מוזיקה - לאה קרוצ'טו, זמרת ורדי הבאה

שיחה עם כוכבת "לואיזה מילר", שתעלה באופרה הישראלית, על התמוטטות, נאמנות וחיי לילה

כשיצאו הצופים מן החזרה הכללית ל"לואיזה מילר" באופרה הישראלית שלשום בערב, הם דיברו על שני דברים: על העבודה המעולה שעושה דניאל אורן עם התזמורת הסימפונית ראשון לציון ועל הופעתה של זמרת הסופרן האמריקאית לאה קרוצ'טו, ששרה את התפקיד הראשי.

"נפלאה!", אמר מישהו, "לוקחת את המופע למעלה", פסק מישהו אחר, "יש לה הרבה אומץ", אמרה אחרת, "היא לובשת ספק כתונת לילה, ספק קומבינזון, והיא לא בדיוק דקת גזרה".

ואכן, בתוך דקות שפעה קרוצ'טו דרמה ומוזיקה, ואת היופי הזה לקחנו הביתה.

מעתיר על העלילה רבדים פוליטיים

עם "לואיזה מילר" הצטרפה האופרה הישראלית לחגיגות הבינלאומיות לציון יום הולדתו ה-200 של ורדי (בעולם הגדול מציינים השנה גם יום הולדתו ה-200 של ריכרד וגנר ואת יום הולדתו ה-100 של בנג'מין בריטן).

בהמשך השנה צפויות באופרה עוד הפקות ליצירות ורדי, "אותלו" ו"לה-טרוויאטה", ובתזמורת הפילהרמונית בסוף העונה יועלו האופרות "אותלו" ו"פלסטף."

"לואיזה מילר", אופרה שנכתבה בעקבות מחזהו של פרידריך שילר, "תככים ואהבה" (שהועלה לפני כחמש שנים בבית צבי), אינה מוכרת לקהל בישראל. למען האמת, מכלל 27 האופרות שחיבר ורדי, רק 13 מוכרות לצופים בישראל.

"לואיזה מילר", אופרה שהמוזיקה בה יפהפייה, מספרת את סיפור אהבתם של לואיזה ורודולפו, אהבה שאביה של לואיזה, חייל גמלאי, תומך בה, אבל אביו של רודולפו, הרוזן המקומי, מתנגד לה. העימות הבין-דורי לא נגמר רק באי-רצון. מי שחושק בצעירה הוא ווּרם, מזכירו ושותפו של הרוזן, שמנסה להשיג את הצעירה בכוח. במקביל מנסה הרוזן להשיא את בנו רודולפו לדוכסית. כיוון שמדובר בדרמה ולא בקומדיה, הסוף ידוע מראש: לואיזה ורודולפו שותים רעל ומתים לפני מימוש אהבתם.

המחזה של שילר מעתיר על העלילה הרומנטית רבדים פוליטיים וחברתיים רבים, ובכללם מאבק בין אנגליה לגרמניה. ורדי העריץ את שילר והלחין ארבע אופרות על-פי מחזות שלו. עיבודו של מחבר הליברית של ורדי, סלבדורה קמראנו, מזכך את כל המשמעויות הפוליטיות והחברתיות, בעיקר משום שהיצירה נכתבה להזמנת בית האופרה של נפולי בשנת 1849, כאשר בבית המלוכה שלטו צרפתים, בני משפחת נפוליון.

השלטונות בנפולי לא היו מוכנים לקבל מחזות או אופרות שמרמזים על מעשה פוליטי, מרידה בשלטון או כל יצירה המזכירה עצמאות מדינית. מחבר הליברית העתיק את מקום ההתרחשות לאזור כפרי בהרי טירול, כאשר המאבק היחיד הוא מאבקה של לואיזה ואביה, תושבי הכפר, בנציגי הרוזן שטירתו מתנוססת גבוה מעל לכפר.

רידוד העלילה לא עמד בדרכו של ורדי ליצור מוזיקה נפלאה, שעדיין אפשר לגלות בה השפעות של אחד מקודמיו הגדולים, וינצ'נזו בליני. סגנון הזמרה השולט, ובעיקר בקולה של לואיזה מילר, הוא ה"בֶּל קָנטוֹ" (השירה היפה), סגנון שרווח באופרה האיטלקית בעיקר מתחילת המאה ה-19, וכשמו העניק לקול את עיקר הבמה, לעתים על חשבון המסרים הדרמטיים.

