ספרה השני של המשוררת ענת זכריה, "בגלל טעות אנוש", יצא השנה בהוצאת "כבר" של מוסד ביאליק.

זכריה, מבקרת מחול ב"ידיעות אחרונות" הכותבת על מחול גם באתר "הבמה", בחרה להשיק את הספר באירוע אמנותי חד-פעמי ורב-משתתפים שיתקיים בחלל ייחודי לאמנות בשדרות רוטשילד בתל אביב.

בין האמנים שייקחו חלק באירוע ערן צור, המשוררים שרון אס ושחר-מריו מרדכי, המוזיקאים יוני ניב ודן ויינשטיין, אנשי המחול סטפן פרי ודורון רז ועוד.

"ביקשתי מהמשתתפים כמו להעביר דרכם את הטקסט, כל אחד בתחומו" אומרת זכריה "וליצור אירוע שהוא יחידה של הווה מתמשך".

ואלו חמש ההמלצות של ענת:

1. ספר

בחרתי בשני כותבים שחלק גדול מהעשייה שלהם היה להתבונן ביצירותיהם של אחרים. שני כותבים נפלאים, שלא פחדו לכבול את עצמם למושאי ההתבוננות שלהם וידעו להכניס את עצמם למעין שותפות גורל אמוציונלית, מה שלא הפריע להם לחפור ולחצוב עד שהם הצליחו להעמיד נגד עינינו הקוראים דמות ממשית, כשלצדה תמיד עמדה דמותם שלהם.

הראשון הוא ספרו של מאיר אגסי, "הכד מטנסי – מבחר מאמרים על אמנים, אמנות והתבוננות, 1997–1983" (הוצאת עם עובד). אגסי הוא אחד מסופרי האמנות המעטים והמופלאים שצמחו בישראל. הספר שלו הוא אנתולוגיה של למעלה מ-40 רשימות שהתפרסמו במהלך חייו בעיתונים, במגזינים ובכתבי עת שונים בישראל. אגסי הוא צופה מעולה וכותב מחויב, אבל יותר מכל הוא יודע להיות עד. ההתבוננויות האמפתיות שלו הן קולו של משורר, אמן ואספן מהורהר, שחייו היו חיי התבוננות.
 
ב-1998 נהרג אגסי בתאונת דרכים. אשתו תֶסה ובנו דניאל, שישב מאחור, נהרגו יחד עימו. שם הספר לקוח משירו של ואלאס סטיבנס, אחד המשוררים האהובים על אגסי. "להניח צנצנת על גבעה בטנסי ולתאר איך הסביבה מתחילה להתארגן סביבה כאילו היתה מונומנט מובחן או טוטם. 'הנחתי כד בטנסי./ על פני גבעה, עגול היה/ הוא גרם לפראות הבר המרושלת/ להקיף את הגבעה".

הספר השני הוא של דורית מאירוביץ, "הנוף הוא הנפש" (הוצאת קשב), אסופה של מאמרים ומסות על שירים ושירה שכתבה מאירוביץ, בתם של הסופרת יהודית הנדל והצייר צבי מאירוביץ, שהלכה לעולמה בגיל 57. מאירוביץ כתבה על שירים, אותה מהות חמקמקה, באופן שהפך אותם לחלק מהחיים. המאמרים שלה אוחזים בנו, תוך כדי שהיא ממשיכה ללכת, חוצה את האוויר. הם מופת של קשב. העין שלה יודעת ממש לראות את הקול.

2. סרט

"היו זמנים באנטוליה", יצירת המופת של נורי בילגה ג'יילאן הטורקי, היא מסע מופלא אל הלא-כלום. זהו סרטו העלילתי השישי של ג'יילאן והטוב שבהם. הסרט נפתח ברצח שאינו נראה, ואחר-כך בחיפוש משטרתי אחר הגופה שאחד משני הרוצחים אינו זוכר היכן בדיוק הטמינו אותה. כל נקודה שבה שיירת מכוניות המשטרה עוצרת במהלך החיפוש נדמית בדיוק כקודמתה.

