קשה למחוק את סמדר יערון מהזכרון. יש דורות שלמים שיזכרו לה את תפקידה כזלמה ב"ארביט מאכט פריי" הצגה שארכה כחמש שעות ועסקה בשואה. לא מצליחים לשכוח איך קיעקעה על זרועה את תאריך יום הולדתו של אביה קעקוע המתנוסס שם עד היום, ואת פרוסת הלחם שהוציאה מהכוס.

אני לא שוכחת לה את "משאלה מכוכב"- סיפור אהבה דמיוני בין אישה לכוכב בעל שש צלעות, מגן דוד ענק עטוף תחבושות. וגם את האירוע התיאטרוני "אום מוחמד", הפרק הראשון בטרילוגיה "עכו אהובתי", שראיתי בביתה שנמצא בעכו בקו התפר שבין העיר העתיקה לחדשה.  

בינתיים כבר הספיקה יערון להעלות את הפרק השני בפרויקט "נוואל" המתמקד באנטי גיבורה נוואל זיני. העבודה מורכבת מראיון מצולם של סמדר יערון עם נוואל המספרת על עצמה. זהו דיאלוג חי של השחקנית עם הדמות המצולמת באמצעות דמות אחרת בשנות ה-40 לחייה. דמות שהיא תמהיל של היוצרת, נוואל המצולמת והשראה של דמויות נוספות. החלק השלישי בטרילוגיה אמור להיות פרי מפגשה עם ילדה צעירה אבל יערון עדיין לא מצאה אותה.

סמדר יערון לא תמיד יודעת מה הדבר הבא אבל היא כן יודעת שהריקוד המקודש הוא כלי לטרנספורמציה. אותה עבודה תנועתית מדיטטיבית על תנועות רבות עוצמה, מודרות-תנועות שיש עמן כוונה אמנם מגיעות ממקורות שונים בעולם העתיק תקפה מבחינתה גם בימינו.

סדנה שתעסוק בריקודים מקודשים בהנחייתה נפתחת השבוע במרכז תיאטרון עכו, ובמקביל ייפתח גם מסלול לימוד של החממה למחול עכו שמציע אף הוא העמקה בשיטות מחול ותנועה השואבות מהמחול המקודש ומשיטות לימוד רוחניות שונות.

גן עדן מעשה ידי אדם

אל הריקודים המקודשים נחשפה יערון בזמן ששהתה בפונה בהודו ב- 1991. "העיסוק האינטנסיבי בחומרים של השואה השפיע עלי גם פיזית וגם נפשית ונסעתי כי הרגשתי שאני צריכה לנוח. ושם בזכות אושו, שאמנם כבר לא היה בחיים, נפתח בפני גן עדן מעשה ידי אדם, נפתח בפני עולם שלם של רוח, נפתחו בפני תורות, נחלצתי מהגיהנום ודרך אושו הגעתי לישו, למוחמד, לבודהה, להוויה מוארת יותר בעולם חשוך כל-כך".

"כבר בפסטיבלים של עכו ב-94'  ו-95' עשינו ריקודים סופיים על הטיילת". אבל יריית ההמשך היו היצירות שלה: 'מות הדרוויש' עם רן בן דרור בו חיברה בין הסיחרור- טכניקת המדיטציה הסופית - וצעצועי מלחמה על בטריות. ולפני כן היתה 'נוירו-נירוונה', יצירה ראשונה מתוך הסדרה "טקסים" של החממה למחול בעכו, סינתזה של חומרים מקוריים, ריקודים מקודשים במסורת המדריך הרוחני גורדייף ואימון פסיכו פיזי על פי  גרוטובסקי, אביו הרוחני של התיאטרון הפולחני. כל אלה ייצרו פסיפס של טקסים מודרניים.


סמדר יערון (צילום: אלדד רפאל)

"עוד מתחילת המאה החל גורדייף ללמד את הריקודים כחלק מרכזי ממשנתו וכיום הם נלמדים ברחבי העולם כשיטה ייחודית של עבודה פנימית דרך תנועה. הריקוד המקודש יוצא כנגד האוטומטיזם הפנימי שלנו וכנגד כוח האינרציה, במטרה להעיר אותנו אל העולם הסובב אותנו, ולהביאנו לאיזון פנימי".

