מוזיקה - קשת זיכרון

במסיבת עיתונאים לקראת חגיגות השבעים של הפילהרמונית הפליג זובין מהטה בזיכרונות מהעבר ובתקוות לעתיד. ממצבת האורחים המכובדת לרגל החגיגות ייפקדו פרלמן ומינץ. ואף מילה על השיפוצים בהיכל התרבות

איש חזון

החודש החלה סדרת קונצרטים שמזוהה כבר, אליבא דמנהלי התזמורת עם חגיגות מלאת לה ע` שנים. התקשורת כבר קיבלה את תכנית האירועים לפני מספר חדשים ורוב נציגיה יודעים לדקלם בעל פה את שמותיהם של צוקרמן, ברנבוים, קיסין, מאזל, גרגייב, דודאמל, שחם (גיל), מזור, שיגיעו לישראל בין ה-17 בדצמבר ועד לסוף החודש כדי לציין ברוב-עם את יום הולדתה השבעים של התזמורת.

מי שלא זוכר באות כרזות ענק באכסדרה ובאולם עצמו ומזכירות לו מי ומי בין הבאים. ובכל זאת הוחלט לקיים מסיבת עיתונאים עם המאסטרו זובין מהטה, מנהלה המוזיקלי של התזמורת (לכל ימי חייו, אלא אם יבחר אחרת) כדי שיפליג בענייני התזמורת. אלא שכאמור, התכניות סדורות ואפילו הכותרת "פרלמן לא יבוא" שנאמרה אז על-ידי אבי שושני המזכ"ל וכעת על-ידי זובין מהטה בעצמו, והכרטיסים היקרים כנראה כבר נמכרו בחלקים גדולים, מה עוד ניתן לחדש. כיאה לבן שבעים, הפליג מהטה בזיכרונות ובגזירת גזירות של מה שווה ומה שונה היום מן התקופה שבה הוא החל את דרכו.

מהטה הגיע לישראל לראשונה לפני ארבעים וחמש שנים, וכעבור שש שנים הוצע לו לשמש כיועץ מוזיקלי של התזמורת. אחר כך היה למנהל המוזיקלי. "כשביקשו ממני לבוא לכאן שנה אחר שנה, אמרתי בהתחלה לא, עבדתי עם תזמורות נוספות, במונטריאול ובלוס אנג`לס אבל לא חשבתי שמן הראוי שאגיע לכאן בתדירות גבוהה. היום מנצחים צעירים מחפשים את הריצות האלה, את הופעות האורח בין הופעת בית אחת לשנייה".

שבעים הוא יום הולדת מכובד ואפוף ניחוחות של היסטוריה. יום הולדת שבעים מאפשר למאסטרו להתחיל את השיחה עם התקשורת בהתבדחות. "בתזמורת רק אני בן שבעים, כל הנגנים צעירים ממני ומי שמגיע לגיל 65 פורש. רק אני נשארתי". אנו יושבים מול פסלו של בן גוריון הניצב באכסדרה העליונה של היכל התרבות. בן גוריון היה איש החזון שקבע כי "באין חזון ייפרע עם". החזון של מהטה אינו פורע תזמורות, הוא מצומצם יותר. "מה שחשוב לנו היום, הוא לשמר את האיכויות הידועות שלנו. איך עושים את זה? מרעננים את השורות. כאן בישראל יש שפע בלתי-נדלה של כישרון צעיר. בחלקו כישרון שנולד כאן בחלקו כישרון שהגיע לכאן ממקומות אחרים. רק עכשיו קיבלנו לשורותינו נגן בס ישראלי שהשתלם בברלין, יכול היה להתקבל לפילהרמונית שם והנה הוא כאן".

בהמשך סיפר על נגן בס אחר שהגיע לכאן מברזיל. לא סתם מברזיל אלא ממשכנות העוני של ברזיל. "בזכות תרומה של יהודי מקומי, נחלץ הבחור, שהוא נגן מצוין, מן העתיד שיהפוך אותו למשתמש בסמים, או לסוחר בסמים, והוא מממש את יכולתו המוזיקלית".

