במשך שמונה ימים יתקיים במועדון הקמלוט בתל-אביב פסטיבל גרסאות כיסוי לגדולי מוזיקאי הרוק. שאול גרוסברג, אחד היזמים, וצ`לי סיגלסקי מ"שליחי הבלוז" מנתחים את הפופולריות של הקאוורים בישראל. כתבה ראשונה מתוך שתיים.
גן העדן של הרוק
בשנים האחרונות צצה תופעה מוזרה שגרמה לאוהדי המוזיקה בישראל להאמין שאולי הם מתו והתעוררו מחדש בגן העדן של הרוק. על כל לוח מודעות רענן ותחת כל קיר שינקינאי נראו המודעות המבטיחות הופעות של להקות כמו יו 2, רדיוהד, פינק פלויד, שלא לדבר על ג`ימי הנדריקס והביטלס.
מבט נוסף באותיות הקטנות שעל הפוסטר הבהיר כמובן שמדובר בלהקות קאוורים, ואם ההתייחסות המקורית שלי לנושא הייתה כאל תופעה איזוטרית ומשעשעת, בירור נוסף הבהיר שהבדיחה היא על חשבוני, כמאמר משוררי הבי.ג`יז. כי עם כל הכבוד לתרבות מקומית חדשה, מאות אנשים מפוצצים את מופעי הקאוורים, בזמן שאמני רוק רבים היו מאושרים להביא יותר מחמישים איש למופע.
שאול גרוסברג, מפיק רוק ותיק ומנהל מועדון הרוק הישראלי (פרטים בהמשך), ומיקי ממועדון קמלוט תל-אביב, החליטו להרים פסטיבל של שבוע המוקדש כולו לערבי קאוורים, בביצוע שמונה להקות שונות, כשבין המבצעים והמבוצעים ניתן למצוא את הדרה לוין ארדי ולהקתה בערב מחווה לג`ניס ג`ופלין, את שלמה מזרחי הגיטריסט המיתולוגי בערב ג`ימי הנדריקס, את שליחי הבלוז בערב המוקדש ל DOORS, וחמש להקות נוספות.
רוק, אהבתו הגדולה
גרוסברג (60), עורך דין במקצועו בעשרים השנה האחרונות, שווה סדרת כתבות בפני עצמו. לפני שלושים שנה פתח עם שותפו דאז, אשר ביטנסקי, את מועדון הרוק הישראלי בבית ליסין שאירח על במתו להקות רוק ורוק מתקדם ישראליות, ביניהן להקתו הראשונה של ברי סחרוף "חלום קוסמי", ולהקות נוספות כמו "זינגלה", "אטמוספרה", "14 אוקטבות", "הפלטינה" ו"ששת", שאותה גם הפיק. באותן שנים שימש כמפיק רוק, עיתונאי רוק, שדרן רוק, או בקיצור, כל תחום שמסתיים במילה רוק, אהבתו הגדולה.
- מה זה בעצם מועדון הרוק הישראלי שאתה מנהל, ואיך זה שכמעט ולא שמעתי עליו עד היום?
"מועדון הרוק הישראלי זה מותג מלפני שלושים שנה שהקמתי עם אשר ביטנסקי. פעם היה באמת מועדון כזה, בבית ליסין. היום זה מפעל שאין לו בית קבוע. היום אני מפיק הופעות של להקות שמופיעות בכל מיני מקומות, בצוותא, בבארבי, בקמלוט. זה מתנהל בצורה מחתרתית, כי כנראה שזה לא איזשהו אייטם שמעניין מישהו במדיה בצורה יסודית. הלא כל החיים פה מתנהלים היום מסביב למאיה בוסקילה, ולפני שלושים שנה מסביב ללהקת כוורת."
- ספר על היוזמה לפסטיבל הקאוורים
"ב-1967 נערך פסטיבל מונטריי הראשון. כל מי שמחובר לרוקנרול יודע מה היה הפסטיבל הזה - הנדריקס הופיע שם באחת ההופעות הראשונות שלו, ג`ניס ג`ופלין הופיעה שם. 1967 הייתה גם השנה שכל הרוקנרול יצא החוצה בצורה אגרסיבית. הפסטיבל שאנחנו עושים בקמלוט הוא פחות או יותר בהשראה של המבצעים מאותו פסטיבל במונטריי".