"לפי תפיסתו של גורדייף קיימים באדם שלושה מרכזים: המרכז השכלי, המרכז הרגשי, והמרכז הגופני. לשיטתו, אדם אינו יכול להיות ער כל עוד לא קיים איזון בין שלושת מרכזיו. כל הדיסהרמוניות נובעות מכך שהמרכזים אינם מתואמים. כל מרכז מתווה בו זמנית כיוון אחר בתוך התודעה. במסעותיו ליקט גורדייף מעמים ותרבויות שונות ריקודים הנקראים 'ריקודים מקודשים', או 'תנועות מקודשות' מעל 150 ריקודים ותרגילים שיצר. ריקודים אלה נאספו מהעם הטיבטי, מהסופים וממקדשים שונים בהם שהה. 'הריקודים המקודשים' מהווים תרגול שמעורר סימולטנית ומאזן את הפעילות של שלושת המרכזים. תרגול כזה מכריח את המתרגל להיות נוכח וער לעצמו. כאשר פעולת האיזון מתחילה, מתחיל להתרחש התהליך של ההתעוררות".

"הכאן והעכשיו הוא הגיבור האמיתי של היצירה"

לפני 28 שנה, הצפינה יערון לעכו עם דודי מעיין, בן זוגה דאז, מוני יוסף, חאלד אבו עלי ועוד, כדי להקים שם את המרכז לתיאטרון. "המרכז לתיאטרון בעכו הוא חלק ממני ומעוד אנשים, אבל הוא קודם כל כור היתוך, מעבדת חלל של מחקר ויצירה וחיפוש כל זה היה חלק מהצהרת הכוונות שלנו מלכתחילה. המטרה היתה ליצור מקום דינמי שיהיה כל הזמן קשוב למה שקורה בכאן ובעכשיו. הוא בוודאי לא תיאטרון כמו שאנחנו מכירים תיאטרון. הוא מרכז אמנותי אפילו רוחני קצת".

"עבודת השחקן במרכז היא כזאת שהאחריות יושבת עליך כאינדיבידואל. אתה לא משרת משהו או מישהו אלא אתה שם בשבילך. אתה לא משרת במאי או רעיון אלא אם כן אתה בוחר בזה אבל קודם כל אתה שם, ומה שאתה מתבקש להביא הוא את עצמך".

יערון טוענת שברוב הפעמים כשאנחנו צופים בשחקנים על הבמה אנחנו בעצם צופים בפעולת שחזור. "במקום להיות בסוג של מודעות, מיומנות ונוכחות השחקנים משחזרים את הדבר ולא נוכחים בו. בשבילי הכאן והעכשיו, ההתחברות להוויה, הוא עניין מאוד משמעותי.  אין אצלי על הבמה רגעים של חריגה מהמציאות, זה כל הזמן מציאות מבחינתי. יש כל הזמן אוסמוזה בין האירוע האמנותי והמציאות. זה באג שאני הולכת איתו כל הזמן, הצורך הזה לערבב".



               סמדר יערון (צילום: יח"צ)

"הכאן והעכשיו הוא הגיבור האמיתי של היצירה, גם כי הוא כל הזמן נמצא, וגם כי הוא כל הזמן מפלרטט עם אותו חומר של היצירה שכבר שייך לעבר, אותה מערכת החלטות שקדמה לעלייה לבמה. אני יכולה לבוא עם דמות מוכנה ועם אמירה אבל אז הכאן והעכשיו משתלט עליה והופך את ההוויה לדבר האפקטיבי".

"הכי חשוב לי לא לעבוד אצל מישהו"

"האמת היא שבכלל לא למדתי משחק" מפתיעה אותי יערון "למדתי תיאטרון חינוכי ויכול להיות שבדיוק בגלל זה מעולם לא הייתי בעלת מקצוע בתחום הזה. אחד הדברים שהכי חשוב לי זה לא לעבוד אצל מישהו, לא להיות סוג של אמנית להשכרה לא להצטרך לגלם דמות. אני לעולם חייבת ליצור את היצירה שלי, את הבגדים של עצמי, הייתי אומרת אפילו ליצור עוד ישות או עוד פנים של האמן, העבודות שלי כבר מוכלות בתוכי. זאת לעולם אני הדמות וכל המלבושים זה רק תירוץ ברמת הסוס הטרויאני. זה רק עוזר לי להיות יותר אני".

