ביום שישי בצהריים נחנך רשמית היכל התרבות של תל אביב. עבודת השיפוץ עוד לא הסתיימה,  יש עוד כ-18 חודשים של שיפוצים אבל בינתיים ניתן לקיים קונצרטים.
 
קצת היסטוריה
 
עשר שנים לאחר הקמתה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, כבר פנו חבריה לראש עיריית תל אביב ובקשו שיקים להם אולם. התזמורת הופיעה באותם ימים באולם "אוהל שם" ברח' בלפור בתל אביב. בתחילת שנות החמישים קיימה התזמורת סיור ממושך מחוף אל חוף בארה"ב ושם בפילדלפיה פגשה באולם שריגש את נגניה.
 
באותו מעמד נכח גם איש העסקים והפילנתרופ היהודי-אמריקאי פרדריק מאן. לאחר ההופעה שאל, כך מספרים, את התזמורת מה הם היו רוצים יותר מכל והתשובה היתה אולם כמו זה. מאן  השיב "יהיה לכם", ושבע שנים לאחר הפנייה הראשונה הוחלט על הקמת ההיכל  בסמוך לבניין תיאטרון הבימה. גם השם "היכל" ניתן אז לראשונה למקום שמתכנסים בו אנשים לאירוע. בארץ היו אז רק אולמות.
 
היכל התרבות בתל אביב ידע קונצרטים עוד לפני שבנייתו הסתיימה. הבנייה החלה באמצע שנות החמישים של המאה שעברה. תוך כדי הבנייה, כשהבניין הוא רק שלד בטון בשנת 1955, התקיים  במקום קונצרט. חברי מקהלות שונות מישראל ומחו"ל שבאו ל"זמריה" באותה שנה קיימו בו קונצרט פתוח. הקהל עמד בשדרות ח"ן ושמע את המוזיקה מבניין שבנייתו טרם הסתיימה. 

בשנת 1957 נחנך הבניין במעמד עם רב. על הבמה התזמורת הפילהרמונית הישראלית, המנצח היה ליאונרד ברנשטיין.  הסולנים היו הכנר אייזק שטרן, הפסנתרן ארתור רובינשטיין, הצ'לן פול טורטלייה.  התכנית כללה בין היתר את הפתיחה "חנוכת הבית" של בטהובן  ואת "אקדמות למועד" של המלחין הצעיר בן ה-22 נעם שריף, יצירה שהוגשה לתחרות של התזמורת וזכתה בפרס.

מאז היה ההיכל לביתה של התזמורת.  דורות רבים גדלו על המוזיקה  שנוגנה בו, היו מי שהתמחו ב"התפלחות" (כניסה ללא כרטיס), אחרים ידעו לעמוד בתור משעת בוקר מוקדמת כשגדולי עולם כמו ישה חפץ, רובינשטיין, ואחרים מגיעים לכאן. או כאשר תזמורות מפורסמות כמו הפילהרמוניות של ניו יורק, פילדלפיה, ובימים מאוחרים יותר גם וינה וברלין מגיעות לכאן.

חיילים במדים נכנסו על בסיס מקום פנוי או בתנאי שיהיו מוכנים לשבת על המדרגות. ישבתי שנים על מדרגות ההיכל וכמוני עוד רבים. את המנהל המוזיקלי הנוכחי, זובין מהטה, ליווינו מתחילת שנות השישים, עת הגיע לנצח כאן לראשונה.

בשנת 1968, נקלעתי לחזרה שלו על רקוויאם של ורדי. הקונצרט עצמו עמד להיות מנוגן ברחבה של כנסיית המולד בבית לחם כעבור יום. בתום החזרה, הסדרנים הזדרזו לסלק את הקהל. החלטתי לראות מה הסיבה. התזמורת נשארה על הבמה. אני מצאתי  מקום ביציע שבצד האולם עמדתי מאחורי אחד העמודים. ואז כבו האורות באולם.

