להפשיט את השיר לשלד

טום ווייטס זו התמכרות. או שאתה לא מבין מה האיש הזה רוצה ולמה הוא נשמע לך אותו דבר מרחוק כל הזמן, או שאתה רוצה לחזור שוב ושוב לגלקסיה הזו שלו ולקבל עוד מהכשפים שיש לקוסם הדרקוני הזה להציע לך.

"שירים משומשים" הוא פרויקט חדש הרוקח מטעמים מהחיבור בין גיא חג'ג', האוחז באחד הבלוגים המוזיקליים הטובים בארץ, "עונג שבת", לבין ווייטס, ומציע 22 פרשנויות חדשות של מבצעים ישראלים לשיריו, שהייחוד הנוסף להם הוא העובדה שאת השירים תרגמו המבצעים לעברית.

"אלה לא קאברים", אומר חג'ג', "אלא קאברים בעברית, ובעיניי יש הבדל עצום. מה שמגניב בעיניי זה שמסצנת האינדי שמתוכה יצא הפרויקט הזה, יש נטייה רחבה מאוד לשיר באנגלית, ואין לי שום בעיה עקרונית עם זה, אבל הופתעתי לגלות שהמון מהאמנים העצמאיים שאני אוהב כשהם שרים באנגלית, אני אוהב אותם אפילו יותר כשהם שרים בעברית. פתאום יוצא מהם משהו אחר. הם שרים אחרת.

"חלקם כותבים הרבה יותר טוב בעברית, ואני חושב שאם הייתי פונה ליהוא ירון והוא היה שר את זה כמו שזה באנגלית, זה היה יכול להיות נחמד, אבל כשהוא כותב את זה מחדש בשפה שלו, שבה הוא שוחה וחושב, אז הוא בהכרח מביא משהו הרבה יותר עמוק מעצמו, והמפגש הזה הוא בעיניי הרבה יותר מעניין מאשר פשוט לבצע את השירים בעיבוד חדש".

ואכן, "שירים משומשים" מכניס אל החדר עונג קרקסי עצוב של יוצרים ישראליים המצליחים לעמוד כמו גדולים במשימה הכל כך לא פשוטה שניצבה מולם, כשהם יוצרים הפקות משובחות ופרשנויות טקסט ושירה מרתקות, חלקם קרובים יותר למקור וחלקם פחות.



מיכל לוטן, יהוא ירון, עידו עזריה וסתו בן שחר מבצעים את "מזג אוויר מוזר" במופע משירי האלבום. אוזן בר, ינואר 2010 (צילום: מאי קסטלנובו)

למרות שבדרך כלל מצופה בפרויקטים כאלה לקחת את השירים הכי רחוק שאפשר מהמקור, דווקא הקרבה שנשמרה למקצבים ולצבעים הידועים של וייטס ברבים מהשירים היא חלק גדול מיופייה של העשייה. בהכללה, מרבית המבצעות מהצד הנשי של הסקאלה, מטבע קולן השונה, מצליחות להוסיף טון חדש לסאונד הכל כך ייחודי ומובהק של ווייטס ולקחת את השירים לכיוונים חדשים.

"הקרקסיות הווייטסית נמצאת שם בשירים מסוימים יותר מאחרים", אומר חג'ג', "היא מאוד נוכחת בפתיחה של האלבום, ובכוונה, כדי שמי שבא לשמוע קודם כל ווייטס ירגיש שהוא מקבל את זה, אבל אם את שומעת את הביצוע של טליה פרי, למשל, ל-Rain Dogs, יש שם לא מעט שירים שלוקחים את זה מאוד רחוק מטום ווייטס.

"בכל זאת, אין מה לעשות, זו עדיין מחווה לטום ווייטס. אין מפיק מוזיקלי לאלבום הזה, כל אחד עשה מה שהוא רצה, וההצעה היחידה שנתתי לכל האמנים זה תפשיט את השיר לגמרי למילים ומנגינה, ותתחיל אותו מהתחלה. אל תיקח את השיר מהאלבום ותחשוב איך להחליף את הפראזה של החצוצרה באורגן, שבעיניי זה לא קאבר מעניין. קחי את הקאבר הכי טוב בהיסטוריה בעיניי, 'הללויה' של ג'ף באקלי..."