"אם נחזור שוב לגורדייף שעשה חלוקה בין אמנות אובייקטיבית לאמנות סובייקטיבית. הריקודים המקודשים שלו הם בשבילי התעסקות באמנות אובייקטיבית, אמנות שהתדר שלה פועל מהצ'אקרה העליונה ולא מהצ'אקרה של הלב, אמנות שהיא כבר מעבר לחוויה של הפרט, של האינדיבידום- אותו שלם שלא ניתן לחלוקה".

יערון היא קטנה ודקיקה ולרגעים היא נדמית נערה למרות 57 שנותיה. כשאני מחמיאה לה היא אומרת שאם יש משהו שחשוב לה לקבל עליו פידבק זה על המראה שלה, "אני רוצה שיגידו לי שאני צעירה ויפה וזהו, יותר מזה אני לא צריכה כלום. צעירה לנצח".

את מרגישה שאת משלמת מחיר על היותך יוצרת טוטאלית?

"לפעמים כשאני חושבת שאני מתפרנסת מהדבר הזה יש לי הרגשה שעבדתי על כולם. דפקתי את הממסד. שבעצם אני צריכה לשלם בשביל זה, הרי זו תרפיה. השימוש שלי ביצירה משקיט אצלי איזה חלק מאוד נרקסיסטי באישיות שלי. אולי הסימביוזה שיש בי כאדם וכשחקנית נולד בגלל שמהרגע הראשון במרכז לתיאטרון שמנו את הלב השותת על השולחן. נדמה לי שבעולם מתוקן, בריא, אנחנו צריכים להיות מוזנים ממה שאנחנו מבינים בו ולזה אני מוכשרת. ואני מלאת הכרת תודה למקום שאני נמצאת בו. זה אושר גדול".

אנחנו נפגשות בשעת לילה מאוחרת ב'תחתית'. כולם מכירים אותה כאן, ניגשים לדבר איתה. בחור צעיר ניגש לשולחן שלנו ושואל אם היא עולה צפונה, הוא רוצה להצטרף אליה עד הקריות. היא שולחת אותו לארוז, אומרת לו שיחזור באחת בלילה מציעה לו לבוא לישון אצלה אם אין לו סידור אחר. 'יש מצב' הוא עונה והולך לארוז.

כשאני אומרת לה שהיא בת אדם נדיבה היא אומרת שבגלל שאני רצינית אני נאלצת לקחת אותה ברצינות אבל בעצם היא מגלומניתוהיא מזדהה לחלוטין עם אותה סיסמה שטבע לואי ה-14 לפני כ-400 שנה, המהווה סמל לשלטון אבסולוטי- 'המדינה זה אני'. בדרך כלל השחקן משרת את החומר הכתוב, אצלי כל חומר - כתוב, מצולם, מופשט- משרת אותי. כלומר אני במרכז היצירה".

גם לי היא מציעה לבוא לעכו לכמה ימים לכתוב. "יש לנו דירה שם ששייכת לחממה וזו תהיה חוויה נהדרת בשבילך. עכו היא המקום שלקח אותי לנקודה בה אני נמצאת היום. החיים בתוך ממשק שבין יהודים לערבים הוא כל כך חזק ועוצמתי ונמצא בכל מקום סביבי בקופת חולים במכולת. זה חלק ממני שמשפיע לגמרי על העשייה שלי". היא כל כך משכנעת עד שגם אני שוקלת ללכת לארוז.

**
 
סמדר יערון תעביר סדנה להגברת הנוכחות באמן ובאדם דרך כלים מדיטטיביים, ריקודים מקודשים וריקוד סופי בימים שישי-שבת, 31 בינואר עד 1 בפברואר 2014, שישי: 12:00–18:00, 21:00 אל תוך הלילה; שבת: 12:00–18:00. להרשמה: 052-3434039.

בנוסף מציע החממה למחול עכו מסלול לימוד שיעסוק בשיטת הטריינינג של גרוטובסקי, ריקודים מקודשים, בוטו, אימפרוביזציה בתנועה, סדנת כוריאוגרפיה, תהליכי יצירה ווידיאו-ארט, מדי יום ראשון, החל מ-2 בפברואר 2014. לפרטים נוספים והרשמה: hamamadananc@gmail.com. לפרטים: 054-3597078, 052-2666551, 04-9914222.