ב-26 שנות קיומה הפכה מקהלת "מורן" בניצוחה של נעמי פארן, מחזון אמנותי ליצירה שמשלבת מוזיקה עם אג'נדה חברתית חזקה, תחומים שבשניהם מגיעה המקהלה להישגים מעוררי כבוד.

מאז נוסדה בשנת 86', הפכה למקהלת הילדים הרשמית של האופרה הישראלית, השתתפה בעשרות תחרויות בארץ ובעולם והוזמנה להופיע עם התזמורות המובילות בארץ. עוד בתחום המוזיקלי מציינת המקהלה, בין הישגי השנה האחרונה, מסע קונצרטים בצ'כיה וברוסיה, ביצוע האופרה "ברונדיבר" בסנט פטרסבורג והשתתפות בפסטיבל "מוזיקה סקרה" בגרמניה ובארגנטינה.

פעם בשנה לומר תודה

בהתאם למסורת שהחלה לפני ארבע שנים, תחגוג גם השנה את ההישגים הללו במסגרת ערב הגאלה המיוחד "מקול הלב" (יום ראשון, 10 בפברואר 2013 במוזיאון תל אביב לאמנות), במסגרתו יבוצעו יצירות קלאסיות, קטעי אופרה, פיוטים ושירי משוררים בידי ארבע המקהלות המהוות את הפרויקט השלם: קטנטני מורן, צעירי מורן, מקהלת מורן ואנסמבל זמרי מורן.

"ערב הגאלה הפך כבר לערב מסורתי, אבל בכל שנה מקבל הערב הזה אופי ומשמעות אחרים", מספרת נעמי פארן, "כי זה נובע מהעשייה לאורך השנה ומסיכומה. זה סוג של להראות את כל מה שעשינו במהלך העונה האחרונה, ומאידך גיסא, גם אנה פנינו מועדות. בערב הזה אנחנו אומרים תודה לכל התומכים והידידים, קרנות שתומכות בנו, משרד החינוך, משרד התרבות שמאפשר לנו לקיים את הפעילות המוזיקלית הענפה והרחבה שלנו. זה ציון דרך מאוד חשוב בעיניי, פעם בשנה לומר תודה".

מה מצפה לנו מבחינה מוזיקלית על הבמה?

"הייתה לנו שנה מאוד עשירה ואקטיבית. מקהלת מורן עשתה סיור מרשים ביותר, סיור מרגש ומיוחד בפראג, סנט פטרסבורג, מוסקבה, וגם ציינה את יום הזיכרון ויום השואה בסנט פטרסבורג. העלינו את האופרה 'ברונדיבר' ביחד עם מקהלת הבנים של פראג בהזמנתו של מאסטרו ולרי גרגייב ואין ספק שהשארנו אחרינו שוב שובל של אהבה לישראל, כי התוצאה היא שבאפריל מגיעה המקהלה מרוסיה לבקר בישראל, למרות שיש מסביב בעולם, וביחד נעשה קונצרט משותף בתל אביב.

"ערב הגאלה הוא ערב של טעימות מכל העשייה שלנו, הכוללת את המוזיקה שאנחנו עושים עכשיו עם הקאמרטה למשל, בסדרת הקונצרטים 'אורפיאו ואורידיצ'ה', ושני פרקים מתוך היצירה יושמעו בערב הזה על ידי אנסמבל זמרי מורן, כמו כן ביצענו השנה את המיסה בסול מאז'ור של שוברט בפסטיבל אבו גוש ובערב נציין גם את היצירה הזאת ונבצע את הפרק הראשון שלה, מקהלת מורן תשיר גם מתוך ה-STABAT MATER של פרגולזי, לצד שירים ישראלים בעיבודים מקוריים שנכתבו במיוחד למקהלה ועובדו על ידי צביקה שרף".

אנסמבל זמרי מורן, צילום: מיכאל כהן

איך הפכה מקהלת מורן לקומפלקס כל כך מורכב של ארבע מקהלות?

"מקהלת מורן צמחה למעשה לאורך 26 השנים האחרונות כמקהלת ילדים אחת ייצוגית. היו לי יעדים מאוד ברורים להגיע לפסגות מבחינה מוזיקלית, להופיע עם הפילהרמונית, ליצור תכניות מיוחדות, לנסוע לחו"ל, לייצג את ישראל, ומשם צמחו ארבע מקהלות, מתוך האמונה הבסיסית שלי שכשילד, כל ילד, שר, קורה לו משהו. משהו ביכולת שלו להביע את עצמו משתנה, בהקשבה, בשפה, בעדינות, ביכולת להקשיב לאחרים, בשותפות שלומדים בשירה במקהלה, בסובלנות, ברגישות, בקיצור, כלים לחיים.

