מוזיקה - נעה ורטהיים רושמת אור

שיחה אישית עם נעה ורטהיים, ממקימי ורטיגו, בעקבות היצירה החדשה והקבלית שלה, "רשימו"

בכל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי מתפעלת מול היכולת של אנשי התנועה, יוצרי המחול, לקחת רעיונות שאפשר לתמלל ולהחיל אותם על תנועה מופשטת.

ההתפעלות הזו שלי גוברת מול הרעיון שבבסיס המופע החדש של להקת המחול ורטיגו, "רשימו", מושג קבלי שמשמעותו הוא "רושם האור", הדבר שנותר בנו פנימה לאחר הסתלקותו. הקו הדק המשוך על הכלי ונותר עם הסתלקות האורות.

"רשימו" הוא נדבך נוסף בהישגים המרשימים של הלהקה, שחוגגת את שנתה ה-20 בזכייה בפרס שרת התרבות לשנת 2013 לביצוע של להקה במחול אמנותי, ובפתיחת שלושה פסטיבלים חשובים בעולם במהלך הקיץ הקרוב.

"רשימו" היא יצירתה של הכוריאוגרפית, מייסדת הלהקה והמנהלת האמנותית שלה, נעה ורטהיים, והיא תעלה בבכורה במרכז סוזן דלל.

ההברקה הגדולה של הרומנטיקן הקטן

איך הגעת למושג הזה, "רשימו"?

"אני גרה בקיבוץ נתיב הל"ה", מספרת ורטהיים, "ויש לנו חנות יד שנייה שם. הבן שלי הקטן, בן התשע, מאוד אוהב לקנות מתנות לימי הולדת, אז הוא הלך לחנות יד-שנייה והביא לי שרשרת, של וספר, הרומנטיקן הקטן...

"תוך כדי שאני עובדת על היצירה, והיא עדיין בלי שם, אני מתחילה לקרוא את הספר שהילד הביא לי, 'אייזק ניוטון ובית-המקדש', ופתאום ככה באמצע הספר יש את המושג 'רשימו', ואני רואה את המלה ואומרת, זה זה. זה השם של היצירה.

"והוא מסביר בספר על האור המקיף, ועל הצמצום, ואז אני מתחילה לשאול אנשים מה זה ה'רשימו' הזה, וכל אחד מדבר על זה בכל מיני צורות, אבל המלה עצמה היא מלה מהממת של רישום, ורושם, והתרשמות, והרושם שקורה, ובמקביל ליצירה יש ממש ריח ואווירה ותחושה של זיכרון, כאילו שאתה כל הזמן יושב בין עבר לעתיד. או שאתה ברצון, או שאתה בזיכרון. גם באנרגיה, גם במוזיקה וגם בתחושת הקשרים בין האנשים. המון תחושה של זיכרון, ומשהו של רצון, שאני מחברת אותו למשהו שעומד לקרות, שהוא עתיד".

האם לשם שמצאת ליצירה יש השפעה על היצירה עצמה, מעבר לנתינת הכותרת?

"אף פעם אני לא יודעת על מה אני עובדת ומה שם היצירה. אני מתחילה בעצם ממוטיב תנועתי ונובעת מתוכו, ויחד עם הרקדנים אני מבשלת אותו, מעבדת אותו, מפתחת אותו למשפטים, לסצינות, וככה נולדת לה יצירה.

"זה כמו ילד שנולד ועדיין אין לו שם, ואז ניתן לו השם ויש לזה משמעות. ברגע שהשם התלבש על העבודה, היא גם הושפעה ממנו פתאום. תוך כדי התהליך והעבודה, הנוכחות של השם התחילה לקבל צורה והוא נהיה מציאות. זה בדיוק כמו הנושא של השם, שכשאתה לוקח את האור, שאתה לא יכול לתפוס אותו, הוא הופך להיות חומר.

"בגלל זה כל-כך נהניתי מהספר הזה, כי הוא המחיש את התחושה של מה שאנחנו עושים. הרעיון שמובע בספר הוא שלפני הבריאה, לפני התוהו ובוהו, היה אור מקיף, ואז היה מה שבמדע יכנו 'חור שחור' ובתורה 'תוהו ובוהו', ומהתוהו ובוהו, מהכאוס הזה, התחיל להתחבר חומר, שמים וארץ, מערות, נחלים, והחומר מתחיל לקבל נוכחות, יש בו את האור ואת הרוח, אבל הם במינון אחר. הם תלויים בתוך צורה באיזשהו מקום ויש שיחה ביניהם, אבל בצורה אחרת".

