השנה מציין העולם 70 שנה למותו של סרגיי רחמנינוב ו-140 שנה להולדתו, וזו סיבה טובה ככל סיבה אחרת להשמיע יצירות של אחת המלחינים הגדולים והאהובים של אולמות הקונצרטים. 

בירושלים יוקדשו למלחין חמישה קונצרטים במסגרת פסטיבל רחמנינוב, יוזמה של עמותת תאנה לתרבות והשכלה בסיוע המרכז לקליטת אמנים עולים של המשרד לעלייה וקליטה, בכמה אולמות וכנסיות ברחבי העיר.

כל השמעה של הקונצ'רטות של רחמנינוב לפסנתר (עוד מעט, מן הסתם, נשמע אותם בשלב הגמר של תחרות רובינשטיין) – היצירות לפסנתר ולשני פסנתרים, וגם השירים, הרומנסים כמו שמכנים אותם הרוסים ובכלל – היא חגיגה.

"בשבילי רחמנינוב הוא חזרה לעידן אחר"

"רחמנינוב הוא קומפוזיטור לפסנתר המתקדם", אומר ירון רוזנטל, אחד הפסנתרנים המשתתפים בהופעות. "אתה חייב רמה מסוימת, רמה גבוהה, כדי לגשת ליצירות שלו. רחמנינוב אהב גם את היצירות לשני פסנתרים והעשיר את הרפרטואר, וזה יהיה תענוג לנגן אותו גם בתפקידים המשניים".

למה רחמנינוב הוא מלחין לפסנתרן מתקדם ?

"הוא דורש שליטה טכנית גדולה, רמה גבוהה גם בנגינה של האצבעות הבודדות וגם בנגינת היד כולה, כלומר בהפקת האקורדים הגדולים. כדי להתמודד עם היצירות שלו אתה חייב לשלוט בכל סוגי הטכניקה. זה במישור הטכני. במישורים האחרים המוזיקה שלו מאפשרת לפסנתרן הרבה חופש. אתה לומד את החופש תוך כדי התנסות.

"מדברים על הרוּבָּטוֹ (מונח מוזיקלי שמשמעותו 'גניבת' זמן; הנגן מאריך בנגינת צליל אחד על חשבון הצלילים האחרים, כאשר המפעם הכללי אינו משתנה) של שופן, שמאפשר לכל נגן לתת ביטוי לאישיותו. אבל הרובטו של רחמנינוב גדול הרבה יותר. הוסף לכך את השפה ההרמונית שלו, המושפעת מהליטורגיקה הרוסית. אתה יכול לשמוע את פעמוני הכנסיות הרוסיות כמעט בכל אחת מיצירותיו".

"בשבילי רחמנינוב הוא חזרה לעידן אחר", אומרת נטשה טדסון, שתופיע באחד הקונצרטים עם בתה הכנרת הדר רימון. "הוא גם הופעה וגם 'חדר כושר' בשני המובנים – כושר לנגינה הפיזית וכושר למחשבה. אני מנגנת את הווריאציות לנושא של קורלי, יצירה שאני חוזרת אליה לאחר שנים רבות שלא ניגנתי אותה. יצירה תובענית ומורכבת שגם רחמנינוב עצמו, כך גיליתי רק לאחרונה, לא ניגן בשלמות אף פעם.

"העדויות הרבות מגלות שכשהוא ניגן ומישהו השתעל באולם, הוא יצא מהריכוז ודילג על וריאציה. אני בפירוש יכולה להזדהות עם המצב הזה. לרחמנינוב היה מזל גדול שניגן בתקופה שלפני הסלונים והסמארטפונים. אבל לעצם העניין, אני מאוד מרוצה מההזדמנות לנגן מלחין שגדלתי עליו".

נטשה טדסון, הדר רימון (יח"צ)


שירי משובה שנכתבו כבדיחות בין חברים

"בשירים שלו יש הרבה חופש", אומרת סבטלנה סנדלר, זמרת המצו-סופרן המעולה המשתתפת גם היא בקונצרטים. "אתה לא נעול בדפוס מסוים קבוע כמו במלחינים של העידן הקלאסי הגרמני למשל. כל זמר חש מאוד חופשי לשיר את הרומנסים של רחמנינוב בדרך שלו.

