בשנת 1975 עלתה הבמאית סופי מוסקוביץ' מסנט פטרבורג לישראל, ובמהלך שנות פעילותה המקצועית הטביעה חותם משמעותי כבמאית וכמורה למשחק.

במשך למעלה מעשור שימשה במאית הבית בתיאטרון באר שבע, יזמה וניהלה פרויקטים רבים בתחום החינוך לתיאטרון בדרום ולימדה בקיבוצים, בבתי-ספר תיכוניים, בתיאטראות שונים ובבתי-ספר שונים למשחק, שם הנחילה את הביו-קינטיקה, שיטה שפיתחה ועליה זכתה בפרסים רבים.

לפני 15 שנה פתחה את בית-הספר לאמנויות הבמה סופי מוסקוביץ', שבו חנכה אמנים על ברכי המתודה שלה, ולפני כארבע שנים הקימה גם את תיאטרון ק.א.מ.

בספטמבר האחרון נפטרה מוסקוביץ' והיא בת 61 בלבד. ב-19 בינואר 2014 יערכו בוגריה ערב הוקרה לזכרה בצוותא תל אביב, במאית האירוע ירדן גלבוע, במאית ושחקנית בתיאטרון ק.א.מ, הדר בחוכמה שחקנית בתיאטרון ק.א.מ, מפיקת האירוע ורובי פיינברג מורה במאי בסטודיו ובמאי בתיאטרון ק.א.מ, שלושתם בוגרי הסטודיו. הערב משלב גם את יריית הפתיחה למרכז סופי מוסקוביץ', שיכשיר אמנים לעבודה בשיטתה של המורה הגדולה.

בין משתתפי הערב: אקי אבני, סי היימן, מירי מסיקה, אורנה בנאי, קרן פלס, ציון אשכנזי, אורי לבנון, ירדן גלבוע, אומר משל, יורי קזנצב, אומרי טסלר, הדס אייל, לאון מורוז ואבי גולומב – כולם למדו אצל מוסקוביץ' במסגרות שונות.



ירדן גלבוע (יח"צ)


חיפוש מתמיד בתוך המימד הפיזי של השחקן

"הערב הזה הוא מחווה לפעילותה האמנותית של סופי מוסקוביץ', לתפיסתה האמנותית ולאישיות שלה כאדם", אומר הבמאי רובי פיינברג, מפיק האירוע ובוגר של מוסקוביץ', "וכן חניכה למרכז סופי מוסקוביץ' וגיוס כספים וחברים לתיאטרון ק.א.מ שייסדה.

"יהיו בערב הופעות של בוגרים של סופי בכל שנותיה כמורה, שלושה קטעים מתוך הצגות, שתיים בבימויה של סופי ואחד בבימוי שלי, על-פי המתודה של סופי. מירי, סי וקרן ישירו, ושחקנים כמו אקי אבני, אורנה בנאי ועדית טפרסון יספרו על חוויית הלימוד עם סופי".

סופי מוסקוביץ' ז"ל, צילום: יח"צ

החיבור הזה שבין שחקנים לזמרים על הבמה מספר משהו על צורת העבודה של מוסקוביץ '.

"אמנים כמו סי היימן, קרן פלס ומירי מסיקה למדו אצל סופי משחק ולא שירה, אבל במתודה של סופי, בדרך האמנותית שלה, היא משאירה חותם כמעט אצל כל מי שעובר דרכה. משמע, דרך הלימוד שלה והדרך שבה היא מתייחסת לשחקן משפיעות על כל הגורמים הפיזיים של השחקן, ובתוכם גם השירה והפרזנטציה הבימתית.

"סי, קרן ומירי הן אמנויות בראש ובראשונה בזכות עצמן, אבל אני בטוח שגם הן יאמרו שמה שהן עברו אצל סופי בתהליך ההכשרה השפיע עליהן רבות גם בקריירה שלהן כזמרות".

על מה מבוססת בעצם אותה מתודה שפיתחה מוסקוביץ', הביו-קינטיקה?

"שילוב של חוסר גבולות מבחינה פיזית, חיפוש מתמיד בתוך המימד הפיזי של השחקן ושילוב של הבנה מעמיקה יותר של התיאטרון הפסיכולוגי, שעומד מאחורי כל דמות שניצבת על הבמה.

