לפני ארבעה חודשים נשמעה ברדיו ההודעה הבלתי צפויה על מותו של גבריאל בלחסן, והוא בן 37 בלבד.

מי שהכיר את בלחסן נחשף ליצירה מטלטלת, שהביאה אל האוזן ואל הנייר תיעוד רנטגן חסר רחמים של הטלטולים שעברה נשמתו בעקבות המאניה-דיפרסיה שבה לקה.

אלה שלא הכירו את יצירתו בזמן אמת גילו לאחר מותו את העוצמה הקודרת של חייו, שמצאה את ביטויה במלות השירים, בצבעים המוזיקליים שעטפו אותן ובשירה האפלה של יוצרן.

"גם כשרגלי עומדות יש בור שנפער מתחתי/ גם כשרגלי עומדות יש בור שנפער מתחתי/ ואני זה שהתלקחתי/ ואני זה ששאגתי/ ואני זה שרדפתי סימנים/ חלקיקי ערפל באים עלינו לכסותנו בחושך/ שום דבר לא ממלא אותי/ אולי אלוהים אולי אשה אולי סמים/ האם אחזיק מעמד עוד שבוע עוד שנה" ("גם כשעיני פקוחות", מלים ולחן גבריאל בלחסן)

"גבריאל היה קצת שבוי של העניין הזה"

חמישה אלבומי סולו הוציא בלחסן, זוכה פרס אקו"ם, לאחר שעזב את להקת האם, אלג'יר. ביום רביעי, 1 בינואר 2014, יתקיים במועדון הבארבי בתל אביב ערב לזכרו, עם גלריה מדהימה של אמנים הכוללת את אביתר בנאי, אהוד בנאי, ברי סחרוף, ידידיה בלחסן, יוסי בבליקי, יהוא ירון, מיכה שטרית, עמיר לב, ערן צור, רונה קינן, שולי רנד, שלום גד, דוד פרץ, אביב ברק, גיל פדידה, עופר קורן, עמי רייס, וכמובן אביב גדג', שותפו רב-השנים של בלחסן לדרך וללהקת אלג'יר.

את הערב תלווה "הבלחסנייה": רון בונקר, עדי הר-צבי ואוהד בולוטין, שניים מהם, בולוטין ובונקר, הופיעו והקליטו עם גבריאל בשבע השנים האחרונות. בונקר – גיטריסט ומפיק מוזיקלי שעובד עם הבלקן ביט בוקס, החצר האחורית ואביב גדג' – ניגן עם בלחסן במספר ההופעות המצומצם שהעניק והפיק את אלבומיו "עתיד" ו"כשעיני פקוחות".

"אני נקראתי להחליף את גבריאל ב'אלג'יר' באחד האשפוזים הראשונים שלו כדי להשלים את עבודת הגיטרות בדיסק", מספר בונקר, "וככה הכרתי אותו ואת אביב גדג'. יותר מאוחר הוא רצה להתחיל להופיע וביקש ממני לעזור לו ולהביא נגנים ולעזור לו לארגן את השירים, וככה התחלתי לעבוד איתו ועם אביב גדג', בנפרד, על אלבומי הסולו שלהם, כשאני בתפקיד הגיטריסט והמפיק אצל גבריאל, וגיטריסט ומפיק שותף ביחד עם כולם אצל אביב".

תן לי את אחד הרגעים הפרטיים שלך עם בלחסן.

"יש כל-כך הרבה. אישית, מעבר לזה שהוא פשוט היה אחד החברים הכי טובים שלי, כמו אח, אני זוכר בעיקר לילות שלמים שהוא ישן אצלי והיו לנו פשוט שיחות לתוך הלילה. אני זוכר אותו בעיקר בתור בנאדם מאוד מצחיק ועשיר ופורה. לא תמיד היו שם כדורים ורופאים ואשפוזים. האדם הזה היה מאוד צבעוני, והצדדים שקפצו לי לעין כל הזמן היו בעיקר הצדדים המאוד מצחיקים שלו. הוא היה קורע אותנו מצחוק. הוא היה אדם מאוד-מאוד חכם ומאוד-מאוד מוכשר, ומה שאני אקח ממנו זה בעיקר את החברות האמיצה שהיתה לנו".



גבריאל בלחסן (צילום: נעם נתן)

אמרת שבלחסן לא היה רק כדורים ורופאים ואשפוזים, ואני זוכרת שכשריאיינתי אותו ל"תוצרת הארץ" שאלתי אותו למה לא נכנסים גם הצדדים האחרים שלו ליצירה.

"אני הולך להגיד משהו שאני בטוח שלא יעלה בקנה אחד עם דעתם של הרבה אנשים, אבל לדעתי גבריאל היה קצת שבוי של העניין הזה. הרבה מאוד מהחברים הקרובים חשבו את זה. נורא רצינו להוציא אותו מזה, ואני חושב שבשנים האחרונות כבר יכולת לראות כל מיני שירים שלו שבהם הוא ניסה. היה לו קשה, אבל הוא נורא ניסה והיו כבר כמה שירים שהם מאוד פוצעים, אבל גם היה בהם כבר קצת אור. אני חושב שהיצירה היתה הפלטפורמה הכי טובה שלו להוציא את הצדדים היותר קשים, אבל אם הוא היה רק מחליט, הוא היה יכול לכתוב שירים על נושאים מתפוחי אדמה ועד אהבת הארץ".

