מוזיקה - הבשורה המוזיקלית של תל חי

מורי המפעל החינוכי-מוזיקלי של כיתות האמן הבינ"ל לפסנתר "תל חי" מספריםעל עבודתם

ביום שני, 9 בדצמבר 2013, יופיע יבגני קיסין, אחד החשובים בפסנתרני העולם כיום, באולם האהוב עליו בישראל, אולם בנייני האומה (מרכז הקונגרסים) בירושלים. כל הכנסות הקונצרט קודש למפעל החינוכי-מוזיקלי הגדול "תל חי", כיתות אמן בינלאומיות לפסנתר.

הבחירה באולם גדול זה, המיועד לכנסים של 3,000 איש, כאתר לרסיטל נראית תמוהה, אבל לקיסין יש תשובה משלו: "הגודל לא קובע. מה שקובע הוא האיכות האקוסטית של האולם. אבל צריך לזכור שהגודל והאקוסטיקה אינם תכונות התלויות זו בזו", אמר לי לפני הרסיטל הקודם, שכלל יצירות של פרנץ ליסט.

גם הפעם ינגן קיסין יצירות של מלחינים שהיו בעצמם פסנתרים פעילים – פרנץ שוברט ואלכסנדר סקריאבין, בתוכנית שאיתה הוא מופיע בימים אלו על במות מרכזית בעולם, ועכשיו גם בירושלים.

לא מפתיע שקיסין, מתומכיה המובהקים של ישראל ואחד מהדוברים הרהוטים למענה על כל במה אפשרית, מתגייס לטובת מפעל מוזיקלי בישראל ותורם את ההכנסות מהקונצרט המיוחד לכיתות האמן "תל חי", מפגש המתקיים מדי שנה בשדה בוקר.

לכאורה הצירוף של קיסין ו"כיתות אמן" נראה מפתיע, וזאת מן הטעם הפשוט שקיסין הוא תלמיד של מורה אחד, ליתר דיוק מורה אחת, אנה קנטור. קיסין החל לנגן בהדרכת אמו כשהיה גבוה דיו כדי שאצבעותיו תגענה לקלידי הפסנתר. כשהיה בתחילת העשור השני לחייו ניגן רסיטל ראשון במוסקבה, ובעלי האולם נאלצו להוסיף כסאות על הבמה, כי כל המושבים באולם נחטפו מראש.

באמצע אותו עשור, כשהיה בן 15, הופיע עם קאראיאן בקונצ'רטו של צ'ייקובסקי וכבש את העולם. באותו זמן בערך הופיע בישראל באולם נוגה כסולן של הווירטואוזים ממוסקבה ומנצחם ספיבקוב. מאז היה כאן כמה וכמה פעמים, וכל ביקור שלו הוא חג לאוהבי הפסנתר.

"
אנחנו מייצרים כאן צומת דרכים מוזיקלי"

"המטרה שלי", אומרת שרה להט, מנהלת "תל חי", "היא להגיע ראשית כל לאולם מלא, אבל יותר מן האולם המלא אני שואפת להגיע לכך שלפחות 5,000 אנשים בישראל יידעו על כיתות האמן 'תל חי'".

זאת כי?

"כי בכל שנה אני מוצאת את עצמי לכאורה כמי שמוטל עליה להתחיל מחדש, 'למכור' את המותג ואת המסגרת הזו מההתחלה, וזאת למרות שאנחנו פועלים כבר יותר מ-23 שנה. בסך-הכל זה אינו מפעל אזוטרי. היום אפשר לדבר על פסנתרנים רבים מאוד שהם בוגרי התוכנית וכבר שמות מוכרים בעולם.

"אני אשמח מאוד שקהל שוחרי הפסנתר שממלא כל כיסא מן השלב הראשון של תחרות רובינשטיין יהיה נוכח גם בקונצרטים של 'תל חי'. אם אגיע למטרה הראשונית הזאת, כי אז בפעם הבאה שאשלח ניוזלטר יהיה כבר קהל שימתין ויגיב".

מה התקציב השנתי של "תל חי"?

"מיליון שקל בכל שנה. המדינה משתתפת בכ-60 אלף שקל בכל שנה. את כל היתר אנחנו צריכים לגייס. ההכנסות העצמיות מעטות, הכניסה לקונצרטים בשדה בוקר אינה כרוכה בתשלום, כמה מהנגנים הצעירים נהנים ממלגות, כך שכדי להמשיך לקיים את המפעל הזה אנחנו זקוקים לסיוע מתמיד".

