פסטיבל ג'אז בים האדום חוזר בשנתו ה-27 עם המנהלים האמנותיים דובי לנץ ואלי דג'יברי לארבעה ימים של מוזיקה משובחת מכל העולם, לצד אמנים ישראלים מובילים.

בין המשתתפים השנה: ערב עם ברנפורד מרסליס, חמישיית אל פוסטר עם וואלאס רוני, ז'ואאו בוסקו מארח את אחינועם ניני, Triveni II , ניקולאס פייטון XXX , מכון תלוניוס מונק מארח את ג'יין מונהייט, שישיית תמי שפר, ג'ף באלארדFairgrounds עם מיגל זנון וקווין הייס,אסתר רדא, שלישיית ג'רלד קלייטון, יותם זילברשטיין טריו אורגני, אנטוניו סאנצ'ז, אלברט בגר טריו, שלישיית מאט סקופילד, Tatran , Motion Trio.

זו השנה השנייה לניהול האמנותי המשותף של איש הרדיו דובי לנץ והמוזיקאי אלי דג'יברי. מופעי הפסטיבל (21-18 באוגוסט 2013) יתקיימו גם השנה בשלושה אולמות: אולם פיאמנטה המכיל כ-1,250 מקומות ישיבה חלקם בישיבה סביב שולחנות, אולם קמינסקי המכיל כ-1,750 מקומות ישיבה ואולם גוטפריד המכיל כ-2,500 מקומות ישיבה.

מימין: אלי דג'יברי, משמאל: דובי לנץ, צילום: יח"צ

לצעירים ולמשפחות: כפר הפסטיבל

השנה חלו מספר חידושים מרעננים בפסטיבל. הנהלת הפסטיבל החליטה להקים השנה את "כפר הפסטיבל" .  ה"כפר" ימוקם בחוף הדקל הצמוד למתחם הפסטיבל בנמל אילת. לטובת רוכשי הכרטיסים לפסטיבל יוקמו בכפר מתחמי לינה לצעירים ומשפחות בתשלום סמלי .

האירוח בכפר יתקיים באהלים ומתחם אירוח תחת כיפת השמים, החוף המסודר מציע כמובן שירותי מקלחות, אוכל ושתייה . הייחוד של כפר הפסטיבל הוא הפיכתו לחלק בלתי נפרד מההווי של הפסטיבל , ולשם כך במת הג'אם סשן המסורתית של הפסטיבל תמוקם השנה במתחם "כפר הפסטיבל" .

במת הג'אם של הפסטיבל מארחת מדי לילה הופעות מרהיבות של אמני הפסטיבל כמו גם אמני ג'אז צעירים המופיעים עד השעות הקטנות של הלילה ויוצרים חוויה מיוחדת ומרגשת של ג'אז מרענן ואנרגטי.

אל במת הג'אם, המהווה במה פתוחה, מוזמנים כל אמני הפסטיבל וגם השנה צפויים חלק מן האמנים לעלות לג'אם סשן לאחר המופעים שלהם במתחם הפסטיבל בנמל אילת, אירוע אשר הפך לחוויה האמיתית והאותנטית של חובבי הג'אז. הכניסה לבמת הג'אם פתוחה לקהל הרחב .

אמני הפסטיבל:

ערב עם ברנפורד מרסליס
 
הפראזה הדקיקה והממזרית של סקסופון הסופרן בשיר "אנגלי בניו יורק" של סטינג היתה זה מכבר לקלאסיקה של רוק בניחוח ג'אז. הכישרון המבעבע שאחראי לה הוא ברנפורד מרסליס, נגן כוכב שהיה למקור הערצה וגם למודל חיקוי ברחבי העולם. מרסליס בן ה-53 נולד בלואיזיאנ. אביו, אליס מרסליס ג'וניור, הוא פסנתרן ופרופסור למוזיקה והאחים - ג'ייסון, ווינטון, ודלפייטו - כולם מוזיקאי ג'אז.
 
בראשית שנות השמונים החל לצבור הכרה בעבודתו עם שליחי הג'אז של ארט בלייקי ועם החמישייה של אחיו, ווינטון. בהמשך הופיע והקליט עם כל המי ומי, בהם מיילס דיוויס, דיזי גילספי, הרבי הנקוק, אל פוסטר וסוני רולינס, ושיתף פעולה עם אמנים מגוונים כמו סטינג, גרייטפול דד וברוס הורנסבי.
 
