מוזיקה - פינת גורדון מארחת את הסבתא החדשה

ספר ודיסק חדש של בני הזוג שושי רותם-לידור ואלדד לידור נושאים את בשורת הסבתא החדשה, זו שלא נראית בכלל כמו סבתא, אבל כן רוצה לשיר עם הנכד שירים מפעם.

מכבדים את האוזן הילדותית

"סבתא יושבת ליד המחשב, אני מטפס ועליה יושב. על צג המחשב מופיעות תמונות מוזרות מאוד.... אבא ואמא בעבודה. נשלח להם באימייל תמונה יפה".

לא קשה לנחש מתי נכתב השיר שממנו מובאים המשפטים הנ"ל. הסבתא של היום נראית, ללא ספק, אחרת לגמרי מסבתא שלי, ומתוך נקודת המוצא הזאת נכתב הספר "יש לי סבתא הכי טובה", שבו "שירים מקוריים לסבתא ולנכדים" כהגדרת המחברת שושי לידור-רותם , 57, סבתא לשני נכדים בני חמש ושלוש.

הספר מעוטר באיורים יפהפיים של יפעת נחשון, שתואמים אף הם את הדימוי החדש של סבתת שנות האלפיים. בעקבות הספר נולד גם דיסק, הקרוי "גולשמבו" ( כשם אחד השירים בו) והוא המשך של הפרויקט המשותף לשושי ולבעלה המלחין אלדד לידור, המרבה לכתוב מוזיקה להצגות תאטרון (בין השאר "מראה מעל הגשר, "הכסאות", "מקווה" ועוד רבות).

את נסיונו רב השנים במוזיקה לתיאטרון קל להרגיש בדיסק המופק תחת שרביטו באופן שמכבד את האוזן הילדותית - עטוף באריזה מוזיקלית קרקסית, מושקעת, כזו שמלאה באפקטים מגרים אבל שומרת גם על הצד הקלאסי של השירים, ובין "חנן ועליזה" ל"יש לי סבתא הכי טובה" נמצאים בו שירים החדשים גם לאוזניי המבוגרות יחסית, כמו אותו "גולשמבו".

סבתא זה כבר לא מה שהיה פעם

- אני מתארת לעצמי שהטריגר לפרויקט היה נכד חדש...

"נכון. כשהנכד הראשון שלי נולד לא הפסקתי לספר לכולם שיש לי נכד והתגובות תמיד היו שאני לא נראית סבתא. ואז, הסתכלתי מסביב וראיתי שכל הסבתות לא נראות כבר כמו התדמית שיש להן בספרים, זה כבר לא מה שהיה פעם. התרבות כל כך התפתחה, מעמד האשה הגיע למקום שוויוני יותר, ואנחנו גם הדור של קום המדינה. כשהמדינה נולדה גם אני נולדתי. כל בנות הגיל שלי הן בעצם צבריות, אז זו תרבות אחרת, פיזית ורוחנית".

"הסבתות של הדור החדש נראות טוב, לפעמים הן גם בשיא הקריירה שלהן, והן שולחות מיילים, והן חוות דרך הנכדים חוויות שגם מאוד מפתחות אותן רוחנית. המון סבתות מדברות על זה. אז החלטתי לפתח תכנים לסבתא החדשה והראשון שבהם הוא הספר. תוך כדי משחקים עם הנכד עלו בי כל התכנים שלי כשהייתי ילדה, כל מיני משחקים ודקלומים ושירים, שהרבה מהם לא מוקלטים. החלטתי שאני אעשה דיסק כזה. עבדנו שנתיים על הפרויקט הזה. לכתוב את השירים, לעשות תחקיר על השירים הישנים, לחפש שירים שאני לא מכירה, מהמשפחה. גם אמא שלי שרה שני שירים בתקליטור".

"הילד בפוקוס, לא אני כזמרת"

- מה הייחוד של השירים בדיסק לעומת מה שעושים היום בתחום?