טכנית מדובר בשיטת הפקת קול המייצרת קול עגול ומאפשרת גם זינוק לצלילים גבוהים מאוד. יופיו של הקול הוא העניין המרכזי, הוא שמשך את הקהל לבתי האופרה, ולא סיפור העלילה. סגנון קולי זה דעך במחצית השנייה של המאה ה-19 לטובת קולות דרמטיים יותר, בהשפעת מחברי אופרות גרמנים וצרפתים.

"לואיזה מילר" (צילום: יוסי צבקר)

"מעבר לכל הייתי ציפור לילה"

האיטלקים הצטיינו בבל קנטו. הסולנית בהפקה זו, לאה קרוצ'טו, אומרת בפתח שיחתנו: "הבל קנטו בשבילי הוא סגנון אידיאלי, הוא יושב עלי באופן טבעי, אני לא צריכה להתאמץ יותר מדי כדי להפיק אותו".

שמך הפרטי הוא לאה ואחת מהיצירות שהביאו לך את ההכרה הבינלאומית היא הפרק "שמע ישראל" מתוך "אליהו" של מנדלסון, ששרת בתחרות בקרדיף. יש משהו יהודי במשפחה?

"לפי שם המשפחה שלי תבין שהמוצא שלי הוא איטלקי", צוחקת קרוצ'טו ומוסיפה: "אני יודעת שאיפשהו בתולדות המשפחה היה גם צד יהודי זה או אחר. אתה יודע שנוהגים לומר שאמא יהודייה ואמא איטלקייה דומות. אני שמחה להיות כאן בישראל בפעם הראשונה, אני מודה שהיתה מעט התלבטות. אבל אני כאן, חוגגת ונהנית. הבוקר הספקתי לטייל גם ביפו עם חברים".

לאה קרוצ'טו די זינקה למרכז הבמה האופראית. בבית אצל אבא שמעה הרבה מאוד אופרות, "אבל לא רק, גם ג'אז ועוד מוזיקות נפלאות". מי שהשפיע עליה בגיל צעיר היה פברוטי. "כמה חבל שלא הצלחתי לשיר איתו", היא אומרת.

כשהיתה בת עשר ראתה את "כרמן", חוויה שלעולם לא תשכח. שנה אחר כך ראתה את "טוסקה", והבינה שהאופרה היא המקום שאליו היא שואפת להגיע. אבל הדרך לא היתה פשוטה. היא החלה בלימודי פיתוח קול במשך כשנה, למדה כמה אריות ואפילו זכתה בתחרויות מקומיות באזור מישיגן. כשהיתה בת 19 חוותה התמוטטות עצבים. היא החליטה להפסיק עם המוזיקה ועברה ללמוד תיאטרון. חמש שנים.

"יותר מכל תפקידי אהבתי את דמותה של דורין (המשרתת החכמה) ב'טרטיף' של מולייר. ידעתי שאני אוהבת את חיי המוזיקה, את חיי הלילה, גם כשלא למדתי מוזיקה שרתי שירים של אלה פיצג'רלד, ג'ון באאז. מעבר לכל הייתי ציפור לילה מגיל צעיר, אהבתי את חיי הלילה.

"במשך כשלוש שנים עבדתי כמלצרית במועדוני ג'אז בניו-יורק, וזה עוד חיזק את הרצון שלי להיות במקום הזה, במקצוע הזה. חזרתי לנסות. הרווחתי למחייתי, ובת 25 ניסיתי להתקבל למקהלת האופרה מטרופוליטן בניו יורק. צריך לנסות. שרתי אותן אריות שלמדתי שש שנים קודם. התגובות היו: מאיפה את? מי המורה? את לא זמרת מקהלה?".

"לואיזה מילר" (צילום: יוסי צבקר)

"כל הדרמה נמצאת כבר בתוך המוזיקה"

קרוצ'טו הבינה שצריך לחזור לאופרה. לאחר שהות קצרה בבית הוריה במישיגן החלה את המסלול בתוכניות לעידוד זמרים צעירים. "אין כמו האודיציה הראשונה", היא אומרת במהלך השיחה, אבל היא כמובן יכולה להרשות לעצמה, עם ההצלחות שרשמה לעצמה בארבע השנים האחרונות בקרדיף ובתחרות המטרופולין אופרה בניו יורק, שבעקבותיה שובצה לשיר בבית המפורסם הזה בשנת 2015.

בינתיים לומדים תפקידים. לצד הצלחות גדולות בסן פרנסיסקו בתפקיד ליו ב"טורנדוט" של פוצ'יני, היא למדה תפקידים נוספים כזמרת מחליפה, למרות שבדרך כלל לא עמדה על הבמה. "אבל מעבודה משותפת עם זמרות עתירות ניסיון לומדים הרבה", היא מסבירה.