במה מתייחדות כיתות אמן לעומת מסגרת רגילה כמו קונסרבטוריון, שיעורים פרטיים או אקדמיה?

"הנוכחות בכיתות אמן היא קצרה, ובעיקר אינטנסיבית. אנחנו מדברים על צעירים שברוב המקרים כבר ברור להם שהם הולכים לקראת קריירה כפסנתרנים. המסגרת מאפשרת לצעירים להיפגש עם מורים חדשים, מורים שבאים מאסכולות הוראה שונות ופותחים לצעירים דלתות לדרכים חדשות, לנתיבים אחרים. כלומר, אנחנו מייצרים כאן צומת דרכים מוזיקלי".

כשאת אומרת "צומת" זה נשמע מאוד חיובי, אבל בפועל אני זוכר לא מעט מקרים שבהם מורים לפסנתר, מפורסמים יותר או מפורסמים פחות, התקשו – אם להתנסח בעדינות – להיפרד מתלמידים, בעיקר מן המוצלחים שבהם. באופן די טבעי הם מאוד רוצים להיות מזוהים עם הצלחה גדולה. זהו נכס מניב שיגביר בעיקר את המוניטין של המורה.

"לדעתי, הדברים האלה היום הם כבר פחות משמעותיים. אם למשל ניקח את אחד ממורי הפסנתר הבכירים בישראל, אסף זוהר, הוא אומר לתלמידיו בתום ארבע שנים, 'לכו למורים אחרים, אתם חייבים להתנסות בעבודה עם מישהו אחר'. אני יכולה לומר שבמהלך השנים הרבות ראיתי שבעקבות מפגש בין מורה לבין פסנתרנים צעירים, פסנתרנים החליפו כיוון, החליפו מורה ובעיקר התפתחו. הקשרים החדשים שנוצרו עשו בסופו של דבר רק טוב לפסנתרנים הצעירים.

"אחד המורים הבכירים שלנו, דמיטרי בשקירוב, מלמד כאן ובמקומות שונים בעולם ומשמש בה בעת שופט בתחרויות הפסנתר החשובות בעולם. למן הרגע שנוצר קשר בינו לבין תלמיד, הוא יטרח וייפגש עם אותו פסנתרן צעיר בכל מקום בעולם. יתרה מזאת, לפעמים כשמגיע לכאן תלמיד פסנתרן צעיר, המורה שלו מגיע בעקבותיו, כמו למשל טטיאנה זליקמן, מורתו הראשונה של דניל טריפונוב [כוכב הפסנתר שזכה לפני שנתיים בפרסים בתחרויות שופן בוורשה, צ'ייקובסקי במוסקבה ורובינשטיין בתל אביב]. זליקמן הגיעה לישראל בעקבותיו, ומאז היתה לחלק מן הצוות הקבוע שלנו.

"היכרויות אחרות מניבות הרכבים חדשים. הרביעייה מולטי-פיאנו נולדה בעקבות ההיכרות של תומר לב, המורה הבכיר, עם פסנתרנים שבאו ללמוד כאן. החיבור ילד את התופעה הייחודית הזאת, שהיום מושכת קהל באולמי קונצרטים רבים בארץ ובעולם".

"הופעה של אמן, לא שיעור ולא כיתה"

"כיתות אמן 'תל חי' הן מסגרת מעולה", אומר הפסנתרן סרגיי באבאיאן, שהופיע השבוע באשדוד ובעוד ארבעה חדשים ישפוט בתחרות רובינשטיין ויופיע כאן ברסיטל וכסולן עם התזמורת הסימפונית ראשון לציון.

באבאיאן, המשמש בשנתיים האחרונות מורה של דניל טריפונוב, מבקש להדגיש: "אם מכאן, מ'תל חי', הגיעו אלי לקליבלנד שלושה תלמידים – דניל טריפונוב, רפאל סקורקה ותומר גבירצמן – ברור שכאן הרמה מאוד גבוהה, כי בקליבלנד יש סינון רציני.

