מוזיקה - הקאמרטה בת 30, יש לה חום גבוה

ולא בגלל שפעת, אלא משום שהיא בוערת מאהבת המוזיקה והקהל. אבנר בירון, המייסד, מספר

ביום ראשון הקרוב תציין הקאמרטה הישראלית ירושלים את יום הולדתה ה-30. קונצרט חגיגי, כרטיסים במחירים מיוחדים – ובעיקר, ציון דרך.

בין הנגנים בקונצרט החגיגי גם הנגן הראשי ארנולד (אריק) קובליאנסקי, שכבר פרש. בחזית התזמורת יעמוד המנצח והמנהל המוזיקלי אבנר בירון.

רגע ההקמה של תזמורת הוא ללא ספק רגע מעניין. מי חושב שצריך להקים. מי חושב על מה יקרה בתזמורת הזאת בעוד שנה, שנתיים, עשר שנים.

בעולם הישן, בעיקר זה האירופי, תזמורות חדשות היו תוצרי לוואי של תזמורות חצר למיניהן, שצורת ניהולן השתנתה עם החלפת המונרכיות בממשלים דמוקרטיים. בצפון אמריקה, למעשה בארה"ב, הקמת תזמורת היתה מעשה של קהילה, בעיקר משום שמקורות המימון היו על פי רוב פרטיים.

במדינות מזרח אירופה ראה השלטון הקומוניסטי את עצמו כמחליפו של המשטר המלוכני, והתזמורת, ככל גוף תרבותי, היתה עוד כלי במערכת השיווק והפרסום שלו, לצד הספורט, הקולנוע והתיאטרון. או אז היה מקומה של התזמורת מובטח לשנים – כל עוד היתה נאמנה לקו הפוליטי.

אבנר בירון, שהקים את הקאמרטה (ובשמה המלא בשנים האחרונות: הקאמרטה הישראלית ירושלים), החל את דרכו לקראת הקמת התזמורת באופן שונה.

"לא הייתי נגן פסיבי"

בירון, יליד רחובות, חי מוזיקה מאז ילדותו המוקדמת. "אתה צריך להבין על איזו עיר אנחנו מדברים", הוא אומר. "מספר התושבים היה פחות ממחצית ממספר התושבים הנוכחי, אבל אותו מעט חי מוזיקה. היו משפחות מן העליות של שנות ה-30 וה-40 של המאה שעברה שכולם ניגנו בבית. יכולת לשמוע את כל הספרות הקאמרית.

"אני התחלתי כתלמיד בכיתה שהדריך גרשון פרנסקי. פרנסקי הודיע לאמי מהר מאוד שאני צריך הוראה אישית. בהמשך הייתי לחלילן, אבל המשכתי לימודים בביולוגיה עד לתואר שני באוניברסיטה העברית. במקביל, הפעילות המוזיקלית ברחובות נמשכה.

"התחלתי לנגן כחלילן בתזמורות, הייתי בפילהרמונית והרבה שנים גם בקאמרית הישראלית. ניגנתי מול מנצחים רבים, ובהם מצוינים כמו ברנשטיין, ברנבוים הצעיר, דיטואה הצעיר. ב. חשבתי למה הוא בוחר בדרך הזאת ולא בדרך אחרת, למה כאן הוא מנצח מהר יותר, ואולי אני הייתי עושה את זה אחרת.

"אז צץ הרעיון הראשון להקים תזמורת. הנגנים הראשונים היו חובבים, רבים מהם אנשי מכון וייצמן. כך למשל מורה שלי לפיזיקה בתיכון דה-שליט ברחובות היה פלסר [אביו של הצ'לן צבי פלסר, שהיה כנר מצטיין והלך לעולמו בגיל צעיר]. לפלסר היו גם ידיים מעולות. הוא בנה קופסאות לכלי נגינה מעץ גמיש וחזק. יום אחד ביקשתי ממנו שיבנה לי קופסה לשני חלילים. כשדיברנו על המחיר הוא אמר לי, 'אתה תקים תזמורת, ואני אכין לך קופסה'. ביום שהתזמורת הוקמה קיבלתי את הקופסה, והיא משמשת אותי עד היום".