"מתוך אהבה גדולה לנושא הזה של שירת מקהלה יש לנו היום קבוצה של ילדים בני חמש עד שבע שנקראים 'קטנטני מורן', בני שבע עד 12, 'צעירי מורן', בני 18-12 במקהלת מורן ובני 36-18, נכון להיום, באנסמבל זמרי מורן. כולם בעלי יכולות גבוהות מאוד, חלקם מוזיקאים מצטיינים וחלקם עוסקים במקצועות אחרים והם בעלי רקע מוזיקלי גבוה".

כשכולם, בכל הגילאים, עוסקים בשירה קלאסית?

"התשתית שלנו היא השירה הישראלית בעיבודים אמנותיים. משירה ישראלית ועד יצירות מודרניות עכשוויות ישראליות, שזה הקשר עם מלחינים בארץ שנורא חשוב לי. אני קשורה ליוסף ברדנשווילי, חיים פרמונט, גיל שוחט, משה זורמן, מנחם וייסברג, כל המלחינים".

 
נעמי פארן בפעולה, צילום: מיכאל כהן

"בכל ילד טמון הזמר או הזמרת שבו"

כאמא לילדה בת שש אני מסוקרנת מול ההתמודדות של גילאים כאלה עם שירה כל כך מוקפדת, תווים, זיופים

"בגיל שש אנחנו עדיין לא מקנים להם את קריאת התווים. אנחנו שרים איתם בכיף, רוצים ליצור אצלם את אהבת השירה הכי גדולה, וגורמים להם לשיר בטיון, לא לזייף".

אין ילדים או אנשים שלא יכולים לא לזייף?

"עניין הזיוף פתיר לחלוטין בגילאים האלה, זה פשוט נעלם תוך כדי שירה. הם לומדים להקשיב לעומק ומכוונים את הקול שלהם. זיוף זו לא תקלה מולדת, זה משהו שהוא פתיר לחלוטין בתוך שירה במקהלה. מניסיון רב שנים אני אומרת להורים להפסיק להגיד לילדים שלהם 'אתה זייפן, אל תלך לשיר במקהלה אלא תנגן על כלי', כי זה ממש עוול. אחר כך נגרמים לילדים תסכולים נוראיים. כל ילד בגילאים הצעירים יכול לשיר במקהלה שלנו. כל ילד.

"עכשיו תארי לעצמך ילד שנכנס אלינו בגיל שש נניח, מגיע לגיל 12 אחרי שהוא כבר שש שנים שר במקהלה, ברור שהוא נכנס אצלי למקהלה הייצוגית ומתפתח והופך להיות זמר. למעשה כל ילד יכול להיות זמר במובן מהותי, פנימי, ויכול להיות ביצועיסט נהדר. לא כולם מגיעים לפסגות אבל בהחלט בכל ילד טמון הזמר או הזמרת שבו.

"יש לי הפתעות שאת לא מבינה. בכיתה י' או י"א פתאום יוצאת לי ילדה מהשורה ואומרת, 'עכשיו אני רוצה להשמיע', כשחיפשנו סולן לאיזה קטע, ואני פשוט המומה ממה שאני שומעת. זאת אומרת שזה הכל עניין של תהליכים של שירה במקהלה, של כיף ושל אהבה גדולה לעניין, וכמובן שיוצאים משם קולות מאוד יפים. ב'אני מאמין' שלי אני חושבת שזה כלי בלתי רגיל לחיים. כלי שמקנה להם המון ביטחון ושמחה ואהבה של אחד לשני".

ותחרות

"תחרותיות, אבל תחרותיות בונה. לא שלילית, נורא חיובית. זה טוב שיש לך מודלים גבוהים כמו שיש לנו במקהלה. אתה שואף לשם. אין בזה אפילו התחלה של משהו שלילי".

"הגענו כבר להישגים, מימשתי את החזון, למה לא לעשות משהו חברתי?"

כשבמקביל לצד המוזיקלי מאפיין משמעותי מאוד של מקהלת "מורן" הוא האג'נדה החברתית

"זה בציפור נפשי היום. זה דבר שהוא מאוד מרכזי בחיים שלי ושל המקהלות. אני פשוט לוקחת ומחברת את ארבע המקהלות שלנו עם פרויקטים קהילתיים, תחת הכותרת 'מי ששר מאושר', וכל מקהלה מחוברת לפרויקט שלה דרך החיבור הכי פשוט, שהוא השירה. אתה לא צריך שום קניית כלים, הכלי נמצא.

