"ביום חמישי ה-6 בפברואר תוכלו להגיע לשמוע מוזיקה בשעה שמונה בערב, ולהישאר שם עד אור הבוקר", כך גורס לפחות צבי יופה, מנהלו האמנותי של פסטיבל "לילה לבן" במרכז ענב בתל אביב.

בלוח המופעים לא נרשמה ארוחת בוקר, אבל אולי המזנון, הצנוע בדרך כלל, יתארגן לשעות הפעילות הבלתי מקובלות.

"לילה לבן", שבעיצובו המוזיקלי עוסקים המלחין ונגן כלי ההקשה צבי יופה ושותפו למימוש הרעיון ולהופעות, הפסנתרן והמלחין ארנון זמרה, פונה לקהל מצומצם יחסית. בתוכנית: ג'אז מתקדם, הרבה אלתור, מוזיקה חדישה וחדישה מאוד, כמו גם מיצבים ומיצגים שמוזיקה היא חלק מהם.

"את 'לילה לבן' התחלנו לפני עשר שנים", מספר יופה. "אחר-כך, כשהעיר כולה אימצה את 'לילה לבן' כקונספט בחודש יולי, התחלנו לקיים אותו בחורף".

"יש כאן מפגש קצוות"

יופה עצמו החל את דרכו על הבמות כאיש צוות הווי של חיל האוויר, לצד גילת אנקורי, דייוויד ברוזה ודפנה ערמוני. "נגינה בכלי הקשה למדתי אצל גדעון שטיינר ואלון בור, נקשני הפילהרמונית, וקומפוזיציה אצל סרג'יו נטרא, קצת אצל היידו והרבה אצל ארווין יונגר, אחד האנשים המיוחדים ביותר שפגשתי, בידע ובאירוניה. תופעה".
 
פסטיבל "לילה לבן" פונה אל פלח מאוד-מאוד מצומצם באוכלוסייה. אתה שותף לדעתי?

"בוא נראה בעצם על איזו מוזיקה אנחנו מדברים. אני כמלחין מסוקרן למוזיקה שנוצרת היום כמו גם למוזיקה המוקדמת. המודל שלי הוא המלחין הפלמי יוהנס אוֹקָכַם, שמתחבר היטב למה שקורה היום. יש כאן מפגש קצוות. נכון שהמוזיקה הרומנטית המובהקת לא מתחברת לפסטיבל או לעשייה שלנו...".


זה מעניין וטוב, אבל זה לא עונה על השאלה.


"תראה, הייתי עכשיו בפריז, אני מרבה לנסוע לפסטיבלי מוזיקה דומים בעולם. הגעתי לקונצרט ב'עיר המוזיקה'. אולם גדול יותר. לפחות 1,000 מקומות. התוכנית כללה יצירות של פייר בולז, שגם עומד בראש המקום, ושל היווני קסנאקיס. האולם היה גדוש, הקונצרט נמשך כמעט חמש שעות והקהל התלהב, מחא כפיים והתרגש".
 
וזה קורה גם כאן בתל אביב?

"אני מקווה שתצמח סקרנות. במשך השנים אני רואה קהל שמתייצב, קהל שאולי רוצה להיות חלק מהמיוחדות הזאת".
 
אנחנו מדברים על קבוצת גיל מסוימת?

"נראה לי שאני יכול לזהות צעירים. כש'לילה לבן' התחיל, הרוב המוחלט היו צעירים. אולי בגלל סוג המוזיקה ובגלל השעות יוצאות הדופן. עם השנים הקהל התייצב. התחלנו עם נוכחות של בני 25–35, היום נראה לי שבני 40–50 הם הרוב, ויש גם בני 60".



צבי יפה, ארנון זימרה (צילום: יח"צ)

"זה תהליך של קרשצ'נדו"

מה אתה עושה כדי להנחיל את הפתיחות והסקרנות גם אצל הצעירים יותר?

"השנה בפעם הראשונה יגיעו לפסטיבל תלמידים מבתי-הספר עירוני א' בתל אביב, תיכון בליך ברמת גן ותיכון אלון ברמת השרון. הם יבואו לכאן עוד לפני הקהל הרגיל".
 
