לפני כחודש השתתפתי בערב לזכרו של שמוליק קראוס בצוותא. את הערב ההוא, שהיה צבוע, באופן טבעי, בגוון מתוק-מריר, חתמה להקת תיסלם בשלושה קטעים מוחצים שהעלו את הווליום הכללי והוסיפו לעונג שבשמיעת שיריו המושלמים של קראוס גם את העונג בחוויית הרוקנ'רול שאנשי הלהקה מצליחים לשמר כבר 30(!) שנה.

את המופע השלם של הלהקה תוכלו לתפוס בין המופעים הבולטים בפסטיבל "חלב ודבש" ה-13 שמתקיים בעמק יזרעאל, בין טקסי הבאת הביכורים המסורתיים לאטרקציות חקלאיות כאלה ואחרות.

להופעה יגיעו אנשי הלהקה אחרי ניסוי כלים שיעשו לאפליקציה חדשה המאפשרת לקהל לקחת חלק פעיל בתאורת המופע, בתקווה שהניסוי יוכרז כהצלחה ויחזור על עצמו גם בהופעה בפסטיבל.

אנחנו פשוט חוזרים להיות ילדים עם השירים האלה

יושי שדה, גיטריסט הלהקה, מספר על הגלגולים שעברה תיסלם עד לחגיגות ה-30 לקיומה, שהן בעצם חגיגות ה-30 להתפרקותה, אם לוקחים בחשבון שאת אלבומה הראשון הוציאה הלהקה ב-1981 ושנתיים לאחר מכן הכריזה על התפרקות רשמית.

"ב-83' עשינו פרידה רשמית, חגיגית, ואחר-כך היתה תקופה של כמה שנים, עד שנות התשעים לדעתי, שבהן כמעט לא היו הופעות", מספר שדה. "אחר-כך התחילו טפטופים כאלה של הופעות פה ושם, וזו לא היתה החלטה מכוונת, אבל בערך ב-2003 התחלנו להופיע, וזה היה ככה איזה מסמר שנכנס חזק יותר, עם קמבק רשמי כזה שעשינו בהאנגר.



יושי שדה (מקור: האתר של תיסלם)

"בעשור האחרון אנחנו בפעילות הרבה יותר נמרצת. התחלנו ככה יותר ברצינות לעבוד עם אמרגננו היקר מירון רכטמן מבטי-בם, שהיו חברת ההגברה שלנו מאז ומעולם. לפני שלוש שנים עשינו פרויקט לסלקום עם שלושה שירים חדשים, ובשנתיים-שלוש ההצלחה לא מפסיקה, אז אנחנו גם פותחים קצת קופות, בעיקר באמפי שוני ובזאפה תל אביב, ונורא מבסוטים, נורא כיף לנו לעשות את החומר הזה".

מה שונה בתיסלם של היום מזו שהכרתי אני, למשל, כשהייתי קטנה?

"אנחנו מנגנים הרבה יותר טוב. זה לא יותר מדי צפוף, אז הכיף לא נמאס, הציוד יותר טוב, יש הפקה מסודרת כמו של להקה גדולה, אנשי מקצוע טובים, סאונד מצוין, הקהל נורא מחבק ובאים גם חבר'ה צעירים, כבר הילדים של הקהל שלנו בזמן ההוא, וזה ממש מחמם את הלב.

"בשוני עשינו ארבע-חמש הופעות מלאות, וזו הפתעה גדולה. חוץ מאיזה פעם בכמה חודשים ארוחה טובה בברבוניה, זה בעצם עיקר המפגש החברתי שלנו, של כולם ביחד. ולדעתי האנרגיה נשארה, ולפעמים היא אפילו עוד יותר ממה שהיתה פעם. אנחנו פשוט חוזרים להיות ילדים עם השירים האלה, ומקפצים בפול אנרגיה על הבמה".

אתם נשמעים הרבה יותר להקת רוק ממה שנשמעתם פעם. איך משמרים את האנרגיה?

"ואללה, תשמעי, שומרים על כושר... איכשהו, כל אחד בדרך שלו, אין ברירה. אני גר בקומה חמישית בלי מעלית, רוכב על אופניים ושוחה בים, כל אחד מהחבר'ה עושה איזה פעילות ספורטיבית, אז באמת האנרגיה מגיעה אלינו. אין לי הסבר אחר מעבר לזה שאנחנו פשוט נהנים".

