הנסיעה ברכבת לפסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים הפכה אצלנו חלק מרוטינת בילויי הפסח.

גם השנה מצפה לנו מבחר גדול של הצגות תחרות מקוריות העולות לראשונה על הבמות, לצד הצגות עולמיות אורחות ומגוון מופעי חוץ.

בין ההצגות מתחרה גם "הגמדים מתחת לשמיכות", המציעה בעדינות סיפורית כלים להתמודדות של ילד עם גירושיו של הוריו, סיטואציה המוכרת, מן הסתם, לרבים מן הילדים.

צדוק צמח כתב את הסיפור ועיבד אותו להצגה. מאיה האן, 34, במאית ההצגה, מספרת על ההתמודדות שלה עם הנושא, ועם הבימוי, שרביט שבו היא אוחזת לראשונה מאז שהחלה את דרכה הבימתית כשחקנית.

"אבא פשוט נעלם לו מתחת לשמיכות"

"הסיפור הוא על אורי, ילד בן שש להורים גרושים טריים, שישן בסוף-השבוע אצל אבא שלו, בבית שעדיין לא מוכר לו, ומתעורר אחרי שחלם, שוב, חלום שחוזר על עצמו, ובחלום גנבו לו את הצעצוע הכי יקר לו בעולם, צעצוע שאמא ואבא קנו לו כשעוד היו יחד", מספרת האן.

"הוא מנסה להעיר את אבא ולספר לו על החלום הזה, והאב העייף מנסה להחזיר את הילד לישון. הילד ממשיך לנסות להעיר אותו ולהציק לו, הוא מדליק את האור, ובסופו של דבר אבא פשוט נעלם לו מתחת לשמיכות.

"אורי יוצא למסע חיפוש אחרי האב הנעלם, מגיע לטירה, פוגש בדרך שלושה גמדים ומבקש את עזרתם בחיפוש אחרי האבא, שמכונה, אגב, בהצגה, צדוק צמח, הכותב, שמשתמש בשם של עצמו בסיפור. הגמדים והטירה נובעים מתוך דיבורים של האבא מתוך שינה, שמדבר על גמדים וטירה מתוך חלום שלו עצמו, כך שהילד נכנס בעצם לעולם החלום של האבא, שהופך לעולם החלום שלו".

הסיפור לא עוסק ישירות בגירושי ההורים. איך הוא מתחבר להתמודדות הזו של הילד?

"ההתמודדות היא בעיקר בתקשורת בין ההורה לילד. הילד לא מצליח לתקשר עם אבא שלו, ורק בעקבות המסע שהוא עובר הוא מצליח להעיר את האב ולהגיד לו מה הוא רוצה ומה הוא מרגיש.

"הגמדים שהוא פוגש בדרך מגלמים בעצם את האפיונים של הפחדים של הילד: גמד אחד ביישן מאוד, אחד כועס מאוד וגמדה אחת מעזה לבטא את הקול הפנימי האמיתי של הילד, שלא מצליח לצאת החוצה. בסופו של דבר, עם הכלים שהוא מקבל מהגמדים, הוא מצליח להגיע אל האב ולתקשר, מה שלא קרה בעצם לפני כן".

אין אמא בהצגה.

"לא מדברים על האמא בהצגה. זו הצגה שמביאה את היחסים בין האב לבן. צדוק כותב פה ממקום מאוד אישי על היחסים שלו עם הבן שלו".




מאיה האן (תמונת יח"צ)



"זה בעצם מהלך פנימי של ילד"

עם מה רוצה ההצגה שייצא ממנה ילד שעובר אותה התמודדות בחייו שלו?

"הוא יוצא בעיקר עם העניין של להגיד את מה שהוא מרגיש, לא משנה מה השתנה ולא משנה אם הוא נמצא במקום לא יציב, עדיין לנסות להיות מחובר לעצמו ולהעז להגיד להורים מה חסר לו.

"כשהילד מצליח בסוף להעיר את האבא, אנחנו עוברים מעולם החלום לעולם המציאות, והילד מסוגל להגיד לו את כל הדברים שמציקים לו. זה בעצם מהלך פנימי של ילד.

"אם אני הולכת על משהו שמזכיר את זה רעיונית, זה 'הקוסם מארץ עוץ', ששם יש ילדה יתומה, שפחות חשוב שהיא יתומה, אלא שהיא עוברת מסע פנימי עם עצמה, שבסופו היא מעזה להתמודד עם הדודים שלה. גם פה זה מסע פנימי של ילד שבסוף מעז לדבר אחרי שעצר את עצמו רגשית".

מאיפה החיבור האישי שלך לנושא? למה בחרת דווקא בסיפור הזה לעבודת הבימוי הראשונה שלך?

"החיבור האישי שלי הוא גם מההיכרות עם צדוק, וגם ממקום של בת להורים גרושים. הייתי ילדה קצת ביישנית והפכתי להרבה יותר ביישנית אחרי שהם נפרדו, והיכולת לדבר לא היתה מובנת מאליה.