"עבדנו עם התזמורת בצורה מסודרת, ואחרי חצי שנה החלטנו להופיע לפני קהל. לאולם ויקס במכון וייצמן הגיעו באותם ימים טובי האמנים בעולם, והמופעים היו תמיד לפני אולם מלא עד אפס מקום. התזמורת הופיעה שם והתקבלה היטב. זה קרה בשנת 1984. שנה אחרי ההקמה כבר התחלנו לייצר סדרות קונצרטים. ב-1987 הזמין אותנו חנוך חסון, המופקד על קונצרטי 11:11 המוכרים בשבת בבוקר בצוותא. גם שם סיפור הצלחה".

אבנר-בירון1-דן-פורגס.jpg

אבנר בירון (צילום: דן פורגס)

סדרות, מופעים, זה כבר נשמע כמו תזמורת במובן המקובל של המלה. מנין הכסף?

"ההתחלה היתה צנועה. ראש עיריית רחובות, יחזקאל הרמלך, העביר כספים מתקציב ראש העיר, לא כמוסד עירוני עם העברות מסודרות. התחלנו בצניעות. לא היו לנו גם סיכויים לקבל תמיכה. מגרש המשחקים היה של התזמורות הוותיקות. כשכבר קיבלנו תקציב הוא הסתכם ב-15 אלף שקל. לאחר זמן הודיעו לי בשמחה שהכפילו את ההקצבה. חיינו בתת-תקציב".

עד מתי המשיכה התזמורת להיות תזמורת של מדענים ושל סטודנטים?

"עד 1990. עד גל העלייה הגדול. לארץ הגיעו נגנים מעולים. אנשי מקצוע שכמה מהם שימשו ראשי קבוצות כלים, מובילים. אינסטרומנטליסטים פנטסטיים. ערכתי אודיציות לרבים שנקלטו בעיר ובסביבה. נדמה לי שהקשבתי לפחות ל-100 מוזיקאים".

לאלה כבר קיבלת תקציב ממשרד הקליטה?

"נכון, אבל זו היתה הקצבה קצרת מועד, לשלוש שנים שאחריהן הנהנה, נגן או תזמורת שלמה, צריך להסתדר לבד. מה שעיניין אותי היה להגיש קונצרט באיכות וברמה הגבוהה ביותר".

המשמעות הראשונה היא, אם כן, הרבה חזרות לקראת כל תוכנית.

"לא בדיוק. הנהגנו אז כמה עקרונות. הראשון, ואני חושב שאנחנו יחידים בזה עד היום, הוא עבודה בקבוצות. כלומר, כל קבוצת כלים עובדת בעצמה, ואז החזרות לכלל התזמורת קלות יותר. בחזרות האלה עובדים על צליל, על ארטיקולציה [הדרך שבה מופק צליל אחד ברצף צלילים) וגם על אינטונציה, הפקת צליל נקי".

"יש עוד עניין: הרבה מוזיקה ישראלית"

"דבר נוסף שלא השתנה מאז הוא ההקפדה על הסגנון. לא לנגן הכל באותה דרך. ההקפדה הזאת מניבה את המנעד או הספקטרום של התזמורת כולה. עניין שלישי הוא מבחר היצירות – לא רק מה שמצוי בזרם המרכזי".

כלומר?

"בצלם של באך, היידן ומוצרט, למשל, היו עוד מלחינים מצוינים, אבל כאלה שאינם מושכי קהל. היה ויש לקונצרט נושא, יש תימה מרכזית. יש עוד עניין: הרבה מוזיקה ישראלית. נראה לי שיחסית לתזמורות אחרת, אנחנו מנגנים את המספר הרב ביותר של יצירות ישראליות, אם ניקח בחשבון שכל יצירה כזאת מנוגנת שש-שבע פעמים בישראל. בכל סיור בחו"ל אנחנו מנגנים יצירות ישראליות".

