ביום חמישי הקרוב יעלו על במתה של אורית וולף במוזיאון תל אביב לאמנות, אורחים מסוג אחר.
 
סדרת הקונצרטים של הפסנתרנית והמלחינה אורית וולף הנקראת "בחותם אישי" "רגילה" לארח – להופעה ולשיחה – מוזיקאים שונים, בעלי שם על פי רוב, שיוצאים להרפתקה של מילים ושל מוזיקה עם אורית ומול קהל אוהד וחם. 

המוזיקאים ברובם הגדול עשויים מרקמה אחת מוכרת, המוזיקאים הקלאסיים. פה ושם יש חריגות כשהאורחים אינם עוסקים למשל במוזיקה כמקור פרנסתם העיקרי, כמו למשל ד"ר חיים שפירא, שתחומי העניין שלו חובקים פילוסופיה, מוזיקה, יהדות ועוד. אבל השמות הממלאים את שורות האורחים שאיתם אורית וולף "עושה מוזיקה" באים מאותו פלח אמנותי.
 
ובכל זאת וולף מתמחה בין היתר בפיתוח חדשנות בארגונים והנה היא מחדשת לעצמה ולסדרת המוזיקה  שלה. האורחים החדשים על במתה הם נגן הוויולה דה גמבה – עמית טיפנברון, נגן הסיטאר יותם חיימוביץ', הנקשן ארז מונק, נגן העוּד יאיר דלאל  רובם ככולם הם  החברים הישראלים בהרכב הבינלאומי "נאיה", הרכב שאותו מוביל זמר הקונטרה-טנור יניב ד'אור.

אורית וולף, צילום: יח"צ

עירום על הבמה
 
"החידוש הגדול עבור חברי 'נאיה' הוא שיתוף פעולה עם פסנתר," אומר יניב ד'אור
 
נשמע מוזר, פסנתר שהוא כלי כך בסיסי הופך לחידוש?
 
"על פניו נכון הפסנתר הוא כלי בסיסי, אבל נאיה עם הרפרטואר הספציפי שלה היא  להקה של כלי נגינה עתיקים. מכל נקודת מבט שתתבונן בתכנית יש כאן חידוש. ניקח את ההיבט של הסולן או מי שמוביל יצירה אפילו בקטע קצר, יש מאחוריו קבוצת נגנים  - בדרך כלל צ'מבלו, צ'לו, כינור ולעתים כלי נשיפה. כשאתה מציב פסנתר במקום ההרכב הזה, הצבע הייחודי נעלם ובמקומו יש גוון שונה לחלוטין. כמובן שהיינו צריכים לכתוב עיבודים חדשים לכל היצירות והשירים, ואת זה עשינו אורית ואני".
 
אבל אתה שר הכל, מהם ההבדלים האחרים נניח מול אופרה או מול המופע הקרוב  שלך במוזיאון?
 
"ישנו הבדל תהומי אחד בין עמידה על במה בשירת יחיד עם פסנתר לבין כל שירה עם הרכב גדול ובייחוד בשירת אופרה. כשאתה שר 'לידר' אתה חש עירום על הבמה. אין לאן לברוח. כשאני מדבר על אין לאן לברוח אני מתכוון לכך שאין תזמורת שתכסה אותך, אין תלבושות, פאות ושאר אביזרי לבוש שמהווים קיר נוסף בינך לבין הקהל.
 
"כשאתה לבד על הבמה הקהל חש אותך עוד מלפני שאיפת האוויר הראשונה ועד לנשיפת האווירה המסיימת את השיר, הקהל כל הזמן נושם אתך וכל שינוי מעורר תגובה".
 
תחושת העירום הזאת היא בכל הופעה שלך לבד עם פסנתר  או רק ב"ליד" המובהק, נניח שומן או שוברט?
 
"לא חשבתי על זה כך אבל נראה לי שזה בעיקר שם. אני עובד כעת במקביל על תכנית חדשה עם הפסנתרן דן דויטש ובה יש בעיקר שירה צרפתית שירים של דביסי, דיפארק, האן, פולנק וגם כאן אני שר עם פסנתר, אבל תחושת העוצמה הזאת אינה כה חזקה כי אצל כל הצרפתים שציינתי  יש ענין של סגנון. חלק מהשירים הם כמו תמונה אימפרסיוניסטית, כלומר צריך להישאר בסגנון מסוים ואז אין תחושה של חשיפה".
 
