תיאטרון הצפון, השוכן בקריית חיים הסמוכה לחיפה, חוגג בימים אלה 20 שנה להיווסדו.

במהלך שנות פעילותו הדינמית והפורייה קנה לו התיאטרון מקום של כבוד על מפת התרבות הישראלית, עם נתונים שכל אולם מופעים בישראל היה שמח להציג.

"יש לנו 30 אלף מנויי תיאטרון ו-37 סדרות מנויים", מתגאה עדי קאופמן, מנכ"לית התיאטרון. "אנחנו מארחים את מיטב ההפקות בארץ ומשתדלים לרקוח תמהיל שמתאים לכולם".

קאופמן מלווה את התיאטרון מתחילת דרכו. בשנת 1998 היא החלה לעבוד כפקידת קבלה, משם קודמה לתפקיד מנהלת שיווק, סמנכ"לית, ולפני שלוש וחצי שנים הפכה למנכ"לית התיאטרון.

מאוד דואגים לנוחות הקהל

מה מייחד אתכם כתיאטרון?

"ההצלחה שלנו מבוססת על התייחסות למגוון מאוד גדול של אוכלוסייה. מגיעים אלינו אנשים מיותר מ-150 יישובים באזור הצפון, מחדרה ועד ראש הנקרה, ואנחנו מאפשרים להם לצפות ראשונים בלהיטים הגדולים שיש לתיאטרון בישראל להציע. הקהל שלנו נהנה מפעילות מאוד מגוונת שכוללת הצגות מבוגרים, הצגות ילדים, מופעי בידור, מחול, מוזיקה, זמר והרצאות.

"מעבר לזה אנחנו מאוד דואגים לנוחות הקהל. עיצוב התיאטרון הוא המלה האחרונה בעיצוב אולמות התיאטרון בארץ, והבמה מותאמת להצגות ולהפקות גדולות. יש בתיאטרון 1,100 מקומות ישיבה נוחים, אולם כניסה מפואר וקפטריה גדולה עם עשרות מקומות ישיבה. כל יום מגיעים אלינו בין 800 לאלף איש".

מה השיקולים שלכם בבחירת ההצגות?

"מאחר שמדובר בקהל מאוד מגוון, אנחנו מחפשים את המכנה המשותף הרחב ביותר. כשאנחנו בוחרים את ההצגות, למשל, יש לנו ועדת רפרטואר שמורכבת מנציגים של כל הקהלים: מנהלי בתי-ספר, משפטנים, רופאים, חברים בוועדי עובדים, והוועדה הזו נוסעת וצופה בהצגות של תיאטרונים מכל רחבי הארץ".

מהם הקריטריונים?

"הצגות שזוכות בקונסנזוס, שמתקשרות עם רוב הקהל, יעלו מספר רב של פעמים. הצגות שפחות מתקשרות יעלו מספר פעמים מועט יותר. אבל בסופו של דבר כל ההצגות מועלות אצלנו, מקלאסיקות ועד קומדיות להמונים. השאלה היא רק המינון".

אנחנו נתרכז במה שאנחנו טובים בו

למה בחרתם לא להעלות הפקות מקור משלכם?

"היו לנו נסיונות כאלה בעבר, הפקנו בין השאר את הצגת הבידור 'האמא של הרווקה' עם חנה לסלאו ב-2007 ואת המחזמר 'עפרה' ב-2009, אבל זה לא צלח, לצערי. אני מעדיפה להשאיר את ההפקות המקוריות למי שטוב בזה, ואנחנו נתרכז במה שאנחנו טובים בו".


עדי קאופמן (צילום: יח"צ)

הסדרות שלכם הפכו לשם דבר בקרב תושבי האזור.

"נכון. אנחנו לא חוסכים ומשתדלים להביא נושאים שיכולים לעניין כל אחד ואחד. יש לנו סדרה בשם 'הערים המרתקות בעולם' – סדרה של מופעים מוזיקליים בשילוב הרצאות ומופעים אורקוליים של הערים הכי יפות בעולם. יש לנו גם סדרת יידיש שכוללת הצגות ומופעים ביידיש, ביניהם 'דז'יגאן ושומאכר' עם דובל'ה גליקמן ו'מירל'ה אפרת' עם יונה אליאן.

"יש גם סדרה מצוינת עם התזמורת האנדלוסית שמנגנת משירי אום-כלתום, מוזיקת פלמנקו ועוד, סדרת 'הניגון והזמר היהודי', שהיא מעין מסע שורשים אל מוזיקת הנשמה

היהודית שפעלה בקהילות ישראל ברחבי העולם, וגם סדרת ילדים שכוללת את מיטב הצגות הילדים מרחבי הארץ וסדרת שירה בציבור עם שרה'לה שרון, יורם טהרלב ואחרים.

"כמו כן אנחנו מקיימים סדרת הרצאות שנתית הכוללת בין שלוש לחמש הרצאות מדי שנה, והשנה תארח את ד"ר צחי בן-ציון, ד"ר חיים שפירא, עו"ד בני דון-יחיא וד"ר צבי ברק".

אילו להיטים תארחו השנה ?

"יגיעו אלינו מופעים מבוקשים מן השורה הראשונה, החל במופע של שלום חנוך, המחזמר 'צלילי המוזיקה', המופע החדש של מיומנה 'פלשבק', האופרה 'הספר מסביליה', מופע הסטנד-אפ של צביקה הדר ועוד מופעים רבים ומגוונים. כל אחד יכול למצוא אצלנו משהו שהוא אוהב. אני טוענת, ולא לשם המליצה, שמי שלא כאן, לא קיים. החוויה שאנחנו מספקים היא תענוג צרוף במחיר שווה לכל כיס".

לא רחוק ממה שהטלוויזיה משדרת

אפשר לתייג אתכם כתיאטרון להמונים?

"בהחלט. אנחנו משתנים יחד עם התקופה. בתחילת הדרך חשבו שרק חובבי תיאטרון מושבעים יגיעו להצגות. זו היתה תפיסה יותר אליטיסטית. כיום אנחנו מתקשרים עם כל הקהל, וזה דורש את התאמת הרפרטואר, שיהיה נעים ונוח ולא רחוק ממה שהטלוויזיה היתה משדרת".

מה זאת אומרת?

"פעם היינו מזמינים הצגות ארוכות, עד שלוש שעות. היום הצגה לא תעלה על שעה וארבעים ורצוי שתהיה ללא הפסקה, אחרת הקהל יאבד עניין. הכל צריך להיות מהיר, קצבי, מתקשר בקלות ומגיע לפואנטה בזריזות. כפי שכל התרבות בארץ ובעולם השתנתה, כך גם אנחנו".

מה את מאחלת לתיאטרון לרגל יום ההולדת ה-20?

"לממש עוד המון תוכניות חדשות וטובות, להמשיך להביא הפקות גדולות וליצור שיתופי פעולה מעניינים. בקיצור, שיהיו עוד 20 שנה טובות כמו אלה".