בימים אלה משחקת פלורנס בלוך בהצגה "הפרדס" מאת יוסף בר-יוסף, בבימויו של אבישי מילשטיין, העולה בתיאטרון בית ליסין.

בלוך מגלמת את צביה צירקין, בת למשפחת מושבניקים יקית ותיקה, המנסה יחד עם אחיה בועז (אברהם סלקטר) להניא את אחיהם מנשה (יצחק חזקיה) מלהעניק את הפרדס המשפחתי לאהובתו הטרייה אידה (יונה אליאן-קשת).

איך את, שעלית לארץ בסוף שנות ה-80, מתחברת להצגה על המושבניקים היקים הוותיקים?

"משפחת צירקין היא משפחה יקית קלאסית של הדור שעבר. שם לא מדברים על רגשות ועניינים אישיים והכל קר ושקט. גם אני גדלתי בבית כזה, בית צרפתי, אז אני מבינה בדיוק מאיפה זה בא. ההבדל הוא שאני חתכתי מהר מאוד ובאתי לארץ. יש אנשים שנתקעים עם זה כל החיים, כמו בני משפחת צירקין. אני ויתרתי".

"הייתי חייבת לפרוש כדי לחזור עם רעב"

בלוך נולדה בפריז ועלתה לישראל בגיל 22. היא למדה משחק באוניברסיטת תל אביב, ומאז השתתפה בהצגות במרבית התיאטרונים בארץ, וכן בלא מעט הפקות קולנוע וטלוויזיה. בשנת 2002 הצטרפה ללהקת השחקנים של תיאטרון החאן, אך לפני שנתיים פרשה מן המשחק ופתחה ביפו את מסעדת ושתי.

"חוויתי משבר אישי", היא מעידה. "העבודה בחאן התחילה לשעמם אותי, לעשות כל הזמן אותם דברים עם אותם אנשים, והייתי חייבת לפרוש כדי לחזור עם רעב אמיתי לבמה". אחרי שנתיים שב הרעב לכרסם והיא חזרה למשחק, קודם בהפקה "קיגלר" בפסטיבל עכו וכעת ב"הפרדס" בבית ליסין.

מה עשתה לך ההפסקה מהמשחק?

"הייתי זקוקה להפסקה הזאת, לראות שאני מסוגלת לעשות גם דברים אחרים. פתחתי את המסעדה ביפו – מקום קטן, אסתטי ועם המון נשמה, בדיוק כמו שרציתי. רציתי לעשות טוב לאנשים, ואני נורא שמחה שזה מצליח. אבל אחרי שנתיים הרגשתי שזהו, עשיתי סיבוב בחוץ ועכשיו אני יכולה לחזור".



הפרדס (צילום: דניאל קמינסקי)


ואז הגיע הטלפון מבית ליסין?

"קודם היתה ההפקה של עודד ליפשיץ בפסטיבל עכו, ואז הגיעה ההצעה מבית ליסין, שנורא שימחה אותי. אני מאוד אוהבת את המחזות של יוסי בר-יוסף, וההזדמנות לעבוד על 'הפרדס', עם השחקנים הנפלאים שלצדי, היתה בדיוק במקום".

מה קורה למשפחת צירקין במחזה?

"האח הבכור, בועז, שמגלם אברהם סלקטר, הוא היוצא דופן שיצא מהמסגרת וצריך לטפל בו. האח השני מנשה, יצחק חזקיה, לקח על עצמו את כל האחריות, ויחד עם צביה האחות הקטנה, שזו אני, כולם נמצאים בתחרות על האהבה והאישור של אמא ואבא שמתו, והכל מתנקז לפרדס, שהוא סמל למושבניקים הוותיקים של פעם.

"כל אחד מהם מנסה דרך הפרדס לקבל בדרכו את האישור מההורים שאינם, עד שמגיע הצונמי בדמותה של אידה – יונה אליאן – מורה לבלט ועולה חדשה מרוסיה. כשאידה מגיעה הכל מתהפך. הם מתחילים לדבר על העבר ועל רגשות, שקודם היו טאבו. התשוקה המידבקת שלה לחיים משנה את חייהם מקצה לקצה, והפרדס מאבד את הכוח שלו כסמל".



מימין: אברהם סלקטר ופלורנס בלוך, הפרדס (צילום: דניאל קמינסקי)



עשינו עבודת חפירה בנפש

צביה היא דמות די מורכבת. מה מניע אותה?

"בהתחלה היא מונעת, כמו שאר האחים, מהצורך לנצח בתחרות על האהבה של ההורים שמתו, והיא רואה באידה איום. יותר מאוחר, בגלל הפחד ממחלת הסרטן, היא מתחילה לחשוב שאולי החמיצה כמה דברים בחיים. למרות שהיה לה בעל ויש לה ילדים, היא מבינה שעד היום חיה רק על יד, בלי לקחת סיכונים ובלי סערות, והיא מבינה שהפסידה המון".

