מי שיכול לסייע לנו, אנחנו חושבים על פעילות לילדים בשיתוף האופרה הישראלית בעונה הבאה".

האופרה תעלה בימים ראשון ושני, 30–31 בדצמבר 2012, ב-20:30, באודיטוריום חיפה. כרטיס: 350 שקל. לפרטים: 048599499.