הקהל הישראלי אוהב לשיר את השירים שהוא מכיר

איך שלא מסתכלים על זה, להקה זה אוסף של אגואים שמקשים עליה להתקיים לאורך זמן. ההתבגרות שמה את האגו במקום הנכון?

"אני חושב שכן. אני חושב שכאילו השלמנו עם זה שכולנו בסדר, כולנו טובים, אין יותר אינטריגות כמו שהיו אולי פעם, לפני הרבה שנים. האגו כבר נדבק הצדה. תשמעי, אנחנו משפחה כבר. אנחנו המון זמן ביחד. אפילו שהיה נתק של כמה שנים כשאני הייתי בחו"ל, וצוף היה בחו"ל, ויזהר עשה את הפרויקטים שלו, יש משהו בחיבור הזה שהוא כנראה טוב.

"יש איזו אהבה בין האנשים, אפילו שלא תמיד אומרים את זה. הכימיה מאוד חזקה וגדולה. יש הומור פנימי וצחוקים. כיף לנו שזה מצליח. הקהל שר את השירים, שזה ממש מחמיא לנו, זה מרים אותנו חזק, בעיקר כששומעים טוב על הבמה".

זאת הפעם השנייה שאתה מדבר על הסאונד הטוב על הבמה. כל-כך גרוע שמעתם על הבמה בגלגול הקודם?

"גם אז שמעו טוב, אבל אז כל אחד כנראה היה יותר בעניין של עצמו. היינו גם פחות מנוסים ומשופשפים. היום זה ממש קיבל צביון של להקת רוק משופשפת. בכל תנאי, גם ביום העצמאות, אפילו שהיינו באיזו במה שהיה בה סאונד פחות טוב, זה לא שובר אותנו".

תיסלם (צילום: אריאל וון-סטרסט)

הדבר המתבקש הבא הוא שירים חדשים, לא?

"יש כל הזמן דיבורים. אני מריח שזה ממש ממש יכול לקרות. יש גורמים בלהקה שלוחצים פחות ויש שלוחצים יותר, יש רצון מסוים לעשות את זה. עדיין לא משהו שהגיע לבשלות, אבל יש דיבורים, ולדעתי זה דבר שיכול לקרות בקרוב".
מה שקורה איתכם ועם כוורת גורם לחשוב על המוזיקה הישראלית הנוכחית, שלא מצליחה לייצר משהו גורף כל-כך מבחינת קהל כמו זה שהצליחו ליצור הלהקות הוותיקות.

"קודם כל, יש היצע גדול של כל-כך הרבה דברים, במיוחד עם כל תוכניות הריאליטי החדשות, ויכול להיות שזה חלק מהעניין. הכל נורא התפזר. לכל אחד יש שבט קטן של 300, 500 אנשים, אבל זהו. מעבר לזה כנראה אין. וגם יש משהו בנוסטלגיה כנראה, או משהו שהיה פעם גדול ואנשים מכירים, והקהל הישראלי נורא אוהב לשיר את השירים שהוא מכיר.

"יש לי המון דברים להגיד על המוזיקה של היום. אני לא בקי במאה אחוז, אבל אני יודע שיש פה אנשים נורא מוכשרים. מגיעות אלי כל מיני סקיצות מדי פעם, ואני הולך לפעמים למועדונים, ואני מזהה דבר אחד ברור, וזה שהרמה הטכנית מאוד גבוהה, אבל משהו בנשמה חסר לי. איזה חיבור למשהו שורשי שלא נמצא שם. לא יודע איך להסביר את זה. ואני חושב שמעבר לזה שהשירים היו מאוד קליטים ונגישים, הגענו בתקופה טובה, זה בטוח. וכוורת בכלל, תשמעי, זה שאפו גדול".

מה מחכה לקהל בפסטיבל "חלב ודבש"?

"אנחנו רוצים לעשות אפליקציה חדשה שקשורה לסמרטפונים ולתאורה שהקהל משתתף בה. נעשה את שבוע לפני בשוני, ויכול להיות שזה יגיע גם להופעה ב'חלב ודבש'. אבל מה שאני יכול להבטיח זה שהולכת להיות שם אנרגיה אדירה וחגיגת 30 לתקליט הראשון כמו שרק אנחנו יודעים לעשות, עם הרבה שמח ועם 'דינמו מסחה' מפואר, משתפים את הקהל, אנרגיה, גוד לוקינג, שירה טובה, ואהבה, הרבה אהבה".