במסגרת פסטיבל הוּלֵגֵאבּ (באמהרית: "רב פנים") הרביעי ליצירה ישראלית-אתיופית שנפתח ביום חמישי האחרון, תתקיים מחר בבית הקונפדרציה בירושלים הצגת הבכורה של "צופית פיקאדו" מאת אנסמבל התיאטרון הישראלי-אתיופי הולגאב.
 
ההצגה היא הפקת מקור חדשה של האנסמבל מאת משה מלכא ובבימויו, קומדיית נונסנס פרועה המשלבת מוזיקה קצבית, קטעי וידיאו וריקוד, ושני שחקנים, תהילה ישעיהו-אדגה וצביקה היזקיאס, המחליפים דמויות בקצב מסחרר.

"צופית פיקאדו היא אסירה משוחררת וקשוחה שמחפשת את אחותה," מספרת תהילה ישעיהו-אדגה, שחקנית ההצגה. "בדרך היא פוגשת כל מיני טיפוסים הזויים וצבעוניים ונלחמת בהם עד הסוף".

ישעיהו-אדגה (40) היא שחקנית ישראלית ממוצא אתיופי העובדת באנסמבל הולגאב מאז היווסדו, לפני כשבע שנים. היא עלתה לארץ בגיל 9  וחיה בבאר שבע, שם נישאה וילדה  שני ילדים, ושם עבדה במפעל ליצור בגדים. בגיל 22 עברה לירושלים והחלה ללמוד משחק בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים.

פרט לעבודתה כשחקנית מפעילה ישעיהו-אדגה סדנאות משחק וסדנאות העצמה בבתי ספר ובמסגרות חינוך חברתיים וקהילתיים. בין ההצגות שנטלה בהן חלק: כתיבה ומשחק במונו-דרמה "לבדה", "הבית של מתוקו" (פרס ראשון בפסטיבל עכו), "סאק-בסאק", "חולת אהבה", "מר גטו" והצגות רבות נוספות, שעם חלקן יצאה לסיבוב הופעות בארה"ב ובברודווי.



תהילה ישעיהו-אדגה וצביקה היזקיאס (צילום: משה מלכא)


אחת שהולכת נגד כל הסיכויים

מי זאת צופית פיקאדו?

"צופית פיקאדו היא בחורה שיוצרת לעצמה אתגרים בחיים, מעין חתולת רחוב קצת בעייתית שנכנסת ויוצאת מבתי כלא. המטרה שלה בחיים היא אחת– לשמור על אחותה הקטנה. ההורים שלהן כבר מתים וצופית לקחה על עצמה את האחריות לשמור על אחותה בגלל איזשהו אירוע שהתחולל במשפחה בעבר וגורם לה תחושת אשמה".

טיפוס של שורדת?

"בדיוק. כשהן עלו לארץ אחותה נכנסה לבית אומנה והיא נשארה ברחוב ושרדה באמצעות פשעים קטנים. יום אחד היא מתבשרת שאחותה נעלמה ומכאן מתחילה תפנית – היא יוצאת למסע חיפוש ומגיעה לכל מיני מקומות אפלים כדי למצוא אותה – אזורי תעשיה חשוכים ומקומות נידחים אחרים.

"החקירה שלה מעלה אינפורמציה שלפיה האחות הגיעה למעון לנערות חוסות שמנהלו מנצל את הבנות הנתונות תחת חסותו ואף מעורב בעסקאות של כנופיית סחר בנשים. צופית לא מהססת ומשתמשת בכל מה שהיא יכולה כדי למצוא את אחותה, ובסופו של דבר מגיעה אליה. המהפך שהיא עוברת הופך אותה בעיניי לגיבורה, אחת שהולכת נגד כל הסיכויים, למרות הקלפים הגרועים שקיבלה מהחיים, ולא מוותרת עד שהיא מנצחת".

היה לך חלק בכתיבת ההצגה?

