במסגרת אירועי חודש האשה בבת ים תעלה בתיאטרון נוצר ההצגה הראשונה של המחזה "רכוש נטוש" מאת הסופרת והמחזאית שולמית לפיד ובבימויה של שפרה מילשטיין.

ההצגה עוסקת בהתמודדותן של אם ושתי בנותיה עם צו הפינוי שנמסר ליושבי "רכוש נטוש", האנשים שהתיישבו בבתים שהערבים השאירו מאחור כשברחו במלחמת השחרור, צו שזכה לכינוי  "חוק נכסי נפקדים".

ההפקה עלתה בישראל פעמיים, בתיאטרון הקאמרי ב-1987 בבימויו של אהרון אלמוג וב-2006 בהבימה, בבימויו של איציק ויינגרטן.

הגרסה הנוכחית בנוצר היא הפעם הראשונה שהמחזה עולה בתיאטרון פרינג', והפעם הראשונה שהוא מבוים על-ידי אשה. 


"הרכוש הנטוש האמיתי הן הנשים עצמן"

"ההצגה הזו נוגעת בבעיות היסוד החברתיות שלנו – עוני, השפלה, חוסר תפקוד חברתי ואמהות חד-הורית", מספרת מילשטיין, שחקנית ותיקה שהופיעה באינספור תפקידים בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה, ואמה של המנהלת האמנותית של תיאטרון נוצר, דלית מילשטיין.

באיזה אופן עוסק המחזה בבעיות שציינת?

"זה סיפור על אמא לשתי בנות בוגרות שננטשה על-ידי בעלה ומנסה בחוסר תפקוד לגדל אותן. המחזה מתרחש שלושה-ארבעה ימים לפני הריסת הבית, ובולדוזר עומד בחצר ומחכה שהן ייצאו.

"הן אמורות לקבל דירה חלופית במסגרת מה שקוראים היום פינוי-בינוי, אבל האמא מסרבת לצאת ונאחזת בעבר. הן מתכתשות ביניהן – הבת הצעירה מעשית, אורזת את הבית ומצפה ליציאה, ואילו הבת הבוגרת נסחפת עם אמה לעולם דמיוני שבו שולט סיפורו של הסופר הצרפתי גי דה-מופסאן, 'המחרוזת'.

"המחזה אמנם נכתב לפני כמעט 30 שנה, אבל יש בו המון קווים מקבילים למצב הנוכחי בארץ. זה אמנם לא אחד לאחד, אבל אי-אפשר שלא להבחין בזה. החיים בפריפריה, בשוליים, שגוררים את חוסר היחס של החברה. בישראל של ימינו אנשים יכולים למות ברחוב ואף אחד לא ייגש אליהם.

"במחזה מסמל את זה הבולדוזר שמחכה לרגע שבו הצו ייכנס לתוקף ואז יגלח את הבית על יושביו. שלוש הנשים מאוד רוצות לצאת ולפרוש כנפיים, אבל המצב החברתי-כלכלי לא מאפשר להן את זה. הבולדוזר מסמל גם את האלמנט הגברי, הפאלי, שאורב לעולם נשי במהותו ומאיים להרוס אותו".

זו עוד בעיה מרכזית, בארץ וגם בעולם.

"בהחלט, הכוח הגברי שמאיים להחליש או להכחיד את הכוח הנשי. הרכוש הנטוש האמיתי הן הנשים עצמן. הן ננטשו על-ידי המדינה, שנתנה להן את הבתים מלכתחילה ועכשיו גוזלת אותם, ועל-ידי האב שנטש אותן. הבנות מנסות לנטוש את המעמד הזה ולעזוב את הבית, אבל האמא לא מסוגלת לשחרר את החוויה של להיות רכוש נטוש".

ויש את עניין החד-הוריות.

"זו היתה הסיבה המרכזית שבגללה רציתי להעלות את ההצגה, והצעתי את הרעיון לדלית. אפשר לראות היום במאהלים של מחוסרי דיור אמהות שלא מתפקדות, ומקבלות גרושים מביטוח לאומי. לא פעם אנשים כאלה נשענים על זכרונות, נאחזים בעולם שהיה, או לא היה, פעם. התחברתי מאוד לבעיות הנשיות של הדמויות על הבמה, ואני חושבת שהנשיות שלי ושלהן הופכת את ההפקה הזו למשהו רך יותר מההפקות שקדמו לה".