מהטה, אז בן 32, שב לבמה, והכנר צבי הפטל, שהיה גם יו"ר ועד הנגנים (הגוף המנהל את התזמורת מאז הקמתה ועד היום) ביקש שקט ופנה למנצח בשם התזמורת והציע לו לקבל את משרת המנצח המוזיקלי של התזמורת (עוד לא דובר על ניהול מוזיקלי, זה יגיע בהמשך). המנצח הצעיר נרגש מן הכבוד ונעתר להזמנה. חמקתי דרך אחת הדלתות הצדדיות, הסדרנים ברובם כבר יצאו את הבניין. שבתי הביתה וניסיתי לטלפן למערכת אחד העיתונים ולספר אבל לא הייתי עתונאי באותם ימים.

שקט וסבלנות

זובין מהטה  היה מאז לאושיה תרבותית מובהקת, המזוהה עם תולדות הארץ, הופעות בעיתות משבר ומצוקה, מעין שגריר  של מדינת היהודים וכן בעל תארים רבים כדוקטור לשם כבוד באוניברסיטאות ישראליות, יקיר העיר תל אביב, ובעל אות הנשיא  וכמובן מנצח לכל ימי חייו של התזמורת.

לפני  יותר מעשר שנים פנה מהטה לראש העירייה הנוכחי, רון חולדאי ובקש לשפץ את האולם. השיחה על פי ראש העירייה הייתה קצרה  "האקוסטיקה בהיכל בלגן וצריך לעשות משהו".  

המשהו הזה אכן נעשה. ביום שישי האחרון בצהריים, קיימה התזמורת הפילהרמונית הישראלית חזרה לקראת הקונצרט הרשמי הראשון בהיכל התרבות המשופץ (חלקית). בהפסקה מתכנסים באכסדרה מממני השיפוץ, צ'רלס ברונפמן  שעל שמו ייקרא הבניין מעתה, רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב והמחותן העיקרי, המנצח המאסטרו זובין מהטה, המנהל המוזיקלי של התזמורת, שקיים שלוש שעות קודם את החזרה הראשונה שלו בהיכל המחודש.  
עם חולדאי ומהטה מצויים שורה של תורמים מישראל ומארצות שונות שתרמו לבניין עצמו ולחלק מן המיזמים האמנותיים של התזמורת ותוך כמה דקות יזכו בהכרת התודה הרשמית בצורת שרביט מנצחים מקושט וחיבוק אישי של המאסטרו.


זובין מהטה, רון חולדאי וצ'רלס ברונפמן (צילום: מירי שמיר)

את הטקס פותח הרב ישראל לאו, הקובע מזוזה באחת מדלתות הכניסה לאולם. כעבור כמה דקות עולים לבמה ברונפמן, חולדאי ומהטה  וגוזרים סרט, ברקע מנגנים נשפני התזמורת תרועות מוכרות המלוות בקצב צעידה  את האירוע כולו.

"בעבר," אומר זובין מהטה, "כדי לשמוע את צלילה האמיתי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית היה צריך לנסוע לאולמות הטובים בחו"ל. מהיום אין צורך לצאת את גבולות הארץ. כאן באולם הזה נשמע את התזמורת במיטבה".
"שתי המלים העבריות הראשונות שלמדתי בארץ",  הוא ממשיך ואומר, "היו 'שקט' מילה שאומרים הרבה מאוד בחזרות לנגנים ו'סבלנות' לכל היתר. זה מה שאני מבקש מכל באי ההיכל היום – סבלנות, חכו איתנו עד שיסתיימו השיפוצים וכולנו ניהנה מן המקום".

אז מה נשתנה?