"זה לא שהוא היה קורבן"

עד כמה תפס אותך המוות שלו בהפתעה?

"תפס אותי בהפתעה איומה. אנחנו לא ראינו אותו חי חיים בריאים, אז תמיד היתה האופציה שיקרה משהו לא טוב, אבל לא משנה כמה חשבנו וכמה הכנו את עצמנו לאופציה שיקרה משהו, לשם לא הגענו במחשבות הכי גרועות שלנו. זה תפס אותנו בהפתעה איומה.

"בפעם האחרונה שהוא דיבר איתי היה לו רצון מאוד כן לחזור. משהו שזיהיתי כשונה מפעמים אחרות. הוא כבר עשה ליסט להופעה, ועל הליסט הזה הסתמכנו כשבנינו את הערב לזכרו. הוא עמד להוציא דיסק חדש עם אחיו, והיתה לי תחושה שהוא סוף-סוף הבין שזה מה שהוא צריך לעשות. שהוא פשוט צריך לעשות את זה ולהשתחרר מכל החרא שלו ככה".

כמה מהאמנים שמשתתפים בערב סיפרו שהם לא נחשפו, לצערם, ליצירה שלו בזמן אמת.

"יש בערב אמנים שגבריאל נורא אהב. הדיסק של שולי רנד לדעתי עד היום מונח על השולחן שלו בצריף בדרום, ו'עננים שחורים' של עמיר זה אחד השירים שהוא הכי אהב בעולם, אבל נורא רצינו להביא גם אמנים שדווקא לא הכירו אותו וייתנו צד אחר שלו כשהם ישירו את השירים שלו. לגבריאל היתה חשובה ההכרה הזאת, שלצערי הרב אולי לא הגיעה בזמן אמת, אבל זה לא שהוא היה קורבן. הוא לא הופיע הרבה, גבריאל, לא הופיע כמעט בכלל, ההופעות שלנו איתו היו ספורות, ונורא קשה לגלות אותך ככה. זה היה הדיסוננס בעצם.

"אני חושב שמאוד יפה לראות מישהו אחר, מאוד שונה, נגיד כמו רונה, שמבצעת שיר של גבריאל. יש בזה משהו מרענן. אני חושב שהוא היה אוהב את הרעיון. אבל חוץ מרונה, שאמרה שהיא לא צללה לעומק היצירה שלו, כל האמנים האחרים בערב הכירו אותו, ידעו מי הוא ושמעו את השירים. עמיר אהב אותו מאוד, ערן היה בהופעות שלו, לברי היה דיבור עם גבריאל, קשר טלפוני, שלא לדבר על שלום גד ויוסי בבליקי ואביב גדג' ועופר קורן ועמי רייס וגיל פדידה, שגם היו חברים שלו וגם ינגנו בערב הזה.

"ידידיה אחיו, אביב גדג' ואני ישבנו ובנינו איזה סוג של ליסט להופעה על-פי מה שהוא רצה, זאת אומרת שתשעים אחוז מהשירים שהוא תיכנן לעשות בהופעה שלו נמצאים שם, ובגלל שזה לא ערב סטנדרטי לצערי הרב, הוספנו הרבה שירים שמנסים להסביר את התמונה כולה של גבריאל, עד כמה שזה אפשרי".

מה ההחמצה הכי גדולה שלו? מה חיכה לבלחסן ולא יקרה כבר?

"וואו. אני חושב שהוא פיספס את החיים, וזה לא בהכרח מוזיקה. ולצערי הרב, בחייו, החיים פיספסו אותו. הוא נורא רצה שהחיים יאהבו אותו, גבריאל. הוא נורא רצה את זה, וזה משהו שבלט בכל השירים שלו, גם הכי מיואשים שבהם. הוא לא רצה למות, הוא בטח שלא התאבד. לכל החברים הכי טובים שלו היה ברור על השנייה הראשונה שהתאבדות זה לא. הוא נורא רצה לחיות.

"הוא נורא רצה את הדברים הרגילים: הוא רצה אשה, הוא רצה משפחה, הוא רצה להיות בריא ולהופיע ולשיר ולצייר, הוא רצה המון, וזה הפספוס הכי גדול. להסתכל על עצמי מהצד מחזיק את הבת שלי ולדעת שגבריאל לא יפגוש אותה ולא תהיה לו אחת משלו, זה הדבר שהכי שובר אותי אישית בתור חבר שלו. לא המוזיקה ולא שום דבר".

ההכנסות מהערב מיועדות להנצחת שמו ויצירתו של גבריאל בלחסן.


הערב לזכרו של גבריאל בלחסן יתקיים ביום רביעי, 1 בינואר 2014, בבארבי, תל אביב. פתיחת דלתות: 21.00