מצטערת, התפרצת פה לדלת פתוחה: "הללויה" של ג'ון קייל...

"אין מה לעשות, קייל פתח את הדלת לבאקלי, אבל בשבילך, בואי ניקח את הגרסה של ג'ון קייל. הוא לא לקח את 'הללויה' של לאונרד כהן וניגן אותו אחרת, אלא הפשיט אותו לגמרי ובנה אותו בקייליות שלו. יש המון קאברים נורא משעממים, שאנשים לוקחים את הביצוע המוכר ומחליפים קצת את הכלים. קאבר מעניין בעיניי הוא זה שבו אתה מפשיט את השיר לשלד שלו ומתחיל אותו מהתחלה, וזה מה שקורה לדעתי באלבום הזה".



עטיפת האלבום (מקור: אתר הפרויקט)

"לא אומרים איכס על אוכל לפני שטועמים"
 
"שירים משומשים", בהתאמה לאג'נדת הבלוג של חג'ג', מציג גלריית אמנים מרתקים הפעילים יותר ב"אוף מיינסטרים" כפי שהוא מגדיר זאת. בין היתר תמצאו שם שמות כמו ירון בן עמי, נועה גולנדסקי, עינב ג'קסון כהן, מורפלקסיס, יהוא ירון, טל כהן-שלו, טליה פרי, רותם אור, דיוויד בלאו ועוזי פיינרמן, בצמוד לרשימה ארוכה של אמנים ששמותיהם מוכרים פחות למי שצורך את המוזיקה שלו בערוצי הרדיו המרכזיים. חריגים על הרקע הזה הם זאב טנא, שילה פרבר ואיה כורם הידועים יותר גם למאזינים שאינם מיטיבי לכת.

"זה מצחיק", אומר חג'ג', "כי רק השנה, כשבאנו והוצאנו את הפרויקט, מישהו אמר לי, 'איזו מחווה יפה לאינדי של 2009'. בעיניי כל אחד שמשתתף הוא אמן אדיר, אבל יש עליות וירידות במה שמכונה 'סצנת האינדי' בארץ, וחלק מהאמנים בגלריה הזו הם בירידה בסצנת האינדי. מבחינת התודעה הכללית, מי שפותח גלגלצ בלבד לא יכיר את השמות האלה, אולי חוץ מאיה כורם".

ומה באמת הוביל אותה לפרויקט מהסוג הזה?

"היא פשוט הרימה לי טלפון יום אחד בזמן שעבדתי על הפרויקט, ואמרה לי שעינב ג'קסון כהן סיפרה לה על הפרויקט הזה ושהיא חייבת להיות חלק ממנו כי היא המעריצה הכי גדולה של ווייטס בארץ. אמרתי לה שיש רק עוד שבוע עד שאנחנו שולחים את הפרויקט למאסטרינג אז כדאי לך להזדרז, שזאת הייתה הדרך שלי להגיד, 'הממ, אני לא בטוח שזה המקום', אבל מה שהיא עשתה, בגלל שהיא אלופה, זה שתוך כמה ימים היא שלחה לי שני שירים מדהימים שהם באמת ובתמים שניים מהביצועים הכי טובים באלבום בעיניי, והייתי בהלם.

"זה גרם לי להעריך אותה מחדש כזמרת, שעד אז ביטלתי את זה כ'חבורת רימון', ולא ממש הקשבתי. מה שעוד קרה זה שהתיידדנו מאוד, וזה כיף להכיר אנשים חדשים דרך פרויקט כזה. זו הפתעה שהיא בעיניי טובה. אני בטוח שהרבה מאוד אנשים ניגשים לאוסף ואומרים, מה איה כורם עושה פה, ואז שומעים את השירים האלה ועוברים את השינוי כמוני, ואומרים, וואו, יש באיה כורם יותר ממה שחשבתי, או, היא לא רק עושה סוג מוזיקה אחד.

"אז היא אולי הדוגמה הכי בולטת כי אותה מכירים מראש כחלק מאיזו משבצת, אבל אני חושב שכל מי שהשתתף בפרויקט הזה יצא קצת מהמשבצת שלו, אני לא חושב שמישהו נשאר במובן מאליו של מה שהוא עושה תמיד. נגיד שילה פרבר, זה לא שהיא עשתה פה משהו חריג מהעיבודים שלה בטירוף, אבל אפילו בפרייזינג שלה משהו השתנה. היא שרה את זה קצת אחרת".