"בעיקרון הכותב והבמאי של ההצגה הוא משה מלכא, מנהל האנסמבל, אבל שיטת העבודה שלנו בכל יצירה היא תהליך של חיפוש חומרים, של אימפרוביזציות, שבה כל אחד מהמשתתפים מביא חומרים אישיים משל עצמו ותוך כדי אלתור מחליטים מה נכנס ומה יוצא".

אז יש בצופית משהו ממך?

"בהחלט. זו שנלחמת עד שמגיעה למטרה, שעוברת תהליכים קשים ולמרות שהסיכויים נגדה היא לא מוותרת. כך אני הייתי בקשר למשחק ואני מאוד מזדהה עם זה. לגבי החלק של ההסתובבות במקומות סהרוריים ומעורבות בפשע, זה מעולם לא היה חלק מחיי, חס וחלילה, אבל לא חסרים אנשים כאלה לשאוב מהם השראה. את יכולה לראות אותם בתחנה המרכזית בתל אביב, למשל. אנשים תלושים".

"הייתי שמחה מאוד להתנסות בעבודה בתיאטרונים 'רגילים"

את פועלת בתוך חממת האנסמבל שמתמקד ביצירה הקשורה לאתיופיות. זו בחירה מרצון או שהיית שמחה לעבוד גם בתיאטרונים רפרטואריים בארץ?

"מי שעשה את הבחירה הזו זו לא אני, זו המציאות. אני בהחלט נמצאת בחממה. אנחנו מעלים יצירה כל שנה, במסגרת הפסטיבל, אני עובדת עם אותו אדם, משה מלכא, ואנחנו מכירים זה את זו מצוין וכך גם עם חלק מהשחקנים, אבל הייתי שמחה מאוד להתנסות בעבודה בתיאטרונים אחרים, 'רגילים'.

"הבעיה היא שתיאטרון רגיל ייקח אותי רק להפקה מיוחדת שקשורה בצבע שלי וכמה כבר יש כאלה? אחת לחמש שנים, אם בכלל. אם אשב ואצפה לזה לא אעלה על הבמה לעולם ולא אממש את עצמי כשחקנית. זו המציאות והייתי מאוד רוצה שהיא תשתנה אבל עד אז אני חייבת לשחק לפי הכללים שלה".

את מעבירה גם סדנאות למשחק לילדים אתיופיים. איזה מסר את מעבירה להם?

"ראשית אני רוצה לדייק, אני לא עובדת רק עם ילדים אתיופיים אלא מעבירה גם סדנאות העצמה באמצעות תיאטרון שאני אישית פיתחתי והן מיועדות לכיתות ו' עד יא' בבתי ספר, ושם רוב הילדים לא אתיופים בדרך כלל. אני עובדת דרך סימולציות והתוצאות נהדרות, הילדים חווים חוויה חזקה ומרגשת שנשארת איתם לאורך זמן.

"מעבר לזה אני מעבירה גם סדנאות משחק ארוכות לילדים ובני נוער ממוצא אתיופי ביוזמת אפי בניה מנהל בית הקונפדרציה. כאן המטרה שלנו היא למשוך כמה שיותר בני נוער לתחום שההורים שלהם לא בדיוק ממליצים עליו.

"בעדה האתיופית המשחק נתפס כמשהו שאי אפשר להתפרנס ממנו, מקצוע לא רציני, ואנחנו מנסים להתגבר על זה ולשכנע בני נוער להתנסות ולחוות. להעביר להם את המסר שלמרות שמאוד קשה להיות שחקן אתיופי, מי שטוב בזה וחולם על זה לא צריך לוותר. אבל בעצם כשאני חושבת על זה, לא רק לאתיופים יש בעיה עם משחק. פגשתי מספיק אמהות פולניות ומרוקאיות שהיו מעדיפות לראות את הילדים שלהם עובדים במקצוע יותר יציב ומכניס. אולי זה בכלל משהו יהודי".

ההצגה "צופית פיקאדו" תעלה בבכורה ביום שלישי, 24 בדצמבר 2013  ב-20:00 בבית הקונפדרציה במסגרת פסטיבל הולגאב (25-19 בדצמבר 2013). לרכישת כרטיסים בטלפון: בימות 6226* או 02-6237000.