כמות כזו של מוזיקה המנוגנת, מושרת, ברצף כזה, יש בה פוטנציאל לנסיגה מוקדמת של קהל. בניית התוכניות צריכה להיות כזו שהעניין לא ילך וידעך, אלא להפך...

"הצטבר ניסיון שלנו כאן, וחוץ מזה אני נוסע לפסטיבלים שונים בחו"ל. נסעתי לשמוע ולראות פסטיבלים כאלה כאמור בפריז, וגם בקופנהגן, במקדוניה. יש לנו כאן בסך-הכל 15 קונצרטים, רובם הגדול ביום חמישי החל משעות הערב עד לשחר של יום שישי. נראה לי שהשנה בהחלט חשבנו על ארגון החומר בצורה שהולך וצוברת תאוצה ולא להפך. כלומר, יש תהליך של קרשצ'נדו. מקטן לגדול. כך אנחנו בונים את התוכניות.
 
"המופעים בחטיבה האחרונה הם הגדולים יותר. ההרכב הג'אזי סקראפ מדנמרק הוא ההרכב הגדול בחלק הזה, שמתחיל קרוב לחצות, ואחריהם שלישיית טרטאן מישראל – בס גיטרה ותופים שמחברים סוגים שונים של מוזיקה לכלל יצירה אחת. אני מניח שהקהל ינסה לחוש את ההשפעות השונות, הג'אז, הפולק, גרובים שונים שמתחברים אצלם".
 
בכל שנה יש אטרקציה. פעם זה היה בן של המלחין שטוקהאוזן, בשנה אחרת נגן ג'אז מפורסם. המסורת הזאת נמשכת?

"למעשה כן, אם כי קשה להתחייב להביא דמות כזאת בכל שנה. הבאת אורחים מחו"ל היא תלוית תקציב וסיוע. מכל מקום, השנה מגיע לפסטיבל מארצות-הברית לוקאס ליגטי, מוזיקאי ובנו של המלחין המפורסם גירגי ליגטי.

"לוקאס ליגטי מנגן בכלי הקשה ויביא איתו מרימבה לומינה – הנגן מנגן עם מקלות כמקובל, אבל המרימבה מחוברת למחשב והנגן יכול להפיק מכלי אחד מגוון עצום של צלילים וצירופים, כאשר הוא ממשיך להקיש כמו בכלי המסורתי.


     לוקאס ליגטי (צילום: יח"צ)

"בשבילי ליגטי הוא יוצר אינסופי. הוא מחובר למגוון עצום של מוזיקות ממקומות שונים בעולם. הוא מחובר למוזיקה אפריקאית, שוהה רבות בדרום-אפריקה, וכל זה בא לידי ביטוי במוזיקה שלו. הוא לא יופיע רק לבדו, אלא יזמין שותפים לנגינה בהרכב. חוץ מזה הוא מקיים בפלורידה בכל שנה פסטיבל שבו זוכה המוזיקה של אביו לקבל ביטוי. הוא יעשה את זה גם כאן ביום שישי בבוקר, כחלק מכיתות אמן, וגם ירצה על אביו". 
 
"מרכז עינב הוא חלק מן האירוע"

יגיעו גם מוזיקאים מארצות אחרות?

"פסנתרן מטורקיה, אֶמרֶה יָאבוּס, שחי כיום באוסטריה והופיע לא מזמן כסולן עם הפילהרמונית בניצוח זובין מהטה. יש הרכב מדנמרק שכולל גיטרה בס, סקסופון ופסנתר. יש אמנית מיצג מדנמרק שתציג יחד עם פסנתרנית מארצה מיצג באכסדרה של מרכז עינב". 
 


אֶמרֶה יָאבוּס (צילום: יח"צ)

יחסית לפסטיבל קטן, שנמשך פחות מ-24 שעות, יש לכם הרבה אתגרים, ביניהם שילוב של אמנים שלא ניגנו יחד קודם לכן. איך אתה מתמודד עם זה?

