קשה היה שלא להתרגש בקונצרט פתיחת העונה ה-76 של התזמורת הסימפונית רשות השידור ירושלים. אולם מלא שתמיד נוסך חגיגיות, שהפעם נוסף לה גם מימד היסטורי: התזמורת ציינה בקונצרט הפתיחה 70 שנה למבצע הצלת יהודי דנמרק.

השפה הדנית נשמעה היטב באולם, ובקהל היו גם כמה מן הניצולים שעלו אחרי המלחמה לישראל. את הקונצרט החגיגי כיבד בנוכחותו יורש העצר הדני הנסיך פרדריק, ולמעשה ביקורו הוא ביקור ראשון של נציג כלשהו של בית-המלוכה הדני בישראל. בטקס קצר שהתקיים לפני הקונצרט בירך הנסיך וסיפר גם על ביקורו ביד-ושם.

אחריו נשא דברים יו"ר הכנסת, ח"כ יולי אדלשטיין, שסיפר על הערצת המלך הדני בקרב יהודי ברית-המועצות בימים שהיה סירובניק. כמו כן הוקרא מכתבו של נשיא המדינה לציון האירוע המיוחד.

מבצע הצלת יהודי דנמרק התקיים בדיוק לפני 70 שנה, באוקטובר 1943, ובמהלכו הוברחו בסירות, מתחת לאפו של הגסטפו הנאצי, 7,000 יהודים מדנמרק לשבדיה הסמוכה. שבדיה, שהיתה מדינה ניטרלית, קלטה את היהודים, וגם מערך הקליטה נוהל ומומן בחלקו על-ידי דנים שלא יכלו לשאת את האנטישמיות ואת המדיניות הגזענית של הגרמנים.

אמו של המנצח פרדריק שאזלן נקלטה בדנמרק כילדה ניצולת שואה מצרפת מיד אחרי המלחמה ואומצה על-ידי משפחה דנית, שבחרה בה, לדברי שאזלן, "כי היתה הילדה הרזה והנזקקת ביותר לעזרה". משפחתה המאמצת היתה למשפחתה השנייה.

לימים, כשנולד בנה, בחרה להעניק לו את השם פרדריק, על שמו של המלך הדני בשנת 1947, שהוא סבו של יורש העצר שנכח אמש באולם. "אני אוהב את שמי, אבל היום אני גם מאוד גאה בו", אמר שאזלן בסיום דברי הברכה שלו. 

"התזמורת הסימפונית ירושלים" (צילום: ששון תירם)
 
הסתייג מתלות בין החיים למעשה האמנות

קונצרט ליל אמש נפתח ב"הליוס" של המלחין הדני קארל נילסן, שיצירותיו כמעט שאינן מושמעות בישראל. היצירה הפוסט-רומנטית קיבלה בידיו של שאזלן ביטוי הולם בצליל העשיר של התזמורת הסימפונית.

היצירה, המתארת זריחה ושקיעה של שמש מעל לים היווני, ביטאה היטב את הרוח האופטימית ורוח אהבת האדם ששררה באולם אמש, בעיקר בין עשרות רבות של ניצולי דנמרק וצאצאיהם. נוכחותו של צליל ה"דו" הבסיסי (צליל שניתן לכנותו "הבית" של המוזיקה המערבית) העניקה תחושה של יציבות באולם כולו, מה גם שהיצירה זכתה לביצוע מרגש.

סולן הערב היה זמר הבריטון האמריקאי הצעיר ג'ונתן מיקי, ששר את יצירתו של מאהלר "שירי שוליה נודד". למיקי צליל בהיר וגדול, ולמרות נסיונו על במות אופרה ואולמי קונצרטים בעולם, זמרתו מעוררת תחושה של "קול ירוק", שעדיין לא מצליח לחשוף את הניואנסים העדינים הרבים שמאהלר מטמין ביצירתו.

מאהלר הצעיר, שכתב את המלים ואת המוזיקה למחזור השירים הזה בעקבות אהבה נכזבת, הסתייג מיצירת תלות הדדית בין החיים עצמם למעשה האמנות, ובכל זאת הותיר במוזיקה סימנים רבים שבמרקם התזמורתי היו גלויים לאוזן והתזמורת העניקה לו כר נרחב למבע – ואילו מיקי לא הצליח לגלות ולחשוף. 