"סופי האמינה ביצירה של דמות חדשה, מקורית, בכל פעם שניגשים לתפקיד חדש, והדרך למציאה של דמות כזו, שתהיה גם אנושית בסופו של דבר על הבמה, היא דרך חיפוש פיזי, בדיקה של כל אחד ואחד מאברי הגוף, ובעצם ביקורת-על שגורמת לשחקן להבין עם איזה כלי הוא מתמודד עם הדמות".

בשונה מעבודה של בתי-ספר אחרים למשחק?

"אם בבתי-ספר מתמקדים קודם כל בניתוח הפסיכולוגי, במקביל לחיפוש בשיטות משחק שונות – סטניסלבסקי, מרתה גרהם למיניהם – אז בשיטה שלה סופי יוצרת תרגילים שמשחררים את השחקן מהקבעונות הפיזיים של דמויות קודמות שהיו וחושפים ניואנסים של השחקן ולא של הדמות".


רובי פיינברג (יח"צ)

הצופה מתמלא מכל כיוון בחוויה התיאטרונית

מה ההבדל בעצם בין מרכז סופי מוסקוביץ' החדש לבין בית-הספר שפעל 15 שנה?

"בית-הספר הכשיר סטודנטים למשחק, ואני מקווה שהוא ימשיך לפעול, אבל כרגע הוא יצא לפגרה והתארגנות מחדש בעקבות מותה של סופי. המרכז יכשיר שחקנים לעבודה במתודה. אנחנו לא נקבל סטודנטים למשחק או אנשים ללא הכשרה תיאטרונית, אלא אנשים שכבר עברו הכשרה בבתי-ספר אחרים, ונכשיר אותם לעבודה במתודה הזו".

כמה זמן אתה כבר הולך בדרך הזו שהתוותה מוסקוביץ'?

"אני תלמיד שלה. הכרתי את סופי 15 שנה, עברתי איתה שלוש שנים בתיכון, ולאחר מכן שלוש שנות משחק, שנתיים התמחות בבימוי, ואז לימדתי בבית-הספר שלה וביימתי שם, והיום אני מביים בתיאטרון ק.א.מ שאותו ייסדה".

מה שונה בחוויה של הצופה בהצגה של תיאטרון ק.א.מ לעומת חוויה שהוא יקבל בתיאטראות אחרים?

"אמרת את המלה הנכונה: החוויה. בהצגות של תיאטרון ק.א.מ הממדים מתחרים ביניהם. מימד המשחק אל מול הטקסט, אל מול החוויה הקולית, המימד של הדמות, המימד של הפיזיות, אקרובטיקה, ריקוד, סיף, ממדים שמיעתיים, שירה, יצירה של סאונד חדש בדמויות, כך שבעצם הצופה מתמלא מכל כיוון בחוויה התיאטרונית".

אפשר להרגיש את עוצמת ההשפעה שלה דרך הדברים שאתה אומר. מתבקש לשאול על סופי כבן-אדם.

"סופי היתה אמנית טוטלית שלא האמינה בפשרות אמנותיות, אבל גם דמות פדגוגית מאוד מאוד מאוד חזקה. היא ראתה כל אחד מהתלמידים שלה כמעט כמו ילד, שהוא תולדה של האמנות שלה, והיה לה קשה להפריד לפעמים בין המימד האישי למימד המקצועי, כך שמצאתי את עצמי לפעמים עובד על תפקיד, והיא נכנסת ומגישה לי סנדביץ', כי היא ראתה שהיצירה צריכה לאכול. היצירה במובן הסטודנט, התלמיד שלה. וככה היא גם היתה האמא האמנותית של כולנו, אני חושב.

"הדרך האמנותית של סופי היא ייחודית בישראל. בעולם מתייחסים לתיאוריה הזו בידיים פתוחות ויש בקשות לבוא וללמד אותה באקדמיות ברחבי אירופה, אבל בישראל היא זוכה לחשיפה נמוכה יחסית, ומטרתנו בתיאטרון ק.א.מ לשמר את המורשת, ולא רק לשמר. במרכז סופי מוסקוביץ' המטרה היא להפיק, ללמד ולחשוף עוד אנשים לתיאוריות האמנותיות שאני מאוד מקווה שלא ייעלמו עם מותה של סופי".

הערב לזכרה של סופי מוסקוביץ' ייערך ביום ראשון, 19 בינואר 2014 ב-20:00 בצוותא תל אביב.