סרגיי-באבאיאן-יחצ1.jpg

סרגיי באבאיאן (צילום: יח"צ)

"מעבר לעצם המפגש בין מורה ותלמיד, יש צפייה מרוכזת במורה שהוא גם פסנתרן פעיל. בכלל, לדעתי משלב מסוים חשוב מאוד שהמורה יהיה אמן מופיע. שוב אני יכול לדבר על עצמי. אני זוכר שיחה עם מרתה ארגריך, שהתנצלה לכאורה על כך שלא היתה ממש מורה, אבל מדרך הנגינה שלה, מצפייה בהתמודדות שלה עם היצירות, אתה לומד.

"מפגש דומה היה לי פעם בניו-יורק. הלכתי לשמוע את ראדו לופו מנגן את הקונצ'רטו הרביעי לפסנתר של בטהובן. הופעה של אמן, לא שיעור ולא כיתה. אני ישבתי מרותק. בדרך הנגינה שלו היא גילה לי כל-כך הרבה על היצירה, חשף דקויות, תובנות. יצאתי מהאולם ומיד קניתי כרטיסים לשלושת המופעים הנוספים שלו בעיר. זו היתה כיתת אמן מובהקת בשבילי".

"צעיר או צעירה רואים שהם לא לבד"

"לי אין כל בעיה עם תלמידים שהולכים ללמוד אצל מורים אחרים", אומר הפסנתרן יונתן זק, אחד המורים הפעילים ב"תל חי". "אתה יודע, מפגש עם מורה אחר יכול להיות גורם מפרה גם כאשר הוא אירוע קצר מועד ובעקבותיו התלמיד חוזר למורה ה'קבוע' שלו. לפעמים ההערה יכולה לפתוח ראייה חדשה של יצירה, ובמקרים אחרים היא יכולה להיות טכנית כמו צורת הישיבה על הכיסא בקצה, או ישיבה שנראית נינוחה יותר, תנוחת האצבעות על הקלידים ועוד.

"בה בעת, מפגש עם מורים אחרים יכול להיות גם אירוע פחות מוצלח. כמו בכל העיסוקים של בני-האדם, גם כאן נוכל למצוא מגוון תכונות אצל אנשים שונים, החל מן המשוחררים ועד לרכושנים. בסופו של דבר הרי הפסנתרן הצעיר יחליט ככל הנראה על דרכו בעצמו, עם תמיכת המורה ולפעמים ללא תמיכה או אפילו כנגדה.

"אבל אלה הדברים הפחות מאפיינים את המפגש הבינלאומי השנתי בשדה בוקר. מה שחשוב שם הוא עצם המפגש הבינלאומי. צעיר או צעירה רואים שהם לא לבד, יש כמותם עוד אנשים מתרבויות אחרות, מאזורים אחרים בעולם, ויש להם הרבה מאוד מן המשותף. בגילים מסוימים יש בידיעה הזאת מן המרגיע, המנחם והמעודד.

"עניין אחר הוא הדרבון ההדדי. אחד מרגיע השיא של כל מפגש הוא תחרות הקונצ'רטו. המשתתפים מוזמנים לנגן קונצ'רטו לפסנתר לפני חבר שופטים הכולל את כל המורים וכן מוזיקאים אורחים ונציגי התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, כי הפרס הוא הופעה עם התזמורת בקונצרט חגיגי. צריך לראות את עשרות הצעירים הניגשים לתחרות. אין דברים כאלה במקומות אחרים.

"ההזדמנות ללמוד מנגינה של פסנתרנים מפורסמים המלמדים כאן בנגב, ההשתלמות בתחום הנגינה הקאמרית בהדרכת כנר או בתחום העבודה עם זמרים בתרבות פסנתרנית שלמה – והוסף לכך את העובדה שהאירוע הזה מתרחש דווקא במדבר, רחוק מכל פיתוי עירוני, מה שמאלץ את כל המשתתפים להית שקועים באמנות בלבד... כל אלה עושים את כיתות האמן בשדה בוקר לאירוע ייחודי גם על מפת כיתות האמן הבינלאומיות. אני כמורה כמובן מקווה מאוד שעבודתו של קיסין תניב הכנסות, ובעיקר מודעות רבה לפעילות".

הקונצרט עם יבגני קיסין יתקיים ביום שני, ה-9 בדצמבר 2013 בשעה 20:30, בנייני האומה, ירושלים. מחירי כרטיסים: 600-100 ש"ח, חבילת VIP תעלה 1,000 ש"ח (החבילה כוללת מקומות במיקום הטוב באולם, חנייה, קוקטייל). שאר המחירים ינועו מ 600 ₪ עד 100 ₪.