המאזינים נותרים פעורי פה נוכח הכוח המוזיקלי האדיר של המנצח הצעיר מוונצואלה
מכמני צליל
בהפסקת הקונצרט של התזמורת הפילהרמונית הישראלית אמש, שמעתי מאזינה האומרת לחברותיה, "אם טיל אוילנשפיגל לא יקפיץ אותי מן הכסא בביצוע הזה כי אז....." אמרה ולא יספה. בסוף הקונצרט לא ראיתי אותה אבל אני יכול הניח בשקט שהיא נשארה יושבת על הכסא לאורך הביצוע של היצירה כולה.
ברשימתה של דנה שלנגר בתכניית הקונצרט על יצירתו זו של ריכרד שטראוס הקדישה המחברת את הפתיח לעניין ההומור במוזיקה, מורכבותו והדרכים להשגתו ובעיקר עד כמה "טיל אולנשפיגל" של ריכרד שטראוס היא יצירה המשלבת שני סוגי הומור, אווירה הומוריסטית שצצה ועולה מן המוזיקה ושופעת מצב רוח מרומם, ושילוב של צליל שאינו במקומו בכוונת מכוון או בנגינה "שגויה" של מוזיקאים המנגנים זה לזה.
"קשה למצוא יצירה מוזיקלית המשלבת שני סוגי הומור אלה באורח מושלם יותר מאשר 'טיל אוילנשפיגל' של ריכרד שטראוס: האיכות הנטורליסטית והגרפית של מוזיקת משעשעת ורבת פעלולים זו אינה יכול לחמוק גם מאוזניו של המאזין האטום ביותרֻ". בהמשך מצטטת שלנגר את שטראוס עצמו: "כל שרציתי הוא להעניק פעם אחת לאנשים באולם הקונצרטים צחוק בריא".
על דוכן המנצחים ניצב אתמול נסיך המנצחים, גוסטבו דודמל, בן ה-31, אשף השרביט המלהט בשרביטו, שבעזרתו ובאמצעות ידיו ושפת גופו יודע להפיק מכל תזמורת מכמני צליל, הברקות שמשאירות מאזינים פעורי פה נוכח הכוח המוזיקלי האדיר שמגיע מוונצואלה.
דודמל המוזיקאי המהווה סמל להצלחת שיטת החינוך המוזיקלי המונהגת שם שנקראת בפשטות "לה סיסטֶמָה" השאיר את הצלחותיו הגדולות כמחוז חפץ, משהו בגדר הארץ המובטחת שאותה ניתן לראות אבל קשה מאד להגיע אליה.
הקונצרט נפתח ב"אָדָג'ו לכלי קשת: של המלחים האמריקני סמואל ברבר. ה"אדג'ו" הפך עם השנים ליצירה המזוהה עם אווירה רצינית קודרת משהו, יצירה קצרה עשירת ביטוי שעורכי מוזיקה בתחנות שידור ישמרו ליום של אירועים רציניים. גוסטבו דודמל ביקש מהנגנים ואף קיבל צליל מיתרים מלא אבל לא מרגש דיו. ברגע מסוים במהלך הנגינה ביצירה השקטה הוא אפילו רקע ברגלו על הבמה, אולי הוא רצה יותר עומק ויותר ביטוי רגשי אבל הוא נשאר ילד שלא קיבל את כל חפצו.
היצירה השנייה, קונצ'רטו מס' 1 לצ'לו ולתזמורת של היידן, שימשה את התזמורת לצורך הצגת הצ'לן עמנואלה סילבֶסטרי, הצ'לן הראשי של התזמורת הפילהרמונית, כסולן. סילבסטרי הוא מקצוען מעולה, שולט היטב בכלי, היודע לשלוף ממנו עושר צלילי ולוח צבעים המרחיק מצבעי היסוד ומגלה גוונים חדשים בצלילים.