נגן ערבי בפילהרמונית

חזונות אחרים לא חסרים למהטה. מהטה הרגיש ש"מאז ביקורי הראשון כאן כאילו באת למשפחה שקלטה אותי". הוא בן בית ובמקביל לחיים המוזיקליים שניהל, חש תמיד בצורך להיות מעורב, באירועים פוליטיים. הוא זינק לכאן במלחמת ששת הימים על מטוסי תובלה, הוא היה כאן במלחמת יום הכיפורים וניצח, הוא לקח את התזמורת ל"גדר הטובה" ולמעוזים צבאיים כאלה ואחרים, להופעות באתרי מחנות ההשמדה בפולין ובגרמניה, לביקורים ראשונים ברוסיה ובסין. מעורבותו המוזיקלית-פוליטית הניבה גם הכרת תודה ממסדית, פרס ישראל לפילהרמונית, תארי דוקטור כבוד, אזרח כבוד של העיר תל-אביב ועוד ועוד.

את חלקו בנצח הוא קיבל בשנתיים האחרונות כאשר שם האקדמיה למוזיקה ע"ש רובין באוניברסיטת תל-אביב הוסב לבית-הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה, ויעדיו הוגדרו מחדש, כבית-ספר שמטרתו העיקרית הכשרת נגנים לתזמורת, על-ידי מורי בית הספר שאינם אלא חברי תזמורת פעילים. על רקע זה ניתן להבין את גאוותו כשסיפר על הסטודנטים שישבו לצד הנגנים הותיקים, בהשמעת חלק מהיצירות, על חלומו שמתוך מיזמי החינוך שהתזמורת עושה בישראל ובכלל זה ביישובים ערביים קטנים כגדולים, "יצמח, אם גם בעוד עשר או יותר שנים, נגן ערבי שישב בשורות התזמורת ויצא ממנה לקריירה סולנית". המעורבות הפוליטית שאליה הוא כמה, השיבה לזיכרונו את שנת 1978 "השנה עם לחיצת היד המפורסמת, (בגין וסאדאת) ש"בעקבותיה ובעקבות הסכמי השלום עם מצרים ואח"כ עם ירדן קווינו להזמנה להופיע בקהיר ובעמאן, אבל בינתיים זה לא קרה!".

למרות מיומנותו הרבה בעמידה מול התקשורת, ובאסרטיביות של מי שניהל את הפילהרמונית של ניו יורק מול תקשורת לא-ידידותית, שלא לומר עוינת, את בית האופרה של מינכן, של מי שניסה להכניס לרפרטואר התזמורת את יצירות ריכרד שטראוס והצליח ואת יצירות וגנר ונכשל, הוא חשף פעמיים במהלך מסיבת העיתונאים עמדה נוקשה.

גם שלמה מינץ לא יבוא

מהטה סרב להתייחס לעניין שיפוצי היכל התרבות "לזה נקדיש מסיבת עיתונאים נפרדת!" אמר בנחרצות. לאחר שאבי שושני המזכ"ל אמר שבאירועים מסוג זה התזמורת פונה לידידיה הקרובים והללו באים מופיעים ומוותרים על שכרם, הוזכר שוב ש"פרלמן החליט הפעם לא לבוא" כי יש לו התחייבויות אחרות, נשאל מהטה, מה על הכנר שלמה מינץ, ששמו עיטר את חגיגות התזמורת, לפני עשר שנים ולפני כן בחגיגות הוברמן ועוד ותגובתו הייתה "מי?!".

כנר אחר שהוזכר במהלך הישיבה וזכה דווקא לכבוד רב, הוא צבי הפטל, מי ששימש כיו"ר ההנהלה של התזמורת, ולמעשה מנהל בפועל במשך שנים רבות, "הוא קיבל אותי לעבודה כאן ואנחנו מקדישים לו את קונצרט פתיחת חגיגות השבעים שיתקיים בירושלים", אומר מהטה. "כשהתחלתי לנצח על התזמורת", הוא אמר לי בהמשך, "הפטל לא ידע שנולדתי, כמו התזמורת, בשנת 1936. אבל כשזה התגלה לו הוא אמר לי. אנחנו ועד נחגוג ביחד את יום ההולדת החמישים, השישים והשבעים. והוא צדק". חותם מהטה. יומולדת שמח מאסטרו, יומולדת שמח תזמורת!