"השירים של היום יותר פסטיבליים. זה שיר מובנה, ארוך, עם עיבודים כאלה למיתרים, כאילו אתה בפסטיבל. הדיסק הזה, לעומת זאת, נורא אינטימי. עוד עניין הוא הבחירה שלי בהפקת הקול. לא שרתי בדיסק הזה כמו `זמרת`. הרי אפשר להפיק את הקול בכל מיני צורות, ובחרתי להפיק אותו בצורה נורא אינטימית ודיבורית, ובטונים שכל סבתא יכולה להפיק.

"הרי כשאני שרה לנכד שלי אני שרה כמו שסבתא או אמא שרה לילד שעומד מולה, בלי מיקרופון, כשהילד בפוקוס, ולא אני כזמרת. הפוקוס עובר מהזמר אל המקשיב. זאת בעצם גם התרבות שלי כזמרת. שירה אינטימית, לא כזאת שבה הקהל שם ואני מולו".

- איך מגיבים הילדים של היום, שגדלים על קלטות וידאו מאוד מסחריות, לשירי הסבתות של פעם?

"מה שעשה את השירים האלה זה העיבודים של אלדד. אלה לא שירים חדשים, אבל העיבודים משחקיים, מלאים אפקטים, וברגע שילדים שומעים את הדיסק הם רוצים עוד ועוד. זה לא נמאס עליהם. אני לא שם מוכר בשבילם, ובכל זאת הדיסק נמכר נורא טוב, ועובר מאחד לשני. אנשים כל הזמן מתעניינים ורוצים עוד, ובטח נעשה עוד אחד".

בכורות הן המוותרות

רותם-לידור, בעלת הקול הנקי והעדין, שרה עוד מאז ימי שירותה הצבאי. אחרי הצבא המשיכה והופיעה במקומות שונים, ודרכה הובילה אותה לפתיחת "נקטר", מסעדת יוקרה במעוז אביב, " שהיה המקום הראשון שבו גם הגישו אוכל וגם שרו". רותם-לידור הופיעה ושרה שם עם בעלה דאז ועם חברים שונים ( ביניהם, יש לציין, גם אבי מולידי, מה שאפשר לי להכיר מקרוב את האוכל המדהים שהיא מבשלת).

- ולמה בעצם לא המשכת בדרך הרגילה כדי ליצור לעצמך קריירה מוזיקלית מרכזית?

"אני לא מהנאבקים. עד היום. אני עושה את דרכי בצורה עצמאית מאוד ואני לא מספיק חזקה בשביל להאבק. אני בת בכורה. בכורות הן המוותרות. ככה מחנכים אותנו, לוותר. אבל אני גם נהנית מהתכונה הזאת. אין לי שום בעיה עם זה".

בשנת 84` הוציאה אלבום עם דודו אלהרר, תחת השם "נקטר", ובו שירים מקוריים, שירי ארץ ישראל, שירי משוררים וערב אחד מוקלט מערבי נקטר (שיר אחד מתוך האלבום, "בגני", נמצא גם באוסף האחרון של נעמי שמר)

כשנפרדה מבעלה וסגרה את נקטר אחרי 12 שנות פעילות, התחברה לאלדד לידור שהפך לבעלה השני, התחילה לעבוד עם ערוץ הילדים בדיבובים לסרטי ילדים, ולשיר בהקלטות היצירות התאטרליות של לידור, והיא עוסקת בזה עד היום. בשלוש השנים האחרונות היא משמשת גם כליצנית רפואית בבתי חולים, בפני ילדים ומבוגרים.

וגם אם היא לא הסבתא הקונבנציונלית, לטענתה "נכד זה נקודת מפנה בחיים. נכד זה זרז אדיר להתחברות לראשוניות ולטוהר של סופרלטיבים כמו `להתחבר לילד שבך`, `להישאר ילד בנשמה`. לא סתם כל סבתא נראית מאושרת".

אתר הפרויקט