"באיברים הפנימיים יש כזה מין ליקוויד נוזלי"

איך כל המחשבות הללו עוברות לביטוי הבימתי?

"אין לי מושג איך זה קורה. אני יוצרת כבר 20 שנה, ובכל פעם אני לא מבינה איך זה קורה".

אז בואי ננסה להבין דרך אותה תנועה שאמרת שממנה נובעת הראשוניות של יצירה שלך, התנועה שבאה עוד לפני היות השם.

"התחלתי עם שני מוטיבים. הראשון היה מוטיב של תנועה ממרכז הגוף, אבל לא רק מהסנטר אל האגן, אלא תנועה שהיא כמעט כמו שמונה, מין עיגול במרכז הגוף ובתחושה של האיברים הפנימיים יותר, זו היתה המוטיבציה. כל הזמן היתה לי איזו משיכה להזיז את כל מרכז הגוף, אם נתייחס לבית החזה עד קצה האגן, כאילו שתורידי את הקצוות, את הידיים, הרגליים, הראש. ממש תחושה שבאיברים הפנימיים יש כזה מין ליקוויד נוזלי, ואת מזיזה בצורת שמונה, שהוא האינסוף, וכאן אנחנו מתחברים גם לאור האינסוף.

"זה המוטיב הראשון שרציתי לטפל בו. זה תמיד משהו שקורה בתת-מודע. החומר יודע לפנינו מה קורה והוא מוביל אותנו למשהו שאנחנו מתעסקים בו ומהותי, כנראה, גם למקום האישיותי שאנחנו נמצאים בו.
"ואז היה עוד מוטיב, דיבורי יותר, כמו פרטים של תנועה שמדברת על משהו בצורה יותר תיאטרלית. גם התלבושות שהרקדנים לובשים ביצירה הזאת הם יותר 'אנשיים' ופחות 'רקדניים', פחות בגדים שקשורים לדימוי הרקדן. הם לבושים קצת מוזר, אבל של אנשים".

רשימו02-מעיין-חותם.jpg

"רשימו" (צילום: מעיין חותם)

כמו שאמרת קודם, התת-מודע התנועתי מוביל למשהו שמעסיק אותך גם באישי. מה מוביל אותך דווקא לעיסוק באינסוף, באופן אישי?

"אני אדע כנראה עוד מעט. אני עדיין לא יודעת".

"אמא מהממת שנעלמה לנו מוקדם מדי"

כמה מקום יש לרקדנים שמולך בתוך תהליך היצירה הכל-כך פרטי ואישי הזה?

"המון מקום. הם ממש שותפים איתי בתהליך. הם מייצרים להם מתוך המוטיבים שאני מביאה עולם שלם. אני גם מאוד משתמשת במי שהם. אני מתחברת למה שאני רוצה ומסתכלת על מי שעומד מולי ומנכיחה אותם כדמויות. החיבור הוא מאוד עמוק.

"יש לי עכשיו חבורה משגעת של רקדנים שמאוד נהניתי בתהליך איתם. תהליך יצירה זה דבר מאוד אישי ותובעני, והיתה להם הסבלנות. אני לא אומרת שהיה להם קל, זה עדיין לא קל... במיוחד שאנחנו מולידים את זה השבוע, אז זה לא פשוט".

לפני כ-20 שנה הקימה ורטהיים את ורטיגו עם בן זוגה עדי שעל בירושלים, כלהקה שלוקחת את עצמה ואת צופיה למסע הכולל רבדים שמעבר לתנועה עצמה. אחד השיאים של אותם רבדים הוא הכפר האקולוגי ורטיגו, שהקימו השניים לפני כחמש שנים בקיבוץ נתיב הל"ה, במטרה לעורר מודעות אמנותית וסביבתית ולהגביר את המעורבות החברתית מתוך אחריות לשלום כדור הארץ. הכפר, יעיד כל מי שביקר בו, מציג עמדה חד-משמעית של שימוש במשאבי הטבע ושמירה על האנרגיה כתחליף לצורת החיים של העולם המודרני הנוכחי.

"כשוורטיגו גדלה, היה שלב שבו שאלנו את עצמנו איך אנחנו רוצים להתפתח", מספרת ורטהיים. "אנחנו רוצים להקה שנייה, בית-ספר, סדנאות, מה אנחנו רוצים לעשות. היום לוורטיגו יש בית-ספר בירושלים, סדנה, תוכנית 'מסע' שבמסגרתה באים לרקוד אצלנו במרכז שבירושלים אנשים מכל העולם, אבל הרגשנו שלהמשיך רק בתוך אותה אמנות זה לא מספיק.