אידה, העולה החדשה, מאוד מזוהה עם התרבות שממנה באה. את יכולה להזדהות עם זה?

"כן, אני מאוד קשורה לצרפת. זה מקום יפהפה ותרבותי, ואין מה לעשות – אני צרפתייה. אני משם והמשפחה שלי משם, וזה לעולם לא ייעלם. אבל אני לא רוצה לחיות שם. בשנות ה-90 חזרתי לצרפת לשנתיים בגלל עניינים אישיים והייתי נורא אומללה. נורא רציתי לחזור לארץ. מצד שני, אני לא מרגישה צברית או ישראלית. יש בזה משהו נורא מוזר, הזהות התרבותית שלי תקועה איפשהו באמצע".

איך היתה העבודה עם השחקנים והיוצרים בהצגה?

"יוסי בר-יוסף היה איתנו במהלך החזרות וסיפר לנו המון על הדמויות, מאיפה הן באו ולמה הן עושות מה שעושות. זה היה מרתק. נכנסנו לעומק הפסיכולוגי של הדמויות, גם בעזרת הבמאי, אבישי מילשטיין. עשינו עבודת חפירה בנפש, והיה כיף גדול.

"העבודה לצד השחקנים האחרים היתה מרתקת לא פחות. את חזקי (יצחק חזקיה) אני מכירה כבר מזמן, עשינו כמה הפקות ביחד ויש בינינו כימיה מדהימה. במהלך העבודה על ההצגה הסתבר גם שלאמא שלו היה פרדס, והוא עבד בו אחרי הצבא. עם יונה ואברהם עבדתי בפעם הראשונה, ונהניתי מאוד מהאינטליגנציה והניסיון שהם הביאו לחזרות".



הפרדס (צילום: דניאל קמינסקי)


אחרי ההפסקה היזומה שעשית מן התיאטרון, היום את נמצאת על הבמה ממקום אחר?

"לגמרי. אני במקום הרבה יותר בוגר עכשיו. פעם הייתי, כמו כל השחקנים, רעבה לאישור שאני טובה, עם אגו שכל הזמן רעב. עכשיו אני הרבה פחות צריכה את זה. הבנתי מי אני מבחינה מקצועית ואישית ואני לא צריכה להגדיר את עצמי יותר. הבנתי שלא הכל תלוי בי. אני צריכה לעשות את הכי טוב שאני יכולה וזהו. זה שיחרר אותי מהמון רגשות מעיקים ומיותרים. כל הסיפור הזה של תחרות בין שחקנים, של הצורך להיות מקובל ואהוב, זה לא מעניין אותי יותר".

כבר לא חולמת על תפקידים

עם איזה במאי או במאית היית שמחה לעבוד?

"חנוך לוין. הייתי מאושרת אם הייתי יכולה לעבוד איתו שוב. הוא זה שהחזיר אותי לארץ אחרי שעזבתי, להצגה 'אשכבה', ותמיד אזכור לו את זה לטובה. הכרתי אותו עוד כשלמדתי משחק באוניברסיטה, ותמיד היתה בינינו כימיה, לא היינו צריכים לדבר כדי להבין אחד את השני. הוא מחזאי ובמאי גאון, והיה לו כל-כך הרבה כבוד להכל, וצניעות.

"שיחקתי גם ב'האשה המופלאה שבתוכנו' וב'הילד חולם', ואני לא חושבת שמישהו ביים אותי בצורה יותר עמוקה ממנו. געגוע, זה מה שעולה בי כשאני חושבת עליו. ושמחה על זה שזכיתי לעבוד לצדו. חוץ מזה הייתי שמחה לעבוד שוב גם עם רפאל נג'ארי, שביים אותי בסרט 'אבנים', ורענן אלכסנדרוביץ', שביים אותי ב'מסעות ג'יימס בארץ הקודש'".

יש עוד תפקידים שאת חולמת עליהם?

"האמת היא שלא. אני אוהבת לשחק בקלאסיקות, אבל היום אני יודעת שמה שיבוא יבוא. כבר לא חולמת על תפקידים, רק מאחלת לעצמי שבכל הפקה שאשתתף בה, תמיד ארגיש את הקסם".


ההצגה "הפרדס" תעלה בבית ליסין במהלך כל חודש פברואר. ההצגה הקרובה תתקיים במוצ"ש, 9 בפברואר 2013, ב-21:00, באודיטוריום אניס, תל אביב. לפרטים: 03-6592929.

לרכישת כרטיסים