למרות הנוכחות של מוזיקה ישראלית בהיצע של הקאמרטה, היא נחשבת לתזמורת בארוק.

"היסטורית, הסיבה היתה מאוד עניינית. הקאמרטה היתה תזמורת צעירה ולא מוכרת מרחובות. איך היא אמורה לפרוץ לתודעה, למודעות של הקהל? הלכנו על בארוק. ראינו שקהל אוהב מוזיקה ווקאלית ויש דרישה, אז היינו לתזמורת בארוק. מצאנו קרדום לחפור בו.

"מי שעוד אהבה אותנו היתה רות רוזובסקי, מנהלת תוכניות המוזיקה במוזיאון תל אביב באותם ימים, בעצמה שוחרת מוזיקה ווקאלית וממקימות פסטיבל אבו-גוש במתכונתו הראשונה. היא שמעה אותנו ואימצה אותנו למוזיאון תל אביב, ומאז המוזיאון הוא אולם הבית שלנו. אנחנו משתפים פעולה בצורות שונות עם המוזיאון.

"ולפני שתשאל איך זה שתזמורת שמנגנת בכלים של תזמורת רגילה מזוהה כתזמורת בארוק בשעה שבעולם מקובל שתזמורות כאלה מאוישות בנגנים בכלים אותנטיים – ראשית, עובדתית זה נכון, גם רוב הנגנים שלנו לא גדלו על מסורת בארוק, אלא מתוך הקשבה לנגנים שונים. העובדה שהכלי אותנטי או העתק של אותנטי אינה מבטיחה נגינה בארוקית מעולה. את זה אני אומר מניסיון. העניין השני מחזיר אותנו לעקרונות העבודה של התזמורת: אחד העקרונות הוא נאמנות סגנונית".

מה היה השינוי גדול עם קליטת יוצאי ברית-המועצות?

"התזמורת פרצה קדימה, גם בישראל וגם בסיורים בחו"ל. את האישור לשינוי קיבלתי מפיו של הכנר והמוזיקאי הדגול אייזק שטרן, ומעשה שהיה כך היה: יום אחד, בתחילת שנות ה-90, אני מקבל טלפון שאייזק שטרן, שהיה נשיא קרן התרבות אמריקה-ישראל, רוצה לשמוע תזמורות בישראל שקלטו מוזיקאים רוסים. הוא יקדיש לכך יום אחד וידלג בין התזמורות השונות. הוא יבוא, יקשיב וימשיך. מסקנות יפרסם בהמשך.

"איתו היה גם הכנר אלכסנדר שניידר, שותפו לפעילות הראשונה במרכז למוזיקה ירושלים. השניים הגיעו בשעה תשע וחצי בבוקר. התזמורת היתה עסוקה בעבודה על 'דיוורטימנטו' של ברטוק. השניים התיישבו, ונשארו שלוש שעות ויותר. הם מאוד התלהבו מן הביצוע ושאלו שאלות. הביקור הזה הניב תוצאות חשובות. שטרן סייע לתזמורת לעבור לירושלים, הוא פתח בפניה את דלתות מרכז המוזיקה במשכנות שאננים, והיה איש הקשר לקרן יד-הנדיב, שסייעה לנו".

הקאמרטה הישראלית ירושלים (צילום: יח"צ)

"הנגנים שלי היו זקוקים לכל אגורה"

במקביל פעלתם כתזמורת הגליל.

"זו היתה אפיזודה בחיי התזמורת. אבנר שלו, שעמד בראש המועצה לתרבות, רצה להקים גוף מוזיקלי בגליל. לא מדובר בנגנים שיגורו שם, אלא שיפעלו שם. הנגנים שלי היו זקוקים לכל אגורה, גם אם הדבר כרוך בנסיעה לצפון הרחוק. במשך כשנתיים נגני הקאמרטה היו גם נגני אנסמבל הגליל. אבל העניין לא נוהל כהלכה, והסיפור ההוא גווע".