"התקציב שלנו עומד על 250 אלף שקל. אנחנו צריכים לכסות שכר אמנים ישראלים. במימון האמנים האורחים משתתפות השגרירויות של הארצות השונות. מרכז עינב לתרבות הוא גם חלק מן האירוע, לא רק כתובת.

"הצוות שלו הוא הצוות של הפסטיבל. זה נאמר כי יש עניין של אירוח, האורחים מגיעים כמה ימים קודם לפסטיבל ומקיימים חזרות משותפות, צריך לקבל את האולם לחזרות, ובכלל יש כאן המון תיאומים וציוד, הרבה ציוד שנמצא על הבמה ובאכסדרה. מצד שני, יש גם עניין לשמור על מחירים נמוכים לכרטיסים".
 
לקהל שמרני יש מה לשמוע בפסטיבל?

"עד כמה שהדבר מפתיע, בהחלט כן. הפסנתרן הטורקי ינגן יצירות של מלחינים טורקים, אחד מהם, עדנן סייגוּן, נחשב לברטוק של טורקיה, כלומר, מי שהביא את המוזיקה העממית לאולם הקונצרטים. אבל הוא גם ינגן רחמנינוב. מוזיקה היא מוזיקה. עוד ברצף זמרת הסופרן עמליה יצחק, שתשיר יצירות קלות של לנארד ברנשטיין ושל קורנגולד". 
 

נראית במבט ראשון כלא שייכת

"השירים של קורנגולד", אומרת עמליה יצחק, "נשמעים כשירים אנגליים עתיקים לכל דבר. מה גם שהם שירים לטקסטים של שקספיר, או שירים שהיו חלק מן המחזות שלו".

נוכחותה של יצחק בפסטיבל נראית במבט ראשון כלא שייכת; מדובר בזמרת אופרה מובהקת. אבל דומה שהנוכחות שלה מקנה לפסטיבל פן נוסף. היא הופיעה בתפקידים שונים באופרה הישראלית ושרה יצירות של מלחינים ישראלים ובהם מקס שטרן ואהרן חרל"פ. באופרה היא עבדה עם מנצחים שונים, ובהם גארי ברתיני ומנדי רודן, עם אלברטו זדה האיטלקי ושרה את "כרמן" בהפקה המפורסמת בפילהרמונית עם הבמאי ז'אן-פייר פונל ועם המנצח זובין מהטה. 


עמליה יצחק (צילום: יניב אסא)


"אחת החוויות היתה ביצוע בכורה עולמי ליצירה של לנארד ברנשטיין", היא מספרת, "יצירה לשני זמרים ולפסנתרנים שמנגנים בארבע ידיים. היצירה נקראת 'אריות וברקרולות', ושרנו אותה רפי פרידר (היום בעיקר חזן) ואני. בפסנתר ניגנו אירית רוב ואריאל כהן (שממשיכים להופיע יחד). ביצענו את היצירה כאן ובלונדון, והחשוב ביותר, לשביעות רצונו המוחלטת של המלחין".
 
בפסטיבל את מתוכננת לשיר יצירה אחרת שלו.

"כן, מדובר ב'המטבח הטוב', יצירה משעשעת. ברנשטיין הלחין ארבעה מתכונים מתוך הספר הנושא שם זה, ספר של אמיל דימונט מסוף המאה ה-19. ברנשטיין הלחין את היצירה בסוף שנות ה-40 של המאה שעברה. הוא עצמו תירגם את המתכונים לאנגלית. אנחנו, הפסנתרן פיליפ לוריא ואני, נבצע את היצירה באנגלית. זה יהיה משעשע".

פסטיבל "לילה לבן" יחל ביום חמישי, 6 בפברואר 2014, מ-19:30 אל תוך הלילה, ויסתיים למחרת, שישי, 7 בפברואר בשעות 15:00-12:00. כרטיס משולב למופעים ולמפגש עם היוצרים: 70 שקל.


אתר הפסטיבל

לאירועי הפסטיבל