נעה-ורטהיים-ורטיגו-מעיין-חותם.jpg

נעה ורטהיים, להקת המחול ורטיגו (צילום: מעיין חותם)

"אנחנו רוצים להביא את הקהל והאנשים אלינו הביתה. אני אדם מאוד דיאלוגי, מאוד מתקשר, וקשה לי הרבה פעמים כשאני גומרת את ההופעה, האורות כבים והקהל הולך הביתה. אני רוצה שיישבו, שנדבר, שהחוויה לא תהיה רגעית כל-כך. אז בעולם הרגעי כל-כך של היום יש תיאטרון, שזה עוד נחשב כאילו, וואו, יצאת, אבל אני רוצה אפילו יותר מזה. אני רוצה שאנשים יעברו חוויות עם זמן, עם משך. כמו ההבדל בין פאסט-פוד לסלואו-פוד. העולם הולך לכיוון הפאסט, ואני רוצה שנלך לאחור.

"חלק מזה נגרם מכך שאמא שלי נפטרה, אמא מהממת שנעלמה לנו מוקדם מדי, ואמרנו, המשפחה, בואו נחיה ביחד. אין סבתא, אולי נחיה כמו שבט, כמו פעם, בדיוק ההפך מהיום, מהניתוק, המודרניזציה.

"בתוך המבנה הזה של לרצות לחיות כמו שבט בשביל לגדל את הילדים בצורה שיתופית יותר חברנו, ארבע האחיות והבעלים, שהרבה מהם קשורים ללהקה: הגדולה היא הרוח והתמיכה של כולן, אחותי הצעירה היתה רקדנית ראשית בלהקה ויד ימיני, עדי בעלי ואני הקמנו את הלהקה, והאחות האמצעית עובדת עם 'כוח האיזון', שזה פרויקט שיש לנו כבר 12 שנה של אנשים עם מוגבלויות, נכים ורקדנים. עשיתי עבודה כזו ללהקה, ואחותי הצטרפה לסדנאות כי היא תמיד עבדה בטיפול וזה עיניין אותה, והיא באה להיות בתהליך ומאותו רגע היא וחי כהן, שהוא על כיסא והיה ב'כוח האיזון', הובילו סדנה והופעות, והיום זה ממש ענף בוורטיגו.

"אחרי שהיינו בירושלים ובאזורים קרובים לירושלים, חברנו יחד וכל השבט גר בקיבוץ נתיב הל"ה, והכפר הוא מקום עבודה בשטח של הלולים הישנים של הקיבוץ, ויש המון דינמיקה, ויש את הצד האקולוגי, וזה מתפתח כל הזמן, וזה באמת מקום להרבה דברים. חוץ מזה שאנחנו עובדים שם הרבה, מפתחים שם עכשיו מעבדות תרבות".

נעה ורטהיים (צילום: רם קציר)

"זה אוכל לנשמה. פשוט זה"

את מוצאת השפעה של המקום על התוצר הבימתי?

"אני לא יודעת. אני ממשיכה לעשות את האמנות שלי מאז ומעולם. בטוח שיש השפעה של כל חלל שאתה עובד בו. מספיק שאתה עובד בעיר או בטבע כדי להשפיע. אני עובדת חצי בירושלים וחצי בכפר, לפעמים זה כמעט לא משנה איפה אתה, אבל אני מאמינה שכל דבר משפיע. זה גם כן וגם לא".

עם מה היית רוצה שייצא צופה במופע החדש שלכם?

"עם חוויה, עם שאלות, שזה יגרום לאדם להיות לרגע אחד עם עצמו. הרי בשביל מה יש ספרים טובים? בשביל מה יש מוזיקה? אתה בא, ואתה בחוויה שהיא מימד שונה מהחוויה הרגילה שלך. זה אוכל לנשמה. פשוט זה. לבוא ולשתף במשהו שהוא מאוד עמוק ואישי שלי, שאני גם אגלה אותו וגם אנשים יתחברו ויעברו עם עצמם משהו שהוא מעבר ללאכול-לישון-לקנות".

"רשימו" תעלה בבכורה ביום חמישי, 20 בפברואר 2014, בתיאטרון ירושלים. בתל אביב יעלה המחול לראשונה ב-24 וב-25 בפברואר 2014, במרכז סוזן דלל. לפרטים: 02-6244176.