עוד לפני שנוגן צליל אחד באולם החידוש הבולט ביותר והוא דווקא בגוש המרכזי, בגוש  שעבורו  משלמים המאזינים את המחירים הגבוהים ביותר. הגוש חולק לשישה כאשר לפני כל גוש לפני שורה 7 ולפני שורה 14 הוצבו מחיצות עץ אטומות. גובה המחיצות אינו מאפשר ליושבים מאחריהן לראות את היושבים לפניהם.
ילדים בקונצרטים המיועדים להם יתקשו לראות את הבמה כי המחיצות חוסמת את שדה ראייתם. "את השורות האלה ככל הנראה לא ימכרו". עונה לתהייתי עופר קולקר, אדריכל השיפוץ. אבל לא מדובר כאן רק בילדים. חווית היציאה לקונצרט באולם היא לא רק חוויה מוזיקלית, יש כאן אירוע חברתי, אם שדה ראייתי מוגבל חלק מן החוויה נפגע".

"כולנו מקובעים בדפוסים ישנים,"כך קולקר, "בעשור האחרון נדרשתי לשאלות משאלות שונות. הרי תכניות השינוי בהיכל החלו עוד לפני שאנחנו נכנסנו לתמונה.  התכנית שהצענו עמדה בתנאים הקרובים ביותר לדרישות של המבקשים לשמר את הקיים. מחיצות העץ הן כלי חיוני מאוד השיפור האקוסטיקה. בעבר היה מצב מוזר שדווקא מי שישבו  בגוש הזה, שורות 1 עד 24א, בגושים ב' ג' וד' בהיכל הישן,  קיבלו את האקוסטיקה הגרועה ביותר. מחיצות העץ נועדו להגביר את החזרת הצליל לגוש המרכזי.

"את המימד החברתי  נצטרך להבא להשאיר למפגשים באכסדרה, לפני הקונצרט ובהפסקה. שם יתקיים האירוע החברתי. הלקוח שלי, כלומר התזמורת ומהנצח רצו לקבל צליל 'אותנטי', כלומר לקבל את צלילה הטבעי  של התזמורת, ללא הגברה אלקטרונית (שמקובלת כבר בלא מעט אולמות). בסופו של דבר אם ניעזר בהגברה אלקטרונית ובאמצעים דומים, המאזין יעשה חשבון פעמיים לפני יציאה מן הבית. בשביל צליל מוגבר אלקטרונית אין צורך לצאת מן הבית. הוא יישאר בבית  ובסופו של התהליך לתזמורות לא תהיה עבודה. או במילים אחרות לא תהיה תזמורת".  

למקום מגיע גם יסוהיסה טויטה, איש האקוסטיקה  הוא מקשיב לחזרה ונשמע מרוצה.

האם  הצליל ששמעת כאן מזכיר לך אולמות אחרים שאתה מכיר בעולם?

"קשה לי לחשוב על אולם עם צליל כזה בדיוק. אבל ישבתי כאן ושמעתי  את כל מה שאני חושב שצריך לשמוע, כלי נגינה בולטים בנוכחות, קבוצת הכינורות מגובשת יותר. אני מאוד מרוצה", מסיים טויוטה.

השיפוץ עוד לא נגמר ובעוד כחודשיים תועלינה בהיכל שתי הפקות של אופרות של ורדי, האם לא עלה בדעתם להתאים את ההיכל להפקות אופראיות?

"בהחלט עלה, מכיוון שממילא ישנו עומק  מתחת לבמה. חשבנו על פתרון  שבו נעלים חלק מן השורות הראשונות ואז ייווצר בור לתזמורת. אבל היתה התנגדות של המשמרים. לעומת זאת, מקום למופעי  פופ, רוק ואחרים יהיה כאן.

"עוד חידוש צפוי בתום השיפוץ. במהלך השיפוץ התגלה חלל מיותם שלא עשו בו כל שימוש בעבר. חלל זה יהפוך לאולם של כחמש מאות מקומות, לקונצרטים הקאמריים של התזמורת. הכניסה אליו תהיה נפרדת".     
מה עוד השתנה -  מספר המושבים צומצם בכ-400. לכאורה גדל הרווח בין השורות, אבל עדיין צריך לקום למי שנכנס לשורה אחריך.

