"מכחול הצלילים של מוריס" הוא הקונצרט האחרון בסדרת הקונצרטים לכל המשפחה של תזמורת הבמה הישראלית, ובו מביאה התזמורת את התזמור הידוע של מוריס ראוול ליצירתו של המלחין הרוסי מודסט מוסורגסקי, "תמונות בתערוכה".

בשיתוף השחקנית הגר ריש, הפסנתרנית הצעירה סוניה טירין ותזמורת הקמפוס רמת השרון, מעלים אנשי תזמורת הבמה הצגה מוזיקלית המתאימה לקהל הילדים ומתווכת בינם לבין העולם הקלאסי, בניצוחה של המנצחת טליה אילן.

אחת היצירות הפופולריות ביותר לפסנתר

"את 'תמונות בתערוכה' הלחין המלחין הרוסי מוסורגסקי בעקבות תערוכת ציורים של חברו, הצייר והארכיטקט ויקטור הרטמן", מספרת אילן. "הרטמן נפטר בגיל די צעיר, ויש קשר בין היצירה של מוסורגסקי למותו של חברו.

"את ההשראה ליצירה קיבל מוסורגסקי מהציורים של הרטמן, כשכל פרק ביצירה נושא את שמו של הציור שבהשראתו נכתב, ובין חלק מהפרקים יש פרומנדות, שזה בעצם מוטיב מוזיקלי המייצג את ההליכה והמעבר בין תמונה לתמונה.

"זו אחת היצירות הפופולריות ביותר לפסנתר. רק פסנתרנים שהגיעו לרמה וירטואוזית ובשלה מתמודדים איתה, כי היא ממלאה את כל המקלדת, וכמעט כל הזמן כל האצבעות מנגנות.

"היצירה הזו נתנה השראה למלחינים רבים לתזמר אותה מיצירה לפסנתר ליצירה לתזמורת שלמה, וכך נוצר מצב שתזמורת שלמה של 90 נגנים מנגנת בעצם יצירה שפסנתרן אחד מנגן.

"ראוול הוא אמנם מלחין צרפתי, בעוד שמוסורגסקי רוסי, אבל ראוול מוכר וידוע כמתזמר לא פחות מאשר כמלחין", מסבירה אילן. "הכי מצחיק זה שהיצירה הכי מפורסמת של ראוול שאנחנו משמיעים ומכירים, שהיא כמובן 'הבולרו', נולדה מבחינתו רק כתרגיל בתזמור.

"הוא עשה את התרגיל הזה בשיעור קומפוזיציה כשהיה סטודנט, והוא בכלל לא החשיב אותו כיצירה שיש לה משמעות מוזיקלית. תרגיל בתזמור זה תרגיל בלכתוב יצירה שיש משהו מיוחד בדרך שבה מתזמרים אותה, הדגש הוא על איך אתה מתזמר, למי אתה נותן את הכלי ואיך אתה משלב בין הכלים".

מנגינה שאפשר לנגן באצבע אחת

"ל'תמונות בתערוכה' יש לפחות 40 גרסאות של מלחינים ידועים שתיזמרו אותה, אבל הגרסה של מוסורגסקי-ראוול היא מאוד פופולרית", אומרת אילן. "יש מנצחים שבוחרים לפעמים גרסאות אחרות, אבל ב-98% מהמקרים מנגנים את הגרסה של ראוול".

מה כל-כך חזק בה, לדעתך?

"אני לא מכירה לעומק את כל 40 הגרסאות האחרות, אבל כמו שאני מבינה, ראוול באמת ניסה לשמוע את מה שמוסורגסקי היה רוצה לשמוע ביצירה. אני מאמינה שהוא לא רק ניסה להראות את היכולת התזמורתית שלו, אלא באמת להוציא את היצירה של מוסורגסקי הכי טוב שאפשר.

"לדוגמה, היצירה נפתחת עם הפרומנדה, שבה הפסנתר מנגן צליל אחד בלבד. כלומר, בניגוד לרוב היצירה, שמנוגנת עם כל העשר אצבעות, פה יש מנגינה שאפשר לנגן באצבע אחת, לאורך שתי תיבות. רק מנגינה, בלי ליווי. האידיומטיקה של זה הולכת ישר לכיוון של תרועה, כאילו חצוצרה, ובאמת ראוול נתן שם חצוצרה.

"בפרומנדה השנייה, אותה תרועה קיבלה ממנו דווקא את קרן היער. גם הקרן היא כלי נשיפה ממתכת עם אופי תרועתי, אבל הצליל שלה קצת יותר רך, ובאמת האופי של הפרומנדה הזו רך יותר, כך שהכלי מביע את הפרומנדה בצורה מתאימה יותר. זו דוגמה שקל להבין דרכה את אופי העשייה".

זה מאוד יפה, אבל למה בשחור-לבן?

"מה שראוול עשה במקור לא היה מיועד לקונצרט ילדים", אומרת אילן, "זה לא מונח שהיה קיים בכלל בתקופה שלו, אבל רואים שיש לראוול אופי ילדותי ושובב.

