הדבר הבולט ביותר בחוויית ההאזנה לשתי האופרות המסיימות את עונת הקונצרטים הנוכחית של התזמורת הפילהרמונית הישראלית הוא השינוי באיכות הצליל באולם. אופרות נשמעות אחרת בהיכל המחודש. הצליל גדול, אוורירי ומרשים ביותר.

עוצמות שטרם נשמעו

האופרה "אותלו" נפתחת בגעש צלילי. הצלילים מתארים את הים הסוער ואת הספינה שעומדת להתנפץ אל המצולות והקולות הם קולותיהם של הצופים מן החוף: תושבי האי שמשמשים כמקהלה המספקת תיאור מילולי למתרחש.

יאגו, שלישו של אותלו, מתפלל שהספינה אכן תטבע. מונטאנו, המושל לשעבר, חרד לגורל הספינה, קסיו הקצין אופטימי ואילו רודריגו מקבל מיאגו הבטחה לאהבתה של דסדמונה, אשתו של אותלו ובינתיים מרוקן את ארנקו. כולם שם. ורדי משתמש בלוח הצבעים התזמורתי וזובין מהטה מוביל אותו בעוצמות שטרם נשמעו.

עוד בולטת היא התחושה הברורה שזובין מהטה הוא מנצח מובהק של אופרה. יש תחושה של "נון שלנטיות" ברוכה בכניסה המאוד לא פורמלית, כמעט משפחתית שלו לבמה ועוד בטרם נספיק לנוח הוא כבר דוהר קדימה. בשתי האופרות ורדי מוותר על הפתיחה, קטע תזמורתי בן חמש שמונה דקות שרק אחריו עלה המסך.

באחרית ימיו, ורדי מוותר לחלוטין על הפתיחה, מסתפק בתיבות ספורות ואנחנו כבר "בתוך העניינים". זה כמובן דורש מאיתנו ריכוז והרבה יותר מן הנגנים והזמרים. הכניסות של מהטה בנינוחות שלהן - אם ישנו מתח הוא סמוי מן העין – מעצים את תחושת הכניסה המיידית לעניינים ולדידי זה משובח.

לאורכה של האופרה "אותלו" הערב נשמר המתח הדרמטי-מוזיקלי. מהטה כדרכו מצטיין בשמירת האיזון העדין בין הזמר הסולן או הכלי הסולני מול האנסמבל התזמורתי-מקהלתי הגדול.

נגינה סולנית מרגשת בצ'לו של עמנואלה סילבסטרי חבר התזמורת נשמעת כמעט כרגע של תפילה ואחריו יבואו נגני קבוצת כלי הנשיפה מעץ, נגני כלי הקשת בפריטה מעודנת והנגנים האורחים: חנן פיינשטיין בגיטרה ויקי ראובן במנדולינה.

הביצוע הקונצרטי ממילא משדרג את איכות ההאזנה שלנו. כאשר אין במה, תלבושות, תפאורות ותאורה שיסיטו את מרכז תשומת הלב, אנחנו מתרכזים בצלילים. הצלחת הביצוע אינה נובעת רק מהיעדר הממד הבימתי. נאמן לרצף שאותו רצה ורדי להשיג, במיוחד באופרות האחרונות שלו, מוביל מהטה את הנגינה ברוח הגדולה שלמעשה אינה משאירה מקום וזמן למחיאות כפיים במהלך האופרה אלא רק בהפסקות שבין המערכות.

המעברים בין המערכות ובין הסצנות נותרים מזעריים. פה ושם נשמעת באולם מחיאת כף בודדת (מוצדקת צריך לומר, כי מישהו על הבמה ראוי למחמאה) אבל היא נעלמת כי המוזיקה שועטת קדימה.

דסדמונה רגישה, אותלו מתבכיין

בין הזמרים מובילה ג'וליאנה די ג'קומו, הסופרן אמריקנית בתפקיד דסדמונה, עם רגישות נפלאה כבר מדואט האהבה הראשון, דרך רגעי המבוכה שבהם היא מואשמת בבגידה שלא היתה ועד לתפילה הזכה שהיא משמיעה ולשיר הערבה הבוכייה. הכוח הגדול הוא שליטתה בעיקר ב"פיאניסימו"(הצלילים השקטים), שם מגיע הפיוט שבקולה לשיאו.

לעומתה, מרקו ברטי האיטלקי, כאותלו, נזקק ל"תקופת הסתגלות" על הבמה לאחר כניסתו הראשונה – כניסת אותלו לבמה היא אחת הקשות בכל ספרות האופרה. דרמטית הוא נכנס לבמה כמי שמסיים את תמונת הסערה שפותחת את האופרה. הוא מודיע על נצחונו על הצי הטורקי, ובאמירתו מנכיח את היותו מושל האי מרגע זה בשלושה משפטים שמשדרים סמכות ומשגרים את העם למצהלות ולמסיבות שתייה.

