הערב (28.7.13) ומחר ינצח נעם שריף על "חליל הקסם" באודיטוריום חיפה, הפקה שבה לא רק התזמורת הסימפונית החדשה חיפה, המקהלה וצוות ההפקה ישראלים, אלא גם כל הזמרים והסולנים.

"זה היה הרעיון הבסיסי, להציג לפני הקהל את איכות הזמרים שלנו. יש לנו הרבה מאוד זמרים ישראלים שמופיעים בבתי-אופרה בחו"ל, אין סיבה שלא נציג אותם בבית", אומר שריף.

מדוע בחרת לסיים עם האופרה הזאת את תפקידך כמנהל מוזיקלי של התזמורת?

"כשהייתי ילד בן עשר, הביאה לי בת דודה מתנה פטפון – מכשיר שעל צלחתו המסתובבת הניחו תקליטי בקליט וכדי להפעילו היתה ידית מנואלה למתיחה בכל פעם מחדש, ועל התקליט הניחו מעין ראש שבקצהו מחט מתכתית שמעבירה את הצלילים לרמקול.
 
"כששאלו אותי איזה תקליט אני רוצה, דיברתי על חליל. היא הלכה לחנות המוזיקה של ביילין בתל אביב וקנתה תקליט שהו בו שתי יצירות, 'אחר הצהריים של הפאון' של דביסי והפתיחה לאופרה 'חליל הקסם' של מוצרט. משם מתחילה ההיכרות.
 
"התחנה השנייה היתה בברלין, כשלמדתי שם בהוֹכשוּלֶה, בית הספר הגבוה למוזיקה. 'חליל הקסם' היתה היצירה הראשונה שלמדתי לקראת שיעור ניתוח יצירות בבית הספר. המורה שהדגים לנו בשירה קטעים מתוך האופרה לא היה זמר אידיאלי, אבל את היצירה אני מכיר מאז היטב".

"יש בה מסרים לכולנו. בעצם, כמעט לכולנו"

אבל לא רק סיבות אישיות עמדו מאחורי הבחירה של שריף. "יש בה ב'חליל הקסם' הטעיה לכאורה", הוא אומר. "מצד אחד זינגשפיל, משחק מושר, או מחזה מושר, פשוט בסיפורו, ולמען האמת גם מאסוני (נאמן לרוח מסדר הבונים-החופשיים), ומצד אחד אמירות שוביניסטיות כלפי הנשים, בהחלט 'הדרת נשים'. ועדיין, האופרה היא יצירה עמוקה. היא מהדהדת את באך, את הפוגה בדו מינור.

"'חליל הקסם' היא יצירה שכל מי שיתבונן בה מקרוב ימצא לא רק את העומק ואת האופן שבו מוצרט מבין את החיים, אלא גם מראה שיש לה מה לומר לכל אחד מאיתנו. לכאורה מדובר באגדת ילדים תמימה: נסיכה שנחטפה על ידי אביה, שמצטייר בתחילת האופרה כקוסם מרושע ובסופה מתגלה כשליט נאור, ואמא שהופכת מדמות של אם דואגת למפלצת אכזרית וחסרת לב, הנסיך טמינו שעובר תהליכי חניכה, הנסיכה פמינה שמתקשה לקבל את גזירת הגורל, צייד ציפורים שמגלה עולם שלם מעבר לחלקת היער שלו. אגדה תמימה לכאורה, שיש בה שני גיבורים שמנסים לשים קץ לחייהם. המורכבות הזאת, שמוצרט מעניק לה מוזיקה חד-פעמית, יש בה מסרים לכולנו. בעצם כמעט לכולנו".

כמעט לכולנו?

"כן, כי היו גם טלפונים של מנויים ששאלו באיזו שפה ישירו הזמרים. כשנענו שהזמרים ישירו בשפה המקורית של האופרה, גרמנית, הם החזירו את הכרטיסים". 
 
"מגבלה שאילצה אותנו לחשיבה אחרת"

תקציבית ומבחינת לוח הזמנים, אני מניח שהעבודה על האופרה דרשה היערכות שונה.