- בחרתם שמונה להקות מתוך הרבה מאוד להקות קאוורים בארץ. על פי מה קבעת אלו להקות לקחת?
"במקרה הספציפי של הפסטיבל מדובר בלהקות שמתמחות בקאוורים שנבחרו בגלל מי שהם מבצעים. שליחי הבלוז למשל, מתמחים בקאוורים של פינק פלויד, לד זפלין, דיפ פרפל והדלתות, והם עושים אצלנו את הדלתות, כי אין אף להקה אחרת שעושה את הדבר הזה כמו שצריך.
"אקס בנד למשל עושים אצלנו את החיפושיות. יש עוד להקה שעושה חיפושיות מצוין, המג`יקל מיסטרי טור, אבל המג`יקל זאת להקה שמביאה ארבע מאות איש לערב, והקמלוט הוא מקום קטן שהתפוסה המקסימלית שלו היא מאה איש. חוץ מזה רוב הקהל של המג`יקל זה ילדים מהפורום של מעריצי החיפושיות".
רוק בחצות
- אז מי קהל היעד של הפסטיבל הזה, הילדים שלא הכירו בזמן אמת, או המבוגרים המתגעגעים?
"גם וגם, אבל הפסטיבל הזה מכוון לקהל יותר מבוגר. קהל היעד של קמלוט הוא אנשים בערך בני ארבעים, חמישים. אני רואה בפסטיבל הזה איזה ערך נוסטלגי. יש לי גם הרבה חברים שרשומים במועדון ומקבלים מידע על האירועים האלה, והנטייה של האנשים האלה זה לבוא ולראות הופעה של רוקנרול מסורתי מלפני עשרים או שלושים שנה, וזה מה שמוציא אותם מהבית. הלא מה שאנחנו קוראים המבוגרים, לא יוצאים מהבית בשביל לראות הופעה של להקה עכשווית בבארבי, כי שם הופעות מתחילות בחצות בערך, ואנשים צריכים לקום בבוקר לעבוד.
"בכלל כל הז`אנר הזה של רוק בארץ, יש לו איזה עוקם מסוים. אומרים לאנשים לבוא לראות את המופע בעשר בערב, מייבשים אותם עד חצות ורק אז עולים לבמה, והעסק נגמר בשתיים בבוקר כשאנשים יוצאים רצוצים. בחוץ לארץ קונצרט רוק מתחיל בשמונה בערב, שזאת שעה אידיאלית. מופע בחצות מיועד לאנשים מאוד ספציפיים שלא ישנים בלילות וערים עד הבוקר, אבל רוב הציבור הולך לישון בשתים עשרה בלילה".
- אולי זה בגלל שבארץ אנשים לוקחים משכנתא ומפסיקים לצרוך מוזיקה בגיל מאוד צעיר וההתבססות היא בעיקר על הקהל המאוד צעיר?
"זה בכלל לא נכון. אותם אלה שאחרי צבא מתחתנים, לוקחים משכנתא וקמים בבוקר בשביל לעבוד ולהחזיר את המשכנתא, כן יבואו להופעות שמתחילות בשמונה בערב. זאת השעה האידיאלית בין סוף היום ובין ללכת לישון, ובאמת בפסטיבל שלנו, בקמלוט, אין שום הופעה שמתחילה מאוחר מתשע בערב".
"אנחנו לא מעתיקים"
צ`לי סיגלסקי משליחי הבלוז, יעלה כאמור עם להקתו ערב המוקדש לג`ים מוריסון ולדלתות. "זה ערב שאנחנו עושים יותר משנתיים, ועשינו גם בצוותא לפני חצי שנה" מספר סיגלסקי, "אבל בדרך כלל אנחנו עושים יותר ערבים של הפינק פלויד. מסתבר שזה מה שהקהל מעדיף. להופעות שעשינו בהתחלה של הדלתות הקהל לא בא בהיסטריה, לעומת הפינק פלויד, שזה ערב מנצח ופופולרי שחבל על הזמן".
- אתם עושים את הקאוורים אחד לאחד או מכניסים משלכם לביצועים?