מלבד יצירה ונגינה עם הרביעייה שלו, מרסליס, שזכה שלוש פעמים בגראמי, מלחין בברודווי, מופיע כסולן עם תזמורות קלאסיות מערביות, עוסק בהוראה ובקידום החינוך למוזיקה ואפילו נותן גיחות קטנות לרדיו, לטלוויזיה ולקולנוע. באלבום האחרון של הרביעייה שלו שילב לחנים מקוריים ואמביציוזיים של חברי ההרכב, קלאסיקה של תלוניוס מונק, סטנדרט משנת 1930 ועוד מגוון חומרים. מרסליס יחד חברי הרביעייה יוצרים וחוקרים ויוצאים לשוטט באתרים נרחבים של הרפתקאות מוזיקליות.
 
על הבמה: ברנפורד מרסליס – סקסופון, ג'ואי קלדארזו  - פסנתר, אריק רביס -  בס, ג'סטין פוקנר – תופים.       


                                 ברנפורד מרסליס (צילום: פלמה קולנסקי)

חמישיית אל פוסטר עם וואלאס רוני 

המתופף אל פוסטר הוא אחד מבני דור הנפילים של הג'אז האמריקאי. פוסטר בן ה-70 גדל בהארלם, ניו יורק, בתקופה שבה כל אגדות הג'אז התהלכו ברחובות. בגיל עשר קיבל סט תופים מתנה לחג המולד. אבל אז עוד לא ידע שתופים יכולים להיות חלק גדול ומרכזי של הג'אז. הוא ניגן על התופים חצי שנה, והניח בצד, עד ששמע בגיל 13 את המתופף מקס רואוץ' שניגן עם החצוצרן קליפורד בראון וחייו השתנו. רואוץ' גרם לו להבין ש"אפשר לעשות מוזיקה על תופים".
 
פוסטר היה למתופף מוזיקלי רב הבעה, מי שבאמת "מנגן" על התופים. הוא מתופף רב גוני שעובר בחופשיות מבי בופ, לג'אז חופשי לג'אז רוק ונודע ברגישות חריפה ויכולת תקשורת כמעט טלפתית עם שותפיו המוזיקליים.
 
בקריירה של יותר מחמישה עשורים ניגן פוסטר עם רשימת שמות שהיא אנציקלופדיה קטנה של ג'אז. ואם למנות בודדים: קנונבול אדרלי, תלוניוס מונק, פרדי האברד, סוני רולינס, הרבי הנקוק, דייב הולנד, צ'יק קוריאה, ביל אוואנס, ברנפורד מרסליס, סטינג, ג'ון מקלפלין, ג'ו הנדרסון, מישל פטרוצ'יאני, מייקל ברקר ועוד ועוד. אחד משיתופי הפעולה הפורים והידועים ביותר שלו הוא עם מיילס דיוויס. הוא ניגן איתו בהרכב הפאנק פיוז'ן הגדול בשנות השבעים, היה אחד הבודדים ששמרו איתו על קשר בזמן שפרש, ולאחר מכן השתתף באלבום הקאמבק ב-1981. הוא המוזיקאי היחיד שניגן עם מיילס בשתי התקופות.
 
באוטוביוגרפיה שלו כתב עליו דיוויס: "באשר למה שביקשתי אצל מתופף, לאל פוסטר היה הכל".
 
על הבמה: אל פוסטר - תופים, וואלאס רוני - חצוצרה, דאג ווייס - בס, אריק אלכסנדר - סקסופון טנור, אדם בירנבאום - פסנתר.


חמישיית אל פוסטר (צילום: סופי לה רו)
 
ז'ואאו בוסקו, זמרת אורחת: אחינועם ניני
 
עם 40 שנות קריירה מפוארת מאחוריו, ז'ואאו בוסקו הוא אחת הדמויות הבולטות והמעניינות במוזיקה הברזילאית הפופולרית. בוסקו בן ה-67, זמר וכותב שירים, גיטריסט בעל סגנון ייחודי ומעבד, אמן שנודע ביצירתיות בלתי מתפשרת.

