מופע ספורטיבי

"שיקוי אהבה", "מאדאם בטרפליי", "דון ג'ובני", "חליל הקסם" - כל האופרות הללו כוללות  אריות טנורים ידועות ואהובות, שהטביעו את חותמן על חובבי האופרה ועל הקהל הרחב בעולם כולו.

הטנור, הקול הגבוה מבין הקולות הגבריים הטבעיים, מייצג את מרבית התפקידים הראשיים בתחום האופרה, ונחשב מתחילת ימי האופרה ועד היום לקול האהוב והמסקרן מבין הקולות האופראיים.

בשבת הקרובה תתקיים בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה במסגרת אירועי "ואלנטיין דיי"  התכנית "דמעה אחת נסתרת מפגש עם שלושה טנורים והמון אהבה" - מופע שכולו שיר הלל לחג האהבה ולקולות הטנור המופלאים באיטליה, ספרד ומזרח אירופה.

בתכנית יפגוש הקהל את המאהבים הגדולים של האופרה, ביניהם אלפרדו מאהבה של ויולטה ב"לה טרוויאטה" (ורדי), רודולפו מאהבה של מימי ב"לה בוהם" (פוצ'יני), ולנסקי מאהבה של אולגה ב"יבגני אונייגין" (צ'ייקובסקי). במופע יתארחו זמרי הטנור פליקס ליבשיץ, מארק שיינר והטנור הגיאורגי המבוקש דויד גוויניאנידזה. כן תשתתף הפסנתרנית סוניה מזר.

"כשהאופרה החלה את דרכה בתחילת המאה ה-17, המלחינים הראשונים שלה היו טנורים," מספר מבקר המוזיקה יוסי שיפמן (הכותב באתר זה), המנהל האמנותי ומנחה התכנית. "מאז ועד היום, הטנור ממשיך להיות הסמל הכי מובהק של האופרה, למרות שזה הקול הכי מוזר".

למה מוזר?

"יש בו פטנט, מנגנון שמאפשר לו להגיע לגבהים עצומים. הטנור כולל כמה קטגוריות – לירי, דרמטי, הירואי, ספינטו (טנור לירי בעל חספוס ועוצמה), ובגלל האיכויות המוזרות האלה הקהל מתייחס לשירה שלו כמו למופע ספורטיבי – יגיע לדו הגבוה או לא יגיע? אם מגיע, הוא זוכה לתשואות, ואם לא, זורקים עליו עגבניות".

בגלל זה הוא הפך לקול הכי אהוב באופרה?

"כן. באיטליה ובאוסטריה ואפילו באנגליה בתחילת המאה ה-20 הספורט והאופרה היו קרובים אחד לשני. בקובנט גרדן אפשר היה לשמוע מהשוק משחק כדורגל יחד עם אופרה. זה נהיה מין עניין תחרותי.

"באריה מתוך 'בת הגדוד' של דוניצטי למשל, שתבוצע אצלנו בתכנית, הטנור צריך לזנק תשע פעמים, שוב ושוב, לדו הגבוה. קוראים לזה 'אריה משוגעת' - משוויצים בה, אבל היא מאוד לא קלה לביצוע. פלסידו דומינגו כבר לא מסוגל היום להגיע לזה. ככה הפכו זמרי הטנור לפרימדונות, זמרים סופר-רגישים שכורכים צעיף מעל הצוואר ומבטחים את הקול שלהם במאות אלפי דולרים".

"כלום לא עושה את זה לקהל כמו שלושה טנורים"

איך חדרו הטנורים למוזיקה הפופולרית?

"בזכות שלושת הטנורים. זה היה רעיון מבריק. הביאו את דומינגו, לוצ'יאנו פבארוטי וחוזה קררס, להופיע יחד בערב שלפני גמר המונדיאל של 1990, בניצוחו של זובין מהטה. באותו רגע זה הפך ללהיט היסטרי.

"אתה יכול להביא שלוש זמרות סופרן, שלושה בריטונים, כלום לא עושה את זה לקהל כמו שלושה טנורים. זה הפך למין מותג עם הצלחה בלתי רגילה".

וכך אריות אופרה הפכו ללהיטים במצעדי הפזמונים?

"כן. השיר מ'טורנדוט' של פוצ'יני, 'איש לא יישן הלילה' ששר הטנור, העיף ב-1998 את מדונה מראש מצעד הפזמונים כי שרו אותו באליפות הכדורגל, ופוצ'יני המסכן, שמת כבר עשרות שנים מוצא את עצמו בראש מצעד הפזמונים הבריטי.

"אבל אריות טנורים היו להיטים גם במאה ה-19. כשוורדי כתב את 'לה דונה א מובילה' ("האישה היא קלת דעת") באופרה 'ריגולטו', זה הפך ללהיט היסטרי באופן כמעט מיידי. מכיוון שבכורת האופרה הייתה בוונציה, הוא לא לימד את האריה הזו ממש עד ערב הבכורה, כי פחד שהגונדוליירים ישתמשו בה, ואז כולם יגידו שהוא גנב אותה מהם.