יש גם עניין שהקהל אולי לא שם לב אליו וזה הכיוונון
 
"נכון. כשאני שר בדרך כלל עם ההרכב שלי או מוזיקה מוקדמת צליל ה'לָה' נמדד ב-415 תנודות בשנייה. זה מתחם נוח מאוד לזמר, לא צריך להתאמץ. כששרים עם פסנתר הכיוון הוא של תזמורת סימפונית ואני צריך לשיר בתדר של 440.  למזלי אני שר הרבה מאוד סוגי מוזיקה וכאשר אני שר למשל 'לידר' (שירים של שוברט או שומן למשל)  לקול ולפסנתר אני שר בכוונון הגבוה. אבל זה סוג של אתגר שאכן הקהל בדרך כלל אינו מודע לו".
 
עצם העובדה שאתה שר בצרפתית  וצריך להקפיד על כל צליל והברה מוטעמים יכולה להלחיץ?
 
"בצרפתית אני שולט  וקל לי מאוד עם השפה". 
  
אתה דובר איטלקית מבית  
 
"נכון. ההורים הגיעו מלוב ואיטלקית היתה שפה מוכרת אבל כשהתחלתי ללמוד בבית הספר 'גילדהול' בלונדון לפני 18 שנים הייתי מוקף צרפתים. ברבות הימים הייתי אפילו סנדק לתינוק צרפתי.  אז צרפתית על כל הניואנסים קלה לי. ה'ליד' הגרמני המובהק. אני ופסנתר זה האתגר הגדול, אני יכול לומר שאני אוהב ומפחד, אוהב ומפחד וממשיך". 

שירים שהכמיהה היא איכותם הבולטת

אם נחזור להופעה הקרובה שלך עם אורית וולף המופע נקרא תפילות וכמיהות?
 
"כן נראה לנו נכון מאוד לקרוא לשירים כמו 'אלי אלי' ('הליכה לקיסריה'), 'מישהו דואג לי שם למעלה' או 'אדון הסליחות' הם שירים שהכמיהה היא איכותם הבולטת. ולצדם שירים אחרים כמו שני נוסחים ל'הנך יפה רעייתי' משיר השירים האחד של גראנדי האיטלקי והאחר של בוסקוביץ' הישראלי מוזיקה יוצאת מן הכלל".

וולף עצמה מעידה על יניב  כי  " הוא אחד האמנים הכי בינן תחומיים שהכרתי. שמעתי אותו בקונצרט ואמרתי לעצמי בלב מייד- הוא איתי בסדרה בעונה הבאה. יש בו רגישות על, חשיבה מחוץ לקופסא, קול נדיר ואישיות כובשת. התהליך שעברנו בבניית התכנית והחזרות היו מבחינתי חוויה בפני עצמה. אין לי ספק שזו התחלה של שיתוף פעולה פורה בהמשך".

יאיר דלאל, צילום: יח"צ

כשמתבוננים בכל העשייה שלך היום היא רחוקה מאוד ממה שאנחנו באופן טבעי משייכים לזמר קונטרה טנור?

"זה מאוד הולם את אופיי. אילו הייתי נשאר בתחומים שמזוהים עם תחום או מנעד הקול שלי - מה שלמדתי כסטודנט למוזיקה - הייתי מוגבל לשירה של חומרים עתיקים, רנסאנס ובארוק וחומרים מודרניים. כל היתר לא בשבילי.
 
"אלא שאני סקרן ולא אוהב להישאר במקום אחד אני חושב שהסקרנות נולדה בעיקר מאותו העדר רפרטואר ואז אני מנסה לגעת בכל. כמו למשל בשנה האחרונה שאני מקדיש שעות רבות להגשת תכניות ברדיו גם ב'קול המוזיקה' וגם ב-88FM. הסקרנות לקחה אותי לליד ולמקומות חדשים ולקחה אותי  לשיתוף הפעולה עם אורית וולף אני כבר מתרגש לקראת השירה השבוע באולם רקנאטי. ממש מתרגש". 
  
המפגש "מזרח ומערב: תפילות וכמיהות" יתקיים ביום חמישי, 27 בפברואר 2014  ב-11:00 במוזיאון תל אביב לאמנות במסגרת הסדרה "בחותם אישי" .כרטיס: 100 שקל.  לפרטים בטל': 03-6077020.