"ללא ספק. ההצהרה של הנהלת התזמורת הסימפונית על הקמת אופרה חיפה, מסגרת שתדאג להפקה של אופרה אחת מדי שנה, מלווה בתקציב מצומצם שאינו מאפשר, למשל, להביא בכל שנה זמרים עתירי ניסיון מחו"ל – מגבלה שאילצה אותנו לחשיבה אחרת. אותנו הווה אומר אותי, כמנצח וכמנהל מוזיקלי, ואת שני עוזרי, המנצח יוני פרחי, שעובד איתי כבר כמה שנים, ובני, אביב שריף, פסנתרן ומנצח שעבד עם נבחרת זמרים ישראלית.

"חלקנו את עבודת ההכנה כך ששניהם עבדו עם הזמרים ואני עבדתי עם התזמורת, ובחזרות האחרונות יצרנו את הפסיפס המורכב, שכולל למעשה את ארבעת המרכיבים של האופרה – הזמרים הסולנים, מקהלת הילדים "בת שיר", המקהלה הפילהרמונית תל אביב והתזמורת הסימפונית חיפה – לכלל יצירה אחת".

סולניות "חליל הקסם": מימין: שי בלוך (צילום: עומר לוטן) משמאל: אלה וסילבצקי (צילום : מילדה רוקאיתה)
 
אחרי תשע שנות פעילות כמנהל מוזיקלי של התזמורת, מה אתה רואה כהצלחה?

"אני רואה את ההצלחה שלי ככישלון שלי. בשעתו פנה אלי ראש עיריית חיפה, יונה יהב, וביקש שאבוא להקים תזמורת חדשה בחיפה. הוא שיכנע אותי להגיע לכאן. התזמורת שגיליתי כאן נשמעה כזקוקה נואשות לכוחות צעירים.
 
"תזמורת חיפה לא היתה חדשה לחלוטין עבורי. עבדתי עם התזמורת לצדו המנצח סרג'יו קומיסיונה, שניהל אותה בתחילת שנות ה-60 של המאה שעברה. אני זוכר את המאבקים שהוא ניהל מול ההנהלה הציבורית, שהכתיבה לו לא רק את המסגרת הכלכלית, אלא גם את התכנים המוזיקליים.
 
"שבתי ועבדתי עם התזמורת כאשר אורי טפליץ ניהל אותה, ומה שנותר בסופו של דבר הוא תזמורת שהיה בה יותר מגוון מקורות צליל: מדוכן המנצחים וגם מן האולם יכולת בקלות לזהות סגנון נגינה גרמני מרכז אירופי של הוותיקים, סגנון מזרח אירופי, בעיקר רומני-הונגרי, של גלי העלייה האחרים, את השפעתו של קומיסיונה, ובהמשך גם הסגנון הרוסי שבא עם העליות האחרונות משם.
 
"אני מדבר על אנשים שהגיעו מתזמורות מעולות, אלא שהסגנון האישי בלט, ואת מקומו לא תפס סגנון חדש. התכנון שלי לפני תשע שנים היה להצעיר את התזמורת. הגעתי אז מן התזמורת הקאמרית הישראלית, והתכנון היה להצעיר את התזמורת בעזרת נגנים שהוכשרו שם. אלא שבסופו של דבר ההחלטה היתה להשאיר את הנגנים ברובם הגדול במקומם, כלומר התזמורת הסימפונית החדשה חיפה נותרה חדשה רק בשמה. זהו מצד אחד כישלון ומצד שני הצלחה".

"לא עם כל האתגרים הצלחנו להתמודד"

מה, אם כן, היו ההצלחות של תשע השנים האחרונות?

"ביצוע יצירות של ריכרד שטראוס, ביצוע של סימפוניות של מאהלר, הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית, אלה יצירות שהן מקור גאווה לכל תזמורת, ברגע שהתזמורת מצליחה להתמודד איתן, זו הצלחה. בחזרות עבדנו גם על יצירות של וגנר, גם זה אתגר לא פשוט לתזמורת.