פליקס ליבשיץ (יח"צ)

אין מה לעשות, אריות זה נהדר. אפשר לשיר שירים של שוברט או שומן אבל זה לא עושה את זה כמו זמר טנור שאומר את הטקסט שלו ב-4-3 דקות וקונה את הקהל גם בגלל שהקול יפה וגם כי הוא מפגין כושר. חוץ מזה שהם תמיד הגיבורים הבלתי מעורערים של האופרה, בין אם זה המאהב הגדול, הכואב הסובל, הגיבור הנבגד, האציל המחזר או הנצלן והשוביניסט".

יש גם חזנים זמרי טנור?

"כן, גם חזנים ששרים במנעד הקולי הזה זכו להערצה. ברגע שהחזן בבית הכנסת מפגין את הקול הגבוה הגברי הלא מסורס  - הקהל, עם הכיפות, השביסים והכול, פשוט משתגע. הם מעריצים אותו כמו שהגויים מעריצים את פברוטי".

יש עדיין זמרי טנור גדולים בעולם?

"בהחלט יש טנורים גדולים, אבל אין תחרות לשלושת הגדולים. אגב, הקהל המפונק בארץ לא קנה כרטיסים למופע שקררס היה אמור לקיים כאן עם פסנתרן. הוא לא הצליח למכור יותר ממאה כרטיסים כי בלי תזמורת לא היו מעוניינים לשמוע אותו. אנחנו בררנים גם כי אנחנו לא מכירים חלק מהשמות הגדולים של הטנורים בעולם היום.

"יש את הטנור הגרמני יונס קאופמן שמככב על כל במות האופרה בעולם ואי אפשר להשיג כרטיסים להופעות שלו;  גם פיטר סירס האמריקאי, רונלדו ויאזון המקסיקני וחואן דייגו פלורס החתיך והנמרץ מפרו שנחשב היום לשם חם מאוד. לאורך ההיסטוריה צריך להזכיר כמובן את אנריקו קארוזו, השם הגדול בכל הזמנים, וגם את מריו לנצה, פריץ וונדרליך, הרשימה מאוד נכבדת".

ובארץ?

"בארץ אין שמות גדולים. יש זמרים טובים, אבל לא כוכבים. יש את גבי שדה ויותם כהן היותר וותיקים, וכמובן פליקס ליבשיץ, שמופיע אצלנו, שהוא הכי מבוקש".

דויד גויניאנידזה (תמונת יח"צ)


ספר על האורח מחו"ל שמשתתף במופע.

"אנחנו מארחים בהופעת  בכורה את הזמר הגיאורגי דויד גויניאנידזה, שהמקרה שלו מיוחד. לפעמים יש טנור שמתחיל כטנור אבל תוך כדי הקריירה הוא מגלה שבעצם הוא לא בטוח שזה הקול שלו. זה המקרה עם גויניאנידזה, הוא עובר מטנור לבריטון ולפעמים שר את שני המנעדים.

"במופע ניתן לו אפשרות לשיר בצבע יותר נמוך, אבל המופע מתמקד בטנורים מאהבים ומחזרים, והקהל מגיע בשביל זה".

אופרה על מערת המכפלה

מה מצב האופרה בכלל בעולם ובארץ היום?

"הפופולריות של האופרה עולה בעשורים האחרונים. אחרי מלחמת העולם השנייה הכריזו על האופרה כעל אמנות מתה אבל זה לא קרה. היא התמודדה עם המשבר וחזרה לעצמה. יש לה כוח עצום מפני שמדובר באמנות טוטלית שכוללת את כל אמנויות הבמה ומדברת להרבה אנשים. אפשר כבר לדבר על כיבוש מחדש, מפני שכותבים המון אופרות חדשות ומודרניות על נושאים רלוונטיים. יש אופרה על מערת המכפלה, על המשבר הפוליטי שהיה באוסטרליה אחרי בניית בית האופרה בסידני, בקיצור האופרה חיה.

"יש לזה עוד סיבה, המזרח – יפן, סין, הונג וקונג קוריאה – שמייצר כל הזמן כנרים חדשים מגלה בשנים האחרונות המון אהבה לאופרה. הם רוצים להידמות למערב בכל תחום ולכן יש פריחה מחודשת. הם רוצים את השמות הגדולים – מזמינים זמרים בודדים או הפקות שלמות, והאופרה של וינה, ורונה וכולי מטיילות כל הזמן במזרח. 

"בארץ יש קצת שמרנות ואין תעוזה להתמודד עם יצירות חדשות. הייתי שמח אם הייתה כאן יותר סקרנות ליצירות חדשות ושונות. עושים כאן דברים מיוחדים ואחרים אבל הקהל עדיין מעדיף את האופרות הידועות, ולדעתי צריך לתת חשיפה לדברים החדשים אפילו אם המחיר הוא כישלון. האופרה מוכיחה את עצמה כאמנות חיה ורצוי מאוד שהיא תמשיך לחיות".
 
 
המופע "דמעה אחת נסתרת" יתקיים בשבת, 16 בפברואר 2013 ב-11:00 במסגרת אירועי  "ואלנטיין דיי"  בימים רביעי עד שבת, 16-13 בפברואר 2013, בהיכל אמנויות הבמה הרצליה. לפרטים: 1-700-70-29-29.