היום את כבר שם בינלאומי. בעיתונות כבר קיבלת את התואר "זמרת ורדי הבאה".

"זה מאוד מחמיא ומרגש, אבל זה גם מחייב. למשל, את התפקיד שאני עושה כאן בתל אביב אני עושה למעשה בפעם הראשונה. במסגרת הלימודים הכנתי פעם קטע מתוך האופרה, את הדואט עם וורם, ואיתו הופעתי. אבל זו הפעם הראשונה שאני מכינה את התפקיד כולו.

"אני תמיד חושבת על זמרי העבר הגדולים שלמדו תפקיד במשך חודשים רבים. אנחנו צריכים להסתדר בלוח זמנים צפוף הרבה יותר. אבל עכשיו אחרי תל אביב אני אשיר את לואיזה בעוד כמה מקומות".

איך העבודה בבית האופרה בתל אביב?

"את דניאל אורן פגשתי כאן בפעם הראשונה. אני יודעת שהוא החל את הקריירה שלו כילד זמר והוא מבין זמרים, מצוי בהפקות הקול ויודע מה צריך. אני חשה ביטחון שאני שרה איתו. הוא מוזיקאי מעולה. בהפקה הבימתית אני חשה פחות נוח. העבודה עם במאית (גרלינדה פלקובסקי) ששומרת בקנאות על הנוסח המקורי (של הבמאי גץ פרידריך) לא פשוטה.

"ההתחלה כאן היתה קצת בעייתית, אני הגעתי באיחור, גם זמר הטנור הגיע באיחור, אבל לאחר ההתאקלמות ובעיקר בזכות העבודה עם אורן, ובזכות הניסיון שצברתי כשחקנית, ניסיון שתמיד מגיע לידי שימוש, אני משוכנעת שהכל מתנהל היטב. אני גם חשה שאורן מאוד נאמן לוורדי, וזה העיקר".

המושג הזה, "נאמן למלחין" זה או אחר, הוא תמיד חידה בעיני. הרי כמו שכל אחד קורא אותו ספר בעיניים אחרות ומבין דבר אחר, כך גם במוזיקה. המנצח שקורא היום את ורדי קורא באופן שונה לא רק את התווים, אלא גם את הוראות הקצב, הדינמיקה, העוצמות, ויש לו גם אישיות משלו שצריכה לבוא לידי ביטוי.

"האמת נמצאת ככל הנראה איפשהו באמצע, בין הכתוב בתווים לבין מה שאנחנו שומעים. האמת שהתכוונתי אליה בעיקר היא הוצאת הדרמה מן הפרטיטורה. מריה קאלאס אמרה שכל הדרמה נמצאת כבר בתוך המוזיקה. מסיבה זו אפשר בקלות לשיר אופרה כמופע קונצרטי ללא תפאורה ותלבושות, והתוצאה תהיה דרמטית".

לואיזה-מילר-צבקר3.jpg

"לואיזה מילר" (צילום: יוסי צבקר)

"יש לי תמיד מקום לסרטים חדשים"

את באה לכאן לאחר הופעות בבתי אופרה בארצות הברית, בצרפת ובאיטליה. ברגע מסוים הפכת מזמרת מוצלחת בקנה מידה אמריקאי לזמרת שממותגת כ"דבר הבא". האם הרגשת מתי זה קרה?

"נכון שמדובר כאן בתהליך, אבל היה רגע כזה, לפני כמה חודשים, ששרתי את דזדמונה בהפקת 'אותלו' בבית האופרה לה-פניצ'ה בוונציה. לשיר את התפקיד הזה בבית האופרה שבו האופרה הושרה לראשונה, ולהתקבל שם בהתלהבות של הקהל... שם הרגשתי שאני עומדת לפני תקופה חדשה".

היום טיילת כאן ביפו. את מתכננת להמשיך לגלות את הארץ?

"אשתדל לראות מה שאוכל בין ההופעות. אני אוהבת לבלות. כשאחיותי הצעירות מצטרפות אלי, אנחנו מבלות היטב. אני גם זקוקה להפסקות הירגעות אחרי שאני נותנת את כל כולי לקהל, אז בין החזרות והשמירה על כושר יש לי תמיד מקום לסרטים חדשים ולעקוב אחרי המשתתפים ב'רוקדים עם כוכבים'".

בינתיים, לכל פעילי הפייסבוק ולמצייצים בטוויטר: לאה קרוצ'טו פעילה מאוד בשתי החזיתות. בשבת הקרובה יש לה יום הולדת.

רכישת כרטיסים