"טאלין–תל אביב" הוא פסטיבל מוזיקה חדש הממשיך רעיונית את פסטיבל "מוסטונן פסט", מייסודו של המנצח והכנר אנדרס מוסטונן, שמתקיים כבר 24 שנה בטאלין, בירת אסטוניה.

אל הפסטיבל החדש יגיעו לא מעט אורחים מפסטיבל האם לסדרה של שישה מופעים של מוזיקה קלאסית, ג'אז, מוזיקת עולם, מוזיקה אלקטרונית ושילובים בין הסגנונות השונים, תוך יצירת שיתופי פעולה בין המוזיקאים האסטונים לישראלים.

למופעים, שייערכו באולם 4 שבמתחם התחנה בתל אביב, יתלוו גימיקים שונים שיוסיפו לאווירה הפסטיבלית, כמו ליקרים מיוחדים וחטיפים אסטוניים שיחולקו לקהל. מופעי חוצות, ג'ם -סשנים אל תוך הלילה ותערוכת הצילומים "ארבע העונות בטאלין" יחזקו גם הם את החגיגה האסטונית-ישראלית.

ראש עיריית טאלין ושר החוץ האסטוני יהיו אורחי הכבוד של הפסטיבל, שקיומו מחזק את הקשרים בין שתי העיריות. בקונצרט הסיום של הפסטיבל, "הרמוניה אוניברסלית", ייחגג יום העצמאות האסטוני.



הבית כמרקחה כל הזמן

אנסמבל אתי בן-זקן מייצג את הצד הישראלי של המופע "הרמוניה אוניברסלית", ויחד עם רביעיית ארט ג'אז האסטונית, עם אנדרס מוסטונן, ואנסמבל הורטוס מוזיקוס, יבצע מוזיקה מהודו, מצרים, אסטוניה, טורקיה וארצות הבלקן, לצד שירי עם בעברית, ערבית, יידיש, לדינו, ארמנית, גרמנית, אנגלית, איטלקית ועוד.

"הקבוצה שלי מורכבת מסולנים שאני עובדת איתם כבר יותר מעשר שנים", מספרת בן-זקן, זמרת האלט שגם תנחה את הערב. "היא כוללת את מיכאל מלצר, שהוא מוזיקאי כל-כך פעיל שאפשר לקרוא לו 'אבי נגני החליליות בארץ', דנה וקסמן, צ'לנית ויוצרת בעצמה, עודד שוב, שהוא אמן גיטרה קלאסית, ואמנון יואל, שמנגן במגוון כלי הקשה עממיים, ביניהם תוף דאף, זארב, שהוא כלי הקשה פרסי, ודרבוקה".

עד כמה משמעותית ההגדרה שלך כזמרת אלט למוזיקה שמבצע ההרכב?

"האמת שאני לא משתמשת הרבה בהגדרה. התיחום של מנעד סופרן, אלט וכדומה מתאים יותר לאנשים שעוסקים ברפרטואר קלאסי ורומנטי, וכמובן לזמרי אופרה, בעוד שמה שאני מבצעת זה בעיקר שני תחומים: אחד זה מוזיקה בת זמננו, שזה אומר מוזיקה קונצרטנטית שנכתבת כיום, כלומר יצירות חדשות לכלים קלאסיים. היום, לצד כינורות וצ'לו, תמצאי לפעמים גם גיטרה חשמלית, כך שגם ההגדרה הזו כבר לא לגמרי מדויקת.

"בתחום הזה של מוזיקה בת זמננו אני מבצעת הרבה יצירות שנכתבות במיוחד לקול שלי, וזה מצריך טכניקה קולית מורחבת שהתפתחה עם המוזיקה של המאה ה-20, כך שיותר משמעותיות הטכניקות הקוליות השונות שאני יכולה להפיק מאשר ההגדרה של סופרן או אלט.

"התחום השני שלי, והוא המשמעותי יותר לקונצרט בפסטיבל, הוא שירי עם. העיסוק שלי בשירי עם התחיל משירים בלדינו, כי זו המסורת המשפחתית שלנו, ואני מבצעת את זה בהרבה קונצרטים, גם עם ארבעת המופלאים הספציפיים שיהיו איתי בפסטיבל הקרוב וגם בגרסה תזמורתית, כשכל העיבודים הם תמיד של בעלי ושותפי לעשיית המוזיקה, המלחין איתן שטיינברג. אז זה נהיה איזשהו פרויקט מתמשך וארוך שנים שלאט-לאט התחלנו, דרך הלדינו, להיחשף לכל הנושא הענק והמדהים של שירי עם, ואחרי זה גם לסיפורי עם, אבל זה כבר פחות קשור לפסטיבל".

איך מתנהלת העבודה המשותפת בינך לבין בעלך כל-כך הרבה שנים?