רכוש נטוש (צילום: הדי גינת)

"היא לא מוותרת לי בכלום"

ספרי על תהליך העבודה עם השחקניות.

"למרות שביימתי לא מעט הפקות במסגרת עבודתי כמורה בבית-הספר תלמה ילין, זו הפעם הראשונה שאני מביימת מחוץ לבית-הספר, ועוד בתיאטרון נוצר, שאני משחקת בו מאז ראשיתו.

"זה היה מאוד מרגש. עבדתי עם שלוש שחקניות מצוינות – יעל ברנפלד, טוני עירית-סופרן ואביה ברוש, שכל אחת מהן הביאה את סיפורה האישי וסיפור הסביבה שממנה באה, וניסינו להתמודד איתם ולבנות סיפור על משפחה שנמצאת במאבק קיומי".

איך מתנהל שיתוף הפעולה המקצועי בינך לבין דלית, בתך, המנהלת האמנותית של תיאטרון נוצר?

"שיתוף הפעולה בינינו נמשך כבר שנים – הייתי המורה שלה בתלמה ילין, פרטנרית על הבמה בתחילת דרכו של תיאטרון נוצר, ושיחקתי בכמה וכמה הצגות שהיא ביימה. כל חוויה כזו מבחינתי היא יוצאת דופן. דלית היא אישיות מיוחדת במינה, יזמית ונחושה, וכאמא אני מסתכלת על הכישרון הזה בגאווה גלויה. בעבודה איתה אני מרשה לעצמי להתמסר לגמרי, כי אני רואה בה את ההמשך שלי".

היא מוותרת לך לפעמים בגלל הקשר ביניכן?

"היא לא מוותרת לי בכלום. היא יכולה להתווכח איתי ויכוחים קשים כשהיא חולקת על דעתי בעניינים אמנותיים, וזה מקובל עלי, כי זה מפרה ומביא לתוצאות מאוד טובות".

לא היית מעדיפה, כשחקנית ותיקה, להופיע בתיאטרון הרפרטוארי ולזכות בהכרה של קהל רחב יותר מן הקהל שמגיע לתיאטרוני פרינג'?

"קודם כל, לא הייתי מגדירה את תיאטרון נוצר בדיוק כתיאטרון פרינג'. זה תיאטרון ייחודי ואוונגרדי, קבוצה של אמנים יוצרים שעובדים בהאנגר בבת ים ובמקביל קשורים מאוד לקהילה המקומית.

"הקו האמנותי המוביל של התיאטרון הוא הצגות שעוסקות בבעיות הקיומיות של מדינת ישראל. שיחקתי כבר כמעט בכל התיאטרונים הרפרטואריים, ואני עושה תפקידים גם בקולנוע ובטלוויזיה ואפילו בפרסומות, אבל התיאטרון הזה קרוב מאוד ללבי. אני משחקת כאן מתחילת הדרך ומאוד גאה להשתייך אליו.

"גם אם נסכים למינוח פרינג', מבחינתי כשחקנית אין תענוג גדול יותר ועשייה אמיתית וחשובה יותר מתיאטרון פרינג'. הוא היצירה הבסיסית והמקורית, התשתית של התיאטרון, ובלעדיו התיאטרון הרפרטוארי לא היה מצליח להתקיים".

אחרי החוויה הזו, תרצי לביים שוב?

"אני לא בטוחה. מה שמעניין אותי בבימוי זו העבודה האישית מול השחקן, ובמובן הזה החוויה ב'רכוש נטוש' היתה נהדרת. כל צוות התיאטרון היה נפלא ותמך בי ברגעי חולשה וספק, וזהו מקומה של להקה. אבל אני מודה ומתוודה שהיכולת הגדולה שלי היא כשחקנית. כשאני משחקת אני תמיד יודעת לאן אני הולכת ומה אני עושה. כבמאית אני נאלצת ללכת אל הלא נודע".


ההצגה הראשונה תתקיים ביום ראשון, 9 במרץ 2014, ב-20:30, בתיאטרון נוצר, רח' יצחק נפחא 2, בת ים. כרטיסים: 30–60 שקל. הצגות נוספות יתקיימו ב26–10- במרץ 2014, וכן ב-1 וב-3 באפריל, ב-20:30. לפרטים והזמנות: 03-6350772.