"לא עם כל האתגרים הצלחנו להתמודד באותה מידה. היתה פעם אחת שבמהלך החזרות החלפתי סימפוניה של ברוקנר ביצירה של צ'ייקובסקי. לצד העבודה על הרפרטואר הסימפוני המובהק, היו הרבה יצירות חדשות שלא נוגנו קודם בתזמורת, כמו 'הרפסודיה לסקסופון' של דביסי. היוזמה להקים מתוך נגני התזמורת גם הרכב ביג-באנד איכותי.
 
"אלה דברים שבאים לענות ולהיענות לקהל המקומי, קהל נאמן של התזמורת. צריך לזכור שהקהל של הסימפונית חיפה הוא אותו קהל שמקשיב באותו אולם גם לקונצרטים של הפילהרמונית, והוא מפגין נאמנות לתזמורת המקומית.
 
"לעומת זאת, בעניין של אופרה חיפה, אני ראיתי את הדברים אחרת. למשל באולם האודיטוריום ישנו פיט (חלל מתחת לבמה שבו התזמורת מנגנת בהפקות אופרה) שלא משתמשים בו. גם נראה לי ששילוב כוחות עם התיאטרון המקומי בהפקות אופרה היה נכון אמנותית וכלכלית. אבל זה לא יצא, והאופרות מופקות בתקציבים רחוקים מאוד מן הדרוש כדי לצקת תוכן במותג או במושג 'אופרה חיפה'. ולמרות זאת, העובדה שהתזמורת הושמעה בשידור חי בנגינת האופרה 'כרמן' זה הישג". 

נעם שריף, צילום: יח"צ

הקהל מסמס תוך כדי הקונצרט

החל מן העונה הבאה ישמש בתפקיד המנהל המוזיקלי המנצח שו צ'ונג, הסיני הראשון שמקבל תפקיד מנהל מוזיקלי של תזמורת סימפונית בישראל. מה דעתך על המינוי?

"שו צ'ונג הוא מוזיקאי מצוין, מנצח בעל ניסיון וקשרים, ובכל בזאת נראה לי שתזמורת סימפונית בישראל עדיף שינהל ישראלי. אנחנו בעידן שיש נבחרת שלמה של מנצחים ישראלים שעושים קריירות בעולם.
 
"אחת החוויות החזקות שאני אקח איתי היא הופעתה של התזמורת במנהיים, גרמניה. למנהיים, עיר תאומה של חיפה, מסורת מוזיקלית של מאות שנים, בזמנו של מוצרט היא נחשבה לתזמורת הטובה ביותר באירופה, מופת לתזמורות רבות שקמו אחריה. תזמורת חיפה ניגנה במנהיים את הסימפוניה התשיעית של בטהובן.
 
"היו שם שתי התרגשויות במקביל. הקהל התרגש לשמוע את התזמורת ביצירה שהיא אחד הסמלים המובהקים לא רק של התרבות הגרמנית, אלא של התרבות האירופית בכלל. נגני התזמורת התרגשו כששמעו את המקהלה הגרמנית, שהצטרפה לתזמורת בפרק האחרון. אני אומר התרגשו, הם כמעט התעלפו.
 
"אולי העימות הזה בין הצליל שהפיקו הגרמנים בשירת בטהובן, צליל שהולך איתם כמוזיקאים ועם הקהל שלהם, שאצלו יש רצף של הערכה למוזיקה, מול הקהל שלנו, נאמן ככל שיהיה, הוא בכל זאת מסמס תוך כדי הקונצרט ומשום מה חושב שאיש לא רואה והוא לא מפריע. אין כאן רצף של הערכה של קהל למוזיקה. את הרצף הזה יוצרים מתוך המאגר המקומי: מנצח ישראלי שמכיר את הקהל הישראלי, את המוזיקה הישראלית, ומתוכם בונה את העתיד".

האופרה "חליל הקסם" תעלה בימים ראשון ושני, 29–28 ביולי 2013, ב-20:30, באודיטוריום חיפה. כרטיסים: 75–350 שקל. לפרטים: 04-8599499.