"אצל ילדים להורים גרושים, או אצלי לפחות, אצל אמא אפשר יותר להתפרע, ויש איזה רצון להיות בסדר כשהולכים לאבא. ההתנהגות היא פחות טבעית. מהמקום הזה מאוד התחברתי למחזה כשהכרתי את צדוק ואת הסיפור שלו".

מה הוביל אותך מהמשחק לבימוי?

"למדתי משחק כמה שנים, ואז אפשר להגיד שבכלל פרשתי מהתחום. אני מרגישה שעד שיצאתי מהארון בגיל 26, ועד שלא הצלחתי להגיד לעצמי מי אני, לא הצלחתי גם לעסוק במקצוע שאני הכי מתחברת אליו.

"בגיל 26 התחיל איזשהו תהליך של חיבור שבעקבותיו התחלתי לעבוד בבית ביאליק, כתבתי שם את ההצגה 'גן החיות הראשון של תל-אביב' ועזרתי שם בבימוי, אבל 'הגמדים מתחת לשמיכות' היא ההצגה הראשונה שאני באמת מביימת, ועם זוגתי היקרה אני מביימת קליפים ופרסומות. ביימנו עכשיו קליפ לאסתר ראדא, ואנחנו מתפתחות ומתעסקות עם זה הרבה".



"הגמדים מתחת לשמיכות" (צילום: ז'ראר אלון)


"תיאטרון יכול להביא קסם שקורה באותו רגע"

עם איזה חזון בימתי הגעת להצגה?

"תיאטרון, מבחינתי, צריך להיות קסום וחלומי ופיוטי ככל האפשר, כי הוא קורה מול העיניים, יש את העניין של כאן ועכשיו, ואני מנסה להתרחק מהמקום הריאליסטי כמה שאפשר. בשביל המקום הריאליסטי יש קולנוע וסדרות, ותיאטרון יכול להביא קסם שקורה באותו רגע. הניסיון שלי הוא להביא את הדבר הזה, את הפיוט, החלום והקסם".

איך זה בא לידי ביטוי במה שנראה ב"הגמדים מתחת לשמיכות"?

"הבמה מינימליסטית, בחרתי לעבוד עם מיטה גדולה, וכשנכנסים לעולם החלום היא מתפרקת והופכת לכל מיני חללים, והשימוש של הקהל והילדים הוא בעצם בדמיון. דרך הטקסט ודרך המשחק ודרך הבמה המינימליסטית, כל דבר הוא סמלי ונותן מקום לדמיון, בשילוב של מוזיקה, שירים ומעברים מוזיקליים לאורך רוב ההצגה.

"המטרה היא להשתמש במה שיותר חושים ולסמוך על הילד שיפעיל אותם, ומה שפחות לתת דברים שהם מובנים מאליהם. אני לא כל-כך מתחברת למקומות של להאכיל בכפית. אם אני חושבת על עצמי בתור ילדה, הדברים שהשפיעו עלי היו דברים שפשוט סמכו על הדמיון של הילד".

מה באמת הוביל אותך בעבודת הבימוי הראשונה שלך דווקא לעולם הילדים?

"זה באמת החיבור עם צדוק. הייתי עוזרת במאי בשתי הצגות שבהן עבדתי עם רוני ניניו, בהצגה השנייה הכרתי את צדוק כשרוני ביים הצגה שהוא כתב וצדוק נתן לי לקרוא את המחזה, אבל אני מרגישה שמאז ומעולם יש לי חיבור חזק לעולם הילדים, כי סיפורי הילדים הם הסיפורים שנצורים הכי חזק בלב.

"'הקוסם מארץ עוץ', 'פיטר פן', 'עליסה בארץ הפלאות', סיפורים כל-כך מופלאים שכל-כך נוגעים ומפתחים כשהם עשויים טוב. ראיתי את 'פיטר פן' כשהייתי קטנה, עם ששון גבאי, וכשזה עשוי טוב על הבמה – זה מדהים. יש בזה איזה חיבור ונתינה לילד, שאין מלים לתאר כמה זה יכול להשפיע ולתת כלים רגשיים.

"כשזה סיפור טוב שהופך לתיאטרון טוב, זה נותן כלים רגשיים חזקים, וזה המקום שמעניין אותי, גם בעולם הילדים, וגם, בסופו של דבר, בעולם המבוגרים".




"הגמדים מתחת לשמיכה" (צילום: ז'ראר אלון)



"הגמדים מתחת לשמיכות". כתב: צדוק צמח; בימוי: מאיה האן; מוזיקה: חי מאירזאדה; תפאורה: הדס זרח; תאורה: אלי אשכנזי; עוזרת במאי: שיראל אשרוב. משתתפים: גיא גורביץ', גלי אשכנזי, הראל מוראד, יובל שלומוביץ', עדי קבטנר.

פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים יתקיים בימים, 16–18 באפריל 2014|

להצגה "הגמדים מתחת לשמיכות"

 לכל אירועי הפסטיבל