גיטרה בשרנית ואנרגטית פותחת את "אוזו בזוקה", אלבום הסולו החדש והיפהפה של UBK, אורי בראונר כנרות, ("בום פם") ומביאה אל החדר צלילים שנשמעים כאילו היו שם מאז ומתמיד.

 Desert love, השיר השני באלבום, ממחיש כמה חזק החיבור שעושה כנרות בין צבעים מוזיקליים שונים, וכמו בשמו של האלבום, מתערבב החוף של יפו עם הרוק והפסיכדליה של הסיקסטיז והסבנטיז ונהיה צבע מובהק משל עצמו.

לכל אורך האלבום מובילים הגיטרה והמקצבים שמחת חיים צלילית שמשתלבת עם מופנמות עניינית וכריזמטית, והתוצאה היא מימוש מלא של הציפיות שתלו בכנרות כל מי שנהנו מהעבודה שלו בשנים האחרונות, לפני ומאחורי הקלעים עם שמות כמו "בום פם", "בלקן ביט בוקס", קרולינה ואמנים נוספים מהצד המשובח של המוזיקה הישראלית.

רשימת קניות של דברים שאתה לא יכול לחוות יותר

eating out, checking in / potato chips&caffeine/ gummy bears, paper cups/ recycled air& earplugs// home sick / and the road is long / home sick / I must carry on / home sick / all day through / home sick / I hope you miss me too"   (Home sick (מילים ולחן: אורי בראונר כנרות)

ב-29 במרץ משיק כנרות את האלבום בבארבי תל אביב ומי שנכח בעבר בהופעות של כנרות יכול להעיד שמדובר באחת החוויות הטובות שאתם יכולים להעניק לעצמכם.

"עם כמה שיש פה יומרה להיות כמו ארצות הברית או אירופה, אנחנו עדיין מזרח תיכון", אומר כנרות (34), "זאת האווירה של המקום שאנחנו חיים בו, וחשוב לי להתייחס לזה במוזיקה. זה לא משהו שבא אצלי מהבית, אבל גם אי אפשר לברוח מזה פה. גם אם אתה לא מקשיב למוזיקה שהיא יותר אוריינטלית, זה עוטף אותנו.

"אני אתן את הדוגמה הכי טובה שיכולה להיות לזה: קרס לי המחשב, מחשב של אפל, והתקשרתי לתמיכה שלהם. יש או בארצות הברית או באירלנד, ומה שהם ענו לי זה we are sorry, you're in the middle east, we can't help you…"



אורי בראונר כנרות, פסטיבל שמבלה (תמונת יח"צ)



וזה נחמד שדווקא אתה שמזוהה עם הרכבים שמופיעים יחסית המון בחו"ל, כותב, באנגלית, שיר שנקרא home sick

"הכתיבה באנגלית לא הייתה החלטה. בסופו של דבר אני לא איזה משורר. המילים זו עוד שכבה, עוד כלי נגינה בתוך המוזיקה, וכמובן יש את העניין של אסתטיקה והרמוניה וצבע של המוזיקה, שמבחינתי אנגלית יותר התאימה לה אז זה קרה ככה.

"home sick זה באמת שיר על איזו חוויה שדי כבר, לא יכול עם כל הניכור הזה, רוצה הביתה. השיר הזה הוא כמו רשימת קניות של דברים שאתה לא יכול לחוות יותר. רשימה מאוד קרה כזאת. אין כאן משפטים, בעצם, זה כמו רשימת קניות".

"הביתה" זה גם הים שזולג לא מעט לתוך מוזיקה שאתה עושה

"הים משמעותי אצלי לחיים אז הוא משמעותי גם למוזיקה. אני גולש, ואני תמיד משתדל לגור קרוב יחסית לים. גדלתי בהרצליה, ואבא שלי אוהב לשרוף בים כמה שיותר זמן. בקיץ הוא היה חוזר מהעבודה וישר לוקח אותנו לים, וכל שבת בים, ויש לזה מקום משמעותי בחיים שלי. זה כאילו אתה גר בעיר וברגע שאתה על חוף הים אתה על הקצה של העיר, זה מפגש של קו ישר וחדש בין הטבע לעיר. יש בזה משהו מרגיע להיות קרוב לזה".