על אף שיש לו אמא כנרת, אבא זמר סמבה, אחות פסנתרנית ואח מלחין, בוסקו דווקא למד הנדסה והוסמך כמהנדס אזרחי, אך בזמן הלימודים באוניברסיטה התפרץ החיידק המוזיקלי, והוא נסחף אחר מיילס דיוויס, בוסה נובה ועוד.   את דרכו החל ככותב שירים לאליס רז'ינה, אחת הזמרות החשובות בברזיל, ולאחר שנפטרה נכנס הוא לאור הזרקורים. תחילת הקריירה שלו היתה בתקופת הדיקטטורה הצבאית בברזיל, והוא פעל תחת איומי השלטון. "כל מה שהלחנת או שרת, צונזר", סיפר, "כל יצירה שכתבתי היתה כרוכה בבילוי של שעות במשרדי הצנזורה, בהתדיינות עימם, לפעמים אפילו על מילה אחת".

אך המחאה והיצירה תחת עול רק חידדו את העשייה ובוסקו צמח והתפתח למלחין של מבנים מלודיים והרמוניים מבריקים המלהטט בחומרי הגלם הבסיסיים שמהם בונים שיר מצוין - מנגינה, קצב, הרמוניה, מילים, ושירה.
 
ביקום מוזיקלי מגוון הוא הוא משלב את סמבה ובוסה נובה, רוק'נרול, ג'אז וסגנונות אתניים, ויוצר תערובת אקלקטית, אינטנסיבית ומאתגרת. מתחילת שנות התשעים מופיע בוסקו ברחבי העולם, אך למרות הפופולאריות הגדלה מחוץ לארצו, הוא נותר נטוע בברזיל ולא עזב אותה. ברזילאי אמיתי, בלב ובנשמה.  בהופעה מתארחת הזמרת אחינועם ניני.
 
על הבמה: ז'ואאו בוסקו - שירה, גיטרה, ריקרדו סילביארה -  גיטרה, ז'ואאו בפטיסטה -  בס, קיקו פרייטאס – תופים, ארמאנדו מרסל - כלי הקשה.


ז'ואואו בוסקו (יח"צ)

ניקולאס פייטון XXX
 
עוד לפני שסיים תיכון הוכתר פייטון כחצוצרן וירטואוז. פייטון שואב מהמסורת, מגשים את מורשתם של כל אמני החצוצרה הגדולים שקדמו לו, וסולל דרך חדשה בעבור כל מי שיבואו אחריו. כמוביל הרכב הקליט פייטון שמונה אלבומים, כולל אלבום עם החצוצרן האגדי דוק צ'טהאם. הוא שיתף פעולה עם מוזיקאים רבים במגוון סגנונות מוזיקליים החל מג'אז ואר אנ' בי, וכלה בהיפ הופ, ונטל חלק ביותר מ-120 אלבומים כמלחין, מעבד, אורח או מלווה.
 
פייטון גדל בניו אורלינס במשפחה מוזיקלית, קיבל את החצוצרה הראשונה בגיל ארבע, בגיל תשע כבר ניגן בתזמורות מקומיות ובגיל 12 הופיע עם האול סטאר בראס בנד. השנים עברו, ופייטון, היום בן ארבעים, התבגר ולמד לנגן בהצלחה גם על פסנתר, בס, תופים, טובה, טרומבון, קלרינט וסקסופון, אם למנות כמה. אלבומו האחרון, Bitches, עוסק במערכות יחסים ובשיברונות לב ובו הוא הלחין את כל השירים, כתב את כל המילים, הפיק כל קטע, וניגן בחצוצרה ובכל שאר הכלים, מקצה לקצה. "אני רוצה", הוא אומר, "לכתוב ולנגן מוזיקה שמדברת אליי, שיש לה משמעות בעבורי, ושאני מרגיש מלא תשוקה כלפיה".
 
על הבמה: ניקולאס פייטון – חצוצרה, בריילון לייסי – בס, קורי פונווייל – תופים.