מוזיקלית מדובר כאמור בכניסה קשה ותובענית. זמר הטנור שעוד לא השתמש בקולו, מיתרי קולו עוד "קרים" צריך לזנק אל מרומי הצלילים הגבוהים, על רקע אקורדים של קרנות וכלי קשת, המספקים הדגשים להצהרת הפתיחה הקצרה. זמר הטנור חייב להתחיל מן השיא. משם, אומר ורדי, הדרך מובילה רק למטה. השיא של תחילת האופרה כבר נשבר.

ברטי בתפקיד אותלו נשמע פחות סמכותי ברגעי הכניסה. בהמשך הוא נופל ברשת הקורים שטווה יאגו, כשהוא ממציא סיפור על בגידתה לכאורה של דסדמונה באותלו. ככל ש"מפלצת הקנאה ירוקת העין" משתלטת על אותלו כך הוא שב ותובע מדסדמונה את המטפחת "פָצולֶטו" שאם לא דמה בראשה אבל ברטי בתפקיד, חיזק בעיקר את הצד המתבכיין עד כדי כך שברגע מסוים כבר שלפתי את המטפחת האישית שלי וחשבתי למסור לו, שירגיע. כאמור כזמר אופרה הוא חזר לעצמו רק בסוף.

מן הסתם כבר מובן שבעלילה השקספירית-ורדיאנית מצליח יאגו לעורר את קנאתו של אותו מפקד בכיר באמצעות סיפור שבדה מליבו על מטפחת רקומה שלכאורה נמסרה על ידי דסדמונה לקסיו, הקצין שמחזיק במשרה שבה חושק יאגו.

את יאגו, התגלמות הרשעות הצרופה בדרמה השקספירית ואולי בדרמה כולה, שר היווני אריס ארגיריס, שהיה גם הוא בין הטובים בקונצרט. לטעמי לא בעבע די ארס באריה הגדולה שלו כשהוא מסביר את ה"ריאל פוליטיק" שלו (מכיוון שהגהנום הוא המצאה, סיפור ילדים, אין צורך או סיבה להיות טוב, ההיפך ואת ההיפך הזה הוא מגלם) הוא היה מעט קליל לטעמי. פחות מדי הצהרתי. הכיוונים באריה הזאת הם או סרקזם ומרירות מוחלטת ואז יש מקום לקלילות יציבה, או לכובד הצהרתי. ארגיריס הידס בין השניים אך בסך הכל היטיב להיות ה"רע".

את קסיו שר פאולו פאנלה האיטלקי שהדגיש את הצד המטורזן באפיו. ניקולס ביירלינג-ריגרט השוודי, בתפקיד רודריגו, סטלה גרגוריאן הגיאורגית תפקדו היטב. מאוריציו מוררו האיטלקי בשלושה תפקידי הבאסים הצטיין בקול סמכותי.

את ההפתעה הנוספת סיפקה כאמור המקהלה ע"ש גארי ברתיני (מתוגברת בחברים ממקהלת האופרה) בהדרכת רונן בורשבסקי באיכות שהשתלבה היטב בצליל החדש של האולם וכמוהם גם הילדים חברי מקהלת מורן.

פלסטף מופתי
 
לשאלה מה חשבת על "פלסטף" האופרה השנייה בסדרת הקונצרטים אשיב: "הברקה", "מופת" " כיתת אמן" או כל התשובות נכונות. עם רמזי משחק ועם נבחרת זמרים שכמוה לא נראתה כבר זמן רב על במה בישראל.

צריך להקדים ולומר שהאופרה האחרונה של ורדי, היא קומדיה שבה החשיבה המוזיקלית שונה לחלוטין מכמעט כל האופרות שחיבר קודם. היא מבוססת על קטעים משעשעים קצרים הנושפים זה בערפו של זה, אנחנו צריכים לצאת מן האופרה קצרי נשימה וזה קורה. אין לנו זמן להתרפק על אריה ארוכה נוסח "טרוויאטה" או דואט נוסח "אותלו" כאן לקבוצת הזמרים - שלישייה, רביעייה, ואפילו שמינייה ותשיעייה - יש תפקיד, מחנה מול מחנה, נשים מול גברים, הכל משרת את הקומי.


אותלו, צילום: שי סקיף

עלילת האופרה נרקחה משניים וחצי מחזות של שקספיר ועניינה רצונו של פלסטף האציל העני, החי בוינדזור אנגליה במאה ה-15, לזכות במרץ בכסף כשהשיטה שהוא הוגה היא "משכב זהב": הוא יחזר אחרי נשות עשירי הקרת הגברות פורד ופייג' ודרכן הוא ימצא את דרכו אל אוצרות, מערות, או ארנקי הכסף של בעליהן.

הנשים החכמות תמיד, משיבות מלחמה שערה. הן מתלכדות ומפילות את פלסטף בפח, ליתר דיוק פעם אחת בסל הכביסה המלוכלכת ומשם מוצא פלסטף את דרכו דרך תעלת הביוב אל התמזה. הוא אינו מספיק להתאושש וכבר מזומן לו תרגיל שני שבו כל העיר חובטת, מכה בועטת בו וגם שורטת אותו.

