אמש, בקונצרט החמישי של פסטיבל המוזיקה הקאמרית הבינלאומי בירושלים, התגלה הבס-בריטון אלכסנדר וינוגרדוב לא רק כסולן בעל נוכחות מדהימה ויכולות מוזיקליות מרשימות אלא גם כשחקן, כמימיקן וכמוקיון.
הצהרה נקישתית נמרצת
הוא לא התאמץ כדי לגנוב את ההצגה. הוא פשוט עלה על במת אולם י.מ.ק.א נעמד מול הקהל, פצה את פיו ותוך שניות התברר לכולנו שאנו צופים במי שעתיד להיות אחד השמות הגדולים בעולם המוזיקה המושרת. אבל הקונצרטים בפסטיבל הזה הם ממושכים למדי ולכן עד להופעתו של אלכסנדר וינוגרדוב, חלף זמן.
את הקונצרט פתח העיבוד של המלחין האיטלקי-גרמני בוזוני לפתיחת "חליל הקסם" של מוצרט. קיריל גרשטיין ומרטין הלמכן, החזירו אותנו באחת לתקופה של טרם-הקלטות. מי שרצה אז להכיר יצירה מקרוב נאלץ לעשות זאת דרך הידיים הפרטיות שלו. כלומר לנגן את היצירות התזמורתיות והאופרות הגדולות על הפסנתר בבית, בשתיים או בארבע ידיים. יצירה כה מוכרת עם צבעי מיתרים ונשיפה הופכת להצהרה נקישתית, נמרצת. נגינה טובה העבירה היטב את רוח מוצרט.
מוצרט טוב יותר הופקד בידיהם של החלילן מתיאו דופור הכנרת יוליה פישר, הוויולן לי-קואו צ`אנג והצ`לן דנג`ולו אישיזאקה. נגינה פיוטית של החלילן "סחבה" אליה את שלושת הקשתנים למעלה ואת שיא הפיוט לטעמי הם הפיקו דווקא במקום הבלתי צפוי כשהם פורטים על המיתרים ומפיקים צלילים קצרי-משך. הפריטה הייתה מעודנת וקסומה. היצירה המוכרת מאוד התעוררה מחדש לחיים תוססים רווי יופי.
אותם שלושה קשתנים ניגנו גם את הרביעייה לאבוב של מוצרט עם האבובן גרגור ויט. אהבתי במיוחד את הפיסוק המקורי של המשפטים המוזיקליים, שהפיחו ביצירה המוכרת מקצבי נשימה חדשים ומסקרנים, ושוב נגינה מעולה של ויט ושל פישר בצליל כינור חם.
את הרגע המיותר של הקונצרט סיפקו אתמול נגן הקונטרבס נביל שהאטה והפסנתרן יונתן ביס. היצירה שהם בחרו היא הסונטה לכינור ולפסנתר של צזאר פראנק. רומנטיקה צרפתית מעודנת על כל קישוטיה והתייפיפויותיה הועברה מן הכינור אל הקונטרבס. ומה קרה? שהאטה הוא נגן קונטרה-בס מעולה. אבל בחירת היצירה הייתה טעות. הגימיק הזה של "לנגן את פראנק בקונטרה-בס" נגמר לאחר פחות מחמש דקות. העניין הקאמרי של שיתוף פעולה בין הנגנים, התמסמס מול התנהלותו הדובית הצפויה של הכלי. ההפסד היה כאמור שלנו. קריאות "בראוו" של נגנים עמיתים, "שתולים" בתוך האולם, לא שיפרו את הרושם.
וינגרדוב שולט
אז כאמור עלה לבמה זמר הבס-בריטון אלכסנדר וינוגרדוב, עם הפסנתרנית (המנהלת האמנותית של הפסטיבל), ילנה בשקירובה. הם פתחו בארבע רומאנסות לטקסטים של פושקין מאת דמיטרי שוסטקוביץ`. ארבעת השירים אינם משיאי יצירתו של שוסטקוביץ`, אבל גם כך לא היה בפרט זה כדי לעמעם את נוכחותו המדהימה של וינגרדוב. הצעיר בן ה-27 שלט לא רק בכל מילה אלא בכל הברה, צליל וניואנס. הרגישות, יפי הצלילים, הדרמה והנוכחות עשו את העבודה.
מייד אחר הרצינות השוסטקוביצ`ית באה התפרקות משועשעת של מוסורגסקי ביצירה "ריוק" ("גן עדן" בזעיר אנפין). אני אוהב את ההתבדחויות הפרטיות של מלחינים, גם כאשר המטען המוזיקלי העמוק אינו המרכיב העיקרי ביצירה. חוש הומור תמיד חושף פן נוסף של המלחין והמסגרת הפסטיבלית, היא על פי רוב היחידה המאפשרת לקהל ליהנות ממנה בצוותא.
מוסורגסקי בא חשבון עם מבקרים שונים ביצירה זו. אוזנינו נחשפות לציטוטים ופרפרזות על יצירות של הנדל, ושני מלחינים רוסיים מוכרים פחות - פמינצין וסרוב וכן התבדחות על חשבונה של הזמרת הנודעת אדלינה פאטי.
היצירה הזאת סיפקה כר, לא כר, שטיח לווינוגרדוב, להציג לא רק יכולות מוזיקליות אלא גם את כישוריו כשחקן, כמימיקן וכמוקיון מוחלט המזנק מן המנעד הנמוך של קולו אל מרומי הפאלצט הסופרני. בשקירובה שיתפה פעולה וקהל ביקש וקיבל קטע "הדרן" מתוך היצירה.
הערב וינוגרדוב יתייצב מול האתגר הקשה שלו בפסטיבל יצירת הענק "מסע חורף" מחזור השירים הנודע של שוברט. יצירה שעומדת כיישות עצמאית במכלול שיאי תרבות המערב. שווה להקשיב באולם, או ברדיו.
לפירוט קונצרטי הפסטיבל
הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית
אתר הפסטיבל
07/09/2005
:תאריך יצירה
|