כמעט כל הסרט מתרחש בלילה, בדרכים נטושות ובין גבעות סחופות רוח, כשרק פנסי שלושת כלי הרכב מפלחים את החשיכה. זהו לא סרט לאלה שטבעם סוער, אלא לאלה שמוכנים לשבת מאוד בשקט כדי לתת לאיש שעשה את הסרט הזה להוציא אותנו מתוך עצמנו, כיוון שהוא מצא בדיוק, בסבך המעברים המפותלים, את היציאה האחת הנכונה. נוסף לכך, ג'יילאן הוא אמן סטילס מדהים.

3. אלבום

כל אלבום של הזמרת האמריקאית קאט פאוור, ששמה האמיתי הוא שון מרשל. מרשל החלה את דרכה המוזיקלית באמצע שנות ה-90, ומאז היא מקפידה להוציא אלבומים בקצב עקבי, להופיע ברחבי העולם, לדגמן ולהפוך לאייקון אופנה של שאנל.

אלבומה האחרון, Jukebox, הוא אלבום גרסות כיסוי עם ביצועים נפלאים לשירים של בוב דילן, פרנק סינטרה, האנק ויליאמס, ג'יימס בראון, בילי הולידיי, ג'ניס ג'ופלין וג'וני מיטשל, שירים שהם יצירות אמנות בפני עצמם. הקול של פאוור מצליח למשש לנו את החזה, למנות את הדופק ואז לחלחל פנימה, לזחול מעצמו, עם שליטה, בלי שליטה, מרוסק באופן נפלא. מבחוץ נראה ששום דבר לא קרה. זה רק מבפנים שהעמיק בנו האור.

4. מופע במה

DV8 היא להקת תיאטרון מחול פורצת דרך שהוקמה ב-1986 על-ידי קבוצת רקדנים עצמאיים, שהרגישו מתוסכלים ומפוקחים מהדרך והתפיסה של מרבית הריקוד הקיים. הלהקה מציגה תיאטרון טוטאלי שמשתמש במחול, בטקסט, בשירה ובמוזיקה. העבודות שלה, מעבר להיותן שוברות גבולות, מעלות שאלות של מגדר ועוסקות בתכנים חברתיים ופוליטיים. הלהקה מנוהלת על-ידי לויד ניוסון ופועלת בלונדון.

אחת העבודות האהובות עלי היא The Cost Of Living, שעלתה ב-2003 וכסרט ב-2004. זוהי יצירה שמתרחשת בעיירת חוף בריטית שוממת למדי, שהחיים בה מתקיימים בכוח האדישות. DV8 מבקשת להכות בתוך תוכם של הדברים מקרוב מאוד, במכות קצרות. נקודת הכובד בה נעה כל הזמן בתוך איזה כאוס קיומי יומיומי, מותחת את האדמה מתחתינו כדי שנחזיק בתוכנו איזו ממשות אחרת.

5. אתר או בלוג

האתר האהוב עלי הוא האתר הרשמי של סוכנות החלל נאס"א. אפשר לראות בו תמונות של מקומות מרוחקים מאות מליוני קילומטרים מאיתנו, כאילו ראינו תמונות של נהריה. משהו בהבקעה של אותה שמיכת חושך מהפנט אותי, טורד את מנוחתי, מטיל בי אימה. יש שם קולות מפלנטות רחוקות שלא שוכחים, ודיווח על משימות שונות, ושאלות שנשאלו לעבר החלל ולקח לתשובות שבע שנים לחזור. באתר הזה שום דבר לא באמת מתחיל ולא באמת מסתיים.

בבלוג "עיר האושר" כותבת הסופרת מרית בן-ישראל על אמנות בינתחומית ואגדות. בן-ישראל יודעת לקחת אותנו אחריה מגג אל גג, אבל גם לעצור ולהשתרע בידיים ארוכות מתוחות לצדדים, כמו כנפי ענק. יוצרת חיבורי השתהות משני צורה. תנועת הכתיבה שלה כל הזמן הודפת ומקרבת משהו.