"בכל הדברים שאנחנו מנגנים, בדורס, בפינק פלויד, בזפלין, הגישה שלנו היא תמיד להכניס מהאופי שלנו. אנחנו לא מעתיקים, להבדיל מחקייני אלביס שעושים אחד לאחד עם התלבושות והכל. כולנו אנשים שעשינו הרבה בחיים ואנחנו מנסים להכניס את הצד שלנו בכל דבר, לעשות את הגירסא שלנו. יש דברים שחייבים לנגן כמו בדיסק ויש דברים שאני לא מנגן כמו הגיטריסט המקורי אלא מכניס את הסאונד שלי. אני צריך שכל הופעה תרגש אותי, אחרת אין בזה טעם".
"קאוורים בכבוד ובאהבה"
- איך אתה מסביר את ההיענות העצומה של הקהל לערבי קאוורים לעומת הדלילות במופעים המקוריים?
"המוזיקה הזאת של שנות השבעים, היום כבר לא עושים דברים כאלה, ואני שומע מה קורה במוזיקה כל הזמן. פינק פלויד, יס, אין כבר דברים כאלה. לגבי חומר מקורי, אני מגיע לאיזה פאב בצפון או בדרום, מכרנו לשליחים כבר איזה שלוש מאות כרטיסים, ובעל הבית מספר לי שאתמול הופיע כאן אמן מפורסם עם חומר מקורי ומכר שלושים כרטיסים. מצד אחד זה עצוב, אני הרי בא מזה, עשיתי תקליט עם חמי רודנר, הקלטנו תקליט עם דן תורן, ואני אוהב את המוזיקה המקורית, אבל יש איזה מצב שאנשים כנראה אוהבים יותר את הדברים הישנים. אין מה לעשות, זה אחרת להופיע מול 300 איש מאשר מול 30.
"אני גדלתי על החומרים האלה. כולנו גדלנו על הפינק פלויד וכבר בתור ילד זה היה חלום שלי לנגן את החומרים האלה. נהיה איזה מצב במדינה, ואולי גם בעולם, של טרנד של כל הסיקסטיז והסבנטיז, ובהופעות שלנו יש אנשים מגיל 15 עד גיל 70, בא המון קהל. כל חברי הלהקה חיים מההופעות האלה, זה תענוג. במקביל אנחנו עובדים על התקליט השני של שליחי הבלוז, ודני (שושן, חבר בלהקה) עשה תקליט משלו.
"חומר מקורי ואישי זה התרגשות מאוד גדולה. כל הופעה זה מבחן, כמה אנשים יבואו, אם יאהבו את זה. בחומר המקורי הפוקוס עלי כי אני הזמר והכותב אז זה יותר מרגש. אבל מהקאוורים אני נהנה כי אני עושה רק דברים שאני אוהב, לא רק כדי להרוויח כסף".
- ובכל זאת, אם היית יכול להרשות לעצמך לבחור, מה היית מעדיף?
"תמיד כשבתקשורת שואלים אותי על הקאוורים נראה לי שאנשים מתייחסים לזה קצת בלעג, ככה נוצר אצלי הרושם, כאילו זה לא מכובד בעיניהם. זה מכובד מאוד, תאמיני לי, הייתי בחו"ל וראיתי להקות שעושות את זה שלושים שנה בכבוד ובאהבה".
חשבתם שיש דבר כזה רוק ישראלי אמיתי? על פי שאול גרוסברג זו חיה נדירה ביותר. בכתבת המשך שתתפרסם בשבוע הבא טוען גרוסברג כי מאז נעוריהם הרחוקים של סחרוף ופורטיס הפך הרוק לבן חורג בתרבות המוזיקלית בארץ, ודן עם טל גורדון בשאלות כמו מה זה בכלל רוק טהור, ומי הנציגים האמיתיים שלו בישראל 2005.
הפסטיבל יתקיים בין התאריכים 27-20 באוגוסט 2005 לפרטים נוספים.
האתר של מועדון הרוק הישראלי בהנהלתו של גרוסברג
אתר הרוק המתקדם של אורי ברייטמן
16/08/2005
:תאריך יצירה
|