ניקולאס פייטון (צילום: מייקל ווילסון)

שלישיית מאט סקופילד
 
גיטריסט הבלוז הבריטי, מאט סקופילד, הוא תופעה של פעם בכמה דורות. רק בן 36 וכבר דורג על ידי מגזין "גיטרה ובס" בין עשרת נגני גיטרת הבלוז הבריטים הגדולים של כל הזמנים, בחברתם של שמות כמו אריק קלפטון ופיטר גרין. סקופילד, שהוא גם זמר, כותב שירים ומפיק, מגיש תערובת ייחודית של בלוז, רוק ופאנק ניו אורלינס. בנגינה מיומנת ואמיצה הוא מגיש סולואים בוערים, זורמים ומלודיים. סגנון הנגינה שלו מתכתב בעקביות עם הרגעים הגדולים של גיטרת הבלוז האמריקאית.
ההרכב המיוחד של השלישייה, אותו אימצו בעבר גיטריסטים של בלוז, אינו כולל בס ואת מקומו של זה ממלא אורגן ההאמונד. סקופילד עושה חיל גם במולדת הבלוז, ובשנים האחרונות מופיע ברציפות בארצות הברית ובקנדה. רבים אינם מהססים ומגדירים את סקופילד כגיטריסט הבלוז המרענן והמרגש ביותר שהופיע בסצנה העולמית מזה שנים רבות.
 
על הבמה: מאט סקופילד – גיטרה, ג'וני הנדרסון – אורגן, ג'יימי ליטל – תופים.


מאט סקופילד (יח"צ)

אלברט בגר טריו
 
אלברט בגר, סקסופוניסט, חלילן ומלחין, התחיל לנגן בחליל בגיל 21 ולסקסופון הגיע בגיל 27. עם הרבה אמונה, משמעת עצמית, ושעות אימונים ארוכות דילג בגר מעל פער השנים, וכיום בגיל 54, הוא דמות בולטת בסצנה הישראלית של ג'אז חופשי ואוונגרד.
 
עם עשרה אלבומים מקוריים באמתחתו, בגר הוא אמן יוצר המצוי בחיפוש מתמיד ומתמשך אחר צליל וסגנון אותנטי. "האלתור והקומפוזיציה", הוא אומר, "הם סוג של תהליך רוחני, סוג של תקשור, של מדיום שמעביר צלילים של אנרגיה, אהבה, מוזיקה, רצון להתקיימות". אישיותו הייחודית משתקפת בסגנון עשיר בהשפעות והשראות מוזיקליות, חופשי מגבולות והגדרות לוחצות, חוקר וזורם בתנועה בין חדש לישן, בין אתני לטכנולוגי ובין ישראלי לבינלאומי.
 
השלישייה החדשה של בגר מביאה לידי ביטוי צד מלודי יותר במוזיקה שלו, ומשלבת השפעות של סצנת הג'אז החופשי של שיקגו בשנות השישים, ונופים ים תיכוניים גם יחד.
 
על הבמה: אלברט בגר - סקסופון, יואב זוהר - תופים, אסף חכימי - בס.

אלברט בגר (יח"צ)

ג'ף באלארד Fairgrounds עם מיגל זנון וקווין הייס
 
המערכת של ג'ף באלארד מורכבת מתופים שהגיעו מרחבי העולם: הודו, דרום אמריקה, פקיסטן ואפריקה. הסנר מצפון אמריקה, המצילה טורקית והפעמונים טיבטיים. כל החלקים נאספו פה ושם לאורך דרך ארוכה. המיקס האקלקטי מייצג נאמנה את דרכו המוזיקלית של באלארד, מתופף שמצייר עם קצב וצליל.
 
בין צפון אמריקה ואירופה, דרום אמריקה ואפריקה, באלארד, בן חמישים, עושה ג'אז מודרני שצבוע בכל מיני צבעים ומדבר בשפה של צלילים ושתיקות, מקומות ותנועות. אלמנטים חזקים של מורכבות קצבית מעשירים כל חומר שהוא מנגן, בין אם זה תלוניוס מונק, גרשווין, בארטוק או חומרים מקוריים. הוא התחיל לנגן בגיל 14 ושיתף פעולה בין היתר עם ריי צ'ארלס, דנילו פרז, צ'יק קוריאה, ג'ושוע רדמן, באדי מונטגומרי, קורט רוזנווינקל, אבישי כהן (הבסיסט), מייק סטרן ועוד רבים וטובים.
 