במקביל מתנהלת עלילת משנה, כאשר בתם של בני הזוג פורד, מקווה נמרצות להינשא לפנטון, בניגוד לרצונו של אביה. עלילת המשנה נפגשת עם העלילה הראשית בצמתים מרכזיים. המנצח צריך להוביל את התזמורות – ואת הזמרים ובהמשך גם את המקהלה – ממקצב אחד למשנהו, מתמונה אחת לאחרת.

המורכבות קשה לכולם, ולכן הצלחתו של מהטה לארוג את כל שכבות המוזיקה יחד היא אכן מעשה אמנות ראוי לכל שבח. נבחרת הזמרים כאמור מעולה. בקונצרט אמש קיבלנו הברקה נוספת שאינה רשומה בפרטיטורה כאשר זובין מהטה עולה לאחר ההפסקה ומתחיל לנצח ואחרי כדקה מפסיק את התזמורת. לתהייה לפשר ההפסקה הבלתי צפויה פנה מהטה לקהל ואמר "הזמרים אינם!" (ליתר דיוק הזמרוֹת אינן!). מהטה ירד מן הבמה, יצא לאחורי הקלעים, מן הסתם זרז את הבנות שהשתהו והחל את המערכה מחדש לקול תשואות הקהל.

מכלול הברקות בימתיות

יש כמובן לברך את התזמורת שזימנה את זמר הבריטון הישראלי בועז דניאל להופיע כאן. (דניאל הוא זמר בבתי האופרה הגדולים של אירופה ובראש ובראשונה בית האופרה של וינה הוא שר תפקידים ראשיים כבר למעלה מעשור ובכל זאת עד היום הוא לא שר בפילהרמונית). הוא מעולה בתפקיד פורד הבעל המקורנן לכאורה, והאב שדבריו אינם נשמעים.

מירב המחמאות מגיעות לפאולו גָבָנֶלי, בתפקיד הראשי. הוא פלסטף מצטיין - מוזיקליות, דרמטית וקומית. בחירה מעולה. הטנור פאולו פָאנָלֶה, שר את קסיו ב"אותלו" בהצלחה פחותה מהתמודדותו כאן מול תפקיד פנטון, המאהב הצעיר של ננטה, בתו של מר פורד. פאנלה, בקולו ובנוכחותו כאן הוא המאהב האופראי הקלאסי. הוא החתיך ההורס, ההורמונלי בעל הקול המענג.

בתפקיד שני משרתיו של פלסטף שרים אנתוני מי, הטנור האנגלי בעל נוכחות משעשעת בתפקיד ברדולפו בעל החוטם האדום משתייה בלתי נגמרת של יין, וזמר הבס האיטלקי מאוריציו מוררו כפיסטולה, המשדר סמכות וערעור על הסמכות בעת ובעונה אחת. שניהם יחד מאירים באור חריף את הפולחן הכנסייתי כשהם משתמשים בטכניקת המקהלה כדי לשים ללעג ערכים שהדת מכבדת.

בין הנשים אווה מיי , הסופרן האיטלקייה בתפקיד אליצ'ה פורד, היא מלכת ה"שטיקים". מקפצת בקלילות בין הסגנונות השונים וממצה את תפקידה היטב. המצו אנה מריה קיורי בתפקיד הגב' קוויקלי, היא התשובה הנשית - הפיקחית והערמומית – לפלסטף, מעולה כסולנית שותפה אידאלית באנסמבלים. קיורי מציבה לוח עתיר צבעים וגוונים לתפקיד הסרסורה לדבר מצווה, מטעם הנשים. יקטרינה סדובניקובה, הסופרן הרוסייה,  היא ננטה לבבית וכובשת ובעלת קול משגע.

הצוות הזה ביים את עצמו. בימוי מרומז? השתוללות לכאורה? להקת זמרים נוודים שהשתלטה על במת "היכל התרבות"? "פלסטף" בפילהרמונית הוא כל אלה יחד! מכלול הברקות בימתיות שהולמות לחלוטין את תחושת ההתפרקות של ורדי. התפרקות לצורך שעשוע שלא יכולה להתנהל ללא שרביטו המוביל של מהטה. לחגיגה על במת היכל התרבות הצטרפו גם כאן זמרי המקהלה ע"ש גארי ברתיני והשלימו את התמונה.

להצלחה המוזיקלית והתיאטרלית צריך להוסיף את התרגום המבריק, הקולח המשעשע והממזרי, ובמלים אחרות: מוצרט, פוצ'יני ורדי ובכלל/ ואנחנו היושבים בקהל/ שבים ומודים לאל המזל/ שהפקיד התרגום בידי ישראל אובל!

האופרה "אותלו" תעלה ביום שלישי, 16 ביולי 2013, ב-20:30, באודיטוריום חיפה. "פלסטף" תעלה ביום ראשון, 14 ביולי 2013, ב-19:00; וביום שישי, 19 ביולי 2013, ב-14:00, בהיכל התרבות, תל אביב; וכן ביום רביעי, 17 ביולי 2013, ב-20:00, בבנייני האומה בירושלים. טל':היכל התרבות, תל אביב: 03-6211777 , אודיטוריום חיפה: 04-8353506 , בנייני האומה, 02-6558558 .

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק  ופרגנו בלייק