"אם תקשיב לעשרה ביצועים – תשמע עשר גישות שונות. זמר אחד יבליט את התשוקה במוזיקה שלו, זמר אחר יבליט נוסטלגיה לימים אחרים, זמר שלישי ישיר אותו טקסט בדרך מתבוננת מרחוק, פחות תשוקתית. ואין דרך אחת שהיא הנכונה. אלו הן התכונות היפות של השירים.

"דבר נוסף חשוב מאוד שצריך לזכור הוא שרחמנינוב היה פסנתרן מעולה ונערץ בכל מקום, ולכן בכמה מהשירים שלו אי-אפשר לדבר על הפסנתר או הפסנתרן שמלווה את הזמר, אלא לעתים קורה ההפך, הפסנתרן הוא בעל הנוכחות הבולטת. וזו לבטח אינה תחרות של מי חזק יותר. הזמר צריך להכיר את היחסים בין הקול לכלי ביצירות האלה.

"לשמחתי הפסנתרנית שמופיעה בערב השירים, אירינה ז'לזנוב, שהיא יחסית חדשה בארץ, רק כמה שנים, חיה היטב את המוזיקה שלו. בחזרות כמעט לא נזקקנו להערות הדדיות. נוצר קליק כבר ברגע הראשון".

מקהלת "מוזיקה אטרנה", צילום: יח"צ  

התשוקה שאת מדגישה נוכחת בכל השירים?

"בסך-הכל צריך להתייחס כמובן גם לטקסטים שלו. כשהוא חיבר מוזיקה לשירי אהבה כאיש צעיר מאוהב באשתו, זה רגש אחד. בשירים אחרים יש לרגש נוכחות כמו בציורי נוף, ציורי טבע עתירי גודל ומרחב, ולעומתם יש שירי משובה ושעשוע, שנכתבו כמעין בדיחות בין חברים, כשהחבר הבולט הוא זמר הבס פיודור שליאפין, ואז זה שיר שמבקש התייחסות אחרת".

בשיטוטי גיליתי סרטון נדיר של דקה, שבו השניים, רחמנינוב ושליאפין, יושבים ב"חפלה":

כשרונו האפיל על הצורך בנוכחות מסודרת בכיתה

כשמונים את שמות המלחינים הרוסים הגדולים של המאה ה-20, מציינים אוטומטית את שוסטקוביץ' (שחי כל ימיו ברוסיה), פרוקופייב (שחזר לרוסיה לאחר שחי שנים במערב) וסטרווינסקי (שיצא מרוסיה וחי במערב). רחמנינוב, שהיה המבוגר בין שלושתם, אינו מוזכר בקבוצה האתנית הרוסית.

סיפור חייו מרתק. הוריו זיהו את הפוטנציאל המוזיקלי הנדיר של בנם, אבל בגלל קריסת העסק של אביו, גידלה אותו סבתו, ששלחה אותו למסגרות הלימודים הנכונות. הוא ראה מורים נכונים, אבל מסגרות לא היו בשבילו. למזלו הרב, כשרונו האפיל על הצורך בנוכחות מסודרת בכיתה. הוא זכה בפרס מיוחד מידיו של צ'ייקובסקי,  ואופרה שחיבר כשהיה בן 18 עדיין מועלית.

כאיש צעיר יחסית החל רחמנינוב לנוע בין רוסיה למערב והתגורר לסירוגין באירופה (שווייץ) ובארצות-הברית. הוא היה פסנתרן כוכב ומילא את האולמות בכל הופעותיו. מעניין יחסה של ברית-המועצות הקומוניסטית אל האיש. באותם ימים, יש לזכור, סטרווינסקי נחשב לדמות שאין להזכירה. השלטונות הסובייטיים גם לא רצו שישוב, מן הסתם. לעומת זאת רחמנינוב נחשב תמיד "מלחין שלנו", גם אחרי שהתאזרח בארצות-הברית.