גיא חג'ג' (צילום: דובי שרגא)

האמת שקצת מפתיעה אותי הגישה שלך לאמנים שמחוברים למיינסטרים. זה הזכיר לי את ההתנשאות של הגישה של הדור שלי כשהיינו ממש ילדים. הייתי בטוחה שהעולם כבר מזמן עבר לגישה של להבין שכל ז'אנר פונה לחלק אחר של הגוף ושל הנשמה ולכן יש לו זכות קיום

"זה לא התנשאות, זו טיפשות. זו איזושהי צרות. כשאני לא טורח להקשיב לאמן ופוסל אותו אפילו בלי לשמוע ממנו שום דבר יותר מאשר את הכותרת שלו בעיתון, זו פשלה שלי".

ובדיוק בקטע הזה חשבתי שהאקלים המנטלי השתנה כבר מזמן גם אצל מי שמחובר
לאינדי

"הוא השתנה מאוד אבל הוא לא בוטל, אם את שואלת אותי. אגב, אני חושב שזה עובד חזק הרבה יותר אבל הפוך, מצד המיינסטרים לאינדי. ועדיין, מבחינת לפסול מראש לפני שאתה בכלל מקשיב, אני חושב שאם אנחנו לרגע מחלקים את זה למחנות, 'המיינסטרים' וה'אינדי', למרות שזה לא באמת מחנות, אז אני חושב שהתכונה הפסולה הזאת קיימת בשני הצדדים.

"אחד הדברים שאני עושה ב'עונג שבת' זה להטיף נגד זה, אבל גם אני חוטא בזה, וגם אני לומד מזה. תומר קמרלינג, מ'בלייזר', יש לו בלוג שהוא כותב בו המון על הילדה שלו, והוא כתב שאחד הדברים שהוא נורא גאה שהוא לימד את הילדים שלו זה לא שלא אומרים איכס על אוכל, אלא לא אומרים איכס על אוכל לפני שטועמים. אז זו האג'נדה שלי בכל הנוגע למוזיקה.

"נכון שגם אני אומר לפעמים איכס לפני שאני טועם, אבל אני משתדל לטעום קודם, כי גם אם אתה חושב שאתה מכיר את האמן הזה ובטוח שהוא מעפן, יכול להיות שיש שם שיר מדהים שישנה לך את החיים ואתה לא תכיר אותו אף פעם. כשמגיע אלבום חדש של ניק קייב אתה אומר 'מדהים' ומכניס למערכת, והוא דרדלה. אנחנו שוכחים שזה יכול לקרות גם הפוך".



מימין: איה כורם (צילום: זיו שדה) משמאל: עינב ג'קסון כהן (צילום: סיון שחור)


מגרסת נייר בקרקס

אז אפרופו האג'נדה הזו, אחד הדברים שהפתיע אותי לגלות כשקראתי את מה שכתבת באתר האלבום, זה שללב שלך דווקא לקח זמן לקבל לתוכו את ווייטס

"לקח לי זמן להגיע אליו. היום, ב-2013, הוא כבר טבעי לי, אבל בפעמים הראשונות שנתקלתי בטום ווייטס בעצם לא ממש ידעתי מה לעשות איתו. לא הייתי מומחה למוזיקה אבל הכרתי פה ושם, וכל פעם ששמעתי אותו זה היה נשמע, את יודעת, כמו מין מגרסת נייר בקרקס, זה היה תמיד מוזר מאוד. מוזר לי מדי, רחוק ממני מדי.

"בתור קיבוצניק גדלתי על פינק פלויד ונירוונה, וכל האתוס של רוק מאוד מופק ומאוד נגיש, ופתאום כשאתה נתקל בטום ווייטס הוא גורם לך להבין שמה שאתה חושב שהוא מלוכלך הוא בעצם סופר נקי. אתה פתאום מבין שנירוונה זה פופ גיטרות, לא באמת רעש..."

איך אתה מגיע משם לפרויקט שלם שמוקדש לו?

