שלושה גופים מציבים היום את הרף העליון הגבוה של העשייה התיאטרונית לילדים: תיאטרון אורנה פורת, תיאטרון בית ליסין והמדיטק. כעת, עם ההפקה החדשה של "פינוקיו" שמעלה בית ליסין בשיתוף "תיאטרון ארצי לילדים ונוער", עולה הרף הזה בעוד כמה רמות למעלה.

המפגש עם שמו של במאי וכוריאוגרף ההצגה גלעד קמחי הבטיח לנו חגיגה של פנטזיה בימתית. השמות שלצדו, דניאל אפרת שעיבד איתו את סיפורו של קרלו קולודי, ואמיר לקנר על המוזיקה, רק העצימו את ההבטחה והציפיות מולאו ובגדול.

עושר ויזואלי, רגשי ותוכני

סיפורו של פינוקיו, בובת העץ שהפכה לילד אמיתי לאחר תלאות לא מעטות, אינו סיפור קל, אך האיטלקיות של הסיפור, והעוצמות המגולמות בו, מאפשרים לכל הכוחות המשובחים האלה לעוף על היכולות שלהם ולספק לנו מופע מוזיקלי צבעוני, אינטנסיבי ומלא חיים, המשתמש באמצעים תיאטרליים מלאי השראה ומשלב בין כל הפרמטרים, מהשחקנים ועד התלבושות, מהמוזיקה ועד התאורה, כדי להציב, כאמור, את הרף הגבוה ביותר של עשייה תיאטרונית לילדים.

בית עץ מלא בשעוני אורלוגין ובובות עץ למיניהם מקדם את פנינו, כחלק מתפאורה מרגשת ביופייה שיצר ערן עצמון, המעניקה את התחושה האותנטית של העולם הישן בו נולד סיפורו של פינוקיו.

קבוצת שחקני ההצגה, בתלבושות ובמסכות של קבוצת קומדיה דל'ארטה, פותחת את ההצגה בסקירת אגדות ילדים שונות שאותן הם מציגים ומתמקדת בסיפור האגדה שלפנינו הפעם. "היה היה נגר...", נזכר אחד הליצנים, והסיפור נפתח ומציג מהרגע הראשון את העושר הוויזואלי, הרגשי והתוכני שיש בידי יוצרי ההצגה ושחקניה להעניק לנו.



"פינוקיו", צילום: יוסי אפללו

ג'פטו הנגר מעדיף לגלף מבול העץ האחרון שבידיו בובת עץ שתחמם את לבו הבודד, במקום להשתמש בו כדי להסיק את התנור ולחמם את עצמותיו בלילות הקרים. פיה כחולה ומחויכת מעניקה חיים לבובה, שלה קרא הנגר פינוקיו.

בובת העץ החיה הופכת את הנגר הבודד מאושר, אך חרד, מאחר ובן טיפוחיו השובב נקלע בכל פעם מחדש להרפתקאות שמובילות אותו לצרות, מהן מצליח בקושי לחלץ אותו הצרצר שעליו הטילה הפיה לשמש כמצפונו. את אפו של פינוקיו, המתארך כשהוא משקר, זכינו לראות מעט, יחסית, בהצגה, אך כשזה הופיע, הופיע בגדול.

גם עצוב וגם מצחיק

כדרכו של גלעד קמחי, מלאה הבמה בהתפרצויות של צבע ושל רגש, עם רגעי עונג מיוחדים בדמות הופעתם של החתול והשועל המסיתים את פינוקיו לתלאות הנופלות עליו, ורגע שיא נוסף בעת מופע תיאטרון הבובות הנודד של סטרומבולי המהווה תענוג אמיתי לעיניים.

תענוגות נוספים הם האמצעים הבימתיים שמעניקים לחוויה התיאטרלית שלפנינו ערך מוסף אמיתי, כמו הדרך המיוחדת בה מופעל הצרצר בידי קרן מרום, המגלמת אותו בצורה מוצלחת במיוחד, או השיח בין ג'פטו הנגר לבובותיו, המזכיר את פעולת הפיתום, ומשחקם של השחקנים כולם, המביאים אל הבמה כשרון, התלהבות ואנרגיה אמיתית.


"פינוקיו", צילום: יוסי אפללו

"זה גם עצוב וגם מצחיק", מצרה הקטנה כשילדי בית הספר צוחקים על פינוקיו שאינו ילד אמיתי כי אם בובת עץ חיה בלבד, אך באה על סיפוקה כשפינוקיו זוכה סוף סוף להתעורר כילד אמיתי, לאחר שלמד את מה שעליו ללמוד בחיים.

את ההצגה מייעדים יוצריה לגילאי 5 ומעלה, ואורכה, כשעה ועשרים, מצדיק קביעה זו, אך גם בת השנתיים וחצי שנכחה בה איתנו, נאבקה ביכולת הריכוז של בני גילה, והתעקשה לצלוח את ההצגה כולה כדי לספר לנו אחר כך כמה נהנתה. ממתק אמיתי.

"פינוקיו", על פי קרלו קולודי, תיאטרון בית ליסין בשיתוף "תיאטרון ארצי לילדים ונוער". עיבוד מקורי על פי הספר: דניאל אפרת וגלעד קמחי, בימוי וכוריאוגרפיה: גלעד קמחי, תפאורה: ערן עצמון, תלבושות: אולה שבצוב, עיצוב בובת צרצר ומסכת פינוקיו: ולריה גלוזמן, מוזיקה: אמיר לקנר, תאורה: זיו וולושין. משתתפים: דיקלה הדר/ידידה ויטל, גיל ורסמן/ יניב לוי, רויטל זלצמן, חייקה מלכה, קרן מרום, נדב נייטס, אמיר שורש.