אם יש למישהו מדי פעם ספק האם יש בכלל צורך בקיומו של פסטיבל אילת הבינלאומי התשיעי למוזיקה קאמרית. באה סדרת האירועים הנוכחית של הפסטיבל  ומוכיחה  שאכן יש לפסטיבל מקום ולא סתם מקום אלא מקום משמעותי.
 
בשנות קיומו הצליח הפסטיבל לרכז אל שורותיו סדרת אמנים מעולים, גם כאשר אמנים אלה לא היו מוכרים על הבמות המרכזיות של ישראל.

התרגשות והתלהבות

הפסטיבל השנה  ייזכר בעיקר כפסטיבל של יחידים - ההתרגשות וההתלהבות נשמרה בעיקרה ובצדק לביצועים של יחידים.  כך, כבר בערב הפתיחה, עיקר המחמאות זרמו בכיוונו של דניס טטרוב, הנגן הראשי של התזמורת הקאמרית של איגור לרמן שהופיע כסולן בביצוע "ארבע העונות" של ויוולדי. למרות חזות פנים קפואה יחסית טטרוב הוביל היטב ובעיקר חגג את המוזיקה וסחף לחגיגה את התזמורת שלצדו.
 
בערב השני   חברו לבמה אחת ארבעה סולנים: הפסנתרן אמיר כץ – ישראלי החי בברלין, הצ'לן הלל צרי, הכנר הרוסי אנטון ברכובסקי והוויולנית הצרפתיה ליז בֶּרטוֹ.

לאחר נגינה מרתקת של כץ ב"מחולות בני ברית דויד" של שומן, הצטרף אליו הלל צרי בחיוניות וברגישות ב"קטעי פנטזיה" אופ' 73. ההפתעה הגדולה באה בנגינת רביעיית הפסנתר. גם מן האולם ניכרה הובלתו של הלל צרי, נגינה בעל נוכחות של הוויולנית ליז ברטו וההשלמה  המבריקה של הכנר אנטון ברכובסקי.

ההברקה של שחאדה, השיא של בן  פיינאר
 
בקונצרט המיוחד של רביעיית ברודסקי  והזמרת לורה ליקסנברג, שמענו שני שירים של שוברט בביצוע לא  מספק. לעומתם, האריה האחרונה מתוך "דידו ואניאס" של פרסל היתה מרגשת. רביעיית "רוזמונדה" של שוברט נוגנה בביצוע ללא דופי אלא שהדיוק ועבודת הצוות באו אל חשבון הנשמה היתרה.  
 
ביצירה המרכזית בתכנית, "עצים, חומות, ערים"  - שמונה שירים של יוצרים על ערי חומה שונות - בלט מכל שמונת היוצרים שלקחו חלק (כל מלחין חיבר פרק שעניינו עיר שבליבה חומה) חביב האנה שחאדה, שחיבר מוזיקה  ל"קומי לך יפתי תמתי"  מתוך "שיר השירים"  להמחשת עיר החומה ירושלים. הברקה.   
 
הסולנים בלטו גם בקונצרטים התזמורתיים הנוספים. ינס לינדמן בקונצ'רטו המוקדם של הרטל, איש המאה ה-18 בחצוצרה קטנה וב"השמש זורחת" של המלחין האמריקני אלן ויזוטי. אמיר כץ ריגש בקונצ'רטו השני של שופן  ואנטון ברכובסקי  התעלה בנגינת הרומנסה הראשונה של בטהובן.
 
הפסנתרן דני דרייבר והכנרת קלואי הנסליפ (שניהם מאנגליה) הצטיינו בסונטה השביעית של בטהובן ובסונטה השנייה של ברהמס. 

דני דרייבר וקלואי הנסליפ, צילום: רוני איתן

שיא מוזיקלי סיפק  הפסנתרן דניאל בן פיינאר שניגן את החלק הראשון של הפסנתר המושווה של באך. נקודות השיא היו במפגשים שחילצו את הפרלודים מעבר לתקופתם אל נקודות השקה עם הרומנטיקה המוקדמת והיו מקומות שבהם ניכר שימוש יתר בדוושות, ש"לקח" את באך אל מתחם גושי הצליל של המאה העשרים. ועם זאת,  עדיין ביצוע זה היה שיאו של הפסטיבל.  

האמנים מחו"ל כבר גילו את הפסטיבל

כאמור,  הפסטיבל היה בעיקר חגם של האמנים היחידים ומפגשים ביניהם הניבו ביצועים  שאקח אתי. כך השלישייה של ראוול בנגינת דרייבר (פסנתר), הנסלופ (כינור) והצ'לן השוודי טורלייף טדן והשלישייה הראשונה של מנדלסון בנגינה סוחפת של אמיר כץ בפסנתר, אנטון ברחובסקי בכינור ופרנסואה סאלק בצ'לו.

סאלק הופיע בתכנית נוספת  עם נגן האקורדיון וינסנט פיירני כשהם חוצים ביחד את הקווים מיצירות קלאסיות מובהקות של ארנסט בלוך ופיאצולה אל יצירות משל עצמם שבהם הם נוגעים בסוגות מוזיקליות רבות ויוצרים שפה משל עצמם. מרתק.

וינסנט פיירני ופרנסואה סאלק, צילום: רוני איתן
 
נגני תזמורת הבית של הפסטיבל, תזמורת איגור לרמן מרוסיה, הם צוות ממושמע ומדויק. נקודות התורפה שלהם מתגלות בעיקר בעבודה מול סולנים שעולים עליהם ברמתם.  עם זאת, הפסטיבל רובו ככולו שמר על מעמדו כפסטיבל הבינלאומי החשוב בתחום המוזיקה הקאמרית. האמנים מחו"ל  כבר גילו אותו. עובדה. הוא צריך עדיין לתפוס את מקומו כיעד מועדף בין חובבי המוזיקה בישראל.
 
פסטיבל אילת הבינלאומי התשיעי למוזיקה קאמרית, 24 בפברואר עד ה-1 במרץ 2014, מלון דן, אילת.