ג'ונתן מיקי, צילום: יח"צ
 
"סבל התשוקה ההולך ומתפתח בקרבי"

את הקונצרט חתמה יצירה שברקעה סיפור אהבה אמיתי נוסף, בין המלחין הקטור ברליוז לשחקנית הרייט סמיתסון. לסימפוניה חמישה פרקים המציירים מסע הזוי שפרטיו מצויים בטקסט שברליוז עצמו צירף לתווים, טקסט שהופיע בתוכניית הקונצרט בעת נגינת הבכורה שלה. במשפט ממצה אחד כתב אז ברליוז: כתבתי את "הסימפוניה הגדולה ביותר, שבה יתואר סבל התשוקה ההולך ומתפתח בקרבי".

פרקי הסימפוניה נושאים שמות ספרותיים: "חלומות תשוקה", "נשף", "תמונה בכפר", "הליכה אל הגרדום", "חלום של שבת-מכשפות". גם אם נחיל על הקשבה ליצירה זו את בקשתו של מאהלר להתרחק מתלות הדדית בין הצלילים לסיפור שברקעם, קשה שלא להתרשם מן הצבעוניות העשירה של התזמורת הסימפונית.

ברליוז, שכתב כבר ב-1832 את יצירת הענק הזאת, טמן בה את רעיון המוטיב המנחה שריכרד וגנר אימץ בהמשך ביצירותיו. ברליוז עסק רבות במבנה התזמורת הסימפונית, וכאן כלל בה לראשונה שני כלים שלא נמנו עם הרכב הכלים הקבוע של התזמורת והעניק להם פרקים סולניים מרשימים: הנבל (ביצירה משולבים אפילו שני נבלים) וקרן אנגלית.

הסימפוניה הפנטסטית פורשת מניפת צבעים עשירה שמחכה למנצח, ושאזלן חשף את יופייה של היצירה צעד אחד צעד. מכניסות מרשימות (לעתים מעט מרשימות מדי, של כלי הנשיפה) ועד לעושר מרנין של כלי הקשת; מן הקטעים הדרמטיים של הצ'לות והקונטרבסים ועד לעידון של הכינורות; נוכחות בולטת ומרשימה של הנבלאית מרינה גנשין ושל הנבלאית השנייה (ששמה אינו מצוין בתוכנייה) ושל דמיטרי מלכין, נגן הקרן האנגלית.

בסיכומו של דבר השילוב בין שאזלן לתזמורת הסימפונית ירושלים הוא שילוב מנצח. בסימון ברור למדי ובשליטה של מנצח שמיטיב להכיר את המוזיקה ואת המכונה המוזיקלית הניצבת לפניו, הפיק שאזלן מלוח הצלילים הירושלמי את המיטב.


פרדריק שאזלן, צילום: יח"צ

מלה לא נחמדה וקוריוז מביך אחד

מלה אחת לא נחמדה על התוספת שנכפתה, הר כגיגית, על במת אולם הנרי קראון, מסגרת עץ הקבועה על במת התזמורת: התוספת הזו מצמצמת לא רק ויזואלית את נוכחותה על הבמה, אלא גם פוגמת באיכות הצליל.

ורגע קטן ומביך מתחילת הערב: בפמליית האורחים שהגיעה לאירוע היתה גם שרת החינוך של דנמרק. בדברי הברכה שלו ציין ח"כ אדלשטיין בין הנוכחים את "שרת החינוך של שבדיה".

הרשרוש של הדנים הרבים למשמע הטעות נבע לא רק מעצם הטעות בפיו של יו"ר הכנסת; שכנתי למושב אמרה "איזו פדיחה" ומיהרה לסמס אותה. זאת, מאחר שבין הדנים לשבדים שוררת יריבות היסטורית שבאה לידי ביטוי בספרות, בקולנוע ובסדרות טלוויזיה רבות.

לצורך השוואה, הרי זה כאילו היו"ר היה נוכח באירוע בינלאומי ומישהו על הבמה היה מכריז על "יולי אדלשטיין, יו"ר הפרלמנט הפלסטיני". ואידך זיל גמור.

התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור בניצוחו של פרדריק שאזלן - קונצרט פתיחת העונה בסדרה הקלאסית,  30 באוקטובר 2013, אולם הנרי קראון, ירושלים.