"אנחנו נשואים כבר 20 שנה, והבית כמרקחה כל הזמן. או שהוא כותב לי יצירות, או שהוא כותב לי עיבודים לשירי עם. הנסיעות שלנו לחו"ל זה תמיד ביחד. אנחנו עובדים יחד בשני אופנים: יש בינינו את הצמד יוצר ומבצעת, שאני מבצעת את הדברים שהוא מלחין עבורי, אבל יש גם את הצמד שני יוצרים, כי אני עוסקת הרבה גם בכתיבה לתיאטרון, וביחד אנחנו יוצרים מופעי תיאטרון-מוזיקה שהצגנו כבר בארץ ובעולם וגם הם הרבה פעמים בהשראה עממית".


"אנסמבל אתי בן זקן" (צילום: אלדד שידו)

לשירים האלה יש כוח מרפא

מאיפה נובע הכוח הזה של יצירה עממית עליכם?

"לא ניכנס להגדרה מדויקת כרגע, כי הרי בטוח יש חוקרים לנושא באקדמיה, אבל לצורך העניין שלנו בעיבודים שאיתן כותב, שיר עם זה כל שיר שלפחות אחד משני המחברים שלו, המילים או הלחן, הוא אנונימי.

"יש שירי עם שנכתבים גם היום: שירי רחוב, שירים שחיילים ממציאים, שירים שממציאים בתנועות נוער, גם אלה שירי עם, אבל אנחנו נמשכים לשירים שעברו בעל-פה מדור לדור. לא רק שירי הלדינו העתיקים, אלא אפילו בלדות אנגליות, או שיר אסטוני שאני לומדת עכשיו לשיר לקונצרט.

"אני מרגישה ששיר ששרד מאות שנים והועבר בעל-פה מאמא ששרה לבת, ומהבת שגדלה לבתה אחריה, זה לא סתם. יש משהו בשיר הזה שנוגע בלב, ואולי אפילו מביא לו איזה איחוי ואיזה ריפוי. אני ממש מרגישה שלשירים האלה יש כוח מרפא שמרחיב את הלב.

"אני רואה בקונצרטים, לפעמים באים אנשים ולא בדיוק יודעים מה מצפה להם, ואחרי הקונצרט כולם באים לספר לי על סבתא שלהם ששרה להם, ובאיזו שפה שרו בבית שלהם, זה משהו שמחבר לעבר המשפחתי, הקהילתי. כולם תמיד אומרים לי אחרי הופעה, 'אבל בעדה שלנו יש גרסה אחרת, אני ארשום לך את הגרסה שלנו'. זה מקסים.

"איתן ואני, שנינו מלמדים באוניברסיטת חיפה, ואני עובדת על זה הרבה עם הסטודנטים שלנו, כי אני חושבת ששירי עם וסיפורי עם זה גשר אנושי. כשמדובר בחברה רב-תרבותית כמו שלנו זה פשוט חגיגה. אצלנו בקורסים כל הפוליטיקה נשכחת, ומתחילים ללמד זה את זה שירי ילדים, משחקי ילדים, כולם שרים ביחד ביידיש, בערבית, זה גשר בלתי אמצעי".

ישראל היא באמת כר נרחב לעשייה שקשורה בשירי עם וסיפורי עם, יש עם מה לעבוד.

"כמו שאת יכולה לתאר לעצמך, לאנשים כמו איתן וכמוני, שמתעניינים באתנו-מוזיקולוגיה, לחיות בישראל זו באמת מתנה. כל שיר הכי נידח שמצאתי באנתולוגיה הכי משונה, תמיד יהיה מי שמבין אותו ויכול לתרגם לי אותו".


בדמעות זולגות על לחייו

"בפסטיבל הקרוב", מספרת בן-זקן, "יהיה גם שיר בארמנית שלמדתי מאוסף שיצא בקלטת של שירים ממה שהיה בעבר 'המזרח הסובייטי', ואיתן כתב לזה עיבוד, והרבה קונצרטים שרתי את זה בלי לדעת מה השיר מספר. למדתי אותו כמו תוכי. עד שבמקרה בא אל הבית שלנו טכנאי להחליף את הפילטרים, ובשיחת חולין פשוטה ומקרית לגמרי התברר לי שהוא מארמניה, תארי לך מה זה בשבילי!

"ישר הושבתי אותו ושרתי לו את השיר, והבנאדם, בדמעות זולגות על לחייו, תירגם לי את זה. ממש בדמעות. מסתבר שזה שיר עם ישן שבעיר שלו רק זקנות היו שרות אותו. אז יש פה באמת אוצרות. אנחנו גם לומדים מהסטודנטים הערבים שלנו שירים בערבית, בקיצור, בשבילנו זה חגיגה".

הקונצרט בפסטיבל "טאלין–תל אביב" מציג יריעה של מוזיקה מהמון ארצות. איך תצליחו ותספיקו להביא יריעה רחבה כל-כך לבמת מופע אחד?