"למשל בפרק 'גני טולרי', שהציור שלו מתאר את הגנים עם פארק שעשועים כזה, ורואים שם ילדים מתגלשים במגלשות והמטפלות שלהן המכרכרות סביב הילדים, אז שם באמת גם המוזיקה המקורית לפסנתר היא מאוד משעשעת ומאפשרת לך לדמיין דברים כמו ילדים שמוציאים לשון ומשחקים.

"זו מוזיקה שמאוד מתחברת לילדים, כיפית, קלילה ומצחיקה. אז ראוול הלך עם הכיוון הזה, ובמקום להפוך את זה למשהו כבד ורציני, הוא בחר בכלי נשיפה מעץ שיכולים לתת את האופי היותר היתולי של הפרק".

איך הפכתם, מצדכם, את היצירה לקונצרט שמתאים לקהל הילדים?

"יש לנו את השחקנית הגר ריש, שמשחקת בעצם את התפקיד של מוריס ראוול, שמגיע לתזמורת כצייר, עם הלבוש והפאלטה והמכחולים והכל. ראוול נכנס לבמה כשהוא שומע את הפסנתר מנגן את היצירה המקורית, רק בפסנתר בהתחלה, כמו שזה כתוב. הוא אומר, 'רגע, זה מאוד יפה, אבל למה בשחור-לבן?', ואז מתחיל דו-שיח ביני, כמנצחת התזמורת, לבינו, כמי שרוצה לצבוע את היצירה כך שתהיה יותר מעניינת.

"תוך כדי כך התזמורת מתחילה להוסיף צבעים נוספים בעזרת כלים נוספים, ומוריס מחליט לצבוע את היצירה דרך צבעי התזמורת, כי גם במוזיקה אנחנו קוראים לכלים השונים גוון או צבע.

"כך, בכל פרק, בצורה ממש לא דידקטית אלא כיפית וקלילה, יש לנו דיאלוג שיש בו גם הומור ובדיחות פנימיות, ובו הוא מספר למה הוא בחר דווקא בכלי הזה או בכלי אחר, ואת מה שאנחנו מספרים אנחנו פשוט מנסים ומשמיעים על הבמה. תוך כדי כך מוריס גם מנסה לצייר כל מיני דמויות שמופיעות על הבמה, והוא מין צייר לא יוצלח כזה, שיוצאים לו ציורים מצחיקים".

הגר ריש, "מכחול הקסמים של מוריס", צילום: עמי זהבי

סוף-סוף אני מגשימה את החלום שלי

לכבוד הקונצרט הזה אתם מארחים את תזמורת הקמפוס רמת השרון. כמה אנשים בסופו של דבר מנגנים על הבמה?

"יש 70 נגנים בערך על הבמה, כשתזמורת הקמפוס מונה כ-60 נגנים. כשהייתי בת 14 והחלטתי שאני רוצה להיות מנצחת, למדתי קלרינט, כי הייתי קודם בפסנתר, אבל בחרתי כקלרינט ככלי הנגינה התזמורתי שלי, ובגיל 15 התקבלתי כנגנית לתזמורת הקמפוס, שקיימת כבר 31 שנה.

"בגיל 27 בערך חזרתי אל התזמורת כמנצחת, ו-13 שנים אני מנהלת מוזיקלית את תזמורת הקמפוס. זמן דומה אני גם עובדת עם תזמורת הבמה הישראלית, אבל אותה אני מנהלת מוזיקלית מ-2006, וסוף-סוף אני מגשימה את החלום שלי, ששתי התזמורות יופיעו יחד באופן רשמי".

תזמורת הבמה, צילום: יח"צ

הצד הפסנתרי של היצירה מונח על כתפיה של סוניה טירין, תלמידת כיתה י"ב בתלמה ילין וזוכת המקום השני בתחרות הפסנתרנים הארצית אשדוד.

"אנחנו מאוד אוהבים כתזמורת לשלב ולעודד את הדור הבא ולתת במה לסולנים צעירים. אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב, ואכן יש היענות גדולה, כי הצעירים רוצים את החשיפה ואת הניסיון, זה טוב להם וזה טוב גם לנו.

"זה טוב גם בשביל הקהל, כי זה מעודד את הילדים הצעירים כשהם רואים צעירים אחרים שיותר קרובים לגיל שלהם מאשר לגיל של הסבתא שלהם, שמנגנים על הבמה. אני עדיין זוכרת את עצמי כילדה, למרות שזה היה לפני 33 שנה, כשהייתי הולכת לקונצרטים למשפחה של התזמורת הפילהרמונית והקאמרית, ומאוד התלהבתי תמיד לראות את הצעירים על הבמה.

"אני, בתור ילדה בת 14, הלכתי לבד לקונצרטים של הפילהרמונית, אבל אני לא כל-כך דוגמה. ממש לבד, בלי ההורים או משהו כזה, ובלי חברים אפילו. בשבילי זה היה יותר כיף. אם הייתי הולכת עם ילדים אחרים, הם היו כל הזמן צוחקים עלי ועושים לי פדיחות, אז העדפתי ללכת לבד".

הקונצרט "מכחול הצלילים של מוריס", לבני 5–12, יתקיים ב-24 באפריל 2013 באולם המופעים בקיבוץ צרעה וב-27 באפריל ב-11:00, 12:30 במוזיאון תל-אביב לאמנות.  משך הקונצרט: 55 דקות.