"הסיבה נעוצה אולי בכך שהוא תרם כסף לצבא האדום", אומר ולדימיר מק, אחד המנהלים האמנותיים של סדרת הקונצרטים. מק אחראי לקונצרטים באולם הרמוניה, ברחוב הלל בירושלים. "הרעיון לציין את שנת 2013 כשנת רחמנינוב מנקר אצלי כבר זמן רב. מסיבות שונות האירועים נדחו עד עכשיו. בשבילי רחמנינוב הוא המלחין הגדול ביותר במאה ה-20. גדלתי עליו".

סרגיי רחמנינוב

למה הוא הכי גדול?

"כי אי-אפשר לקטלג אותו. הוא חי במקביל לזרמים המודרניים של המוזיקה, במערב הוא לא התחבר אל הזרם, ובכל זאת היה לו קהל. המוזיקה שלו היתה מבוקשת. הוא לא שייך לאף מסגרת. הרוסים משוכנעים שהוא מלחין רוסי. אני לא מסכים עם הגדרת השיוך הזאת. רחמנינוב הוא רוסי כמו שבטהובן הוא מלחין גרמני. אין במוזיקה שלו יסודות פולקלוריים, הוא היגר ולא פיתח נוסטלגיה למולדת שלא היתה לו".

"כשאני רוצה לכתוב אני לא מסוגל לגעת בפסנתר"

רוסים רבים משוכנעים שמכלל 45 היצירות הרשומות שלו (יש עוד יצירות לא מקוטלגות), אלו שחיבר ברוסיה הן החשובות, כי הן רבות יותר מהיצירות שכתב במערב.

בק: "לדידי, הוויכוח הוא שטות מוחלטת. שש היצירות שהוא חיבר בארצות-הברית שקולות ואולי אף חשובות מ-39 היצירות שכתב קודם לכן. הסיבות שהוא לא כתב יותר באמריקה הן סיבות מעשיות. הוא הופיע במאות קונצרטים כפסנתר וכמנצח. הוא עצמו אמר: 'כשאני עסוק בקונצרטים איני מסוגל ליצור, כשאני רוצה לכתוב אני לא מסוגל לגעת בפסנתר, כשאני מנצח אני לא מסוגל לנגן או לחשוב על חיבור מוזיקה'.

"הסימפוניה השלישית, וריאציות על נושא של קורלי, וריאציות על נושא של פגניני והמחולות הסימפוניים, יצירתו האחרונה, שקולות כנגד היצירות המוקדמות. בסופו של דבר מה שהכריע אותו היה מחלת הסרטן. הוא התמוטט בניו-אורלינס תוך כדי מסע ההופעות האחרון שלו, ומת בביתו בקליפורניה".

ובעניין הרצון להחזירו לרוסיה...

"היתה אגדה שהוא 'קנה כרטיס' אבל מת קודם לכן. בתו תיכננה בשלב מסוים להחזיר את שרידי גופתו לרוסיה לאחר נפילת הקומוניסטים, אבל מי שרוצה לעלות לקברו יצטרך לטרוח ולהגיע לעיירה קטנה ושמה ולהאלה, משכן האלים במיתולוגיה הצפונית ובאופרות של וגנר, במחוז וסטצ'סטר בצפון מדינת ניו-יורק, בבית-עלמין שמתגאה בידוענים שמצאו בו את מנוחתם האחרונה.

"כך או כך, בירושלים בשבוע הבא רחמנינוב יחיה ביצירות לפסנתר ולשני פסנתרים, במוזיקה הדתית המיוחדת שלו, שתבוצע בכנסייה שבמגרש הרוסים, ובשירים המרגשים שלו, באולם הרמוניה במרכז העיר".

פסטיבל רחמנינוב יתקיים מדי ערב בימים ראשון עד ראשון, 17–21 בנובמבר 2013, ב-20:00, באולמות שונים ברחבי ירושלים. קונצרט הפתיחה יתקיים ביום ראשון, 17 באוקטובר 2013, ב-20:00, במרכז עדן-תמיר למוזיקה בעין כרם. לפרטים והזמנות: 054-6276690.