הזכרת ששטרן סייע לתזמורת לעבור לירושלים.

"אכן. בשלב מסוים עיריית רחובות, שבה הסתייענו מיום שהיינו לתזמורת מקצועית, החליטה שלא לסייע לנו יותר. חיפשנו בית אחר. מי שהיה אז ראש עיריית ירושלים וסגנו רענן דינור הסכימו לקבל את התזמורת כתזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים, כלומר תזמורת שתפעל בירושלים. מי שדחף בכיוון ההוא היה – בימי שולמית אלוני כשרת התרבות – מנכ"ל משרד התרבות, יוסי פרוסט. אולמרט מצדו הרוויח".

איך הרוויח? זה עוד נטל. הרי כבר היתה לו תזמורת שצריך לדאוג לה.

"ראשית, התזמורת הסימפונית ירושלים היתה אז גורם שאינו בר-תחרות, היא תוקצבה בעיקר על-ידי רשות השידור. אולמרט זכה בעסקה: הוא קיבל תזמורת מן המוכן. הוא השתמש בה לצרכים שונים בעיר, פעילות לילדים ופעילויות אחרות. הופענו בקונצרטים בחו"ל לצורך גיוס כספים לירושלים. היו סדרות לירושלים על נושאים ירושלמיים. הפעילות הקהילתית נמשכת עד היום. אנחנו מתפקדים ממתנ"ס בגבעה הצרפתית, ואנחנו מנגנים לקהילה הקרובה".

אתה מזוהה בלעדית עם התזמורת הזאת. אומרים קאמרטה, אומרים אבנר בירון. על כמה קונצרטים בשנה אתה מנצח?

"על מחצית מן הסדרות הרגילות, פחות על קונצרטים מיוחדים. כלומר, יש די הרבה אורחים".

ניגע בענייני תקציב: מנצח בית, סולנים מחו"ל ובכלל?

"הקאמרטה עברה כמה וכמה תקופות קשות בתולדותיה, שלמרות שהיו מנויים ולכאורה מסגרת ההקצבה המקובלת [שליש מן הממשלה, שליש מן הרשות המקומית ושליש הכנסות עצמיות], היתה אמורה לעבוד, והיא לא עבדה כי אחד הגורמים לא עמד בהתחייבות.

"היום התזמורת מתפקדת במסגרת תקציב של עשרה מיליון שקל בשנה. זה אומר שאת שכר הנגנים אי-אפשר לשפר. בכלל, וזו מנטרה ידועה, שכר הנגנים בתזמורות בישראל, להוציא את הפילהרמונית, הוא שכר נמוך, פחות מן השכר הממוצע, ולמעשה כל נגן בכל תזמורת חייב למצוא לעצמו עוד מקור הכנסה.

"התקציב לתרבות, כידוע, מצומצם, והשמיכה הקצרה הזאת אינה יכולה לכסות את כל המתכסים בה. זה היה יכול להיות שונה אם המדיניות היתה משתנה, ולמען האמת, ברמת המדינה אפילו לא מדובר בכסף רב.

"הקאמרטה יוצאת בפרסום העונה הבאה בדרך כלל כבר בפברואר של העונה הקודמת, מאוד מוקדם. זה מאפשר לנו להיות ראשונים במכירת המנויים ולתת לנגנים את לוח הזמנים המדויק שנה וחצי מראש, מה שמאפשר להם לתכנן עיסוקים חדשים. נסיעות להופעות בחו"ל על-פי החלטת ההנהלה הציבורית מתבצעות רק כשהן מניבות רווח, אין נסיעות שנגמרות בהפסד או בכיסוי הוצאות, ולמרבה המזל יש הרבה נסיעות.