הפרויקט ג'ף באלארד Fairgrounds הוא מערך דינמי ומשתנה ללא הפסקה של מוזיקה ומוזיקאים. באלארד חוגג עם כל החומרים המגוונים שהוא אוהב לנגן, ועם אנשים יקרים שאיתם הוא אוהב לנגן. הפעם, אלו הסקסופוניסט מיגל זנון והפסנתרן קווין הייס. זנון, בן 37, גדל בסן חואן, פורטו ריקו, והוא גם מלחין המשלב ביצירותיו מוזיקת פולקלור לטינו אמריקאי וג'אז. הייס, בן 45, גם הוא מנגן ומלחין ובאמתחתו רשימת שיתופי פעולה מכובדת עם שמות כמו סוני רולינס, ג'ון סקופילד, רוי היינס, אל פוסטר, ועוד ועוד. יחד יוצרת השלישייה צליל ייחודי ואורגני, מיזוג תרבויות עשירות ודיאלוג מתמשך בנגינת מוזיקה מאולתרת.
 
על הבמה: ג'ף באלארד - תופים, מיגל זנון - סקסופון, קווין הייס - פסנתר.


ג'ף באלארד (יח"צ)

אסתר רדא
 
עם קול נדיר, גרוב סול פאנק אמיתי ונוכחות בימתית כובשת, מצליחה הזמרת אסתר רדא לסחוף אחריה קהל אוהד וביקורות מפרגנות. בתחילת השנה הוציאה רדא את Life Happens מיני-אלבום עם שירים באנגלית וזכתה לתגובות מתפעלות מקיר לקיר. את השירים כתבה לבדה על גיטרה ובשיתוף פעולה עם צמד המפיקים סאבו וקותימן, הגיעו לתוצר סופי הממזג בין עולמות.
 
החומרים משלבים אר אנ' בי, פאנק וסול, מהלכים של מוזיקה אתיופית, תפקידים דומיננטיים של כלי נשיפה, וכמובן את ההשראה הנצחית של אלילות השירה ארת'ה פרנקלין ואלה פיצג'רלד המרחפות תמיד ברקע.
 
רדא, בת 28, גדלה בבית דתי. בילדותה למדה תיאטרון והשתתפה במקהלת הילדים של שלמה גרוניך. לאחר שירות כזמרת בלהקה צבאית עזבה את עולם הדת והחלה בקריירת משחק ומוזיקה. בישראל התפרסמה ראשית כשחקנית בטלוויזיה ובתיאטרון, ואת ההבטחה המוזיקלית מימשה השנה, ובגדול. בקיץ הנוכחי היא צפויה להופיע בפסטיבלים באירופה ואף הצטרפה כזמרת אורחת לסיבוב הופעות הקיץ של שלמה ארצי.
 
על הבמה: אסתר רדא – שירה, בן חוזה – גיטרה, מיכאל גיא – בס, דן מאיו – תופים, ליאור רומנו -  קלידים, גל דהן – סקסופון, מעיין מילו - טרומבון, ינון פרץ - חצוצרה.


אסתר ראדא (צילום: דין אבישר)

Tatran
 
שלושה מוזיקאים צעירים, שלושה עולמות, מתחברים להרכב אחד של מוזיקה אינסטרומנטלית מקורית ומרתקת. החברים, בתחילת שנות העשרים לחייהם, באים מרקעים מגוונים: רוק ואלקטרוניקה, ג'אז וקלאסי. המוזיקה המקורית שהם עושים היא תמהיל עשיר ומגובש, עם השפעות של ג'אז מודרני, רוק, מוזיקה קלאסית, פולק, אוונגרד, אלקטרוניקה ואינדי.
 
Tatran הולכים על קומפוזיציות מלודיות, גישה ייחודית לסאונד, נגינה וירטואוזית ועיבודים מורכבים, לצד מבנים המאפשרים אלתור דינאמי וחסר גבולות, ותקשורת טלפתית בין הנגנים. מדובר אמנם בהרכב מחתרתי ואלטרנטיבי, אבל הם הצליחו לרכוש קהל קשוב ונאמן שמלווה אותם בהופעות ומסמן אותם אט אט כאחת ההבטחות של הסצנה האלטרנטיבית בישראל. לאחרונה סיימו את הקלטות אלבום הבכורה שלהם ונכנסו לשלב המיקסים.
 