אנדורמדה, מתוך אתר נאס"א

כמה מלים על "בגלל טעות אנוש"

משהו באופן שבו את רואה את הספר השתנה בזמן שעבר מאז שהוא יצא?

"במרחק מן הספר אני מרגישה את ההשפעה של ההתרכזות במחול. אני מרגישה שהמחול השפיע מאוד על הספר הזה, הוא השפיע על התנועה בתוך הספר. פתאום הבנתי שרק בשפה ובמחול אתה יכול ללכת קדימה ואחורה וזו אותה תנועה. תמיד הייתי משוגעת על מחול, אבל בשנים האחרונות יש לי הרבה יותר שעות מול זה, אני רואה, אני כותבת, אני מסתובבת מסביב לזה, אני חושבת על זה".

מה עתיד להיות בהשקה?

"הרעיון היה לבקש מאנשים מתחומים שונים, שאני אוהבת ומעריכה את העשייה שלהם, לקחת שיר אחד מתוך הספר ולתת לו אינטרפרטציה. כמו להעביר דרכם את הטקסט, כל אחד בתחומו הוא.

"המוזיקאי יוני ניב והצ'לן דן וינשטיין יצרו עבודת סאונד לפי אחד השירים והשתמשו בהקלטה של הקול שלי. ערן צור יקרא שיר, ומעניין אותי לשמוע בקול שלו שירים שלי. דורון רז יצרה מחול בעקבות אחד השירים והיא גם הקליטה אותו בקולה. המשורר שחר-מריו מרדכי ידבר על הספר דרך שיר אחד קצר מאוד. יונתן קונדה יגיש טקסט ממקום של ספוקן-וורד. שרון אס תדבר על איך צוברים קול ותתמקד בתנועה של הספר, תנועה שהולכת גם אחורה וגם קדימה.

"לושי, שנותן לי את החלל, הוא לגמרי שותף מתוך חברות-שותפות ודיאלוג שמתקיימים ביני לבינו באופן מתמשך. בחלל מוצגת תערוכה של מקס פרייזינגר, אמן מברלין, והרעיון היה שההשקה והספר יתמלאו בתוך החלל הספציפי הזה עם התערוכה הספציפית הזו מתוך מחשבה של ליצור הווה מתמשך. ראוואני בן השבע הוא הבן של לושי, והוא רצה להכין שתי יצירות קצרות על כינור.

תערוכה של מקס פריזינגר (תמונת יח"צ)

"אחד האנשים הכי חשובים באירוע זה סטפן פרי, שהולך איתי את הדיאלוג הזה לאורך זמן. הוא היה רקדן בבת-שבע תשע שנים, והוא מבחינתי הבן-אדם שהכי מבין חלל ומרחב. התפקיד שלו זה להיות סוג של קורדינטור. הוא המוח, זה שיודע את הפרטיטורה ואחראי על המוזיקה ויודע איזה סאונד פועל בחלל ואילו מעברים צריך בין דבר אחד לאחר. תהיה גם קריאה קולקטיבית שסטפן מפעיל בחלל עם ניר ביקלס, דנה לובינסקי, לושי ואירית סלע.

"זה אירוע שהוא יחידה אחת של הווה מתמשך, וזה יקרה בשעה אחת וזהו. למחרת ההשקה כל החלל מתפרק. תפסנו את החלל בשנייה האחרונה לפני שהעבודות יורדות".

השקת ספרה של ענת זכריה, "בגלל טעות אנוש", תתקיים ביום שישי, 1 בפברואר 2013, ב-12:00, בלושי, אמנות ופרויקטים, שד' רוטשילד 19, קומה מינוס 1, תל אביב. משתתפים: ערן צור, יונתן קונדה, שרון אס, שחר-מריו מרדכי, יוני ניב, דן ויינשטיין, סטפן פרי, ראוואני, דורון רז. קריאה קולקטיבית: ניר ביקלס, דנה לובינסקי, לושי, אירית סלע.הכניסה חופשית.