דבר לא חסר לדרמה הוורדיאנית הגדולה בביצוע הקונצרטנטי של הפילהרמונית: ההצגה הטובה בעיר
מדי פעם יש מי שטורח להזכיר לנו שאופרה היא קודם כל או בעיקר מוזיקה ומוזיקה צרופה. הפעם זהו תורו של זובין מהטה.
שני כסאות ושני גביעי יין זוהי כל התפאורה. על הבמה תזמורת אחת, מקהלה בגב הבמה ובחזית שלושה זמרים בתפקידים ראשיים ועוד שישה זמרים בתפקידי משנה. הפלא ופלא: הקסם עובד. לא החמצנו דבר מן הדרמה הוורדיאנית הגדולה.
נערת שעשועים שחפנית
"לה טרוויאטה" היא העיבוד האופראי של ורדי ל"הגברת עם הקמליות" של אלכסנדר דיומא הבן, שנכתב בהשראת קורות חייה של דמות אמיתית, מארי די פלסי.
זהו סיפורה של ויולטה, צעירה מאהבת, נערת שעשועים לעשירי הכרך הצרפתי ואציליו. אישה מוחזקת שבסתיו חייה הצעירים, כשהיא חולת שחפת, המונה את הימים שנותרו לה, נעשית מושא אהבתו של אלפרדו. הרומן בין השניים נבלם כשאביו של אלפרדו תובע נחרצות מוויולטה להפסיק את הקשר עם בנו, כי קשר כזה ימנע מאחותו הצעירה והטהורה של אלפרדו את האפשרות להינשא.
בטוב ליבה ויולטה נענית לבקשה ודועכת אל מותה כשלצדה רק המשרתת הנאמנה ורופא. ויולט נאחזת בשבריר אושר כאשר על סוף מותה באים לבקש את סליחתה אלפרדו ואביו שהבינו כל אחד בדרכו שהם פגעו בצעירה ובאים לבקש את מחילתה ולטפח אשליה של "הכל בסדר", שנייה לפני שהיא צונחת אל מותה הצפוי.
ורדי חיבר כאן את היפה במוזיקות שלו. מצלילי הפתיחה השקטים המבשרים את המוות שישובו להישמע בתחילת המערכה האחרונה ומכאן דרך שיר היין הפותח האריות המופלאות של שלושת הגיבורים, הדואטים המרגשים בייחוד זה שבין ויולטה לבין ג'ורג'יו, אביו של אלפרדו, סצנת הנשף שבה מתעמתים ויולטה ואלפרדו ופרקי מקהלה משובחים. כל רגע באופרה הזאת הוא מוזיקה מלודית וקליטה. לא בכדי זכתה האופרה לכינוי "אופרה שכולה ציטוטים" (מחמאה שניתנה בשעתה למחזה "המלט").
מהטה שר ונושם עם הסולנים
הניצוח של מהטה על "לה טרוויאטה" הוא לא פחות ממושלם. הוא אינו מסתפק בתמיכה(ושמו הולך לפני כתומך אידיאלי לסולנים ובעיקר לזמרים) אלא נושם איתם ולמעשה שר איתם את כל האופרה.
לא פעם אמר מהטה ש"לה טרוויאטה" היא האופרה האהובה עליו. באולם ניתן לחוש בכך לאורך כל הערב. הוא מגלה מחדש את סוד הצמצום בנגינת התזמורת, צמצום שמאפשר לנו המאזינים לגלות את החוטים הדקים שמהם טווה ורדי את קסמי לחניו, כך למשל בדואטים מן הראשון ועד לאחרון של ויולטה ואלפרדו.
זובין מהטה, צילום: שי סקיף
את ההובלה על הבמה עשתה הזמרת האיטלקיה אווה מיי, ויולטה מושלמת. בזמרה שאיכותה היא כזמרת ליד שבה כל ניואנס וכל דקות נרמזת מוצא ביטוי בקולה ובנוכחותה. ללא כל רמז באיפור או באבזר אחר היא לוקחת אותנו אל נשמתה הכואבת, אל ההיסחפות לרגעים מדומים של אושר חולף, לתמימות אהבתה, לכניעתה מול הסמכות המזויפת של אבי אהובה ועד הסוף המר, כשהיא פשוט צונחת, במלוא מובן המילה, אל מותה על הבמה.
כמוה גם איבן מגרי הסיציליאני, זמר טנור אהוב שכדאי להמשיך ולעקוב אחריו, אחרי הצליל הפיוטי הייחודי שלו שנשמע כהולם את מיטב הרפרטואר האיטלקי. פאולו גבנלי, המוכר לנו מהופעותיו הקודמות בפילהרמונית כ"פלסטף" וכ"ריגולטו" הצליח לשתף אותנו בדקויות שבין הכניעה לדפוס החברתי "מה יגידו עלי כשיידעו שהבן שלי חי עם זונה?" לבין ההתייצבות מול האהבה הכנה והאמיתית של האישה הצעירה שחושפת את נימי נשמתה הכואבת מולו. גבנלי הצליח לכלול רמיזות לסף התלבטות שלו.
כאמור אווה מיי סוחפת והיא עושה שירות נפלא גם לששת הזמרים הישראלים שעל הבמה, אלה וסילביצקי כמשרתת אנינה בהופעה מרשימה ואיילה צימבלר כפלורה, חברתה של ויולטה ברגעים יפים ולצדם פליקס ליבשיץ, מיומן היטב באופרה הזאת בתפקידי הטנור השונים.
טוב לשוב ולשמוע את יורי קיסין בתפקיד הברון ולקבל לראשונה על במת הפילהרמונית גם את סמואל דה בק שפיצר ואת אלכסי קנוניקוב. את הנוכחות הישראלית משלימים חברי מקהלת גארי ברתיני ומקהלת האקדמיה הירושלמית.
המוזיקה הנפלאה, הביצוע האיכותי והתרגום הקולח של ישראל אובל הופכים את "לה טרוויאטה" הקונצרטנטית להצגה הכי טובה בעיר.
התזמורת הפילהרמונית הישראלית "לה טרוויאטה" מאת ורדי, בהיכל התרבות תל אביב, מנצח:זובין מהטה סולנים והמקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני ומקהלת האקדמיה למוזיקה ולמחול ירושלים.