על הבמה: תמוז דקל -  גיטרה, אופיר בנימינוב – בס, דן מאיו תופים.


tatran (צילום: יואב קדם)

שלישיית ג'רלד קלייטון
 
"מסורת והמצאה יכולות להתקיים בשלווה זו לצד זו", אומר הפסנתרן והמלחין ג'רלד קלייטון. רק בן 29, ובקריירה של שמונה שנים הוציא שלושה אלבומים משלו, שכל אחד מהם קיבל מועמדות לגראמי. הוא נולד בהולנד וגדל בדרום קליפורניה למשפחה מוזיקלית. אביו ג'ון בסיסט ומלחין, ודודו ג'ף סקסופוניסט, ואיתם הוא מופיע גם כיום, ברביעיית האחים קלייטון. מגיל צעיר נחשף למגוון סגנונות מוזיקליים והתחיל ללמוד פסנתר לפני גיל שבע. הפעם הראשונה שבה ניגן כילד מול קהל, הבהירה לו היטב מה הכיוון.
 
קלייטון ביסס עצמו כדמות בולטת בדור העולה של מוזיקאים עכשוויים המשלבים בין סגנונות ויוצרים את לקסיקון הג'אז העדכני. "אני מעדיף להתעלם מקופסאות, מהבחנות וקטלוגים של ז'אנרים", הוא אומר. "אני מתמקד ביצירת מבעים מוזיקליים כנים ובשיתוף פעולה עם אנשים שהרעיונות שלהם זורמים עם שלי". ב"ניו יורק טיימס" השוו אותו לאוסקר פיטרסון וקבעו כי הוא בעל "נוכחות ענקית וסמכותית".
 
על הבמה: ג'רלד קלייטון – פסנתר, ג'ו סאנדרס – בס, ג'אסטין בראון - תופים.


                      ג'רלד קלייטון (יח"צ)

אנטוניו סאנצ'ז ו-Antonio Sanchez Migration
  
המתופף אנטוניו סאנצ'ז ניגן לצד כמה מהמוזיקאים הגדולים של הג'אז המודרני: צ'יק קוריאה, פט מת'יני , דנילו פרז, גארי ברטון. בנגינתו מחלץ סאנצ'ז מגוון מדהים של צבעים בשינוי דינמיקה יוצאי דופן.
 
על הבמה: דיוויד ביני - סקסופון, ג'ון אסריט- פסנתר, מאט ברואר -בס, טאנה אלקסה- שירה.

Motion Trio
 
הזדמנות חד פעמית לגלות שאקורדיון הוא כלי האוצר בתוכו עולם ומלואו. שלישיית האקורדיונים הפולנית, Motion Trio, נוסדה על ידי יאנוס ווג'טרוביץ' בשנת 1996. בעבור רבים אקורדיון הוא כלי מיושן שמתחבר בעיקר למוזיקת פולקלור וריקודי עם. אבל חברי הטריו הזה צועדים הרחק מעבר לדרכים המסורתיות של נגינה בכלי ועם הרבה תשוקה, ידע וכריזמה הם מעבירים האקורדיון אל העתיד, בלי שום אפקטים וטריקים אלקטרוניים.
 
שלושת הנגנים הם מאסטרים, וירטואוזים ברמה עולמית המלהטטים בחופשיות ובקלות ומשתמשים בכל היתרונות ואפשרויות הצליל שיש לכלי המיוחד הזה להציע. הטריו שיתף פעולה עם מלחינים ומוזיקאים מובילים בהם בין היתר עם המלחין הפולני המודרני קריסטוף פנדרקי, אמן המוזיקה המינימליסטית מייקל ניימן, בובי מקפרן, ותזמורות קאמריות קלאסיות ברחבי העולם.
 
הקונצרט הוא הופעה דינמית שכוללת דרמה ופעולה, הם מנגנים עיבודים של מוזיקה קלאסית מערבית וקטעים מקוריים המנצלים את העושר שמפיקים שלושת הכלים הללו שנשמעים כמו תזמורת שלמה. כמו שנכתב ב"לה מונד" הצרפתי: "מי שחשבו שהאקורדיון הוא כלי ארכאי, שינו את דעתם לגמרי לאחר קונצרט אחד".
 
על הבמה: יאנוש וויטרוביץ' - אקורדיון, מארסין גאוואזיין- אקורדיון, פאווה בארנק - אקורדיון.