כלוא במנהרת זמן

החקירה שלך את המוזיקה הים תיכונית שהפכה חלק מאוד מובהק במוזיקה שאתה עושה, עברה, אני מתארת לעצמי, בעיקר דרך הגיטרה

"אני לא מהחוקרים הגדולים, אבל זה באמת המקום שבו נפל האסימון של 'וואו, איזה גדולים אריס סאן ויהודה קיסר ובן מוש'. לפני אריס סאן אף אחד לא ניגן מוזיקה יוונית על גיטרה חשמלית, עם סולואים ארוכים שגובלים בפסיכדליה, ואותו דבר השילוב הבלתי אפשרי של יהודה קיסר ובן מוש, שגם הם כאילו אהבו אריס סאן ובכלל היו תימנים וניגנו רוקנרול, ובלהקות שלהם, 'צלילי הכרם' ו'צלילי העוד', יצא החוצה איזה סאונד מאוד מקורי ומיוחד שהוא משהו בין פולקלור תימני להשפעות של אריס סאן לרקע רוקיסטי. להקשיב כל הילדות לג'ימי הנדריקס ופתאום לשמוע את כל הגיטרות החשמליות האלה, ישר עושה לך חשק גם לערבב".

והערבוב הזה תמיד הולך אחורה, גם בדברים שאתה עושה עם "בום פם", גם בסולו שלך, המון התייחסות לרטרו. אמרת לי בראיון קודם שאתה כלוא בתוך מנהרת זמן

"באמת רוב הדברים שאני מקשיב להם זה דברים ישנים יותר שהם לא מהיום. מידי פעם יש איזו להקה, נגיד TAME IMPALA, שהעיפה לי את הצורה, אבל גם הם בעצם נשמעים כמו משהו שלא קורה עכשיו. זה לא שאני פחות מתחבר לדברים שקורים היום, אבל בואי נגיד שאני יותר מתחבר למוזיקה מהסיקסטיז, סבנטיז. הסקרנות שלי למוזיקה בסוף מסתכמת בחפירה אחורה ולא במה שקורה עכשיו, מה שמוביל אותנו לסיכום התשובה שאני כלוא בתוך מנהרת זמן. ספירלה ששואבת אותך אחורה כל הזמן".

"גם בבום פם אני בסוג של פרונט אבל מדמיין שלא"

רוב העשייה שלך עד עכשיו הייתה תמיד במסגרת הרכבים או בשיתופי פעולה. קשה לך לעשות את המעבר המוחלט הזה לפרונט?

"אני מתרגל לזה בסופו של דבר. גם ב'בום פם' אני בסוג של פרונט אבל מדמיין שלא, כי כן, זה מקום שאני לא מרגיש לגמרי נוח איתו באופן טבעי, אבל מצד שני זה סתם איזה משהו שצריך להתרגל אליו. עצם העניין שאת מדברת רק איתי עכשיו ולא מראיינת להקה, זה בעיקר הדברים, אז על הבמה אני פחות סופר את זה. מה שקשור ביחסי ציבור, או פתאום ללכת לבד לנגן ברדיו, או שיש כתבה בעיתון וזה בעצם השם שלי, זה אישי יותר מאשר שם של להקה, ויש את הגבול הדק של המקום שאני לא רוצה לחשוף יותר מדי, אז אני לא יודע אם זה הפרונט או שזה הסולו, למרות שאני לא מרגיש את הסולו הזה כי אני מנגן עם אנשים".

האנשים במופע של "אוזו בזוקה", הם אדם שפלן על הבס, עירא רביב בתופים, ודני עבר הדני בקלידים, לצדו של כנרות על הגיטרה, במופע שמוקדש כולו לאלבום שלשמו מתכנסים, ללא אורחים וללא "גימיקים והסחות דעת", כדבריו של כנרות.

"אנחנו משיקים אלבום וזה העניין המרכזי ואותו אנחנו רוצים לנגן. אדם, עירא ודני אלה אנשים שאני מאוד אוהב ומתאהב בהם יותר ויותר. את אדם אני מכיר איזה עשרים שנה אבל עירא ודני הם אנשים שממש כיף לי, מעבר למוזיקה, להכיר אותם. תענוג גדול לנגן עם האנשים האלה".



אורי בראונר כנרות (צילום: עודד אליגון)



"אוזו בזוקה", UBK  (עצמאי)
"אוזו בזוקה", 29 במרץ, 22:00 (פתיחת דלתות), בארבי תל אביב.