"הקונצרט הזה הוא חיבור של שתי קבוצות. איתן כתב לקבוצה שלנו את העיבודים, ואנחנו מתחברים לקבוצה של אנדרס מוסטונן, המנהל האמנותי של כל הפסטיבל. האנסמבל של הורטוס מוזיקוס זה אנסמבל של כלים עתיקים, אבל אנדרס הוא גם כנר ומנצח על תזמורות לגמרי קלאסיות ומבצע מוזיקת ג'אז. בגלל זה החיבור בין שתי הקבוצות שלנו הולך להיות חגיגה כפולה.

"שם הקונצרט הוא 'הרמוניה אוניברסלית', והנושא שלנו הוא השראה עממית. אנחנו באים עם שירי עם, הם באים עם קטעים אינסטרומנטליים בהשראה של מוזיקה אתנית והולכים לבצע עם הכלים העתיקים שלהם קטעים מהודו, מצרים.

"הם מכינים את הרפרטואר המדהים שלהם, אנחנו מכינים רפרטואר של קטעים מקהילות יהודיות שונות, ובסוף הקונצרט איתן מכין עיבודים לשני קטעים ששתי הקבוצות יבצעו ביחד".


חיבורים שרק בנאדם כמוהו יכול לעשות

הערב יהיה בנוי כהופעות נפרדות של כל קבוצה, או שהחיבור יופגן גם במהלך המופע כולו?

"זה יהיה מין דיאלוג מוזיקלי. כמו שאני מכירה את אנדרס, זה לא יהיה כזה דידקטי. זו פשוט תהיה חגיגה. איזושהי שיחה. אנחנו נעשה שיר ארמני, והם יענו לנו בשיר טורקי וכדומה. איתן אומר עכשיו שכמו שאנחנו מכירים את אנדרס, הוא לא כל-כך בעניין של לתכנן הכל בחזרות, ועל הבמה, במהלך הקונצרט, הוא מסוגל להגיד, 'יאללה, תצטרף גם אתה'. הוא בעצמו, תוך כדי שהוא מנגן בכינור, שר, רוקד, הוא פשוט תופעה".

כשרואים את מגוון סוגי המוזיקה שיופיעו בפסטיבל, ממוזיקה עתיקה ועד מוזיקה אלקטרונית, עולה השאלה מה מחבר בין כל סוגי המוזיקה הזאת.

"האיש הזה. הוא פשוט באמת איש אשכולות, ואת הכל הוא באמת עושה טוב. אני סומכת עליו. אני יודעת למשל שבתחום הג'אז הוא מפגיש בין ירון גוטפריד לענת פורט, ואני בטוחה שזה יהיה מדהים. זה חיבורים שרק בנאדם כמוהו יכול לעשות. גם בקונצרט שלנו הכל גולש להכל. אנחנו שם עם כלים קלאסיים וכלים של מוזיקה רנסנסית, אז זה לא בדיוק וורלד מיוזיק שגרתי".

תפתחי עבורי קצת את העולם של המוזיקה האסטונית.

"כשנכנסתי לעניין הזה ראיתי שיש ז'אנרים שונים במוזיקה העממית האסטונית, וביניהם ז'אנר אחד של שירת נשים, וישר נדלקתי על זה. אצלי הכל מתחבר בראש, בין הספרדיות ששרות לדינו לבין האסטוניות עם שירת הנשים, כולן אצלי בראש עושות חגיגה.

"במוזיקה קלאסית יש באסטוניה כמה מלחינים של מוזיקה בת זמננו שעשו לעצמם שם גדול בעולם. בישראל הכי מוכר זה ארוופארט, והוא בעצם משלב במוזיקה שלו גם השראה של מוזיקה כנסייתית עתיקה ותפילות וגם את המוזיקה המסורתית האסטונית.

"הוא שם על המפה את המוזיקה האסטונית. בזכותו יודעים בעולם איזה פעילות מוזיקלית מדהימה יש שם. הוא פתח את הפתח הזה למערב. בקיצור, זה שבישראל יש פסטיבל 'טאלין–תל אביב' זו מתנה מדהימה בשבילנו".

הפסטיבל יתקיים בימים חמישי עד שני, 20–24 בפברואר 2014, באולם 4 במתחם התחנה, תל אביב. כרטיסים: 89–110 שקל. כל המופעים, 1+5: 380–440 שקל. לגולשי הבמה: 89 שקל (במקום 110), במסירת קוד 777 , "הטבה לאתר הבמה". ניתן לרכוש גם כרטיס זהב לכל הפסטיבל (6 מופעים) ב-380 שקל באותו קוד. לפרטים והזמנות:*9066 .

לכל אירועי הפסטיבל

לרכישת כרטיסים