Motion Trio (יח"צ)

יותם זילברשטיין טריו אורגני
 
הגיטריסט והמלחין הישראלי יותם זילברשטיין מטייל לסירוגין בשבילים מוזיקליים הנעים בין ג'אז, מוזיקה ברזילאית, מוזיקת עולם, בלוז או ביבופ. זילברשטיין, בן 31, עבר לניו יורק לפני שמונה שנים. עם עבודת אצבעות זריזה, פראזות ביבופ מדויקות, ושליטה מדויקת בצליל , הוא רכש לעצמו שם ומעמד של כוכב עולה בסצנת הג'אז.

כמוביל הרכב מאחוריו ארבעה אלבומים. הוא שיתף פעולה עם מוזיקאים כמו ג'יימס מודי, האחים הית', פאקיטו דריברה, מונטי אלכסנדר, רוי הארגרוב, כריסטיאן מק'ברייד ועוד. הוא מנגן "אולד סקול" על גיטרה נפח, ועושה זאת בצורה רעננה, לוהטת בחיוניות, שמחה ומוזיקליות. באתר All about Jazz ניסחו זאת בצורה תמציתית ותכליתית: "עבודת הגיטרה הנקייה שלו מזמינה בחופשיות השוואות להקלטות מימי התהילה של בלו נוט רקורדס".
 
על הבמה: יותם זילברשטיין - גיטרה, סאם יהל - האמונד B3, אובד קלבייאר - תופים.


יותם זילברשטיין (צילום: אמרה איסלק)

  Triveni II
 
אבישי כהן, נגן החצוצרה הישראלי עטור השבחים, מציג את "Triveni II" אלבומו השישי כמוביל הרכב. בהודו, טריבני סאנגאם הוא כינויו של מקום שבו נפגשים שלושה נהרות זורמים. זהו אתר בעל משמעות דתית, מקום של התמזגות והתאחדות. באותו אופן מתקיים מפגש מוזיקלי בין כהן ושני שותפיו: "שלושה אנשים נפגשים במקום מוזיקלי, ומשהו מיוחד עולה ומתרחש".

אחרי מסעות חקירה מוזיקליים במערב אפריקה רצה כהן לחזור לג'אז אולד סקול, להרגיש את הסווינג, את הנגינה החיה. "Triveni II" הוא המשך ישיר של "Triveni", שני אלבומים שהוקלטו בסשן חי. הנגנים נכנסו לחלל אחד, בלי אוזניות, כמו פעם, נעמדו וניגנו חי, קטע אחרי קטע. באלבום חומרים מקוריים וביצועים לדיזי גיספי, צ'רלס מינגוס, דון שרי ואורנט קולמן. אחת היצירות של קולמן לא הוקלטה מעולם לפני כן, והסקסופוניסט האגדי בן ה-83 אירח את כהן בדירתו שבמנהטן ולימד אותו את הקטע באופן אישי.
 
כהן, בן 35, נחשב לאחד החצוצרנים המרגשים והמרתקים ביותר של הדור שצמח במאה הנוכחית. ב"ניו יורק טיימס" נכתב עליו: "כהן הוא מוזיקאי ג'אז רב תרבותי, אחד מאלה שאביהם הקדמון הוא מיילס דיוויס. כמו דיוויס, הוא יכול להפוך את החצוצרה לכלי ביטוי של הזעקות האנושיות הכי חריפות וחדות".
 
על הבמה: אבישי כהן חצוצרה, עומר אביטל בס, ג'ף באלארד תופים.


אבישי כהן (צילום: פיליפה לוי)

שישיית תמי שפר
 
הזמרת והמלחינה תמי שפר, ילידת בלגיה שגדלה בישראל, ממוקמת כיום בברוקלין, ניו יורק. היא מופיעה עם השישייה שבהנהגתה בעיבודים ולחנים פרי עטה. שפר, בוגרת בית ספר רימון והניו אינגלנד קונסרבטורי בבוסטון. המוזיקה שלה אישית וייחודית ומשלבת ג'אז בן זמננו עם השפעות מזרח תיכוניות, גישה ייחודית לאלתור ווקאלי ושימוש יצירתי בעיבודים לשישייה.
 