"שכר אמנים סולנים – אנחנו משתדלים שלא לחרוג מסכום מסגרת של כ-1,000 דולר לאמן לקונצרט. במשך השנים ידענו לבחור אמנים מצוינים בתחילת דרכם מארצות שונות, שלימים היו לאמנים מאוד מבוקשים. בדרך כלל אמנים אלה שמרו לנו אמונים, וגם כשהיו לשמות בעלי מוניטין, לא סירבו לשוב ולהופיע איתנו בתנאים הצנועים שלנו. ישנו גם אמון של קהל המנויים, שסומכים על בחירת הסולנים והמנצחים גם כאשר השם עוד לא מוכר בארץ".

איך אתה יודע על קיומם?

"אני נוסע הרבה ומקשיב מקרוב. מאזין להקלטות רבות, בעיקר של קונצרטים חיים, עובד עם הרבה משרדי אמרגנות בחו"ל. כך גם עם מנצחים. אני משתדל מאוד לראות מנצח בפעולה לפני שאני מזמין אותו. לא תמיד זה עובד. לפעמים מנצח שנראה מצוין במקום אחד, הוא פחות מוצלח אצלנו, ולפעמים קורה גם ההפך – מי שלא הרשים מאוד יוצר קשר מעולה עם התזמורת".

"צריך להמציא את הגלגל מחדש"

האם יש תוכנית, שתישאר גם אחרי פרישתך, להכין עתודת ניצוח ובכלל להבטיח את המשך הפעילות?

"עקרונית נדמה לי שמצבה של הקאמרטה אינו דומה לתזמורות שהתפרקו בתום הקדנציה של מייסדיהן ומנהליהן. זהו גוף ציבורי ארצי עם הנהלה בהתאם. אם אנחנו מדברים על תפקיד של מנצח בית, הבעיה היא שאין לתזמורת תקציב לתפקיד כזה".

עד כמה אי-התחדשות קהל מנויים משפיעה על הניהול?

"אני רואה בקהל גם הרבה צעירים יחסית, ונראה לי שאנחנו מצליחים להגיע בכל שנה לעוד ועוד מאזינים חדשים".

יש לך יעדי מטרה בתום שלושה עשורים?

"הייתי מאוד שמח אם לתזמורת יהיה בית משלה, כדי שישמש מרכז פעילות לסביבה שבה הוא יקום. עניין אחר הוא התוכנית. הדברים אמורים בעיקר בירושלים, שסובלת זה שני עשורים מהגירה שלילית. בניהול תזמורת קאמרית אני משקיע המון עבודה בתכנון, בידיעה שעלי לוותר מראש על כ-70% מן הרפרטואר התזמורתי המקובל. אנחנו לא מנגנים את הסימפוניות הגדולות. ב-30% הנותרים צריך להמציא את הגלגל מחדש אחרי שכבר ביצענו גם את העיבודים המוכרים והטובים של יצירות סימפוניות גדולות להרכב קאמרי.

"היה טוב אילו מצבת הנגנים היתה גדולה יותר. באשר לנגנים עצמם, אני שמח על כל ישראלי מעולה – ויש הרבה כאלה – שמחליט אחרי נגינה באירופה לחזור לכאן. כל גיוס כזה הוא אירוע, כי באירופה השלמת הכנסה נעשית בקלות גם כשאתה לא חבר בתזמורת קבועה. בכל כנסייה במורד הרחוב שאתה מתגורר בו מתקיים קונצרטים, והיא מקור הכנסה שלך. בשנים האחרונות גייסנו שניים כאלה, הכנרים מתן דגן ואטיין מנרי, שניהם ישראלים שחוזרים לכאן אחרי שנים רבות בחו"ל".

הקונצרט לציון 30 שנה לקאמרטה הישראלית ירושלים יתקיים ביום ראשון, 30 במרץ 2014, ב-19:00, במוזיאון תל אביב. לפרטים והזמנות: 1-700-55-2000.