המוזיקה הישראלית איבדה אתמול, בטרם עת,  את אחד מהמוזיקאים והיוצרים הייחודיים שלה,  גבריאל בלחסן, שהלך לעולמו אתמול בביתו בתלמי אליהו בגיל 37. פרטים על נסיבות מותו לא נמסרו. בלחסן סבל מאז גיל 22 מהפרעה דו קטבית. הלוויתו נערכה אתמול.
 
בשנות התשעים הקימו גבריאל בלחסן, יליד מושב תלמי אליהו שבצפון הנגב, ביחד עם אביב גדג' , חברו מהיישוב, את להקת "אלג'יר". האלבום הראשון של הלהקה "נאמנות ותשוקה" יצא ב-1995. האלבום הפך לשם דבר בקרב מביני המוזיקה אך לא פרץ לתודעת הקהל הרחב.

אלבום הסולו הראשון של בלחסן ,"רכבות", יצא ב-1999 ותיאר את האשפוז שלו במוסד סגור. ב-2002 הוציא את אלבומו השני "השנים היפות של גבריאל" שבו ניגן על כל כלי הנגינה. לאחר האלבום עבר תקופה נוספת של אשפוזים בבית החולים לפגועי נפש אברבנאל.

ב-2002 יצא אלבומם השני של "אלג'יר", "מנועים קדימה" שכבר עם צאתו הוכרז כאחד האלבומים החשובים ופורצי הדרך שיצאו לאור בישראל. בעקבות האלבום נערכו סיבובי הופעות של הלהקה שזכו להצלחה ולהד תקשורתי גדול.  גדג' ובלחסן הפכו לגיבורי תרבות מסוג חדש, אמנים שיוצרים מתוך אש וייסורים בכנות אישית ואמנותית חסרת פשרות.

על אחת ההופעות של "אלג'יר" בבארבי  כתבה טל גורדון ב-2004:

"לגיחה נדירה עלה גבריאל בלחסן שכתב את אחד השירים הכי יפים באלבום, "בתוך הצינורות". הרבה מילים נשפכו בעיתוני סופשבוע על הסיפור של בלחסן, שלא יכול היה להתמודד נפשית ופרש מהלהקה, וכשנתקלתי בפעם הראשונה בטקסט של "בתוך הצינורות", קראתי ובכיתי. '"מיליון כדורים הם נותנים לי הרופאים שלא אצעק, שלא אצחק, שלא אתעורר יותר. זה משחק, משחק מתוכנן היטב שלא כמו בחלומות אתה צריך לנוע, לנוע ומהר מאש הצלפים, מאש המחשבות, מאש החרבות – אני בתוך הצינורות [..] עכשיו מתחילה מוזיקה של מחלה מוזיקה של גיהנום, זה לא אושר זה סתם חיוורון'.

"אחרי הביצוע של השיר הזה בהופעה היה צריך לנשום עמוק, כדי לא להחנק מעוצמת המילים ומהכנות. הרבה אנשים ברוק המקומי מנסים לזייף טירוף או תהומות נפשיים. הטקסט של בלחסן מוכיח עד כמה הוא הדבר האמיתי".

בעקבות הצלחתה של "אלג'יר הוציאה  חברת "התו השמיני" את שני אלבומיו הראשונים של בלחסן בהדפסה מחודשת.  ב-2006 יצא לאור אלבומו השלישי "בשדות".

אלבום הסולו הרביעי שלו  "העתיד", שעליו עבד עם להקתו "הבלחסניה",  יצא לאור ב2010- לאחר שזכה שנה קודם לכן בתמיכת אקו"ם בפרס עידוד פרסום היצירה למחבר. בנימוקי הפרס נכתב: "גבריאל בלחסן הביא איתו אסופת טקסטים אמיצה שלא חוששת לגרד במקומות לא נעימים שבהם לא ברור הגבול, מסעות של אדם בנבכי נפשו הסוערת ששולפת ממעמקים טפחים של אמת קשה ובכל זאת מרגיעה כי האמת, עושה שקט . גבריאל בלחסן הצליח לגרום לנו שקט בכתיבה המיוחדת שלו ועל כך מצאנו אותו ראוי לפרס". 

באותה שנה זכה במקום הראשון בפסטיבל דוקאביב לסרטי תעודה הסרט "גם כשעיני פקוחות" שתיעד את עבודתו של בלחסן, על האלבום "העתיד".

ב-2011 יצא אלבומו החמישי "גם כשעיני פקוחות" . ב- 2013 יצא שירו האחרון "אחי" מתוך אלבום מתוכנן בשם "מדרגות" שעליו עבד עם אחיו, ידידיה בלחסן.