בשנת 2010 הוציאה אלבום בכורה Wake Up, Fall Asleep. מלבד היותה מובילת הרכב, היא משתתפת במגוון פרויקטים, ולאחרונה היא הצטרפה לפרויקט הווקלי של ג'ון זורן, "מיקלה", רביעייה ווקלית נשית הנסמכת על מסורות יהודיות. שפר היא גם חברה פעילה במחתרת הג'אז של ברוקלין, קולקטיב של מוזיקאים המקדמים מוזיקה מקורית שנוצרת ברובע התוסס והמתחדש. 
 
עם השישייה שלה היא יוצרת מרקמים ונופים מוזיקליים בעלי צליל אלגנטי ומהודק. היא מאלתרת בקלילות, ביטחון וטכניקה של כלי נשיפה מיומן ואף עושה שימוש יצירתי בשירת הברות (Scat). מדובר כאן בקול שהוא כלי, פשוטו כמשמעו.
 
על הבמה: תמי שפר – שירה, חגי אמיר - אלט סקסופון, עמית פרידמן - טנור סקסופון, רונן שמואלי - פסנתר, אסף חכימי - בס, רונן איציק - תופים.


תמי שפר (צילום: אנה דמידובה)

מכון תלוניוס מונק מארח את ג'יין מונהייט
 
מכון תלוניוס מונק שנפתח בשנת 1986, ארבע שנים לאחר מותו של מונק, הוקם במטרה לקדם ולבסס את תרבות הג'אז. המפעל המפורסם והידוע ביותר של המכון הוא תחרות הג'אז הבינלאומית השנתית. ב- 1995 נפתחה במכון תכנית ג'אז  ייחודית שבה אנסמבל מצומצם של מובחרים מתקבל לשנתיים של לימודים במלגה מלאה, כולל מלגת קיום. הסטודנטים נבחרו על ידי הרבי הנקוק, וויין שורטר, קני בארל וג'ימי הית'. בשיתוף עם מחלקת המדינה של ארצות הברית והאו"ם הסטודנטים משרתים גם כשגרירים מוזיקליים ומופיעים ברחבי העולם.
 
במופע מיוחד לפסטיבל מארח אנסמבל כיתת 2014 לראשונה את ג'יין מונהייט, זמרת ג'אז וקברט, ובעצמה אחת התגליות הגדולות של התחרות. מונהייט, בת 36, הוציאה תשעה אלבומים, האחרון אף קיבל מועמדות לגראמי. התוכנית כוללת סטנדרטים וקלאסיקות משנות השלושים עד החמישים ואף חומרים מקוריים מאלבומיה של מונהייט.
 
על הבמה: ג'יין מונהייט – שירה, מייק קוטון  - חצוצרה, ג'וש ג'ונסון - סקסופון אלט, אריק מילר - טרומבון, ג'ונתן פינסון - תופים,
דייב רובייר - בס, מירו ספארגו - פסנתר, דייגו אורבנו - ויברפון.


מכון תלוניוס מונק, ג'יין מונהייט (צילום: טימוטי סקאנטי)
 
***
 
 
יו"ר הנהלת הפסטיבל: ראש עיריית אילת, מר מאיר יצחק הלוי. הנהלת הפסטיבל: התאגיד העירוני לתיירות אילת.
הפקה: תלוי בע"מ וגוב ההפקות בע"מ.  הפסטיבל מתקיים בתמיכת עיריית אילת, משרד התרבות והספורט, משרד התיירות, נמל אילת, התאחדות המלונות אילת וחסויות מסחריות.
 
פסטיבל ג'אז בים האדום יתקיים בתאריכים 21-18 באוגוסט 2013 באולמות אילת. חבילות כרטיסים למופעי הפסטיבל: 1100-450 ₪. מחירים מיוחדים לסטודנטים/ אזרחים ותיקים. הכניסה לילדים עד גיל 10 בליווי מבוגר ללא תשלום. כרטיסים בודדים: 180-120 ₪,  כיתת אמן: 70 ₪, לבעלי PASS רחב, PASS צעיר, PASS סטודנט או אזרח ותיק ותושבי אילת: 30 ₪. מחירים מוזלים לתושבי אילת רכישת הכרטיסים והכניסה למופעים מותנים בהצגת תעודת תושב אילת בתוקף. לשיווק חבילות האירוח: "אורטל- תיירות ונופש", טל' : 9991*. רכישת כרטיסים בטל' 08-6370004.