"'קטנטני מורן' מתחברים לילדות מהעדה האתיופית מאזור שנקרא 'נורדאו' בדרום נתניה. זה חיבור שנוצר לפני שש או שבע שנים והיום יש לנו 16 זמרות מהעדה האתיופית שהתחילו אצלנו בגיל שש, וחלקן היום כבר בכיתה ז', ששרות במקהלה. זה גם אומר שאנחנו שוכרים רכב שיביא אותן מנתניה עם מגשרת, וזה פרויקט שרק הולך וגדל כל הזמן, באות עוד ועוד ילדות והן משתלבות במקהלות שלנו.

"'צעירי מורן' מחוברת לבית הספר לבנים טוקאיר. צוות שלנו שכולל פסנתרן מלחין, ומנצח, עובדים בטוקאיר כל שבוע ומקיימים שם חזרה של המקהלה. לבית הספר יש מקהלה של 16 בנים ולאט לאט כל בית הספר הופך לבית ספר שר, כי אנחנו גורמים גם לכיתות להגיע לשיעורים ולשיר איתם במטרה שכל בית הספר יהיה בית ספר של אמנות ושירה. זה שיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם נירה פלד המנהלת, ועם יוסי אבידן מנהל הפנימייה, והבנים האלה לא שרים רק בתוך הפנימייה אלא באים לבית יצחק (בסיסה של מקהלת מורן – ט.ג.) פעמיים בחודש ונכנסים לתוך המקהלה. אנחנו מכינים רפרטואר משותף, עובדים ביחד ומופיעים יחד גם בערב הגאלה הקרוב.

"בפרויקט השלישי מחוברת מקהלת מורן לבית דנה, בית של ילדים וצעירים עם צרכים מיוחדים שנמצא בגבעת חיים, בתוך בית הספר. הילדים באים לבית יצחק כבר עשר שנים, צעירים ונוער בני 13 עד 19, בערך ויש לנו צוות שעובד אצלם כל שבוע, נפגש עם הילדים, מכין איתם רפרטואר ושירים שהם אוהבים וביחד אנחנו שרים ויוצרים רפרטואר משותף.

"בערב הגאלה, למשל, תשיר ילדה מדהימה שקוראים לה פז שגילינו שיש לה קול מיוחד במינו. היא בחרה לשיר את 'קפה אצל ברטה' ואנחנו עושים את זה בדואטים, כמו בדה ווייס, כשהיא שרה עם זיו, ילדה מהמקהלה, וזה קטע מאוד מרגש.

"הפרויקט הנוסף הוא ילדים שרים עם ילדים חולי סרטן בשניידר. צוות מורן יוצא קבוע לשניידר ונכנס למחלקה לשלוש שעות. הם עוברים ממיטה למיטה, ועד שהילד לא שר הם לא עוזבים אותו. כל הילדים שרים".

מה הוביל אותך לעיסוק הנרחב כל כך בפן החברתי?

"קודם כל אהבת אדם אמיתית. אני אוהבת אנשים. יותר מזה, גיליתי שהקטע של השירה נוגע בנימים כל כך עדינים ורגישים באדם, שחשבתי לעצמי, אוקי, הגענו כבר להישגים, מימשתי את החזון, למה לא לעשות משהו חברתי? למה לא להביא עוד ילדים לעולם השירה ולחבר אותם לזה?

"מה שקורה זה שהילדים הופכים להיות נורא מכוונים. לשיר מדויק זה לא פשוט, וילדים בעלי צרכים מיוחדים, למשל, ברגע שהם נכנסים לשורת המקהלה שלנו, מקבוצה שקשה לה לשיר מדויק הם הופכים לקבוצה ששרה מדויק, ולהתכווננות הזאת יש הרבה משמעות.

"הצליל המשותף, ההקשבה, יש פה משהו שהוא חזק מאוד, ואני יודעת שזה כלי שאחר כך הולך עם הילדים האלה הלאה. יש לנו אפשרות להכיל ולעשות את השילובים האלה, בעיניי זה חשוב ביותר, ויש לי הרגשה שזה משפיע גם במעגלים נוספים. אני רואה שכל הבוגרים של 'מורן' הופכים גם בצבא לאנשים משפיעים ובוחרים לא להיות עוד חייל מהשורה, כך שאני רואה שיש לזה מעגלי המשך והשפעה חברתית. תחשבי שכל ילד במקהלה, ואנחנו מדברים על כ-250 ילדים, מקבל כלי שהוא יכול להעביר אותו הלאה. זה עושה את החיים יותר יפים". 

 
ערב הגאלה של מקהלת מורן "מקול הלב", יתקיים ביום ראשון, 10 בפברואר 2013 ב-19:00 באולם רקאנטי מוזיאון תל אביב לאמנות. לפרטים: 054-2455925.