"הפרויקט הזה קרה במקרה, כמו הדברים הכי טובים. קיבלתי טלפון מעידן אלתרמן, שאלנו אחד את השני מה אתה עושה בימים אלה, נדמה לי שהוא אמר, 'אני בדיוק מתרגם שירים שאני אוהב', ואני אמרתי,' די, אני בדיוק יושב באוטובוס ומתרגם להנאתי שיר של טום ווייטס', ואז הוא אמר לי, 'די, גם אני בדיוק תרגמתי שיר של טום ווייטס!' ואמרנו שמהמקריות הזו אי אפשר להתעלם, אז החלטנו שנעשה עם זה משהו".

עידן לא חלק מהפרויקט בסוף

"הרעיון המקורי היה שאני אפיק אלבום והוא יפיק מופע של אותם השירים אבל הוא הרבה יותר עסוק ממני והוא נשאב להצגות ועניינים, ואני המשכתי לגלגל את זה. ב-2004 עשיתי עם דוד פרץ פרויקט של לאונרד כהן בעברית שנעלם כלעומת שבא כי לא ממש טרחנו לעשות את זה בצורה חוקית עם כל האישורים, ואז אמרתי, אני כבר יודע איך לעשות את זה. בוא ננסה לעשות את זה שוב, רק עם שירים של ווייטס.

"ברגע שהיה לנו את האישורים, בערך לפני שנה וחצי, השאלה הייתה איך להוציא את זה. החבר'ה מ'היי פידליטי' שמעו את האלבום והתלהבו ורצו להוציא דיסק, עם עטיפה וחנויות, כמו שעושים, רק שזה היה כרוך בהפקה, עם השקעה כספית שלא היה איך לתת.

"התמהמהתי עם זה הרבה זמן בגלל שלא היה לי את הכסף, ובשלב מסוים הבנתי שזאת פשוט לא הדרך המתאימה, כי אין סיבה בעיניי להוציא היום אלבום ולהשקיע בארץ בדיסק, אלא אם כן אתה יודע מראש שתחזיר את אלפי השקלים שמושקעים בלהפיק ולהפיץ. המכירות על הפנים, בטח של פרויקט של אמנים עצמאים לא ידועים שאין בהם אף סלב שידחוף את היח"צ, והרצון המקורי שלנו היה שזה יגיע לכמה שיותר אוזניים.

"כל האמנים שהשתתפו לא ציפו לקבל כסף אלא עשו את זה כי הם אהבו לבצע את השירים, אז הסכמנו בינינו שבגלל שלא הוצאנו כסף על שום דבר אין שום סיבה 'לחלק את השלל' אם נמכור את זה, והחלטנו להוציא את זה ככה, באתר, דיגיטלית, בחינם".

בכל זאת לקח לא מעט זמן מרגע שהפרויקט היה מוכן ועד שהוא יצא לאתר

"היה חסר לנו כסף למאסטרינג, שלב הכרחי, וזה בעצם היה המכשול האחרון שעיכב את הפרויקט בכמה וכמה חודשים טובים. בסופו של דבר החלטנו לבקש מהקהל, ממי שזה מעניין אותו. פתחתי פרויקט ב-HEADSTART, אמרתי, הנה הפרויקט, הנה הסכום שצריך, אין לי מתנות לתת חוץ מהאזנה מוקדמת כי אין שום מוצר, ולשמחתי זה הצליח מעבר לכל דמיון. תוך שש שעות סגרנו את כל הסיפור".

התחלנו עם טום ווייטס, בוא נסיים איתו. הוא שמע לדעתך את השירים? דיברתם איתו?

"הדרך לאישור הזכויות הייתה מאוד ארוכה ובסוף מצאנו את האדם שמטפל בזכויות של השירים שלו ועד כמה שאני יודע הוא הניח את זה על שולחנו של ווייטס, שממנו צריך להגיע האישור הסופי. לא קיבלנו שום פידבק, אבל כן קיבלנו את האישור, ואני מקווה שהוא שמע את זה. בדמיוני הוא שמע את זה, צחקק לעצמו, ואמר, אח, הישראלים החצופים, מה הם עשו לשירים שלי...'"

שירים משומשים: פרשנויות בעברית לשירי טום ווייטס. להורדת האלבום  (ללא תשלום)