המושבים שעל הבמה סולקו. הנגנים יושבים על משטחי הרמה שניתן להגביהם ולהעלימם בלחיצת כפתור. כל מנצח יוכל להחליט אם הוא רוצה שהתזמורת תשב כשכל קבוצה יושבת על מפלס בגובה משלה או שכל התזמורת תשב על מישור אחד.

הצליל כאמור, גדול יותר, חלל הפיזור שלו באולם גדל. "סילקנו את מתקני מיזוג האוויר שרבצו  מעל האולם וגזלו  חלק משמעותי מנפח הצליל שאמור להגיע למאזינים", מסביר עופר קולקר, אדריכל השיפוץ.  
 
הצליל גדל, הכלים נשמעים בבהירות

בשבועות האחרונים נוכחתי בהיכל פעמיים, פעם אחת כשכריסטוף פון דוכנאני  ניסה לקיים חזרה על סימפוניה של מאהלר, לא עמד ברעש המקדחות ונטש את המקום. הקונצרט השני היה עם הפסנתרן והמנצח אנדרס שיף. בתכנית נוגנו  הסימפוניה "התרנגולת" של היידן, וריאציות על נושא של היידן של ברהמס, קונצ'רטו מס' 5 לפסנתר ולתזמורת "הקיסר" של בטהובן וכהדרן הוסיף שיף את "בגטלה" - אחת היצירות הקלילות של בטהובן.

לשאלה המתבקשת מה השתנה יש כמה תובנות מיידיות. ראשית הצליל גדל, יש לו איכות כנסייתית יותר. כלים נשמעים בבהירות יתרה. הפסנתר של שיף נשמע מצוין, שוב צליל מלא וגדול יותר. ואני מריץ בזכרוני את צליליהם של פסנתרנים שונים, שיף בכללם, בתנאים האקוסטיים הקודמים. משום מה הוצב הפסנתר באלכסון אבל עמידה זו לא העיבה על הצליל המצוין.


התורמים וזובין מהטה (צילום: מירי שמיר)

בדרך כלל כאשר פסנתרן גם מנצח, מוצב הפסנתר בחזית במה וניצב לה והפסנתרן מפנה את גבו לקהל כשהוא קם ומתיישב לצורך נגינה לסירוגין, בהתאם ליצירה. כלי הקשת נשמעו מצוין ואילו כלי הנשיפה ממתכת נשמעים כמי שעדיין צריכים להתרגל לחלל הפתוח מאוד.

 נכון לכתיבת דברים אלה הצליל נטה ל'אמבטיה' כלומר צליל אחד נשאר באוויר כשהצליל שבא אחריו מצטרף אליו ואנחנו שומעים את הבליל. האולם בסך הכל מחמיא לנגינת שיף והתזמורת, אלא שאיכות האקוסטיקה תיקבע בין היתר בכפוף לאיכות הניצוח.

אנדרס שיף מנצח ברוח נגינה קאמרית, רוח של עשיית מוזיקה בצוותא עם הרכב שברוחו שומר על איכויות קאמריות. עבודה של מנצח קפדן -  בעיקר בעבודה על יצירות תזמורתיות שבהן המרקמים של קבוצות הצליל השונות, חשובים לא פחות מן הרעיון המרכזי- תחשוף את איכויות האקוסטיקה עד תומן.   

חוזרים לאולם, בינתיים נאמרו הברכות כולן, כל התורמים עולים לבמה לצילום קבוצתי עם המאסטרו מהטה היושב בישיבת לוטוס בשורה הראשונה.  באולם נשמעות מחיאות כפיים, מחיאות כפיים למצלצלים, עכשיו צריך לחכות למחיאות הכפיים לצלילים. 

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב-  פייסבוק  ופרגנו בלייק