לאחר שחשף את כל אלה אתה תוהה מה הוא עושה עם העושר הגדול הזה, עד כמה הוא פורץ ומביא חידושים או התרגשויות לבמה. היידן לא סיפק לו את הבמה להברקה. את הריגוש האמיתי הוא ניגן בקטע שבחר כהדרן - "בּוֹן סוּאַר" (ערב טוב) של דביסי הצרפתי. לביצוע הצטרפה אל סילבסטרי הנבלאית יוליה רובינסקי ושם, ביצירה הרומנטית המאוחרת, נחשפה אישיותו המוזיקלית המרתקת.
מסע התפרחחות ברחובות העיר
שתי היצירות בחלקה השני של התכנית, הפואמות הסימפוניות של ריכרד שטראוס "דון ז'ואן" ו"טיל אוילנפשיגל" , שובצו יחד כדי לתת לאשף הצליל גוסטבו דודמל להפגין את כשרונו האדיר בהפקת זיקוקי דינור מתזמורת.
הקשר בין נגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית ודודמל, האהבה וההערכה ההדדיות, הן בבחינת "מן המפורסמות". דודמל הובא לתזמורת כהבטחה הגדולה, וזכה באחת להערצה גדולה של הקהל. הוא ניצח על התזמורת בישראל וגם בסיוריה בחו"ל ובהצלחה חסרת קדים. כל אלה הם לכאורה בבחינת מתכון בטוח לתכנית שתקפיץ את הקהל מן הכסאות בייחוד בשתי ההברקות הגדולות של ריכרד שטראוס.
גוסטבו דודמל, צילום: Chris Christodoulou
ב"דון ז'ואן" אנחנו עוקבים אחרי יומו האחרון של ההולל כובש הנשים המתייסר על דרכו בחיים. זו מוזיקה סוחפת עוצרת נשימה. ב"אוילנשפיגל" לוקח אותנו שטראוס למחוזות ההומור והשעשוע. הכנר הראשי וכמעט כל נגני כלי הנשיפה וכלי הנקישה בתזמורת מקבלים ביצירה תפקידים סולניים מבריקים וכולם נוגנו ביופי בלתי רגיל החל מקטעי הסולו של הכנר איליה קונובלוב.
באמצעות נגינה נוצצת לעילא של כל נגני כלי הנשיפה, אנחנו המאזינים אמורים ללוות את טיל במסע התפרחחות ברחובות העיר. בלשונו של שטראוס עצמו "היה היה פעם נוכל מוקיון ושמו טיל אוילנשפיגל. (זאת בנגינת הקרן) שנודע כפרחח עתיר עלילות (קלרנית ומצילתיים)". ובהמשך "הופ! הוא דוהר במהירות על גב סוסו, דרך הנשים בשוק" (אנו שומעים את רעש הסירים והמחבתות המתפזרים לכל עבר).
בהמשך טיל מתחפש לכומר המחלק ביד נגינה משחות נגד כאבים ודברי מוסר ותוכחה ומייד בעזרת הכינור "טיל הוא האביב המתחנחן לפני נערות יפהפיות ומייד הוא קורן מאהבה ומחזר בלהט אחרי נערה סרבנית."
הוא מגחך מול פרופסורים נפוחים וזונח אותם המומים ובסופו של דבר תופסים בו אנשי החוק הוא מובא לחבל התלייה וממנו בשריקת זלזול אחרונה מזכיר לנו מי הוא בעצם. הוא כן הוא "היה היה פעם נוכל..." אומר במלים ושב על המשפט המוזיקלי המחויך שפתח את היצירה.
"טיל אוילנשפיגל" היא כאמור אחת ההברקות המוזיקליות היפות בתולדות המוזיקה. נגינה מעולה, פיסוק ומוזיקליות, כל אלה נוכחו אמש על במת הפילהרמונית. הצעד הנוסף ההופך את ההברקות למשהו משעשע, משהו שיקפיץ את אותה מאזינה מכסאה. המשהו הזה נעדר.
לא נורא הבחירות בעוד שבוע, היא תוכל לקפוץ כשתשמע את התוצאות.
התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של גוסטבו דודמל, קונצרט למנויים מס' 3 , 15 בינואר 2013, אולם סמולרש, תל אביב.